דרושקופול DRUZKOPOL

עיירה בפולין
נפה: הורוכוב
אזור: ווהלין ופוליסיה
10 ק"מ מדרום להורוכוב
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ -1,121
• יהודים בשנת 1941: כ - 779
• יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
כללי
איו"ש, M-1/Q-131. אצ"מ, B- Z-4/231/46, 2065- Z-4, 2- 3605- Z-4, S-5/1773. א' בוקסר, מיין שטעטעלע דרושקופול, חיפה, תשכ"ב. עיירתנו דרושקופול, דברי זיכרון ומספד, חיפה, 1956. עיירתנו דרושקופול, דפי זיכרון ומספד, חיפה, תשי"ז. וואלינער שטימע, רובנה, 2.12.1928, 16.8.1929.

סגור

במלחה"ע ה - II
ד' שוכנת בערך 0ו ק"מ מדרום להורוכוב. ראשית היישוב היהודי היתה כנראה במחצית השנייה שלהמאה ה- 17, לאחר גזרות ת"ח ות"ט. על-פי הסכום של מס הגולגולת שהוטל בשנת 1700- 150 זהובים - נראה, שד' נמנתה עם היישובים היהודיים הקטנים. עד סוף המאה ה-18 לא הגיע מספר יהודי ד' ל-300.
בחלוקת פולין השנייה (1793) סופחה ד' לרוסיה והגבול עם אוסטריה (גאליציה) עבר בשוליה הדרומיים של העיירה. נקבעה בה תחנת-מכס רוסית ונבנו קסרקטינים לצבא הרוסי. הדבר הזה הביא רווחה כלכלית ליהודי המקום, שהחלו לסחור עם גאליציה, לספק לצבא הרוסי החונה בד' את הדרוש לו וגם מהברחות דרך הגבול האוסטרי לא משכו את ידם. קירבתה של גאליציה התבטאה גם בהתיישבות יהודים משם ובהתבססות חסידות אולסק - ענף של חסידות בלז הנודעת.
בית-המדרש הגדול, שנבנה (מעץ) במאה ה-18, עלה באש יחד עם בתי-העיירה בשריפה גדולה שהיתה בראשית המאה ה-19. בעזרת האציל, בעל-המקום, נבנה בית- המדרש מחדש מלבנים. כמו-כן נבנה אז בית-מדרש (שטיבל) לבעלי מלאכה, ומאוחר יותר בית-תפילה לחסידי טריסק. בשנת 1902 שוב היתה שריפה גדולה, ואז נבנו גם חלק מבתי העיירה מלבנים. בשנות ה-60 וה-80 של המאה ה-19 ישב בר' רופא יהודי; רק לאחר מותו נודע שהאיש היה לאמיתו של דבר משומד.
יהודי ד' נחלקו ברובם לשתי סיעות חסידיות : אולסק (ענף של בלז) וטריסק. בשל המריבות שהיו ביניהם כיהנו בעיירה שני רבנים. הראשון הידוע היה ר' משה - שכיהן כרבם של חסידי אולסק. אחריו כיהן הרב שמואל הירש. ואילו רבם של חסידי טריסק היה ר' נוח. ר' נוח נפטר לאחר שנפגע מאבן שזרק לביתו חסיד מחסידי אולסק. בתגובה על כך הלשינו חסידי טריסק על רבם של חסידי אולסק שאינו מקומי והשלטון גירש את ר' שמואל הירש לגאליציה. במקום שני אלה החל לכהן בשנת 1906 כרבם של חסידי טריסק ר' פנחס ויינר, ומאוחר יותר הביאו חסידי אולסק את ר' יעקב יצחק גלרנטר. בזכותו ובהשתדלותו של ר' ויינר הושג שלום-בית, המריבות נפסקו ובין הסיעות נשתררו יחסים תקינים. הכפילות ברבנות נמשכה גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ; אז כיהן הרב ווליצ'קר כרבם של חסידי אולסק והרב אהרון ינטיס כרבם של חסידי טריסק.
כאמור היה ענף פרנסה חשוב הסחר עם גאליציה, שהיתה אז בתחום הקיסרות האוסטרית. סוחרים זעירים ורוכלים רכשו את התוצרת החקלאית בכפרים ובירידים שנערכו בעיירות הסמוכות. כמה סוחרים אמידים ריכזו בידיהם את היצוא, שכלל תבואות, פשתן, בשר, ביצים, שומן, זיפי חזיר, אווזים ועוד.
מראשית המאה ה-20 ארגנו הורים קבוצות לימוד פרטיות, בנוסף על הלימוד בחדרים. מורים פרטיים לימדו עברית, חשבון, רוסית ועוד. נוסדה ספרייה קטנה ובה ספרים בעברית, ביידיש וברוסית. רבם של חסידי טריסק, ר' פנחס ויינר, קירב אליו את המשכילים הצעירים ועודד אותם בפעילותם הציונית-לאומית. הוא עצמו נאם באסיפת-עם גדולה לאחר הכרזת בלפור (7ו9ו). צעירים אלה התארגנו באגודת "צעירי-ציון". ביזמתם של המורה יוסף ספרא ושל אליעזר הוכברג הוקמו מועדון תרבות, ספרייה גדולה וחוג דרמה לחובבים. גולת הכותרת של הפעילות הזאת היתה הקמתו בשנת 1918 של בית-ספר עממי שלימדו בו בעברית וברוסית. מטעם בית-הספר קוימו גם שיעורי-ערב לעברית למבוגרים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בסוף שנת 1915, נסוג הצבא הרוסי מד', וחיל המאסף - הקוזאקים - הציתו בתים בעיירה. לאחר צאת הרוסים נכנס לד' הצבא האוסטרי וערך שוד בחנויות היהודים. שלטונות הצבא הכריזו על מצב חירום וחיי הכלכלה שותקו כמעט לגמרי. הדרכים היו בחזקת סכנה והבאת סחורות הותרה רק לאחר קבלת רישיון מיוחד. הצעירים נרתמו לפעולה והחליפו את המבוגרים והמסחר המוגבל עבר לידיהם. ברחוב היהודי הורגשו עוני ורעב. לאחר מהפכת אוקטובר 1917 באה מלחמת האזרחים והשלטון בעיירה התחלף במהירות. כנופיות מזוינות איימו על החיים והרכוש. אז הקימו צעירים יהודים הגנה עצמית בשם "השמירה" והצטיידו בנשק חם. הארגון הניס את הכנופיות ותרם לשיפור מצב הביטחון. למרות זאת, ערב כניסת הפולנים לד' נרצח העסקן הוכברג בידי אנשי אחת הכנופיות. משנכנסו הפולנים לד' היו מעשיהם הראשונים הכאת יהודים וגזיזת זקניהם. לאחר שהתבסס השלטון חזרו היהודים לעיסוקיהם הרגילים - מסחר זעיר ומלאכה. המפעלים המעטים, שהיו קטנים, עסקו בטחינת גרעינים, הפקת שמן ועוד. בנק פרטי שנפתח פשט מהר את הרגל ונסגר, ואילו קופת גמ"ח המשיכה להתקיים וסייעה בהלוואות קטנות ללא ריבית לחנוונים הזעירים ולבעלי המלאכה.
לד' היה מעמד של מועצה מקומית. ראשה, הסולטיס, היה יהודי. מבחירות 1928 ואילך נמנתה ד' עם קהילת ברסטצ'קה ונבחריה השתתפו במועצת הקהילה שם. בשנות העשרים נפתח בד' בית-ספר עברי, ולידו הוקמה ספרייה, ובה ספרים בעברית וביידיש. במסגרת הספרייה פעל חוג דרמה לחובבים.
בין המפלגות גילו פעילות הרוויזיוניסטים, המזרחי ואגודת-ישראל, ובין תנועות הנוער - החלוץ, החלוץ הצעיר ובית"ר. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן :
לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 212 איש. הציונים הכלליים קיבלו 11 קולות; המזרחי-7; ברית רוויזיוניסטית - 74 ; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 120.
לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 62 איש. הציונים הכלליים קיבלו 20 קולות; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 42.
לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 45 איש. הציונים הכלליים קיבלו 0ו קולות; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 35.