תרומות
בז'סקו BRZESKO
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: בז'סקו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-3,675
• יהודים בשנת 1941: כ-2,101
• יהודים לאחר השואה: 200
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
עד המאה ה- 13 עמד במקום העיר בז'סקו יישוב עתיק-ימים. ב- 1282 הוענק ליישוב זה, שהיה אז בבעלותה של הכמורה, מעמד של עיר. במאה ה- 14 עברה העיר לבעלות פרטית של האצולה, וב- 1385 קיבלה שוב זכויות של עיר, הפעם על-פי החוק המאגדבורגי; נקבעו בה אז יום-שוק שבועי וירידים שנתיים. במאה ה- 18 התפתחה במקום תעשייה זעירה ביתית של מוצרי-עץ וחרטות-עץ, בין השאר צעצועים, כלי-כתיבה וכד'. המוצרים שווקו באזור כולו. במאה ה- 19 עסקה האוכלוסייה הנוצרית גם בייצור כלי-חרס וסלסלים, בנוסף לעיבוד חלקות שדה וגינה. ב- 1845 הוקם בכפר אוקוצ'ים הסמוך לבז'סקו בית-מיבשל לבירה, אחד הגדולים בגאליציה ואף בפולין כולה. לבירה מאוקוצ'ים יצאו מוניטין בכל האימפריה האוסטרית, ובין שתי מלחמות-העולם - בפולין כולה ואף מחוץ לגבולותיה. רבים מבתי העיר מצאו את פרנסתם בעבודה במפעל זה או בשיווק תוצרתו. ביולי 1904 פרצה בעיר תבערה גדולה ורבים מבני העיר (יש אומרים כשלוש מאות בתים ובכללם בנייני ציבור) עלו באש. הנזק החומרי נאמד אז במיליון כתרים לערך. העיר לא נפגעה במיוחד במלחמת-העולם הראשונה, אולם בנובמבר 1918, פרצו בה מהומות נגד היהודים (ראה להלן). בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היתה בז'סקו שרויה בירידה כלכלית. בעיר עצמה ובאזור החקלאי שבסביבה היו מחוסרי-עבודה רבים, וחלקות השדה שבידי האיכרים הלכו והצטמצמו. על המשבר הכלכלי שפקד את בז'סקו תעיד העובדה, שבמשך שנה תמימה, שנת 1935, לא הוחל בבנייה חדשה כלשהי, ומתוך 30 בעלי הטלפונים שהיו בידיים פרטיות, ויתרו עליהם 29 איש מחמת חסרון-כיס. התסיסה גברה, ולא פעם הגיעו הדברים להפגנות ושביתות. באחת מן ההפגנות, שנתקיימה בכפר הסמוך יאדובניקי, השתתפו 5,000 איכרים ומחוסרי-עבודה; השוטרים ירו במפגינים ואף הרגו אחד מהם. אין בידינו ידיעות על קורות היישוב היהודי בבז'סקו עד למאה ה- 18. ואולם יודעים אנו כי עוד במחצית השנייה של אותה מאה היו יהודי בז'סקו כפופים לקהילת וישניץ'. יהודי בז'סקו גרו אז ב- 14 בתים, מהם 10 בבעלותם. במגורים אלה הצטופפו כ- 50 משפחות - בעלי-בתים, דיירים ודיירי משנה. מלבד החוכרים, המוזגים והסוחרים מנה אז היישוב היהודי בבז'סקו - חייט אחד, 2 קצבים, גלב אחד, מלמד ושמש. לא נמסר על משרת רב או מורה-הוראה בקהילה. מספר התושבים היהודים מעל גיל שנה אחת הגיע ל- 181. בראשיתה של תקופת השלטון האוסטרי בעיר הוטלו על יהודי בז'סקו מסים כבדים, וגם נדרש מהם לפרוע את החובות שנצטברו בתקופה הקודמת. באיום בקנסות נדרשו ב- 1781 לפרוע לאלתר את חובותיהם בסך 11 פלורין בשביל מס הארנונה, חוב שנצטבר במשך שנים רבות. במאה ה- 19 הלך וגדל היישוב היהודי בבז'סקו וגם ביסס את כלכלתו, שהיתה מושתתת כמעט כולה על ענפי מסחר שונים. ב- 1867 נמסר שרוב רובו של הסחר בעיירה היה מרוכז בידי יהודי המקום. ב- 1878 נוסדה קופת "גמילות חסדים", שנתנה הלוואות בלא ריבית לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים. הדליקה שפקדה את העיר ביולי 1904 פגעה במיוחד במרכזה, שבו התגוררו יהודים; יותר משלוש מאות בתיהם עלו אז באש, ובתוכם בית-הכנסת ובתי-המדרש על ספריותיהם. לעזרת יהודי בז'סקו באו אחיהם בקראקוב. נציגי קהילת קראקוב חילקו למאה ועשרים נפגעי הדליקה 5,500 כתרים, מהם 500 כמענק וכ- 5,000 כהלוואות בלא ריבית ובתשלומים נוחים. נראה, כי בסוף המאה ה- 18 או בתחילת המאה ה- 19 היתה קהילת בז'סקו לעצמאית. מראשוני הרבנים בבז'סקו היה ר' אריה לייבוש ליפשיץ ב"ר חיים אשר מווישניץ'. הלה כיהן קודם כרב בקהילות קששוב, שייניאווה ווישניץ'. בשבתו בוישניץ' היתה מצודתו פרושה גם על בז'סקו. ר' אריה לייב נמנה עם תלמידיו של החוזה מלובלין; חוברותיו: "אריה דבי עילאי" (על מסכות הש"ס) וכן שו"ת "ארי שבחבורה" ו"עטרת זקנים". ר' אריה לייב נפטר ב- 1846. מ- 1857 עד 1912 ישב על כס הרבנות בבז'סקו נכדו של ר' אריה לייבוש, ר' טוביה ב"ר משולם זלמן יונתן ליפשיץ. באחרית ימיו כיהן לצידו נכדו ר' משולם זלמן טייטלבוים( ?). בבז'סקו ישבו וניהלו את חצרותיהם ר' יחזקאל שרגא ב"ר חיים ברוך (גם הוא מבית הוואינייש-וישניצא), וכן ר' מנשה טייטלבוים, בנו של ר' נחום צבי, אדמו"ר דרוהוביץ. ר' מנשה נספה בתקופת השואה. בז'סקו נודעה בכמה וכמה תלמידי חכמים שנולדו וחונכו בה על ברכי התורה. יצוינו אחדים מהם: ר' אפרים צבי איינהורן, שנתקבל כרב בפולין הקונגרסאית וייסד בה ישיבה, וכן ר' חיים משה גולדברג, ממשתתפי "אוהל מועד" ב- 1898. בז'סקו היתה גם עריסתם של משכילים ומלומדים. בבז'סקו נולד ב- 1844 וגר בה עד גיל 16 הסופר העברי מרדכי דוד ברנדשטטר. מורהו הראשון בבז'סקו היה פייבל לאנדאו והשפעתו על התלמיד, העתיד להיות סופר, היתה רבה. בז'סקו היתה מקום הולדתו וילדותו של ד"ר צ'ארלס וייס, פרופסור ומדען נודע בחקר רפואת-עיניים. ב- 1894 נתקיים במקום בית-ספר לילדי ישראל מיסודו של הבארון הירש ובו 103 תלמידים בשתי כתות ושלושה מורים, מהם אחד להוראת השפה העברית. לעת ההיא אורגנו בבנין בית-ספר זה שיעורי-ערב למבוגרים, שבהם השתתפו יותר מ- 30 לומדים. החוגים הציוניים הראשונים תחילתם באותו פרק זמן. ב- 1906 השתייך הסניף של ההסתדרות הציונית שבבז'סקו אל גליל טארנוב של ציוני מערב-גאליציה. סניף "פועלי-ציון" הוקם בבז'סקו לאחר 1905, וארגון-הנוער "יוגנד" שהיה מסונף לו, פעל במקום בשנים 1911- 1912, ומנה כ- 50 חברים. מלחמת-העולם הראשונה שמה קץ לפעולה הציונית בבז'סקו, שכן רוב הפעילים בארגונים הציוניים היו בני נוער, והללו גויסו לצבא משפרצה המלחמה. רבים מהם נפלו חלל בשדות-הקרב. ב- 1917 הוקמה ביוזמת נערות יהודיות אגודה ציונית בשם "התקוה", ולידה ספרייה. מ- 1867 ועד למלחמת-העולם הראשונה במועצת העירייה היו נציגי היהודים הרוב, ושנים רבות אף כיהן יהודי כראש העיר. ב- 1917 הודח ראש-העיר היהודי ובמקומו נתמנה נוצרי שכיהן עד הבחירות הבאות. כאמור, סבלו יהודי בז'סקו מתלאות רבות בעת המלחמה. רבים מבני העיר, לעומת ערים אחרות, נפלו חלל בחזיתות, והיושבים במקום סבלו חרפת רעב. וכאילו לא די בכך; בנובמבר 1918 היתה בז'סקו לזירת פוגרום ביהודים, שמעטים היו כמותו בקהילות ישראל בגאליציה המערבית, שגל הפרעות פקד כמעט את כולן. הפרעות בבז'סקו נמשכו 3 ימים (11- 13 בנובמבר). עם הגיע השמועות על גל הפרעות בערים שונות, יום לפני ההתפרעויות, דרש מאיר הופשטטר, יושב-ראש ועד הקהילה וחבר במועצת העירייה, לחזק את המיליציה העירונית ולהכינה להגנת האזרחים היהודים. הוא דרש גם לצרף יהודים למליציה זו. אותה שעה צעדו לכיוון העיירה כפריים רבים, בעיקר מן הכפר יאדובניקי, שנודעו עו לפני המלחמה כפורעים ביהודים. הללו התחברו אל הלגיונרים והתחילו לאיים על היהודים. ועד-הקהילה הזעיק יחידה של הגנה יהודית מקראקוב, שחסמה בפני הפורעים את הדרך לעיירה. התחולל קרב בו נהרג אחד מאנשי ההגנה היהודית. הפורעים נכנסו לעיירה, ואילו מפקדת הלגיונרים בבז'סקו וכן הז'אנדארמריה אילצו את אנשי ההגנה היהודית המקומית (רובם משוחררי הצבא) לפרוק את נשקם. בכך נתנו לפורעים יד חופשית לבצע את זממם. במהלך הפוגרום, שהשתולל במשך יומיים נוספים, נרצחו באכזריות 8 יהודים ועוד רבים נפצעו קשה. הפורעים, שאליהם הצטרפו מאנשי המקום ואף מאנשי הז'אנדארמריה, התפרצו אל דירות וחנויות של יהודים, שדדו מכל הבא ליד, הרסו מה שלא ניתן היה לגזול, הציתו כתריסר בתים וירו ביהודים שנמלטו מן הדליקה. רק ביום השלישי לפרעות הגיעו יחידות סדירות של הצבא והז'אנדארמריה הפולנית מבוחניה וטארנוב, אולם מפקד היחידה הצהיר גם הוא ש"אמנם לא יאה לרצוח יהודים, כי הדבר עלול להזיק לפולין בזירה הבינלאומית, אבל מותר לשדוד את רכושם, ולשודדים לא יאונה בגלל זה דבר". בעיר הוכרז עוצר, אולם הוגבלו בו היהודים בלבד, ולא הפורעים. לפי האומדן, הגיע הנזק ברכוש של היהודים כדי 20 מיליון כתרים. הפוגרום בבז'סקו שימש נושא לכתבות בעתונות ולמחאות של קהילות יהודיות בארצות רבות.
בין שתי המלחמות
הירידה בתחום הכלכלה של היישוב היהודי בבז'סקו, שסימניה הראשונים נראו בשנים האחרונות קודם שפרצה מלחמת-העולם הראשונה, וכן הקיפאון בחיי הכלכלה שהשתרר בימי המלחמה ומיד לאחריה, לא פסקו גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. מרבית יהודי בז'סקו המשיכו לעסוק במסחר זעיר וברוכלות בכפרים, ואילו בבתי-מלאכה או בשירותי מלאכה, או בתעשייה זעירה, מצאו את פרנסתם כ- 100 איש בלבד. ב- 1921 נתקיימו בבז'סקו 73 בתי-מלאכה ותעשייה זעירה בבעלות יהודית. הועסקו בהם 114 איש, רובם בעלי העסקים ובני משפחותיהם, ו- 12 שכירים. 54 מפעלים השתייכו לענף ההלבשה והמזון והועסקו בהם 89 איש. בשאר המפעלים (ענפי בניין, מתכת ועוד) עבדו בעליהם או בני משפחותיהם בלבד. פרנסתם של רוב יהודי בז'סקו היתה בדוחק, ועם האמידים נמנו רק כמה סיטונאים, או בעלי הסוכנות של מיבשלת-הבירה באוקוצ'ים. על הסוחרים הוטלו, בעיקר בשנים הראשונות אחרי המלחמה, מיסים כבדים שלא ניתן לעמוד בהם. מצב זה הוחמר יותר בשנות ה- 30, משגברה התעמולה האנטי-יהודית, והוכרז החרם על המסחר והמלאכה היהודית. נתערער גם בטחונם של הרוכלים היהודים, שחששו לחזר על הכפרים, שכן הדבר היה כרוך אף בסכנת נפשות. בגזירת השחיטה איבדו רוב הקצבים היהודים ב- 1937 את פרנסתם. 2- 3 בעלי איטליזים שנותרו במקום נאלצו לשלם כל אחד מהם בעד רשיון לעסק כ- 100 זלוטי, סכום ניכר לגבי היקף עסקיהם. הסוחרים התארגנו באיגוד הסוחרים היהודים, שהוקם ב- 1923, ואילו בעלי-מלאכה היו מאוגדים ב"יד חרוצים", ומקצתם ב"איגוד הציונים בעלי מקצוע", שהוקם ב- 1931. לעזרת הנזקקים מבין הסוחרים ובעלי-המלאכה באה קופת גמ"ח, שהוקמה ב- 1927 בתמיכת הג'וינט. קופה זו נתנה ב- 1929 70 הלוואות בסך כולל של 7,337 זלוטי. ב- 1939 הגיע מספר הלוואותיה ל- 164, והסך הכולל גדל עד 23,000 זלוטי. באותה שנה מנתה הקופה 300 חברים. מ- 1925 התקיימה בבז'סקו חברת צדקה, שגם היא עסקה בסוחרים ובבעלי-מלאכה שירדו מנכסיהם, בעיקר בעלי דוכנים בשוק. חברה זו היתה מחלקת מענקים לנצרכים, לעתים בסך כולל של כ- 1,500 זלוטי לחודש. מקצת מכספי החברה באו מתרומות בני העיר שבארצות-הברית. מוסד-סעד חשוב היתה "האגודה למען היתומים בבז'סקו". בנוסף לטיפול ביתומים, פעלה האגודה גם למען הילדים העניים (חלוקת מזון נוסף, או ארוחות יום-יום, לכ- 80 ילדים, ארגון קייטנות לילדי בתי-הספר), ואף למען הנצרכים סתם, בעיקר למען צרכיהם בבגדים ובחומרי הסקה לחורף. אגודה זו נתמכה בכספי סניף "צנטוס" בקראקוב. בנוסף לחברה "ביקור חולים" שהושיטה עזרה רפואית לעניים, הקימו בשנות ה- 30 הרופאים היהודים שבבז'סקו אגודה לטיפול בחולי שחפת. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הסתמנה בבז'סקו תנופה בפעולתם של הארגונים הציוניים לזרמיהם. עם תום המלחמה, חידשה את פעולתה האגודה "תקוות ציון", וכן החלו להתארגן "הציונים הכלליים", ארגוני השמאל הציוני ותנועת "המזרחי", שחידשה את פעולתה. ב- 1920 נוסד הקן של "השומר הצעיר", ובסוף שנות השלושים הוקמו "הנוער העברי" (אחר-כך "הנוער הציוני") ו"עקיבא". בית"ר, ארגון הנוער של הציונים-הרביזיוניסטים, נוסד ב- 1931. בבז'סקו פעלו גם "החלוץ" וארגון "עזרה" לחלוצים. בשנות ה- 30 התארגנה קבוצה קטנה של "פועלי-ציון-שמאל". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתחלקו קולות המצביעים כלהלן: 166 ל"ציונים כלליים", 45 ל"המזרחי" ו- 48 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". מלבד הארגונים הציוניים פעלו במקום "אגודת ישראל" וקבוצה קטנה של חברי ה"בונד". כמה וכמה מבני הנוער היהודי היו פעילים בשורות המפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגאלית. אחד מהם, מנדל פליישר, אף הועמד ב- 1934 לדין בבית המשפט בטארנוב באשמת הפצת עלונים קומוניסטיים. על אף התנגדותם של חוגי החסידים לפעולה הציונית, ועל אף המכשולים שהעמידו בפניה השלטונות, הלכה וגברה השפעתם של הציונים בקרב האוכלוסייה היהודית בבז'סקו. בבחירות לפארלאמנט (הסיים) הפולני ב- 1928 פיזרו השלטונות בכוח פעמים אחדות את אסיפות הציונים, אף ערכו חיפושים והחרמות של חומר תעמולתי אצל הפעילים הציונים. אף-על-פי-כן כ- 70 אחוז מן היהודים בעלי זכות הבחירה בבז'סקו הצביעו בעד הרשימה הציונית הלאומית. אמנם בוועד הקהילה המשיכו אנשי השליטה המסורתית (החרדים ובעלי הבתים) להיות הרוב במשך כל התקופה שבין שתי המלחמות, אך בכל זאת הצליחו הציונים בכל הבחירות שנתקיימו לקבל 3 מאנדאטים מתוך 8. ב- 1938 אירגן ועד-הקהילה, ביוזמת הציונים, ועדת עזרה לפליטים מגרמניה. במקום בחירות למועצת העירייה, שהיו אמורות להתקיים ב- 1927, הוסכם בין היהודים והנוצרים שכל צד ימנה 20 נציגים למועצה, ראש העיר יהיה נוצרי ואילו סגנו יהודי. בין הנציגים היהודים היו כמה ציונים. בבחירות למועצת העירייה, שנתקיימו ב- 1929 הסכימו היהודים בלחץ השלטונות להסתפק ב- 5 מאנדאטים בלבד מתוך 12. כסגן ראש המועצה נבחר אז הציוני ד"ר הנריק בלוך. בתקופה הנדונה התקיימה בבז'סקו רשת ענפה של מוסדות תרבות יהודיים. ועד-הקהילה המשיך להחזיק ב"תלמוד-תורה", אף עמד לחנוך בניין חדש למוסד זה. ב- 1926 פתחה "אגודת ישראל" המקומית בית-ספר לנערות "בית יעקב". אגודת "תרבות" קיימה שיעורי-ערב לעברית לנוער ולמבוגרים. הספרייה וכן אולם-הקריאה שליד "תרבות" היו למוסדות-התרבות החשובים ביותר בקהילה היהודית בבז'סקו. ב- 1931 הוקם ליד אגודת "תרבות" ארגון "בני ציון", שנועד להפיץ השכלה ותרבות בקרב הנוער היהודי. במקום היתה גימנסיה פרטית, שייסד הבארון גץ ובעלי מיבשלת-הבירה באוקוצ'ים. תחילה למדו בה תלמידים יהודים רבים, אולם בשנות השלושים הוגבל מספרם, עד שבשנת הלימודים 1938/34 לא היו אלא 12 תלמידים יהודים בלבד מתוך 289 כלל התלמידים. מוסד חשוב בבז'סקו היה "אולם-הקריאה" (בית העם). פעילותו נתפשטה על כל תחומי הפצת התרבות וההשכלה בקרב כל שכבות האוכלוסייה היהודית (הרצאות, חוגים אמנותיים, ספרייה גדולה בשפות שונות ועוד). ב- 1933 הוקם ליד בית העם "ועד האינטליגנציה", וגם יעדו היה הפצת השכלה. "תרבות" הקימה ב- 1931 ארגון בשם "בני ציון", שנועד לשמש מעין תשתית חברתית לאוניברסיטה העממית שהתקיימה שנים אחדות. ב- 1922 נתקיימה בבז'סקו "אגודה לתרבות מוסיקאלית". בתחום הספורט גילה פעילות רבה המועדון "מכבי" (הוקם ב- 1931), ובו סקציות להתעמלות, כדורגל ועוד. ב- 1936 היו במועדון זה יותר ממאה חברים. על חיי הקיבוץ היהודי בבז'סקו העיבה ההסתה האנטי-יהודית שהלכה וגברה בשנות השלושים. מדי שנה בשנה, לקראת חג המולד היו האנדקים מאנשי המקום מפיצים עלונים שקראו לחרם המסחר והמלאכה היהודית והכילו דברי הסתה בנוסח ה"שטירמר" הגרמני. חיזורם של הרוכלים היהודים בכפרי הסביבה נעשה מסוכן יותר ויותר. בראש המתפרעים ביהודים עמדו תושבי הכפר יאדובניקי, שהיה ידוע מזמן כקן של פורעים. באפריל 1939 הגיבו אף השלטונות על מעשיהם ואסרו מהם 18 איש. הם נשפטו לתקופות מאסר מחודש עד לשלושה חודשים בגלל התפרעויות נגד היהודים (כגון מכות לעוברי-אורח ובעיקר לרוכלים יהודים, ניפוץ שמשות בבתי יהודים, השחתת רכוש וכיו"ב).
במלחה"ע ה - II
העיר נכבשה בידי הגרמנים ב- 5.9.39. למחרת היום החלו חוטפים יהודים לעבודות-כפייה. לאחר כמה ימים העלו הכובשים באש את בית-הכנסת על תשמישי הקדושה שבו. בסוף ספטמבר 1939 הוטלה על הקהילה קונטריבוציה של 40,000 זלוטי, ולשם הבטחת מסירתה נתפסו 10 בני-ערובה. באוקטובר של אותה שנה נערך מיפקד של גברים יהודים מגיל 15 ועד 60, והיודנראט נצטווה לספק מדי יום מכסות של אנשים לעבודות-כפייה. בראש היודנראט הועמד הנדלר; סגנו היה גולדמן. ב- 1940 וב- 1941 הוכנסו לבז'סקו פליטים יהודים מיישובי הסביבה וכן קבוצת יהודים מגרמניה. סיוע כלכלי לפליטים הללו וגם לנזקקים מבין בני הקהילה המקומית הושיטו המחלקה לסעד שליד היודנראט וסניף י.ס.ס. ב- 1941 נשלחו עשרות צעירים יהודים למחנות-עבודה, בעיקר למחנה בפוסטקוב. אותה שנה גברו מעשי הטירור נגד יהודי בז'סקו. אנשי גסטאפו אסרו בין השאר את ד"ר בלוך, יו"ר ועד הקהילה לשעבר ושילחוהו לאושוויץ. שם גם מצא את מותו. תחילת שנת 1942 עמדה בסימן גזל הרכוש, רדיפות ורצח. ב- 2.4.42 הגיעו לבז'סקו אנשי הגסטאפו מטארנוב, רצחו 6 צעירים יהודים, אף דרשו תשלום בעד הכדורים ששימשו לביצוע מעשה-זוועה זה. ב- 28.4.41 נהרגו במקום 13 איש, ומשפחות הנרצחים נדרשו לחתום על מסמך שלפיו מתו הנספים מוות טבעי. בחודש מאי 1942 שולחו למחנה פוסטקוב קבוצות נוספות של יהודי בז'סקו ובמקביל לשילוח הוכנסו לעיר מגורשים רבים מכל האזור. ביוני נצטוו יהודי בז'סקו לשלם קונטריבוציה בסך 250,000 זלוטי. ב- 18.6.42 פרצו הגרמנים אל משרדי היודנראט כדי לעצור את יו"ר המועצה. לאחר שלא מצאוהו הרגו את סגנו גולדמן. לפי גירסה אחת דרשו הגרמנים להסגיר לידיהם 100 יהודים כדי להוציאם להורג, ומאחר שגודלמן סירב למלא אחר דרישתם - נרצח. מיד לאחר הרצח יצאו הגרמנים לרחובות העיר ופתחו במצוד אחר היהודים. כ- 180 יהודים נרצחו בסימטאות העיר ובחצרות הבתים וכ- 560 שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ (לפי מקור אחר היתה אקציה זו ב- 25.6.42). כמה ימים לאחר אקציה זו הוקם הגיטו, וביולי נסגרו גבולותיו. הגרמנים הוסיפו להכניס לתחום הגיטו מגורשים מן הסביבה, ובכך גדל מספר הכלואים בו ליותר מ- 5,000 איש. הרעב ומגיפת טיפוס הפילו חללים רבים. מקצת מיושבי הגיטו, שהועסקו בעבודות שמחוץ לתחומו, ניסו לנצל מצב זה ולהשיג מזון כדי להקל את מצוקת הרעב. היו שעבדו בבתי-מלאכה שהוקמו בשטח הגיטו. יושבי הגיטו היו משוכנעים שעל-ידי היותם "חיוניים" למשק הגרמני יידחה מועד חיסול הגיטו. עם זה, הוחל בהכנת מחבואים מתוך הערכה שאקציה נוספת עלולה להתרחש בכל רגע. לצורך זה נחפרו בגיטו בורות שהוסוו היטב, במחסנים, מרתפים ועליות גג ניבנו קירות כפולים. מתוך הגיטו התחילו גם להסתנן יהודים ליערות בסביבה. בראש השנה תש"ג (1942) הוקף הגיטו, וכל היהודים נצטוו להתייצב במגרש שבמרכזו. יום שלם הוחזקו הללו במגרש כשראשם בין רגליהם; כל מי שהרים את ראשו נורה למוות. החולים בבית-החולים נרצחו במיטותיהם. באקציה זו שולחו יותר מ- 4,000 לבלז'ץ. כמה מאות הרוגים התגוללו בשטח הגיטו. נותרו כ- 70 והללו הוטל עליהם לסדר את רכוש היהודים. מאוחר יותר הועברו לגיטו בטארנוב. יש לציין כי כמה עשרות יהודים הצליחו להסתתר באקציה אחרונה זו, ועם סיומה ניסו להימלט לגיטו בבוחניה. ואולם אחדים מהם נתפסו ונהרגו בצאתם מן המחבואים. רבים מצאו את מותם בדרך לבוחניה ולאחרים ציפה הגורל שפקד את היהודים בעיר זו. מיהודי בז'סקו ניצלו כ- 200 איש, מהם ששהו בזמן המלחמה בברית-המועצות ומהם ששוחררו ממחנות-הריכוז.