גרודז'יסק ויילקופולסקי GRODZISK WIELKOPOLSKI

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: נובי טומישל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-5,828
• יהודים בשנת 1941: כ-13

תולדות הקהילה:
טקסט 2
ג"ו נוסדה בשנת 1383 על הדרך המקשרת בין ערי שלזיה למחוז פוזנן, כעיר בבעלותן של משפחות אצולה פולניות. מיקומה המרכזי סייע רבות להתפתחותה, ומשפחת האצילים אוסטרורוג השקיעה מאמץ רב בפיתוח המקום. כבר בתחילת המאה ה-16 הורגשה בג"ו השפעת הרפורמציה הלותרנית, שבעלי העיר נמנו עם תומכיה. במאה ה-16 יזם יאן אוסטרורוג בניית רובע חדש שגבל בעיר העתיקה, ואף הצליח להשיג לתושבי העיר פטור ממסים ממלכתיים. בתקופה ההיא נוסדו בעיר מבשלות שיכר, ששימשו מקור פרנסה חשוב לתושביה. ב-1601 נזכר אף איגוד מבשלי בירה בג"ו, ובמאה ה-17 שווקה הבירה המקומית בכל ערי "פולין-גדול". במאה ה-18 היה ייצור הבירה בג"ו נחלתן של מספר משפחות עשירות. המשפחות האלה נהנו למעשה מזכויות מונופול. הן הערימו קשיים בדרכם של מי שביקשו להשיג תעורת אומן בענף ייצור הבירה ואף קבעו את מחירי הבירה באזור כרצונם. ואולם עם הזמן גדל מספר העוסקים בענף ובסוף המאה ה-18 כבר היו בג"ו 53 מומחים לייצור בירה.
בעקבות החלוקה השנייה של פולין ב-1793 עברה ג"ו לריבונותה של פרוסיה. העיר מנתה אז 2,483 תושבים שהתפרנסו בעיקר ממסחר, מלאכה, חקלאות וייצור בירה, התפוקה המקומית השנתית בענף זה הגיעה אז ל-3,192 חביות, בשנים 1807-1815 נכללה ג"ו ב"נסיכות ורשה", ובשנים 1920-1815 חזרה לריבונותה של פרוסיה.
חיבורה של ג"ו להסתעפות של מסילת הברזל הראשית פוזנן-ברלין (בשנת 1881), העניק לעיר תנופת פיתוח וצמיחה כלכלית ודמוגרפית, בשלהי המאה ה-19 נוסדו בג' כמה וכמה מפעלי תעשייה חשובים - לעיבוד עורות, לצביעה, טווייה ואריגה ועוד. בתחילת המאה ה-20 היו בג"ו 5 מבשלות בירה גדולות; גם המסחר בתוצרת חקלאית ובבקר התפתח מאוד.
בתום מלחמת העולם הראשונה נכללה ג"ו במדינת פולין העצמאית. גם תחת שלטון פולין נמשכה התפתחותה הכלכלית. עם המפעלים החדשים שהוקמו בעיר בין שתי המלחמות נמנו בתי-מלאכה מכניים, מפעל לעיבוד בשר, מחלבה משוכללת, מנסרה ועוד. אף-על-פי כן שררה בעיר אבטלה.
בימי מלחמת העולם השנייה תלו הגרמנים 8 פולנים מקומיים בחוצות העיר, ועוד כ-300 פולנים גורשו למחנות ריכוז ונרצחו. פולנים רבים אחרים שולחו לגנרל-גוברנמן או לגרמניה והועסקו שם בעבודות כפייה.
במקורות מן המאה ה-16 נזכרים לראשונה יהודים בג"ו, אבל לא כתושבים אלא כסוחרים שכנראה פקדו את העיר לרגל עסקיהם. רישומים בספרי העירייה מלמדים שבאמצע המאה ה-16 הועמדו יהודים לדין באשמת רצח לצורכי פולחן. מכאן אפשר להסיק שאולי כבר התגוררו אז יהודים בעיר. על-פי ספר אנטישמי פרי עטו של ס' סלסצ'וביוס, שיצא לאור בג"ו ב-1621, התיישבו היהודים הראשונים בג"ו בסוף המאה ה-16, ובשנת 1663 הגיע מספרם ל-374 נפש.
במאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18 היה המסחר בג"ו בדרך כלל בעל אופי מקומי. הסוחרים היהודים סחרו בעיקר ביי"ש, בצמר ובבדים. קשרי המסחר שלהם היו בעיקר עם השלאכטה (האצולה הפולנית) המקומית. בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה- 17 היו עסקות המסחר האלה מצומצמות בהיקפן; ואולם אחרי אמצע המאה - דווקא בימי מלחמות השוודים - התרחבו קשרי המסחר הללו מאוד והשלאכטה היתה לשותף כלכלי חשוב של היהודים. עם העירונים, לעומת זאת, סחרו היהודים רק בהיקף מוגבל. בהקשר זה ראוי לציין את התפקיד המרכזי שמילא ועד הקהילה בקשרי הכלכלה שבין היהודים לבין השלאכטה הפולנית והרשויות (הסטרוסטה).
בראשית המאה ה-17 התארגנו יהודי ג"ו לקהילה, בנו בית-כנסת וקידשו בית-עלמין. לקהילה היה גם הקדש. בשנת 1749 קיבלו יהודי ג"ו כתב זכויות כולל מבעלי העיר יאן ליאופולד בנינה ומן הסטרוסטה יאן אופינסקי. הקהילה כגוף, וגם מוסדות הציבור שלה, לרבות בית- החולים, וכלי הקודש - רבנים, חזנים וכו' - נהנו מפטור מלא ממסים. הקהילה קיבלה היתר לבנות גדר סביב בית-הקברות שלה. מלבד זאת הסדירה הפריווילגיה את זכויותיהם וחובותיהם של היהודים כיחידים. ליהודים הותר לסחור בשוק בבדים למיניהם, בעורות, בתבלינים ובבקר; כמו-כן הותר להם למכור בירה ומשקאות אחרים, דגים מלוחים, מלח, מוצרי ברזל וזכוכית, בפונדקים בשוק חייטות וזגגות. הקצבים היהודים הורשו להציב לפני בתיהם 10 דוכנים למכירת סחורתם, ובתמורה חויבו לספק לבעלי העיר מדי שנה בשנה מכסה מסוימת של בני בקר, עגלים וכבשים כמו גם חלקי בשר משחיטתם וחלב לייצור נרות. אחת לשנה, ביום חגו של מרטין הקדוש, נדרש כל בעל-בית יהודי לשלם לקופת העיר טאלר אחד ולשגר לארמונו של בעל העיר מכסה קבועה של תבלינים. על היהודים נאסר לרכוש תבואה אלא לצריכתם העצמית, וכל המפר את האיסור הזה היה צפוי לעונש חמור - החרמת סחורתו ותשלום קנס כבד. ועד הקהילה הוסמך לפסוק בתלונות של לא-יהודים נגד יהודים, ואולם אם לא בא המתלונן על סיפוקו היה זכאי לפנות אחר-בך לבעלי העיר.
כתב הפריווילגיה הזה שימש בסיס לזכויות ולחובות של הקהילה והיהודים כיחידים כלפי השלטון עד 1793, השנה שבה עברה העיר לריבונות פרוסיה.
על-פי רישומים בפנקסי הקהילה מסוף המאה ה-18 העסיקו יהודי ג"ו רב, חזן ושמש. ב-1791 נבחר רב הקהילה כחבר הנציבות היהודית ל"סיים ארבע השנים" שהתכנס אז כדי להציע למלך הצעות חוק הנוגעות ליהודים. בין סעיפי ההוצאות של הקהילה בולטים תשלומים לפירעון הלוואות שנטלה הקהילה לצרכים חיוניים.
מבין רבני הקהילה במאות ה-18 וה-19 ידועים לנו בשמותיהם ר' יהודה לייב ב"ר שלמה מפראג, שכיהן בה מ-1699 ואחר-כך עבר לפרנקפורט דאודר ולפראג; ר' גרשון ב"ר יחיאל לנדסברגר (משנת 1726), עבר אחר-כך לפרנקפורט דאודר; ר' שלמה זלמן מקרמניץ ; ר' משה יהושע ב"ר יעקב מלוצק ; ר' יעקב ב"ר צבי הירש מפינצ'וב (בשנת 1743); ר' יהודה לייב הלוי, בשנת 1777 ; ר' צבי הירש, שהתפרסם בחיבורו "תפארת צבי" והיה רב בברודי ובהמבורג; ר' ישראל ב"ר זלמן, בשנת 1780 ; ר' יוסף ב"ר ברוך מארץ יון (בשנת 1798) שימש רב נודד ; לרב קבוע נבחר ר' יצחק מרדכי ב"ר ברוך, שכיהן ברבנות ג"ו עד 1813 ; אחריו כיהן בקהילה ר' יקותיאל לניר ב"ר משה אריה. יורשו בתפקיד, ד"ר אליהו גוטמאכר, היה ממייסדי "חובבי ציון" (יחד עם ר' צבי הירש קלישר), פרסם כמה ספרים חשובים, והיה מפורסם גם כאדמו"ר שאלפי חסידים מכל פולין נסעו אליו לקבל את ברכתו. על שמו הקיבוץ שדה אליהו. מראשית המאה ה-19 ובייחוד מ-1815 ועד 1920, תחת שלטון פרוסיה, נטלו היהודים חלק פעיל בפיתוחה הכלכלי של העיר ומעמדם הכלכלי והחברתי הוטב מאוד. סוחרים יהודים, בפרט בענפי העורות והמשקאות, פיתחו קשרי מסחר הדוקים עם ערים שונות בגרמניה והתעשרו, וגם הסוחרים-הקמעונאים ובעלי המלאכה פיתחו את עסקיהם והתבססו.
ואף-על-פי כן, בשליש האחרון של המאה ה-19 הסתמנה גם בג"ו, כבכל האזור, מגמה גוברת של יציאת יהודים לערים גדולות בגרמניה.
בראשית המאה ה-20 נוסד בג"ו סניף לא גדול של התנועה הציונית. בשנת 1911 רכשו ציוני ג"ו 6 "שקלים". תהליך היציאה מג"ו נמשך גם במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. בתחילת שנות ה-20 נותרו בג"ו רק כמה עשרות יהודים. על קורותיהם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם אין בידינו מידע.
ערב מלחמת העולם השנייה עדיין גרו בג"ו כ-50 יהודים. בספטמבר 1939, עם פלישת הגרמנים לפולין, עזבו חלקם את המקום, וב-7.9.1939 נותרו בעיר רק 13 יהודים. הגרמנים גירשו אותם דרך מחנה המעבר שהקימו בבוק (ע"ע) לתחומי הגנרל-גוברנמן. בשנת 1940 הרסו הגרמנים את בית-הכנסת והכשירו את השטח לגן ציבורי. גם את בית-העלמין היהודי החריבו ונטעו בשטחו פארק עירוני.