תרומות
אוסטרובייץ OSTROWIEC
עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: אופאטוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 25,908
• יהודים בשנת 1941: כ- 9,934
• יהודים לאחר השואה: מעטים
תולדות הקהילה:
מידע כללי
א' קיבלה זכויות עיר בשנת 1524, אבל פיגרה בהתפתחותה אחרי ערים אחרות גדולות ממנה, ונשארה חקלאית באופייה. תושבי א' הראשונים התפרנסו בעיקר מדיג ומגידול דבורים. מסחר לא התנהל בה כלל, ובשנת 1663 היו בה רק 28 בתים.
התפתחותה של א' קיבלה תאוצה בראשית המאה ה-19, כשנתגלו בסביבתה מרבצי פחם חום (קוקס). בעלי העיר הקימו בה כבשן ליציקת ברזל ובכך הניחו את היסוד לתעשיית ברזל משגשגת, שעד מהרה יצאו לה מוניטין בכל פולין. ב-1825 כבר מנתה העיר כ-2,000 תושבים והיו בה 248 בתים. בתקופה ההיא נוסד בא' גם בית-חרושת גדול לסוכר, הראשון מסוגו במלכות פולין הקונגרסאית. בשנת 1837 הוקם בא' כבשן נוסף ליציקת ברזל. את האנרגיה להפעלת הכבשנים סיפק הנהר קמיינה שזרם דרך העיר. א' היתה מוקפת ביערות גדולים שסיפקו שפע של חומרי הסקה. באותה תקופה התפתח בפרבוי העיר יישוב גדול, "העיר החדשה", שצמחה לצדה של א' הישנה.
בשנות ה-50 של המאה ה-19 נקלעו המפעלים החדשים לקשיים והועברו לבעלות הבנק הממלכתי של פולין, שמכר אותם לבנקאי עתיר נכסים מוורשה, הברון פרנקל,יהודי שהמיר את דתו. כעבור זמן מה הוקמה חברה של בעלי הון (חלקם יהודים) שרכשה את המפעלים והחזיקה בהם עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1886 הותקן בא, כבשן לזיקוק קוקס וב-1902 הוקמו כמה כורים לייצור פלדה ובתי-מלאכה מכניים. בשנת 1904 הקימו כל המפעלים יחדיו תחנת כוח חשמלית. מספר המועסקים במפעלים הגיע באותה שנה ל-3,755. עם הזמן נוספו בא' ענפי תעשייה חדשים כמו ייצור כלי חרס, קדרית וייצור מוצרים חסיני אש, מפעל לזיקוק כוהל וכמה אחרים. תהליך התיעוש היה מלווה בצמיחה דמוגרפית מהירה.
לפיתוחה המהיר של א' ולגידול אוכלוסייתה סייעו גם הקסרקטינים של חיל המצב הרוסי. אחרי דיכוי המרד הפולני של 1863 ביצרו הרוסים את א' והציבו בה שני גדודי פרשים ופלוגת תותחנים. בניית הקסרקטינים נמשכה עשר שנים ושימשה מקור פרנסה לבנאים, זגגים, נגרים, נפחים, פחחים, רצפים ושאר עובדים למיניהם, ועם תום הבנייה התפרנסו רבים מתושבי העיירה מאספקת סחורות ושירותים לחיילים.
סגור
היישוב היהודי עד סוף מלחמת העולם הראשונה
יש ראיות לישיבת יהודים בא' כבר במחצית השנייה של המאה ה-16 , אבל מספרם היה אז קטן מאוד. בימי גזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649) נמלטו רוב היהודים מן העיר מאימת הפורעים אנשי כנופיותיו של חמיילניצקי. אלה מהם שנשארו במקום סבלו קשות בימי מלחמת השוודים הראשונה, בשנות ה-50. ואולם אחרי המאורעות האלה השתקם היישוב היהודי בעיר במהירות ולקראת סוף המאה ה-17 כבר חזר לקדמותו.
בימים ההם התפרנסו רוב היהודים ממסחר זעיר ומלאכה. מהם שפיתחו את-הסחר בדגה מאגמי הסביבה ואף חכרו את האגמים ופיקחו על הדיג בהם. במאה ה-19, עם הקמתם של בתי-היציקה הגדולים בא', באה גם ליהודי א' תקופה של שגשוג. אחדים מהם היו ליזמים וייסדו בתי-חרושת למלט, לסבון וכמה מפעלים שייצרו משקאות קלים ומי סודה לכל האזור. בד בבר עם גידול האוכלוסייה המקומית גדל גם היישוב היהודי בא'. יהודים נהרו לא' בהמוניהם בחיפוש אחר אפיקי פרנסה חדשים ומבטיחים.
עם הקמת הקסרקטינים של חיל המצב הרוסי מצאו יהודים לא מעטים את פרנסתם במקצועות הבנייה ובעבודות נלוות, וגם משירותים כגון החזקת מסבאות ומסעדות ומחנוונות. ואולם ריבוי אנשי הצבא בעיר הביא עמו גם רדיפות של היהודים. גם הפולנים לא ראו בעין יפה את התבססותם של היהודים בעיר, ואחרי דיכוי המרד הפולני ראו בהם בוגדים ומשתפי פעולה עם הרוסים, ואף האשימו אותם במסירת ידיעות לאויב. בתחילת המאה ה-20 השתתפו יהודים מקומיים בפעילות פוליטית-מהפכנית נגד רוסיה הצארית, ואחדים מהם נאסרו. בשנים 1895 ו-1910 פקדו את א' שתי שרפות גדולות, ובשתיהן נפגעו בעיקר בתי היהודים שבמרכז העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה נהרו לא' המוני פליטים, בהיותה רחוקה מקו החזית. השלטונות הרוסיים האשימו את היהודים בריגול לטובת אוסטריה וגם בהפקעת מחירים.האוסטרים, שכבשו את העיר ב-1915, הטילו על תושבי א' שורה של הגבלות כלכליות; רבים איבדו את מקור פרנסתם וכמעט כולם סבלו מחסור.
הקהילה היהודית בא' התארגנה במחצית השנייה של המאה ה-16. לנציגיה היתה השפעה רבה ב"ועד דד' אוצות" שקם לקראת סוף אותה המאה. היה לה "מנהיג" קבוע בוועד והיא נחשבה לקהילה בעלת מעמד, אחת החשובות באזור. בשנות ה-40 של המאה ה-17 בנו יהודי א' בית-כנסת, מן היפים בפולין, וקידשו בית-קברות.
לקראת סוף המאה ה-17 שופץ בית-הכנסת והורחב, הותקנה בו מחיצה בין אולם התפילה לבין עזרת הנשים ונוסף אגף בקומת הקרקע. בתחילת המאה ה-19 הוקמו בא' שני בתי-מדרש.
בראשית המאה ה-18 כיהן ברבנות א' ר' יחזקאל ב"ר אביגדור, ששימש גם נציגה ב"ועד דד' ארצות". מבין הרבנים שכיהנו אחריו ידועים לנו בשמותיהם ר' מאיר ב"ר הירץ (נפטר ב-1734); ר, אליעזר ליפשיץ (נפטר ב-1734), מחבר "השיב ר' אליעזר" ו"שיח השדה"; ר' יוסף מרגליות, מחבר "תבנית אות יוסף" (נפטר ב-1753) ;ר' יוסף תאומים (נפטר ב-1782), שנתמנה אחר-כך לראש בית-הדין בלובלין (ע"ע) ; בנו, ר' שאול פייבל תאומים,שנפטר בחיי אביו (ב-1771); ר' עזריאל מייזלש, מחבר "עץ הדעת טוב", "כרם שלמה" ו"מנורה הטהורה", ומבשרה הראשון של החסידוו? בפולין המרכזית (נפטר ב-1786); ר' יחזקאל מרגליות; ר' חיים הוכגלרנטר (ב-1789, נפטר ב-1809 במגפה בעת שכבר כיהן בגרבובייץ,ע"ע); ר' שמואל שמריה היינה, מחבר "זכרון שמואל"(נפטר ב-1847), היה רב חסידי מובהק; ר' יוסף אהרן, חסיד קוצק, שעבר אחר-כך לוולודאווה (ע"ע); ר' דוד הכהן רפפורט ; ר' ירחמיאל פרימר בן הרב יהודה לייבוש מליפסק (ע"ע), מחבר "אמרי שפר" (נפטר ב-1908).
בשנת 1899 נבחר לרב בא' האדמו"ר מאיר יחיאל האלשטוק, הקים בה את חצרו והפך אותה לאחד ממרכזי החסידות בפולין. ב-1926 ירש את מקומו בנו, ר' יחזקאל, שהנהיג את חסידיו עד פרויו מלחמת העולם השנייה ועמד גם בראש ישיבת "בית מאיר',. ר' יחזקאל נודע גם בבקיאותו במתמטיקה ובחיבוריו "אור תורה", "מאיר עיני חכמים,' ו"קדשי יחזקאל". הוא נספה בשואה.
בא' פעל כשוחט ר' חיים יהושע ויינברג, מחבר "אוצר החיים" (נפטר ב-1929).
בתקופה זו פעלה בא, ישיבה מטעם רשת ישיבות נובוגרודק, ובראשה עמד ר' יצחק אליהו ולדשן (נספה בשואה).
ילדי הקהילה למדו במשך מאות בשנים בחדר. בסוף המאה ה-19 פתחה הקהילה תלמוד-תורה. בתחילת המאה ה-20 נפתח בא' בית-ספר ממשלתי בן שתי כיתות לילדי היהודים, אבל רק מעטים שלחו אליו את ילדיהם.
בשלהי המאה ה-19 פעלו בקהילה חברות הצדקה והעזרה המסורתיות - "ביקור חולים", "הכנסת אורחים", "לינת צדק" וכמה אחרות. בשנת 1899 נוסדה חברת "אהבת אחים" שסייעה לבעלי מלאכה שנקלעו למצוקה. מדי שנה הצטרפו לחברה 15 חברים חדשים בממוצע. לקראת חג הפסח קיימו יהודי ה' מבצע "קמחא דפסחא", ובחודשי החורף דאגו להספקת עצי הסקה לעניים. חיי החברה של יהודי א' התרכזו בעיקר סביב בתי-המדרש וה"שטיבלעך" של החסידים. בראשית המאה ה-20 התארגן חוג של צעירים ללימוד עברית ותולדות עם ישראל, וב-1912 נפתחה ספרייה יהודית. אוסף של ספרים ודברי דפוס עתיקים ויקריהמציאות נמצא מכבר בבית-המדרש.
בתקופה זו גילו רבים מצעירי הקהילה עניין בפעילות פוליטית וציונית. החוג הציוני הראשון נוסד בשנת 1904 וב-1906 פעלה במקום קבוצה של "פועלי ציון". כעבור שנים מעטות נוסדו גם סניפי "המזרחי" ותנועת הנוער שלה "צעירי המזרחי". בשנת 1906 נוסד גם תא של ה"בונד".
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חברו חיילי הצבא הרוסי הנסוגים לאספסוף מקומי ויחדיו פרצו לבתי היהודים ולחנויותיהם ובזזו סחורות ורכוש. בימי המלחמה שרר בעיר מחסור במזון ובשאר מוצרי צריכה בסיסיים ומספר הנזקקים גדל מאוד. רבים הגיעו עד פת לחם. הקהילה פחחה למצגם מטבח ציבורי שחולקו בו מרי ים בימו כ-200 ארוחות חמות.
ואולם חרף נסיבות המלחמה והמצוקה הכלכלית היתה רווקא תקופה זו עת פריחה לפעילות הציבורית בא'. לאחר שהעיר נכבשה בידי האוסטרים בוטלו ההגבלות צל פעילות פוליטית, והציונים וגם אנשי ה"בונד" בעיר קידשו את פעילותם. בשנת 8191 נוסד בא' סניף של "אגודת ישראל". חברות הצדקה הוותיקות הרחיבו את שעילותן, ונוסדה גם "קופת גמילות חסדים". חברת "לינת צדק", למשל, שבעבר הסתפקה בטיפול בחולים בידי מתנדבים, השאילה לנצרכים ציוד רפואי וסייעה להם במימון טיפול רפואי וקניית תרופות.
סגור
היהודים בין שתי מלחמות העולם
לקראת סופה של המלחמה נכנסו לא' יחידות צבא פולניות בפיקודו של הגנרל האלר. החיילים התעללו ביהודים ובזזו את רכושם. ב-1920 נכבשה א' לזמן מה בידי הצבא האדום, אבל הפולנים חזרו וכבשו את כל האזור. גם יהודים מקומיים התגייסו אז להגן על פולין ; אחדים מהם נפצעו בקרבות העזים שהתנהלו בסביבות העיר א' בין הצבא האדום לבין צבא פולין. ואולם משחזרו הפולנים וכבשו את א', הואשמו היהודים בסיוע לבולשוויקים וביידוי אבנים לעבר החיילים הפולנים כשהסתערו לכבוש את העיר, והפרעות ביהודים התחדשו. הפורעים פצעו 10 יהודים, בזזו דירות וחנויות של יהודים וגרמו הרס רב. הנהגת הקהילה מחתה נמרצות בפני השלטונות, הגישה תלונה לסיים הפולני בוורשה, והצירים היהודים בסיים הגישו בעניין זה שאילתא לשר הפנים.
במחצית השנייה של שנות ה-30 גברה ההסתה האנטישמית בעיר. משמרות של צעירים אנטישמים הוצבו לפני חנויות ובתי-מלאכה של יהודים ומנעו את כניסתם של לקוחות פולנים. לא פעם נגרמו בשל כך מהומות ומעשי אלימות. גם איכרים מכפרי הסביבה שנהגו לבוא לא' בימי היריד הפכו מפעם לפעם דוכנים של יהודים או שברו שמשות בבתיהם. בשנת 8391 היו מעשי האלימות בעיר לשגרה. קבוצות של בני נוער יידו אבנים לעבר בית-הכנסת ובתי היהודים וניפצו שמשות. השנים שבין שתי מלחמות העולם היו תקופה של ירידה כלכלית בפולין בכלל ובקרב היהודים בפרט. רוב יהודי א' התפרנסו ממשלחי היד היהודיים המסורתיים - מסחר ורוכלות, מלאכה ותעשייה זעירה. חלקם הגדול עסקו בענף ההלבשה, ושני לו היה ענף המזון. על-פי מפקד חלקי של הג'וינט משנת 1921 היו בעיר 283 בתי-מלאכה של יהודים בענף ההלבשה, 76 בענף המזון, 26 בענף הבנייה, 20 בתי-מלאכה לציבור צורות ו-91 טצמיו במוצרי עור. היו אלה ברובם עסקים משפתתיים קטנים, והתעסוקה ברבים מהם היתה עונתית; במשך חודשים רבים בשנה נותרו אפוא בעלי העסק ופועליהם ללא פרנסה. יתר על כן, היהודים נאלצו להתחרות בקואופרטיבים החדשים שייסדו הפולנים בשנות ה-20, בעידודה של הממשלה. באותן השנים התארגנו הסוחרים, בעלי המלאכה והפועלים היהודים בעיר באיגודים מקצועיים משלהם. במרוצת הזמן נאלצו יהודים רבים לסגור את עסקיהם ואת מקומם תפסו בתי-עסק ובתי-מלאכה של פולנים.
בשנות ה-20 הראשונות בא הג'וינט לעזרתם של יהודי א', וב-1928 סייע לכונן בעיר בנק קואופרטיבי יהודי שהעניק לסוחרים ולבעלי מלאכה אשראי בתנאים נוחים. גם "קופת גמילות חסדים" הוותיקה סייעה לנזקקים באשראי ללא ריבית. ב-1932 נוסד בא' בנק יהודי שני, "בנק לאשראי". בשנת 1934 הגיע מספר חבריו לשיא - 400 בערך - ורבים מיהודי העיר החזיקו בו את חסכונותיהם. שני הבנקים התקיימו עד 1939.
גם הקהילה הקדישה חלק מתקציבה לסעד ורווחה; כך למשל סייעה לתלמידים ממשפחות נצרכות בחלוקת בגדים ונעליים ובארוחות חמות, ערכה מבצעים כגון מפעל "קמחא דפסחא" או חלוקת עצי הסקה לעניים, וכיו"ב. ב-1935 נוסד סניף מקומי של טא"ז (ארגון הבריאות היהודי בפולין), שטיפל בעיקר בילדים. ארגון טא"ז פתח בעיר מרפאה ותחנה לייעוין רפואי וקיים קייטנה ל-200 ילדים בערך.
למרות ההידרדרות הכלכלית והאנטישמית הגוברת התאפיינה התקופה שבין שתי המלחמות בהתעוררות חסרת תקדים של חיי הציבור, התרבות והחברה בקרב היהודים, ובראש ובראשונה בפריחה של הפעילות הציונית. הגדולה מבין המפלגות הציוניות בעיר היתה "הציונים הכלליים" ורשימתה "על המשמר". גם "המזרחי" הוותיקה ו"הפועל המזרחי" (נוסדה בא' ב-1924), "פועלי ציון" ומ-1934 הרוויזיוניסטים היו פעילים בעיר. ב-1924 התפלגה "פועלי ציון"; רוב חבריה בא' הצטרפו ל"פועלי ציון צ"ס" ואילו מיעוטם עברו לסיעת "פועלי ציון שמאל'. ב-1929 נוסד בעיירה גם סניף "החלוץ", שהיה לו מקום להכשרה בחווה חקלאית. עם תנועות הנוער הציוניות בעיר נמנו גם "השומר הצעיר" ובית"ר, שב-1935 שלחה 25 מחבריה להכשרה. בשנת 1929 השתתפו בטחירות לקראת הקונגרס הציוני 356 מבני העיר. כמעט מחציתם נתנו את קולם ל"המזרחי"; ב-1935 גדל מספר הבוחרים בני א' ל-500 בערך, וקולותיהם נחלקו כמעט שווה בשווה בין סיעות "על המשמר" ("הציונים הכלליים"), "המזרחי", "הליגה למען ארץ-ישראל העובדת" והרוויזיוניסטים.
לצד סניף "אגודת ישראל" בעיר, שנוסד עוד בשלהי מלחמת העולם השנייה, נוסדו ב-1923 סניף תנועת הנוער "צעירי אגודת ישראל" וב-1926 - סניף "פועלי אגודת ישראל" (כ-200 חברים); חבריו ייסדו ספרייה ו"קופת גמילות חסדים". "אגודת ישראל" ייסדה ב-1924 בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", שלמדו בו כ-150 תלמידות. גם ה"בונד" חידש את פעולתו בא', ובשנות ה-20 המאוחרות נוסדו בעיר גם ארגוני הנוער והילדים שלו ("צוקונפט" ו"סקיף"). ל"בונד" היו ספרייה ואיגוד ספורט, "מארגענשטערן".
המפלגות הציוניות והאחרות הטביעו את חותמן על חיי הציבור, התרבות והחברה, ונציגיהן הרכיבו את הנהגת הקהילה ונבחרו למועצת העיר. ב-1931 זכו הרשימות הציוניות ברוב בוועד הקהילה. הוועד שנבחר לא היה לרוחן של רשויות העיר וכעבור שנה לערך הם הורו לקהילה לערוך בחירות חוזרות, אבל גם בהן הושגו אותן התוצאות. בשנים 1935 ו-1938 נחלקו המושבים בוועד שווה בשווה בין נציגי "אגודת ישראל" לבין הציונים.במועצת העיר זכו היהודים בדרך-כלל ב-6-7 מתוך 24 המושבים; רק בבחירות 1928 נבחרו 10 יהודים, ובהשפעתם הגדילה המועצה את תמיכתה הכספית בכמה מוסדות יהודיים.
הן הציונים והן ה"בונד" טיפחו את חיי התרבות בעיר. לרוב המפלגות ותנועות הנוער היו מועדונים משלהם ובהם ספריות קטנות ואולמי קריאה. במועדונים התקיימו קורסים לעברית והרצאות במגוון של נושאים מפי מרצים מוורשה וממקומות אחרים בפולין. ב-1923 נוסד בא' סניף "מכבי", שמנה קרוב ל-150 חברים ולידו התקיימו גם חוג לדרמה ותזמורת. בשנות ה-20 וה-30 יצאו בעיר כמה פרסומים ביידיש ומשנת 1927 הופיע שבועון, "אוסטרובצער צייטונג".
הפריחה התרבותית באה לידי ביטוי גם בתחום החינוך. לצד התלמוד-תורה הוותיק, שהחזקתו מומנה מקופת הקהילה, נוסדו בעיר כמה וכמה מוסדות חינוך יהודיים חדשים. ב-1924 נפתח בית-ספר יסודי יידי של רשת ציש"א (בית-הספר על-שם י"ל פרץ). למדו בו כ-100 תלמידים בארבע כיתות. ב-1930 נסגר בית-הספר היידי בצו השלטונות. גם בית-ספר "בית יעקב" לבנות נוסד כאמור ב-1924, ומלבדם היה בעיר בית-ספר יסודי ממשלתי לילדי היהודים בן 7 כיתות (בית-ספר "שבסובקה", ששבת מלימודים הן בשבת ובחגי היהודים והן בימי ראשון). רק מעטים מילדי הקהילה למרו בו, ובעיקר בנות. בשנת 1928 נפתחו בעיר בית-ספר עברי של רשת "תרבות" ובית-ספר של "המזרחי", וגם סניף של ישיבת "בית יוסף" בנובוגרודק, שרבים מתלמידיו באו מחוץ לא'.ב-1938, כשההסתה האנטישמית והחרם הכלכלי היו בעיצומם, עבר בית-מדרש מן הבניין הישן שהיה בנוי עץ לבניין חדש.
בשנים 1908-1926 כיהן בא' ר, מאיר דן פלוצקי, מחשובי הרבנים בדורו וראש אגודת הרבנים בפולין. אחר-כך עבר לוורשה כדי לעמוד בראש הישיבה של חסידי גור.
סגור
בימי מלחמת העולם השנייה
ערב המלחמה התגוררו בא' כ-10,000 יהודים. בראשית ספטמבר 1939, עוד בטרם נכנסו לעיר הגרמנים, עברו צעירים יהודים רבים יחד עם הצבא הפולני לצד המזרחי של הוויסלה, בתקווה שמשם יוכלו להמשיך ולהילחם בגרמנים. אחרי תבוסת הפולנים הם נשארו בשטח פולין המזרחית שנתפס ב-17 בספטמבר 1939 בידי הצבא האדום.
א' נכבשה בידי הגרמנים ב-7 בספטמבר 1939, ומיד עם בואם נמלטו מן העיר רבים מאנשי האינטליגנציה היהודית. בשלושת הימים הראשונים לכיבוש רצחו הגרמנים ברחובות העיר 15 יהודים ופולני אחד. יהודים רבים נחטפו ברחובות ומן הבתים והועסקו בעבודות כפייה משפילות ומפרכות. בסוף ספטמבר 1939 נצטוו היהודים לכונן יודנראט. תחילה עמד בראשו עורך-הדין זייסל, אבל הגרמנים לא היו מרוצים מדרך הנהגתו וכעבור זמן קצר נתמנה במקומו סוחר ושמו רובינשטיין. היודנראט נדרש למסור לגרמנים רשימות שמיות של יהודי א' בציון ערך רכושם ומשלחי ידם, ולעמוד בקשר עם סניף משרד העבודה הגרמני בעיר (ה"ארבייטסאמט") בכל הקשור לגיוס עובדי כפייה יהודים. רבים מן היהודים הועסקו במפעלי תעשייה מקומיים שהוסבו בידי הגרמנים לייצור מלחמתי. בתקופה הראשונה לכיבוש גויסו לעבוד במפעלים האלה כ-000,3 מיהודי א'. עד מהרה למדו היהודים להשתמט מעבודת הכפייה. האמידים נהגו לפדות את עצמם מחובת העבודה בכסף, ששימש את היודנראט בין השאר לתשלום שוחד לגרמנים.
בקיץ 1940 נצטוו הגברים היהודים להתכנס בכיכר שלפני בית היודנראט, כביכול כדי להאזיז להרצאה בנושא העבודה. לפתע הקיפו אנשי גסטאפו וז'נדרמים גרמנים יחד עם שוטרים פולנים את הכיכר וערכו סלקציה; 150 בחורים הופרדו ושולחו למחנה עבודה בליבלין (ע"ע),וקבוצה נוספת נשלחה לבלז'ץ לעבודות ביצורים בקו הגבול עם ברית-המועצות. הנותרים שוחררו לבתיהם.
הגרמנים הטילו על היהודים גזרות והגבלות חדשות לבקרים. בראשית 1940 הוחרמו כל עסקי היהודים; ב-8 בינואר 1940 חויבו היהודים לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד כחול, ונאסר עליהם ללכת על המדרכות ולסחור עם לא-יהודים או לקיים אתם מגעים כלשהם; המפרים הוראות אלה היו צפויים לעונש מוות.
אחת הגזרות הקשות היתה גזרת הקונטריבוציות. בימים הראשונים לכיבוש ררשו הגרמנים מן היהודים סכום עתק, 200,000 זלוטי, וכשהיהודים התקשו לאסוף את הכסף הסכימו לקבלו בשני תשלומים, בהפרש של יומיים. מפעם לפעם הצטוו היהודים למסור גם תכשיטים, כמויות גדולות של כלי מיטה ולבנים, פריטי ריהוט, דברי עור, מגפיים, כלי מטבח ועוד כהנה וכהנה. כדי למלא אחר דרישות הגרמנים אילץ היודנראט את כל היהודים, גם אלה שנותרו חסרי כול, לתת את חלקם.
ככל שחלף הזמן גברה הצפיפות ברובע היהודי, ועמה גבר גם הרעב, בעיקר בקרב העניים. בדצמבר 1939 הובאו לא' 1,000 יהודים שגורשו מקונין, מגולינה ומסקולנוב. במרס 1940 באו 1,000 ממגורשי וינה. חלקם נשארו בעיר וחלקם הועברו ליישובים בסביבה. אחריהם הובאו לא' אלפי פליטים מוורשה, מלודז' וממקומות אחרים. בסוף 1941 הגיע מספר היהודים בא' ל-15,000 נפש.
בפברואר 1940 פשטה בקרב יהודי א' מגפת טיפוס. היודנראט נצטווה לבודד את הבתים שהתגוררו בהם יהודים ולהקיפם בגדר תיל. על היהודים נאסר לצאת מבתיהם אלא במשך שעתיים בבוקר ושעה אחת בערב. המגפה נמשכה כל ימות החורף והפילה חללים רבים. רק עם בוא האביב שככה אט אט, הודות לעבודה המסורה של צוות הרופאים והאחיות היהודים.
באפריל 1941 הוקם בא' גטו. תפקידים שעד אז מילאה המשטרה הפולנית, כגון חטיפת יהודים ושמירה עליהם בדרכם לעבודה מחוץ לגטו, שמירה על הסדר בגטו וכיו"ב, הוטלו אז על המשטרה היהודית והיה צורך להגדיל את מספר אנשיה. מיד לאחר שהורחבה נשלחה המשטרה היהודית לחטוף ברחובות הגטו 150 בחורים ולשלחם למחנה עבודה בסטוחיביצה לעבוד שם בבית-חרושת לתחמושת. לצד המשטרה היהודית הוצבו בגטו גם שני שוטרים פולנים. תפקידם היה להילחם בשוק השחור ובניסיונות להבריח אל הגטו מזון שהושג בהסתר מאיכרי הסביבה. אף שלא היו יותר משניים הטילו השוטרים האלה את מוראם על יושבי הגטו; מפעם לפעם הם ערכו חיפושים בבתים, נטלו עמם פריטי רכוש כראות עיניהם ולעתים אף היכו את בני הבית והתעללו בהם.
ב-1 בדצמבר 1941 פרסם מושל מחוז רדום הוראה שעל-פיה נאסר על היהודים לצאת מן הגטו ולו לזמן קצר, ועל הפולנים נאסר לסייע ליהודים או לתת להם מחסה ; כל המפר את הצו הזה היה צפוי לעונש מוות. מיד אחר-כך נסגר הגטו אין יוצא ואין בא. ב-20 בדצמבר 1941 נצטווה היודנראט למסור לגרמנים כמות גדולה של פרוות ודברי פרווה למיניהם. הפרוות יועדו לקצינים ולחיילים הגרמנים שנלחמו בברית-המועצות. צוות מיוחד של אנשי היודנראט ושוטרים יהודים יצא לאסוף את הפרוות, תחת עינם הפקוחה של אנשי ס"ס שהשגיחו על החיפושים. יהודי אחד שהפקיד את פרוותו למשמרת אצל איכר תושב האזור נתפס, עונה באכזריות ואחר-כך הוצא להורג בכיכר בית היודנראט, למען יראו וייראו.
בסוף פברואר 1942 דרשו הגרמנים מן היודנראט רשימת יהודים תומכי הסובייטים ומפלגות השמאל לשעבר (לרבות אנשי ה"בונד" ו"פועלי ציון שמאל"). הרשימה שהוכנה כללה 801 שמות. אנשי גסטאפו הוציאו את האנשים מן הבתים ; 36 מהם נורו למוות במקום לעיני בני ביתם, ואילו 72 הנותרים הובאו ככל הנראה ליער סמוך ושם הוצאו להורג בירי (על-פי גרסה אחרת הם הובאו לתחנת הרכבת וצורפו למשלוח של יהודים ממקומות אחרים לאושוויץ, ושם נספו). בין הנרצחים היו גם ראש היודנראט הראשון, עורך-הדין זייסל, ועמו עסקנים ציונים אחרים.
במרס ובאפריל 2491 פשטו בגטו שמועות על גירושים למחנות השמדה מגטאות במחוז לובלין ועל סלקציות. היהודים הנואשים חיפשו דרכים מדרכים שונות כדי להינצל. יושבי הגטו שינו אז את עמדתם בשאלת היציאה לעבודה, מתוך שהאמינו כי העבודה היא שתצילם מכליה. רוב יושבי הגטו, גם החולים והקשישים, עשו מאמצים גדולים למצוא מקום עבודה, אבל רק חלקם הצליחו בכך. יהודים אמידים שילמו שוחד לפקידי משרד העבודה הגרמני וביקשו שישבצו אותם בעבודה במפעלים שייצרו למען המאמץ המלחמתי של גרמניה. כדי לפנות להם מקום סולקו מן המפעלים הללו יהודים עניים שעבדו בהם קודם לכן; רובם הועברו לעבודות אחרות, קשות יותר. היודנראט מצדו הקים בגטו בתי-מלאכה, אבל מי שביקש לעבוד בהם נדרש לשלם 000,2 זלוטי. גם אלה שכבר התקבלו לבתי-המלאכה לא היו בטוחים בחייהם, שכן בתי-המלאכה בגטו לא נחשבו בעיני הגרמנים למפעלים חיוניים. לבתי-חרושת שייצרו למען הרייך התקבלו רק יהודים בריאים בעלי כישורים טכניים טובים. משרד העבודה הגרמני של א' הקים בבודז'חוב, מרחק 5 ק"מ מא', מפעל למכשירי חשמל. בתחילה הועסקו בו 200 יהודים מגטו א' מבלי להקפיד על גילם, אבל כעבור זמן קצר פוטרו העובדים שגילם יותר מ-35.
ובמקביל לחיפוש מקומות עבודה החלו יהודים רבים לבנות בונקרים ן היו שנעזרו במכרים מחוץ לגטו כדי למצוא מקום מסתור, ואחרים ניסו להשיג לעצמם מסמכים אריים. ואולם לשם כך נדרש כסף או רכוש, ואילו יהודי א' כבר היו אז חסרי כול.
יומיים לפני האקציה הגדולה, שבמהלכה גורשו רוב יהודי א' למחנות השמדה, הסתננו לגטו ידיעות על הצפוי להתרחש. ואכן ב-8 במאי 1942 נכנסו לגטו קציני ס"ס מרדום (ע"ע). פחד גדול נפל על הגטו. יהודים שעבדו במפעלים שבמחנה העבודה בבודז'חוב הקדימו לצאת לעבודתם בתקווה שיצליחו לחמוק מן הגירוש, ואחרים נחפזו להשלים את הכנת מקומות המחבוא שלהם. קבוצות של צעירים התכוננו לבריחה מן הגטו והציעו לאחרים להצטרף אליהן. זמן מה לפני האקציה הגדולה הגיעו לא' פרומקה וחנצ'ה פלוטניצקי, קשריות של ארגון אי"ל ("ארגון יהודי לוחם") בוורשה, והביאו לצעירים בגטו כסף וספרות מחתרתית. מרים ודוד שולמן, האחים גוטמן וצעירים נוספים קראו ליהודי הגטו להכין בקבוקים ממולאים בנזין, כדי להצית את הגטו עם תחילת האקציה וליצור מהומה, שבמהלכה יוכלו הצעירים לברוח ליער. אבל היודנראט הפיץ שמועות מרגיעות, ורבים זנחו את תכניות הבריחה שלהם. רק חלק מן הצעירים הצליחו לברוח, הגיעו לוורשה והצטרפו לאי"ל. כ-3,000 יהודים מגטו א' גורשו במאי 1942 לאושוויץ.
האקציות בגטו א' התחדשו באוקטובר 1942. ב-10 באוקטובר הקיפו את הגטו אנשי ס"ס, ז'נדרמים גרמנים ושוטרים פולנים וליטאים. אנשי הגסטאפו ועוזריהם עברו בשטח הגטו, הוציאו את היהודים מן הבתים והובילו אותם לכיכר שלפני בית היודנראט. כ-800 יהודים מעובדי המפעלים של משרד העבודה הגרמני ,קובאו גם הם אל הכיכר, תחת שמירה של אנשי המשרד. משנאספו שם רוב היהודים החלו הגרמנים לפתע לירות לתוך הקהל. ראשונים נפגעו זקנים, וילדים נהרגו לעיני הוריהם. גם החולים מבית-החולים של הגטו נרצחו. שאר היהודים הוחזקו בכיכר במשך שלוש יממות תמימות ללא מים ומזון, כששומריהם הליטאים מתעללים בהם להנאתם. אחר-כך הובלו לתחנת הרכבת, נדחסו לקרונות משא והובלו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
כדי ללכוד את המסתתרים הרבים הערימו עליהם אנשי הס"ס והורו לראש היודנראט, רובינשטיין, להכריז שדרושים מתנדבים לעבודה בבתי-החרושת בסטרחוביצה. רבים האמינו לרובינשטיין, ואפילו אנשי המשטרה היהודית יעצו להוריהם לצאת ממחבואיהם ולהתייצב לעבודה. בכיכר בית היודנראט נאספו כ-2,000 יהודים, ועוד באותו יום שולחו כולם לטרבלינקה. מיד אחר-כך ערכו הגרמנים סריקות מדוקדקות בגטו. השוטרים היהודים הובילו את הגרמנים אל מקומות המסתור ובעזרתם נתפסו עוד כ-1,000 מסתתרים. הם נלקחו אל בית-הקברות היהודי של א', נורו למוות ונקברו בבורות שנחפרו שם מראש בידי איכרים. אחר- כך יצאו אנשי הגסטאפו לערוך חיפושים במחנה העבודה בבודז'כוב. רבים מן העובדים במחנה, ששהו שם ללא רישיונות, נתפסו ונרצחו במקום.
בתום האקציות האלה הוקטן שטחו של הגטו בא'. שוכנו בו העובדים במפעלי הגרמנים וחברי היודנראט והמשטרה היהודית עם בני משפחותיהם. חברי היודנראט שנותרו צורפו אל המשטרה היהודית, שקיבלה על עצמה גם את תפקידי היודנראט. ב-10 בינואר 1943 נערכה אקציה בגטו הקטן. יושביו חשו את הצפוי להם ורבים מצאו מקומות מסתור, אבל השוטרים היהודים גילו את רוב המקומות האלה והסגירו את המסתתרים לידי הגסטאפו. המסתתרים שנתפסו, ועמם גם כמה יהודים מא' שהתגוררו בגטו-משנה בסנרימעז' (ע"ע) והוחזרו לא', יחד כ-2,000 נפשות, שולחו לטרבלינקה.
אחרי האקציה של ינואר 1943 עוד נותרו בא' יותר מ-1,000 יהודים ; 003 מהם עבדו במפעל התחמושת של יגר, 600 עבדו במפעלים גרמניים אחרים, עוד 30 איש הועסקו באיסוף ובמיון רכושם של המגורשים, ומלבדם נשארו בגטו גם השוטרים היהודים ובני משפחותיהם, כמה יהודים שהסתתרו ואחדים שהצליחו להימלט מן הרכבת לטרבלינקה. חודשיים לאחר האקציה הוקם במבואות העיר א' מחנה עבודה. יהודי הגטו הקטן גויסו להקים את הצריפים, תאים לשומרים, זרקורים לתאורת לילה ושאר מתקני המחנה. רבים חיפשו דרכים להימלט מן הגטו ולהגיע אל הפרטיזנים ביערות. קבוצה של 16 בחורים יצרה קשר עם יחידת פרטיזנים של "ארמייה קריובה" ביערות קונוב. הבחורים היהודים הצליחו להגיע אל הבונקר של הפרטיזנים, קיבלו מידיהם מזון ונשק ואומנו ללחימה. ואולם באחד הימים הרגו לפתע הפולנים 12 מבין היהודים ; הנותרים רק נפצעו, הצליחו להימלט ושבו אל הגטו. שתי קבוצות נוספות הצטרפו ליחידות פרטיזנים פולניות. חבריהן השתתפו בהתקפה על מפקדת הס"ס בא', חיבלו ברכבות שהובילו הספקה לחזית ונטלו חלק בפעולות שונות אחרות. מלבדם התארגנה גם קבוצת פרטיזנים מא' ומעיירות אחרות באזור שקבעה את משכנה ביער בוקוביצ'ה הסמוך לא'. ב-9 במרס 1943 נפלו צעירים אלה בידי כנופייה של הארגון הפולני האנטישמי ZWZ ונרצחו באכזריות.
בראשית מרס 1943 החזירו הגרמנים את היהודים ממחנות העבודה בבודז'חוב ובסטרחוביצה לא'. היה זה אות מבשר רע ליהודים שנותרו בגטו הקטן. ואכן ב-1 באפריל 1943 הועברו רובם למחנה העבודה הסגור; 150 מביניהם שולחו לבלז'ץ ומצאו שם את מותם. הגטו בא' חוסל סופית באפריל 1943 והעיר הוכרזה "יודנריין" ("מטוהרת מיהודים"). ב-10 ביולי 1944, עם התקרב הצבא האדום לאזור, חוסל גם מחנה העבודה, ויושביו שולחו לאושוויץ. רק מעטים מהם שרדו.
http://www.iearn.org.il/poland/pits/Glogow.htm
http://yizkor.nypl.org/index.php?id=1952
הצדיק מאוסטרובצה
http://www.zadikim.org/index.asp?pageID=17056&siteLang=3
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15452
קישור לעיריה המקומית