ו' ניסן ה'תשפ"ב

אופולה OPOLE

עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: פולאווי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• יהודים בשנת 1941: כ- 7,000
• יהודים לאחר השואה: לא נותרו

תולדות הקהילה:
מידע כללי
א', במאה ה-15 יישוב קטן בבעלות משפחת האצילים גורסקי, היתה בשנת 1450 לעיר על-פי החוקה המגדבורגית. במאות ה-16 וה-17 התכנסו בה לעתים מזומנות נציגי הכמורה הקלוויניסטית מכל קצות פולין ; הכינוסים האלה העלו את קרנה וא' היתה למרכז אזורי. במחצית השנייה של המאה ה-18 נוסד בעיר בית-ספר למקצועות המלאכה (פחחות, אריגה, תפירה), שזכה למוניטין ומשך אליו תלמידים מקרוב ומרחוק.
במאה ה-19 נוסדו בא' מפעלי תעשייה ראשונים - טחנות-קמח, מנסרה, מלבנה (מפעל לייצור לבנים), משרפות יי"ש ומבשלת בירה. במלחמת העולם הראשונה נכבשה א' בידי האוסטרים.
היישוב היהודי בא' ראשיתו עוד במחצית השנייה של המאה ה-16. בשנת 1564 היו 6 מן הבתים בעיר בבעלות יהודים וב-1616 היו להם 17 בתים. בא' התכנס מדי פעם "ועד דד' ארצות".
בימי גזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649) הציתו חייליו של חמיילניצקי את רוב בתי היהודים בעיר ורצחו רבים מהם. הנותרים נמלטו על נפשם. ב-1663 העניק בעלי העיר ליהודים פריווילגיה שכללה היתר להתגורר ולרכוש נכסי דלא-ניידי בכל חלקי העיר ולעסוק במסחר ובמלאכה ללא הגבלות. ניתנו להם גם הקלות בתשלומי משכנתאות.הפריווילגיה הזאת סייעה לחידושו של היישוב היהודי במקום. ניסיונם של העירונים להגביל את מגורי היהודים בעיר לרובע נפרד לא צלח בידם. שטרי מכר של נכסי מקרקעין ותעודות אחרות מן המחצית השנייה של המאה ה-18 מלמדים שהיהודים קנו ומכרו נכסי דלא-ניידי בכל חלקי העיר ומילאו תפקיד פעיל בכלכלה המקומית. רובם התפרנסו ממסחר בתבואות ובעורות וממלאכה, ואילו מקצתם חכרו מבשלות בירה ומשרפות יי"ש.
במאה ה-19 מילאו היהודים תפקיד פעיל בפיתוח התעשייה המקומית. אחדים מהם הקימו בתי-חרושת לאריגים, אבל רוב המפעלים האלה לא הניבו רווחים ובעליהם חזרו ברובם לייצור ביתי. מקצת היהודים הוסיפו לנהל מבשלות בירה ומשרפות יי"ש, וגם שתי טחנות קמח היו בבעלות יהודים. הסוחרים הזעירים מצאו את פרנסתם בעיקר בימי השוק ובירידים השנתיים ; חלקם היו רוכלים וסבבו עם מרכולתם בכפרי הסביבה.
במחצית השנייה של המאה ה-18 התארגנו יהודי א' לקהילה, בנו בית-כנסת, קידשו בית-עלמין והעסיקו רב. מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' שמואל ב"ר מאיר (בתעודות הפולניות - מאירוביץ'), שכיהן בסוף המאה ה-18; ר' יחיאל חיים אפשטיין; ר' שמואל שפירא (בסוף המאה ה-19), ואחיו ר' נחמן, שנשאר בתפקידו עד מלחמת העולם הראשונה.
בראשית המאה ה-20, התארגנו בא' חוגים ציוניים ראשונים ; פעילותם התחדשה ביתר שאת בשנות המלחמה, וגם מוסדות הצדקה המסורתיים - "ביקור חולים", "לינת צדק" ו"קופת גמילות חסדים" הגבירו אז את פעילותם.

היהודים בין שתי מלחמות העולם
המשבר הכלכלי שפקד את פולין בשנות ה-20 לא פסח על א', והיהודים חשו בו יותר מן הפולנים. רוב יהודי א' היו בעלי מלאכה, ולמעשה היו רוב ענפי המלאכה בעיר נתונים בידיהם. בשנות ה-20 נוסד איגוד בעלי מלאכה יהודים, שהיה פעיל מאוד, ולצדו היה בעיר גם איגוד של סוחרים זעירים יהודים. הסוחרים ובעלי המלאכה נעזרו בהלוואות ללא ריבית מ"קופת גמילות חסדים" הוותיקה. בשנת 1926 ייסד הג'וינט בנק יהודי קואופרטיבי. לצד חברת "ביקור חולים" הוותיקה פעלה בתקופה זו גם חברת נשים שסייעה לחולים עניים.
בשנות ה-20 וה-30 פיתחו יהודי א' פעילות פוליטית ערה. מלבד סניף "המזרחי" הוותיק, שנוסד עוד בימי המלחמה, פעלו בעיר סניפי "הציונים הכלליים", ה"התאחדות" (נוסד בשנת 1929), "פועלי ציון שמאל" והרוויזיוניסטים, וגם תנועות נוער חלוציות - "הנוער הציוני", "השומר הצעיר", ו"החלוץ", שהקימה ב-1936 מרכז הכשרה בכפר סמוך ; ב-1930 נוסד גם סניף בית"ר. אגודת הספורט הציונית "מכבי" היתה אף היא פעילה בא'; חבריה לקחו על עצמם גם משימות אחרות כגון שמירה בעת פעולות וכינוסים של ארגונים יהודיים. הספרייה היהודית, שנוסדה ב-1916, שימשה מרכז חיי התרבות בעיר; לידה התקיים חוג לדרמה.
לצד הציונים היתה גם ל"אגודת ישראל" השפעה ובה בקהילה. סניף "האגודה" הוקם גם הוא עוד בימי המלחמה, ובבחירות 1924 ו-1929 השיגו נציגיו את מחצית המושבים בוועד הקהילה ; לא כן בבחירות 1933, שבהן הסתמנה ירירה בכוחה של "אגודת ישראל" ואילו "הציונים הכלליים", שהתאחדו לגוש משותף עם רשימת בעלי המלאכה, זכו ברוב הקולות. בא' היתה גם קבוצה של ה"בונד".
רבים מילדי הקהילה הוסיפו גם בתקופה זו ללמוד בחדר ובתלמוד-תורה. ב-1922 ייסדה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", אבל רק תלמידות מעטות למדו בו. בעיר היה גם בית-ספר יסודי ממשלתי ליהודים ("שבסובקה", שלא למדו בו בשבת ובחגי ישראל וגם לא בימי א,) ; עם פתיחתו היו בו 6 כיתות וב-1927 נוספה לו כיתה שביעית. רבה של הקהילה בשנות ה-20 ו ה-30 היה ר' ראובן וינקלר, ולצדו ישב בא' האדמו"ר ר' ירמיה קליש, שהפך את א', למרכז חסידי חשוב של אזור פולין המרכזית. האנטישמיות שגברה בכל פולין, בעיקר בשנות ה-30, לא פסחה גם על א'. ב-1932 חולל בית-העלמין היהודי, זמן קצר לאחר ששופץ ; מצבות נופצו והגדר נהרסה. ועד הקהילה ביקש את התערבותם של הנציגים היהודים בסיים הפולני, ובד בבד נקט ביזמות משלו. משלחת בראשות הרב נפגשה עם הכומר המקומי וביקשה ממנו לגנות את המעשה בפומבי; לא ידוע לנו מה היתה תשובתו של הכומר, אבל בית-העלמין לא חולל עוד.
בשנות ה-30 המאוחרות אסרה ממשלת פולין על השחיטה הכשרה, גזרה שלא רק הצרכנים היהודים אלא גם השוחטים ובעלי האטליזים נפגעו ממנה, מה גם שב- 1937 קיצצו השלטונות את מכסת הבשר לאוכלוסייה היהודית למחצית. גם מעשי הבריונות נתרבו, ומקרים של תקיפת יהודים ברחובות היו לשגרה. לפעמים אמנם עצרה המשטרה את התוקפים, אבל לא היה בכך כדי להרתיע.

בימי מלחמת העולם השנייה
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בא' כ-4,300 יהודים. א' נכבשה בידי הגרמנים באמצע ספטמבר 1939. אף-על-פי ששכנה במזרח, בין הנהרות ויסלה ובוג, לא נכנס אליה הצבא הרוסי; במשך ארבעה שבועות לערך שרר בעיר תוהו ובוהו ורבו גילויי האלימות, שכן גם הגרמנים טרם ביססו את שלטונם בה. רבים מתושבי העיר הפולנים ניצלו את המהומה למעשי שור וביזה של רכוש היהודים. כעבור זמן מה הקימו הגרמנים משטרה פולנית, והסדר בעיר הושב על כנו במידת מה.
כבר מראשית תקופת הכיבוש הפכו הגרמנים את א' למקום ריכוז של יהודים ממקומות אחרים באזור. ב-29 בדצמבר 1939 הובאו לעיר כ-2,500 פליטים מפולאווי (ע"ע) ולמחרת באו עוד 300 פליטים מיוזפוב (ע"ע). בתחילת 1940 כבר היו בעיר כ-7,000 יהודים. הגרמנים הקימו בא' יודנראט בן 18 חברים, שבראשו עמד יענקל הוכמן ורוב חבריו היו אישי ציבור ופעילים בקהילה לפני המלחמה - גולדווסר, גולדברג, ויינברג, כץ, הרב וינקלר ואחרים. היודנראט קבע את משרדיו בבניין בית-הכנסת העתיק. ליד היודנראט הוקמה משטרת סדר יהודית בת 03 שוטרים. מפקד המשטרה היהודית ב-1942 היה קייזר.
בפברואר 1941 הובאו לא' שתי קבוצות גדולות של יהודים שגורשו מווינה, כ-2,000 נפש. בקרב מגורשי וינה בלטה קבוצה של אנשי אינטליגנציה, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים. חלקם שוכנו בבית-הכנסת ובבנייני ציבור נוספים. היודנראט עשה ככל יכולתו כדי להקל את מצוקתם הקשה של הפליטים מווינה, ובייחוד ניסה למצוא להם מקומות מגורים ומקורות מחיה. היודנראט והפליטים עצמם גם פנו אל מושל המחוז הגרמני, הורסט גודה, שנענה להם והתיר לחלק מן הפליטים לשוב לבתיהם. באביב 1941 הגיע מספר היהודים בא', המקומיים והפליטים, ל-9,000 נפש בערך. במרס 1941 הוקם בחלק הישן של העיר, בשטח של כ-12 דונם, גטו וסביבו חומה. בשטח הגטו היו רק 300 בתים בערך והצפיפות היתה רבה. בממוצע התגוררו בכל חדר 9 נפשות.
באוקטובר 1941 הקים היודנראט ועדה לעזרה סוציאלית, בראשות היודנראט נפתלי ובינשטיין ואלברט אדלר. הוועדה היתה מסונפת לארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב; והופקדה גם על הסיוע ליהודים בעיירות סמוכות. מרכז יס"ס בקרקוב העביר לוועד העזרה בא' 7,300 זלוטי, ששימשו את היודנראט כדי לפתוח מטבח ציבורי למען ילדים, פליטים ונזקקים אחרים. עד חורף 1941/2 עוד יכלו פולנים, בעיקר בעלי מלאכה שעיסוקיהם דרשו זאת, להיכנס לגטו על-פי אישורים מיוחדים, ומפעם לפעם הם גם הבריחו לתוכו דברי מזון.בחודשים הראשונים לכיבוש גויסו יהודים רבים מא' לעבודה בשני כפרים סמוכים, חודצ'ה גורנה וחודצ'ה דולנה. באמצע 1940 נצטווה היודנראט להכין רשימה של כל הגברים היהודים בני 14-60, ועל-פי הרשימה הזאת נשלחו מפעם לפעם קבוצות של עובדי כפייה למקומות אחרים במחוז. קבוצה בת 300 איש לערך נשלחה לעבודות חקלאיות ביוזפוב, וקבוצות נוספות נשלחו למחנות בלז'ץ וחידל (ע"ע), ולעבודות ביצורים וחפירות בגבול אזור הכיבוש הסובייטי. היודנראט אפשר למי שידו משגת לפדות את עצמו בכסף מעבודת הכפייה, וההכנסות שימשו לתשלום שכר יומי של 20 גרושי לעובדים. עובדי הכפייה, וגם עובדי היודנראט והרופאים שעבדו בבית-החולים הקטן שהוקם בגטו, קיבלו תעודות עובד שהקנו להם כמה זכויות מיוחדות. כך למשל היו פטורים מלהתייצב בקבוצות העבודה.
בקיץ 1941, עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות, הורע מצבם של היהודים בגטו, בעיקר משום שמנות המזון קוצצו והוטלו הגבלות חדשות על כניסת פולנים לגטו. בחורף 1942 פרצה בגטו מגפת טיפוס שנספו בה יותר מ-500 יהודים. המתים פונו מדי יום ביומו ל-3 צריפים שהוקמו לצורך זה, ובלילות יצאה "יחידת הקברנים", של היודנראט לקבור את המתים בבית-הקברות היהודי. המצוקה בגטו החריפה עוד יותר במרס 1942,לאחר שהובאו אליו עוד 2,800 פליטים ; 2,000 מהם הגיעו מקז'ימייז' דילני (ע"ע) ו-800 בערך באו מוונבולניצה (ע"ע). מספר היהודים בגטו הגיע אז ל-10,200 נפש בערך. במרס 1942 פיזרו הגרמנים את היודנראט הראשון והקימו תחתיו יודנראט חדש, בן 12 חברים בלבד.
ב-31 במרס 1942 הוחל בגירוש יהודים מגטו א' למחנות השמדה; 1,950 יהודים הוצאו מבתיהם ורוכזו בכיכר השוק הסמוכה לחומת הגטו, ומשם הובלו ברגל לתחנת הרכבת בנלנצ'יב (ע"ע) הסמוכה, הועלו על קרונות משא ושולחו למחנה בלז'ץ. עם תחילת הגירושים הוקמו סמוך לגטו 3 צריפי עץ גדולים כדי לאחסן בהם את חפצי המגורשים. מלאכת איסוף החפצים מן הבתים הוטלה על השוטרים היהודים.
ב-7 במאי 1942 הובאו לגטו א' עוד 1,350 יהודים מגטו יוזפוב שפונה מיושביו. ב-25 במאי 1942 נערך הגירוש השני; כ-2,000 יהודים שולחו דרך תחנת הרכבת בנלנצ'וב למחנה ההשמדה סוביבור. הקבוצה האחרונה של מפונים, כ-1,400 יהודים, רובם מסלובקיה ומקצתם מצרפת, הובאה לגטו א' ב-30 במאי 1942. בסוף מאי 1942 היו בגטו א' כ-7,600 יהודים, רובם פליטים.
גטו א' חוסל ב-24 באוקטובר 1942. כ-400 שוטרים גרמנים ועמם יחידת עזר אוקראינית הוציאו את יושבי הגטו מבתיהם וערכו סלקציה. קבוצה קטנה של צעירים ובעלי מקצועות נדרשים הועברה למחנה העבודה בפוניאטוב, ואילו האחרים שולחו מתחנת הרכבת בנלנצ'וב בקרונות משא לסוביבור. בא' נשארו כ-500 איש שהועסקו באיסוף חפצי המגורשים ובמיונם לקראת העברתם למחסני "מבצע ריינהארד" (מבצע השמדת יהודי פולין) בלובלין (ע"ע). בנובמבר 1942, משכילו את מלאכתם, נרצחו גם הם ברובם בידי הגרמנים. הנותרים הועברו למחנות עבודה באזור לובלין.

http://www1.yadvashem.org/education/ghettos/Pulawy.htm

http://c21c2100.blogspot.com/2007/10/blog-post_26.html

http://he.tixik.com/zoo-opole-2370241.htm

קישור לעיריה המקומית

http://www.staypoland.com/about_opole.htm

http://www.bip.um.opole.pl/