תרומות
ינדז'יוב JEDRZEJOW
עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: ינדז'יוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: 14,000
· יהודים בשנת 1941: כ- 4,500
· יהודים לאחר השואה: 80
תולדות הקהילה:
כללי
י' נמנית עם מקומות היישוב העתיקים ביותר בפולין היא נוסדה על אדמות הכפר בז'ז'ינקה, מתנת האחים יאניסלאב וקלמנס גריכים, נושאי משרות חשובות בכנסייה, למסדר הציסטרציאנים. הנזירים מן המסדר הזה הובאו לפולין מבורגונדיה והיו ידועים בתרומתם לפיתוח ענפי החקלאות, הבנייה, הדיג ועוד. בשנת 1149 הוקם במקום מנזר וסביבו הלך ונוצר יישוב, שגדל והתפתח במהירות. בשנת 1271 העניק מלך פולין בולסלאב הביישן ליישוב מעמד של עיר, ובאותו הזמן לערך שונה שם המקום לי'. בשנת 1510 פרצה בי' דלקה גדולה שכילתה את רוב רובה של העיירה. בעקבות האסון פנו התושבים למלך פולין זיגמונט הראשון וביקשו שיאשר מחדש את זכויות העיר של י' ויעניק לה פריווילגיות שיקלו על שיקומה. המלך נענה לבקשתם, ועד מהרה הסתמנה בעיירה תנופת פיתוח והאוכלוסייה המקומית גדלה. במאות ה-16 וה-17 התקיימו בי' כמה כנסים חשובים של האצולה הפולנית.עם הזמן היתה י' למרכז מסחר ומלאכה ולסביבתה. במאה ה-18 היו בה 20 בתי-מלאכה של סנדלרים, 10 של כובענים ועשרות סדנאות של בעלי מקצועות אחרים. במרוצת אותה מאה התפתח בה ייצור המשי ובמאה ה-19 התפתח ייצור בדים לסוגיהם.
בשנת 1815, בעקבות החלטות קונגרס וינה, נכללה י' במלכות פולין הקונגרסאית שתחת שלטון רוסיה. בשנת 1817 בוטלה בעלותם של הנזירים הציסטרציאנים על המנזר והעיר וממשלת רוסיה הצארית הוכרה כבעלת העיר. בשנת 1885 הוקמה בי' תחנת רכבת, ונוסדו בה בית-חרושת לכלים חקלאיים, בית-יציקה, מבשלת בירה,שתי מנסרות וטחנת קמח שהופעלה בקיטור. סביב העיר עובדו שטחים נרחבים של גידולי טבק וגני-פרי, וגם ענף גידול הדבורים התפתח.
בתקופה זו הוקם בי' סמינר למורים שיצאו לו מוניטין ברחבי פולין הקונגרסאית.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נמשכה התפתחותה של העיר.
ב-4 בספטמבר 1939 נכבשה י' בידי הצבא הגרמני. הגרמנים גירשו מן העיר חלק מן האוכלוסייה הפולנית, חיסלו את היישוב היהודי שהיה בה, והרסו את התשתית הכלכלית שלה.
היהודים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20
יהודים ראשונים התיישבו בי' במאה ה-19, שכן עד אז אסרו הכנסייה הקתולית ומסדר הציסטרציאנים את ישיבתם בה. רק בעקבות פרסום הצווים של הצאר אלכסנדר השני, ביוני 1862 בוטלו ההגבלות על ישיבתם בה, ויהודים החלו לנהור אליה מיישובי הסביבה בחיפושם אחר פרנסה. ברשימת המתיישבים היהודים הראשונים בי' נזכרים 80 איש בשמותיהם. יהודים אלה היו החלוצים בעסקי המסחר הסיטוני והקמעוני וגם במלאכה; היו ביניהם גם כמה כלי-קודש : 3 שוחטים, 2 שמשים, הרב ר' ירחמיאל מינצברג, מורה ושוחט - הקצב קונצפולסקי. הפרנסים הראשונים של קהילת י' היו ראש הקהילה ישראל יחיאל גרשטיין, וחברי ועד הקהילה נתן זרח נחמיה ויונה אייזנברג. הנכס הראשון של הקהילה היה בניין שבו שכנו שני בתי-מדרש, גדול וקטן, ובית-עלמין מחוץ לעיר. המת הראשון שנקבר היה חייל יהודי מרוסיה שנפטר בזמן שירותו בי'. הכנסות הקהילה באו מנכסים שהיו בבעלותה, מן המוסדות שהפעילה, מן השחיטה ומבית-המרחץ, שהוחכר, וגם מבית-העלמין. בני הקהילה שילמו מסים לפי קביעת שמאים שנבחרו במיוחד לכך. מן ההכנסות שולמו משכורות הרב, השוחט, המורה והשמשים.
הרב הראשון בי' היה ר' נתן, חתנו של האדמו"ר החסידי ר' משה הכהן מוורשה. אחריו כיהנו ר' ירחמיאל ישעיה מינצברג ("הרב מלוקוב") ור' אהרן ויינברג (בשלהי המאה ה-19).
הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים תרמו תרומה חשובה לפיתוח העיר. סוחרים-סיטונאים ניהלו מסחר עם ערים גדולות ברוסיה וגם בארצות אחרות. כך למשל נזכר בתעודות מן הזמן ההוא ייצוא של ביצים וסוכר לגרמניה.
ראש הקהילה גרשטיין היה בעליו של בית-מלאכה גדול לעיבוד אביזרים וחלקים מנחושת שהיו דרושים לבית-החרושת לסוכר ולמשרפות היי"ש המקומיים. בבית-מלאכה זה עבדו 25 פועלים. גרשטיין היה גם בעליו של בית-חרושת ללבנים שרופות ומחצבות אבן,שבה עבדו בעיקר פועלים פולנים. יזמים יהודים אחרים הקימו בי' טחנות קמח, מנסרות, מבשלות בירה ומפעל קטן לייצור שמן. החייט הראשון בקהילה היה ג' הירש, והנגרים הראשונים היו האחים ברייטבורט. מלבדם היו בקרב יהודי י' גם אופים, זגגים, חובשים, סנדלרים ובעלי מלאכה אחרים. יהודים אחדים שימשו סוכנים (פקטורים) של בעלי אחוזות גדולות ליד י' וניהלו את עסקי הרכש והייצוא של האחוזות. בסוף המאה ה-19 כבר היו רוב יהודי העיר מבוססים ועסקיהם שגשגו; הם קנו קרקעות ובנו בעיר בתים.
השגשוג הכלכלי משך לי' יהודים נוספים, הקהילה גדלה ובמקום התפתחו חיי ציבור יהודיים ערים. ב-1902-1903 פעלה בי' קבוצה ציונית ראשונה שהשתייכה מבחינה אידיאולוגית וארגונית ל"ועד האודסאי", ששם את הדגש על התיישבות בארץ-ישראל.
יהודים היו פעילים גם במחנה הסוציאליסטי. בימי מהפכת 1905 התנהלה בעיר פעילות ערה, וגם בקרב היהודים התארגנו תנועות ומפלגות סוציאליסטיות: ה"בונד", סקטור יהודי של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), מפלגת "ציונים סוציאליסטים" (צ"ס) והמפלגה הציונית-סוציאליסטית החדשה בהנהגתו של דב בר בורוכוב ("די יידישע סוציאליסטישע דמוקראטישה פרטאי"), שכבר בשנת 1906 נוסד סניף שלה בי'.
פעילי התנועות הציוניות והסוציאליסטיות עסקו גם בטיפוח חיי תרבות בקהילה. בשנת 1909 נוסדה בי' ספרייה ציבורית ראשונה. עד מהרה היתה הספרייה למרכז כל הפעילות החברתית-פוליטית והתרבותית של בני הנוער היהודי בי'.
בשנת 1915, בימי מלחמת העולם הראשונה, נפלה י' בידי האוסטרים. הכובשים אסרו תחילה כל פעילות חברתית, תרבותית ופוליטית, והספרייה נסגרה. בשנת 1916 הוסרו ההגבלות על פעילות תרבותית וחברתית של התושבים וגם הספרייה נפתחה מחדש. לידה הוקם חוג דרמה, שההכנסות מהופעותיו הוקדשו לפיתוח הספרייה, ונערכה גם מגבית מיוחדת לאותה מטרה. לפי הוראת שלטונות הכיבוש האוסטריים נערכו בחירות לוועד הקהילה. האוסטרים חילקו את התושבים לשלוש קבוצות הכנסה - סוחרים, בעלי מלאכה, ופקידים ובעלי מקצועות חופשיים. כל אחת מן הקבוצות הללו שלחה נציגים לגוף שנתמנה כדי להכין את רשימת הבוחרים ולהגיש את רשימת הבוחרים והמועמדים לשלטונות. הקהילה עשתה הכנות לבחירות, אך בינתיים הסתיימה המלחמה, האוסטרים נסוגו וי' חזרה לידי הפולנים.
בחודשים הראשונים שלאחר חידוש השלטון הפולני שררה בי' אנרכיה, ויותר מכולם סבלו ממנה היהודים. בסוף נובמבר 1918 תקפו אנטישמים פולנים את תושבי העיר היהודים. בתגובה התארגנה בעיר הגנה עצמית יהודית, שהצליחה לשים קץ לפרעות. הפעילים האנטישמים לא אמרו נואש וניסו לפגוע ביהודים בדרכים אחרות. הם פתחו בתעמולה נמרצת וקראו להטיל על היהודים חרם כלכלי, אבל אז עדיין לא עלה הדבר בידיהם, משום שאיכרי הסביבה שמרו אמונים לסוחרים היהודים.
בשנת 1920 נוסד בי, בנק של סוחרים ובעלי מלאכה יהודים. המוטדות הקואופרטיביים הפולניים שנוסדו בתקופה זו כדי לסייע לסוחרים ולבעלי המלאכה הפולנים, היוו תחרות קשה לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים. יהודי י' החליטו לחקות את מתחריהם ובשנת 1925 הוקם בי' בנק קואופרטיבי יהודי ששירת את כלל הציבור, החל בסוחרים וכלה בבעלי המלאכה הגדולים והקטנים. כל יהודי היה יכול לקבל הלוואה מן הבנק בתנאים נוחים כדי ליצור לעצמו מקור פרנסה.
גם תעמולת החרם של האנטישמים והמדיניות האנטי יהודית של ממשלת פולין בתחום הכלכלה והמסים הכבדים שהטילה על היהודים ערערו את מצבם הכלכלי. רבים מיהודי י' חיפשו אז דרכים להגר לארצות שמעבר לים. בשנות ה-30 החמיר המצב הכלכלי עוד יותר, אבל אפשרויות ההגירה והעלייה לארץ-ישראל הלכו והצטמצמו.
בתקופה זו גבר הקיטוב בקרב בני הקהילה. המאבק ניטש בעיקר בין תומכי "אגודת ישראל" ובין הציונים. ההתמודדות נעשתה חריפה עד כדי כך ששני המחנות לא בחלו בשום אמצעי, ובכלל זה הלשנה לשלטונות ותגרות אלימות. בשנת 1924 הפכה קטטה פרטית בי' למאבק ציבורי חריף בעל סממנים פוליטיים. במהלך חגיגה שערכו צעירים חברי "אגודת ישראל" ב"שטיבל" שלהם הם שתו לשכרה וצעקותיהם הפריעו לדיירי הסביבה. בניו של סוחר נוצות שגר בשכנות ניסו להרגיע את השיכורים, אך הוכו. המעורבים בתגרה השתמשו ב"כלי נשק" מאולתרים מכל הבא ליד ונער בן 15, מצעירי "האגודה", נפצע ואחר-כך מת מפצעיו. עיתון "האגודה", "דער ייד", הכתיר את הכתבה שפרסם בכותרת "הציונים רצחו בחור של האגודה בי' בגלל תעמולת בחירות". הפרשה הזאת שימחה מאוד את האנטישמים הפולנים, ובעיתונות הפולנית הופיעו כתבות לעג ארסיות בגנות היהודים. השמועות התפשטו בכל רחבי פולין ושימשו חומר הסתה בידי המחנות היריבים. הציבור היהודי כולו התפלג למחנות. המוסדות הציוניים יצאו במחאה חביפה נגד העלילה ורב העיר, ר' יחיאל ישעיה ויינברג, שלח הכחשה נמרצת לעיתונים היהודיים "דער טאג" ו"מאמענט", ופרסם את סיפור המעשה כפי שאירע באמת. ואולם המחאות, ההכחשות והכחשות-הנגד נמשכו עוד ימים רבים, וגם אחרי שהתברר שהעלילה היתה רחוקה מן העובדות היא הוסיפה לפעפע במשך שנים ולעורר שנאה בין אנשי "האגודה" לבין הציונים בקהילה.
בבחירות לוועד הקהילה שנערכו בשנת 1928 עשתה "אגודת ישראל" מאמצים גדולים לשמור על מעמד הבכורה שלה בקהילהן פרסומי התעמולה שלה כללו קטעים כגון "הציונים והמזרחי רוצים להפוך את בתי- המדרש לתיאטראות", או "אסור מן התורה לתת קולות בשביל פושעים ציונים". ואולם תוצאות הבחירות הוכיחו ש"אגודת ישראל" איבדה את הבכורה. רשימת הציונים ו"המזרחי" יחדיו קיבלו 7 מקומות בוועד ו"אגודת ישראל" - רק 5. נציגי ארגון בעלי המלאכה היהודים לא הגדירו את עצמם מבחינה פוליטית ועקב כך נוצר מצב לא ברור. בבחירות נובמבר 1932 עבר השלטון במוסדות הקהילה סופית לידי הציונים. הגוש הלאומי-ציוני, שהיה מורכב מן המפלגות הציוניות, .מבעלי מלאכה ציונים ומן "המזרחי", קיבל 5 מושבים, ו"אגודת ישראל" קיבלה רק 3. נציג "המזרחי", י' איצקוביץ, נבחר לתפקיד ראש הקהילה. השלטונות הפולניים אישרו את תוצאות הבחירות והקהילה הונהגה בידי הגוש הציוני עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
הפעילות הציונית בי' התחזקה עוד לפני שנבחרו הציונים לוועד הקהילה. בשנת 1931 התקיימה בי' ועידה של כל חברי התנועה הציונית במחוז קיילצה.
בבחירות לקונגרס הציוני הט"ז (בשנת 1929), קיבלה רשימת "על המשמר", 23 קולות, "עת לבנות" - 38 קולות, "המזרחי" - 176, הרוויזיוניסטים - 12, וה"התאחדות" - 5 קולות. בעקבות הבחירות האלה נוסדו בעיר סניף תנועת "תורה ועבודה", ואיגוד של בעלי מלאכה ציונים-דתיים. ארגונים ציוניים-דתיים גלה, יחד עם הגופים הציוניים האחרים בעיר, פיתחו עבודה ציונית מגוונת בתחומי התרבות העברית וערכה. מגביות למען הקרן הקיימת לישראל. חשיבות מיוחדת ייחסו הציונים להכשרה חלוצית ולעלייה לארץ-ישראל. את ההכשרות ארגנו תנועות נוער חלוציות שפעלו בי' - "השומר הצעיר", "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "הנוער הציוני", "צעירי המזרחי" ו"השומר הדתי,'. בשנת 1934 הוקם בי' סניף של בית"ר.
בשנות ה-20 הראשונות נפתח בי' בית-ספר עברי של ושת "יבנה". בתקופה זו פעלה בקהילה גם ספרייה יהודית על-שם א"נ יעבץ.
כרב הקהילה כיהן בתקופה זו ר' יחיאל ישעיה ויינברג, בנו של הרב אהרן ויינברג. הוא נספה בשואה. בי' היה גם אדמו"ר חסידי - ר' יצחק שלמה שפירא בן ר' שלום מפשיטיק ("הרבי מסובקוב").
ב-14 בספטמבר 1939, עשרה ימים לאחר שי' נכבשה בידי הגרמנים, נלקחו 10 מנכבדי הקהילה ומנהיגיה, ביניהם רב העיר, בתור בני ערובה. הם שוחררו רק לאחר ששולם כופר בסכום של רבע מיליון ולוטי מכספי הקהילה היהודית. כעבור כמה ימים נורו 3 יהודים שחצו לתומם את הרחוב בידי חיילים גרמנים. בסוף ספטמבר 1939 פרסמו שלטונות הכיבוש הגרמניים צו להחרמת כל בתי-המסחר, בתי-המלאכה, בתי-החרושת וטחנות הקמח שבבעלות יהודים על תכולתם. גם רכוש יהודי אחר הוחרם ונכסי דלא-ניידי הועברו לפיקוחם ולבעלותם של שלטונות הכיבוש.
בפברואר 1940 הורו הגרמנים על הקמת יודנראט בי'. ליושב-ראש היודנראט נתמנה טייטלבאום, וקסינסקי וקמרט היו חברים בו. היודנראט היה גוף מתווך בין מוסדות השלטון הגרמניים לבין האוכלוסייה היהודית המקומית ויהורי הנפה כולה. ביוני 1940 פרסם מושל נפת י' צו בדבר הקמת גטו פתוח ליהודי העיר. מדי יום ביומו נחטפו יהודים מן הגטו לעבודות כפייה, ותוך כדי כך ספגו עלבונות, מכות ואף יריות. בדצמבר 1940 פורסם צו שחייב את כל היהודים בעלי זקנים לגלח את זקניהם "כדי לשמור על הבריאות" (כלשון הצו). באותו חודש החרימו הגרמנים בגדים חמים ופרוות של יהודים. החיים בגטו נעשו קשים מיום ליום והצפיפות גדלה, לאחר שהובאו לשם גם יהודים מערי הסביבה. בגטו שררו רעב, קור ומחלות. בתחילה עוד אפשר היה לצאת מן הגטו כדי לרכוש מזון, והתקבל סיוע מיהודים בחוץ-לארץ ובעיקר מן הג'וינט. אבל במרס 1942 נסגר הגטו והוקף בגדר תיל, והמסחר עם התושבים הלא-יהודים נאסר ונפסק. בתוך הגטו גברו הרעב ושיעורי התמותה היו גבוהים מאוד.
במאי 1942 דרשו הגרמנים מן היודנראט רשימה של יהודים פעילי מפלגות השמאל ושל חבריהם וקרוביהם.היודנראט מסר רשימה ובה 16 שמות. כעבור מספר ימים נאסרו ראש היודנראט ובני משפחתו, חברי היודנראט האחרים ו-16 האנשים ששמותיהם הופיעו ברשימה. כולם נשלחו לקיילצה (ע"ע) ומשם לאושוויץ.
באוגוסט 1942 הוכנסו לגטו יהודים מן הסביבה הכפרית של י' והצפיפות הגיעה לשיאה. המשטרה היהודית, שהוקמה עוד ביולי 1941 בפקודת המושל הגרמני, קיבלה הוראה חמורה לשמור על הסדר.
ב-15 בספטמבר 1942 הקיפו את הגטו אנשי ס"ס ומשטרה גרמנים ועמם שוטרים אוקראינים. נערכו חיפושים בבתים ויושבי הגטו נצטוו להתייצב למחרת, בשעה 8 בבוקר, בכיכר השוק שבגטו. בשעה היעודה נאספו רוב היהודים בכיכר ; הגרמנים חזרו וסרקו את הבתים ; אלה שלא היו מסוגלים לצאת נורו במקום. מבין הנאספים הוציאו הגרמנים 250 בעלי מקצועות נדרשים וחילקו להם תעודות מיוחדות. ביניהם היו 3 מאנשי היודנראט ו-25 אנשי המשטרה היהודית ובני משפחותיהם. אנשים אלה הופרדו משאר היהודים והורשו להישאר בגטו. היתר, 4,556 במספר, הוצעדו לתחנת הרכבת ונדחסו לקרונות משא, בצפיפות נוראה ותוך כדי איומים, מכות, השפלות ועינויים. איש לא ידע לאן יגורשו. ב-17 בספטמבר 1942 הגיעו הרכבות לטרבלינקה. מיד עם בואם הופרדו הנשים מן הגברים והוכנסו ראשונות לתאי הגז, ומשהסתיים רצח הנשים הוכנסו לשם גם הגברים, למעט 50 איש שנלקחו כדי למיין את חפציהם של הנרצחים.
בגטו י' נותרה קבוצת עובדים יהודים שמנתה 230 איש. הם שוכנו בבתים קטנים והשטח גודר בגדר תיל. מקום זה קיבל את השם "הגטו הקטן". כעבור שנה לערך, ב-2 בספטמבר 1943, הוקף "הגטו הקטן" באנשי ס"ס ומשטרה גרמנים ובשוטרים אוקראינים. היהודים הובלו לכיכר השוק, אך ללא חפציהם. בכיכר התעללו בהם נוגשיהם, היכו רבים מהם, ו-62 איש נורו במקום. היתר נשלחו באותו יום למחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע). העובדים מי' הועסקו רובם ככולם בבית-חרושת לתחמושת.
מתוך כ-4,500 יהודים תושבי י' ערב המלחמה נותרו עם תום המלחמה רק 80 ניצולים - 57 ששרדו במחנות העבודה; 11 שהסתתרו במקומות מסתור ו-12 שברחו לברית-המועצות וחזרו בתום המלחמה