תרומות
קונסקובולה KONSKOWOLA
עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: פולאווי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
ק' נזכרת לראשונה במאה ה-14 כיישוב כפרי. אז נקראה ויטובסקה וולה והיתה בבעלותו של האציל פיוטר קונינסקי. בשנת 1532 הוענקו לה זכויות עיר ושמה הוסב לק'. במאה ה-17 התפתחה העיר. אוכלוסייתה התפרנסה בעיקר ממלאכה. מלך פולין אוגוסט השלישי העניק לק' פריווילגיה שכללה היתר לקיים 10 ירידים שנתיים, ובזכות מיקומה הגיאוגרפי, על הכביש מפולאווי ללובלין, היתה למרכז מסחר אזורי. בשנים 1815-1831 השתקעו בק' כמה תעשיינים גרמנים מסכסוניה והקימו בה מפעלים לייצור אריגים וגרביים, ואולם אחרי המרד הפולני של 1831 עזבו הגרמנים את ק' והמפעלים נסגרו. בשנת 1869 איבדה ק' את מעמדה העירוני.
ק' נכבשה בידי הגרמנים באמצע ספטמבר 1939. יהודים ישבו בק' כבר במאה ה-17. בשנת 1718 הוענקה להם פריווילגיה לשבת בה, לרכוש בתים ונכסי מקרקעין ולנהל את חייהם ללא הגבלות מיוחדות. במאה ה-19 התפרנסו רוב היהודים ממסחר וממלאכה, ומקצתם שימשו ספקים לחיל המצב הרוסי שחנה במקום. אחד מהם, שמואל קרויט, קיבל פריווילגיה אישית מן השלטונות בתמורה לשירותים שנתן לצבא. בראשית אותה המאה ניסו משפחות אחדות לעבור לכפרים הסמוכים ולעסוק בחקלאות, אך הניסיון לא עלה יפה. במחצית השנייה של המאה ייסדו יהודים בק' מפעלי תעשייה קטנים שייצרו בהם אריחי קיר ורצפה מחרסינה.
בשלהי המאה ה-18 התארגנו יהודי ק' לקהילה, בנו בית-כנסת וקידשו בית-עלמין. הרב הראשון הידוע לנו היה חסיד - ר' אברהם אבא, שכיהן בקהילה עד 1782 ועבר לוורשה כראש בית-הדין (נפטר ב-1832). בנו, ר' פישל, מילא את מקומו. אחריו נבחר לכהונה ר' איתמר וולגלרנטר, מחבר "משמרת איתמר" (נפטר ב-1831), מגרולי תלמידיו של "החוזה מלובלין". בתקופתו ישב בק' ר' אברהם יוזפא לרמן, שנתכנה "השרף מק'". הרבנים אחריו היו ר' מאיר יהושע גלרנטר; ר' ברוך דוד ; ר' יהושע אלטר וילדמן (ב-1090); ובשנת 1932 ר' יהושע זלצברג.
בדלקה גדולה שפרצה בק' ב-1911 נותרו כ-100 משפחות יהודיות ללא קורת גג.
זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה התארגנו בק' קבוצות ציוניות וגם תא של ה"בונד".
היהודים בין שתי מלחמות העולם
בהפגזה הקשה שהפגיזו האוסטרים הנסוגים את ק' ביולי 1918 נהרסו לא מעט בתים, חלקם של יהודים. ההפגזה היתה ביום שוק, ואיכרים שנזדמנו אז לק' חברו יחד עם כמה מקומיים ובזזו דירות וחנויות של יהודים.במהלך המהומות האלה ניזוק גם בית-הכנסת, וכמה ספרי תורה חוללו. בחודשים שלאחר מכן, קודם שהתייצב השלטון הפולני, נהגו שוטרים מקומיים לערוך חיפוש בבתי היהודים ולהחרים רכוש.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מצאו רוב יהודי ק' את פרנסתם כסוחרים, בעלי דוכנים וחנויות קטנות בשוק, או רוכלים שסבבו בכפרים. קשרי המסחר העיקריים היו עם פולאווי ועם לובלין. בקרב בעלי המלאכה היהודים בלטו החייטים, הסנדלרים, הפחחים והרצענים.גם בק', כבשאר ערי פולין, נפגעו היהודים יותר משאר תושבי המקום מן המשבר הכלכלי שפקד את פולין בשנות ה-20 וה-30. "קופת גמילות חסדים" נחלצה אז לעזרתם והלוותה כסף ליותר מ-100 משפחות, וגם מוסדות הסעד והצדקה של הקהילה (ביניהם מפעל "קמחא דפסחא") סייעו רבות. בשנת 1928 נוסד בנק יהודי קואופרטיבי לסוחרים ולבעלי מלאכה.
בשנות ה-20 וה-30 התנהלה בק' פעילות ציונית ערה וכמעט כל המפלגות הציוניות ייסדו סניפים מקומיים. מספר ה"שקלים" שנמכרו בעיירה ערב הקונגרסים הציוניים היה גבוה, כ-150 "שקלים" בממוצע. פעילות במיוחד היו תנועות הנוער הציוניות "החלוץ" (משנת 1922), "השומר הצעיר" (הקן שלה בק' נוסד ב-1925) ו"הנוער הציוני" (מראשית שנות ה-30), שהחזיקה עד 1938 קיבוץ הכשרה משלה. בסוף שנות ה-20 היה בעיירה גם סניף של הרוויזיוניסטים ושל תנועת הנוער בית"ר.
האורתודוקסים ייסדו ב-1922 סניף של "אגודת ישראל",שהיה פעיל במיוחד לפני בחירות למוסדות הקהילה ולעירייה. אנשי "אגודת ישראל" ייסדו תלמוד-תורה, שבו למדו כמה עשרות ילדים לימודי קודש ולימודי חול וחלק מתקציבו מומן מקופת הקהילה. בשנת 1929 ייסדה "אגודת ישראל" גם בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב". מלבדם יש להזכיר את "פועלי אגודת ישראל" ואת "צעירי אגודת ישראל". גם ה"בונד" הסוציאליסטי הגביר את פעילותו בתקופה שבין שתי המלחמות. משנת 1927 היתה פעילה בק' גם תנועת הנוער של ה"בונד" "צוקונפט", ותנועת הילדים "סקיף". ה"בונד" היה פעיל מאוד בתחום התרבות והקים מועדון משלו, שהיתה בו ספרייה ופעל בו חוג לדרמה.
בתקופה זו היתה ליהודים נציגות נכבדה במועצת העיר. ב-1925 נבחרו למועצה 6 יהודים (מתוך 12 חבריה), וגם, בין שלושת חברי הנהלת העיר היה נציג יהודי. בבחירות לוגעד הקהילה שנערכו בשנת 1924 נחלקו המושבים כמעט שווה בשווה בין אנשי "אגודת ישראל", אורתודוקסים אחרים (חסידי אלכסנדר וחסידי רדומסק), "הגוש הלאומי" ורשימת בעלי המלאכה. נציג "הגוש הלאומי" נבחר לראש הקהילה.
רבה האחרון של ק' היה ר' יהושע זלצברג, שהמשיך בכהונתו עד לימי הכיבוש הגרמני.
בנובמבר 1931 התחוללו בק' פרעות ביהודים. הפורעים הרסו ובזזו חנויות רבות ותקפו יהודים עוברי אורח. הפרעות נמשכו ימים אחדים. בשנת 1936 התחדשו מעשי האלימות; קבוצות של בני נוער פולנים השליכו אבנים אל תוך בית-הכנסת ולבתים של יהודים שבסביבתו וניפצו שמשות. מעשים מעין אלה חזרו ונשנו עד לימי הכיבוש הגרמני.
בנובמבר 1931 התחוללו בק' פרעות ביהודים. הפורעים הרסו ובזזו חנויות רבות ותקפו יהודים עוברי אורח. הפרעות נמשכו ימים אחדים. בשנת 1936 התחדשו מעשי האלימות; קבוצות של בני נוער פולנים השליכו אבנים אל תוך בית-הכנסת ולבתים של יהודים שבסביבתו וניפצו שמשות. מעשים מעין אלה חזרו ונשנו עד לימי הכיבוש הגומני.
בימי מלחמת העולם השנייה
בחודשים הראשונים למלחמה נהרו לק' פליטים יהודים מוורשה וממקומות אחרים במערב פולין. בדצמבר 1939 גירשו הגרמנים את כל היהודים מעיר הנפה פולאווי.כ-2,000 נפשות, ורבים מהם באו לק'. בראשית 1940 הוקם בק' יודנראט שבראשו עמד ישראל בורשטיין. בסוף 1940 הוקם בק' גטו והופקדה עליו שמירה של שוטרים פולנים. הגרמנים פקדו את ק' לעתים רחוקות ולא נכחו שם דרך קבע, ולפיכך שפר גורלם של יהודי המקום בהשוואה לאחיהם במקומות אחרים. בשנתיים הראשונות לכיבוש לא שרר בקרב היהודים רעב. גם בתקופת הגטו היו היהודים חופשיים לצאת ממנו ולהיכנס אליו כרצונם, ולפיכך יכלו להשיג מזון מידי הפולנים.
ב-1940 הוקם בק' מחנה עבודה ראשון. כ-400 מיהודי המקום שוכנו בכמה בתים ברחוב אוגרודובה, והועסקו בעבודות בנייה בעיקר. בקיץ 1941 חוסל המחנה הזה. בינואר 1941 הקימו הגרמנים בתחומי העיירה מחנה עבודה שני, שעבדו בו יהודים מק' והסביבה וגם, 400 יהודים שהובאו לשם מגטו ורשה. עובדי המחנה הועסקו בעבודות שטח שונות בשירות הצבא הגרמני, בעיקר חפירת תעלות מגן. באפריל 1942 הובאו לק' יהודים מקורוב ומעיירות אחרות באזור. הם הוחזקו בגטו ק' ימים מעטים ואחר-כך הועברו לנלנצ'וב. בדרך מק' לנלנצ'וב נרצחו כ-200 מהם בידי אנשי המשמר הגרמנים.
ב-1 במאי 1942 אסרו הגרמנים את חברי היודנראט של ק'. כעבור שבוע, ב-8 במאי 1942, הגיעה לעיר יחידה של אוקראינים ועמה כמה גרמנים, והיהודים נצטוו להיאסף בכיכר השוק לקראת גירושם. משנאספו בכיכר נערכה סלקציה; כמה מאות גברים ונשים שנמצאו כשירים לעבודה הוחזרו לבתיהם; השאר, כ-1,600 מתוך 2,000 היהודים שהיו אז בק', גברים, נשים וטף, גורשו בו ביום למחנה ההשמדה סוביבור.
לאחר הגירוש, בסוף מאי ובתחילת יוני, הובאו לק' יותר מ-3,000 יהודים שגורשו מצ'כוסלובקיה (כ-1,250 מהם הגיעו במאי והשאר, כ-2,500 במספר, באו ב-2 ביוני 1942). בקיץ 1942 גרל מאוד מספר היהודים בק'. הגרמנים הכריזו עליה כאחת מ"ערי היהודים" ("יודנשטאט") במחוז, והוסיפו להעביר אליה יהודים מביאלה פודלאסקה, מקז'ימייז' דולני וממקומות יישוב נוספים במחוז לובלין, וגם מוורשה, אחרי שהמרד בגטו דוכא. מספר היהודים שרוכזו ב"גטו המשנה" בק' נאמד ב-2,000 נפש, ויחד עם העובדים במחנה העבודה המקומי הגיע מספרם ל-5,000 נפש בקירוב. (ככל הנראה נכללה בחישוב הזה גם קבוצה קטנה של שבויי מלחמה רוסים, שהוחזקו אף הם במחנה העבודה).
עובדי המחנה הועסקו בעבודות חקלאיות ובעבודות בנייה באזור, בעיקר סלילת הכביש מפולאווי ללובלין אך גם עבודות אחרות בשירותן של חברות גרמניות שביצעו באזור עבורות בנייה. תנאי הקיום במחנה היו קשים; מנת המזון היומית של העובדים כללה 200 גרם לחם, שתי מנות מרק, ולפעמים גם חתיכה קטנה של דג. מדי פעם בפעם הועברו עובדים, בקבוצות של 50 איש, למחנה עבודה בשיידלוביצה, מרחק 12 ק"מ מק', שם הועסקו בעבודות ניקוז ובחפירת תעלות השקיה על שפת הוויסלה.
ניהול חיי המחנה בק' הופקד בידי מועצה יהודית שבראשה עמד יהודי מגרמניה, בנו רוזנברג. היתה בו גם משטרת סדר יהודית שפיקחה על יציאת העובדים למקומות העבודה, בפיקודו של יהודי מלודז', ביאלוסטוצקי שמו. בתחילת אוקטובר 1942 הגיעה לק' יחידה של גדוד המילואים 101 של "משטרת הסדר" הגרמנית מפולאווי, בפיקודו של וולפגנג הופמן. בקיץ ובסתיו 1942 נטלה היחידה הזאת חלק ברציחות המוניות ובגירוש יהודים למחנות השמדה במקומות שונים במחוז לובלין. התלוותה אליהם גם יחידה של כוח עזר אוקראיני. יושבי הגטו נצטוו להיאסף בכיכר השוק. בעת ההיא פרצה בגטו מגפת טיפוס ויהודים רבים היו רתוקים למיטתם. השוטרים הגרמנים והאוקראינים ערכו סריקות מדוקדקות בבתים, ויהודים שמצאו בבתיהם או מסתתרים שנתפסו נורו למוות. גם 50 יהודים שהיו מאושפזים בבית-החולים של הגטו נורו באותו היום במיטותיהם.
בכיכר השוק נאספו 1,600 יהודים, עברו סלקציה וחולקו לשתי קבוצות - גברים בני 18-45 שנמצאו כשירים לעבודה, וכל האחרים. קבוצת העובדים, כ-500 איש, הוחזרה אל הגטו, וכעבור זמן מה הועברו האנשים למחנות עבודה באזור לובלין. שאר היהודים הוצעדו ברגל לתחנת הרכבת, מרחק 5 ק"מ בערך מק'. כ-100 מהם, שהתקשו לעמוד בקצב ההליכה, נורו בדרך. הנותרים, כ-1,000 נשים, ילדים וקשישים, הובלו לבורות שנחפרו ביער הסמוך לעיירה ונרצחו שם - תחילה הגברים ואחריהם הנשים והילדים. הקרבנות נצטוו לשכב על האדמה כשפניהם למטה ואז נורו בעורפם בידי אנשי המשמר.
מחנה העבודה בק' הוסיף להתקיים עד מאי 1943. עם פירוקו הועברו יושביו היהודים לבודז'ין ולמחנות עבודה אחרים באזור לובלין.