תרומות
קורוב KUROW
עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: פולאווי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
כללי
ק' נוסדה בשנת 1442 כעיר פרטית של אצילים פולנים. הותר לה אז לקיים יום שוק שבועי ויריד שנתי אחד, שמשכו אליהם איכרים מן הסביבה. במאה ה-17 התפתחה העיירה והיתה למרכז מסחרי חשוב לסביבתה החקלאית. במאה ה-18 הוקמו בה מפעלי תעשייה ראשונים - משרפת יי"ש ומפעל לייצור לבנים. בימי מלחמת העולם הראשונה נכבשה ק' בידי האוסטרים.
ב-15 בספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים. במחצית השנייה של המאה ה-16 ישבו בק' משפחות יהודיות אחדות, שהתפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. באמצע המאה ה-17, בעת מרד חמיילניצקי (גזרות ת"ח-ת"ט), נפגעה הקהילה היהודית של ק' קשה ועד סוף המאח ה-18 לא התאוששה. רק במאה ה-19 גדל היישוב היהודי במקום. היהודים סחרו בעיקר בעורות, בעצים, בתבואות ובביצים. ענף פרנסה חשוב של היהודים היתה הפרופינציה (חכירת הייצור והשיווק של משקאות חריפים), שנחשבה אז לפרנסה טובה. בין בעלי המלאכה היהודים היו אופים, חייטים, סנדלרים, נגרים ופרוונים. כמו-כן היו בעיירה כמה מפעלים קטנים בבעלות יהודים - מפעל לייצור נרות, מפעל לטוויית ציציות לטליתות, ובמשך זמן מה גם מפעל קטן לטוויית פשתן שהעסיק כ-50 פועלות. ואולם בגלל תנאי העבודה הירודים והשכר הזעום התפטרו העובדות והמפעל נסגר. כמה יהודים התפרנסו מהלוואה בריבית לאיכרים, ואחדים - מעבודות פקידות ובעיקר ניהול עסקיפ וחשבונות באחוזות סמוכות.בראשית המאה ה-17 בנו יהודי ק' בית-כנסת מעץ וקידשו בית-עלמין. על-פי מסורת מקומית נקברו בבית-העלמין הזה שניים מתלמידיו של האר"י הקדוש, הוא ר' יצחק לוריא, שנזדמנו לק' ונפטרו בה; כמו-כן נקברו בו יהודים שנרצחו בידי חייליו של חמיילניצקי בגזרות ת"ח ת"ט.
במחצית השנייה של המאה ה-19 נבנה בק' בית-כנסת חדש. מבין רבני הקהילה הראשונים ידועים לנו בשמותיהם ר' אהרן שמואל קיידנובר, בעל "ברכת הזבח" (לימים רב בבריסק, בפרנקפורט ובקרקוב); ר' אברהם אביש, בעל "ברכת אברהם", שכיהן אחר-כך כרב בפרנקפורט ע"נ מיין. ובמאה ה-19 - ר' יעקב אהרן, בעל "בית יעקב"; ור' יחיאל גולדברג, שכיהן בתפקידו 30 שנה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 כיהנו בקהילה ר' אריה מרדכי רבינוביץ, שעלה לארץ-ישראל והיה הרב הראשון של בני-ברק ; ור' אלימלך גוטרמן, רבה האחרון של הקהילה, שנספה בשואה.
החסידות הגיעה לק' עוד במאה ה-18, עם בואו של ו' שמואל, מגדולי תלמידיו של "החוזה מלובלין", שהפך את העיר למרכז חסידי גדול. ממנה עבר לוונגרוב. אחריו התיישב בק' ר, סשה רוקח, בנו של מייסד שושלת חסידי בלז ר' שלום רוקח; יורשו באדמו"רות ק', ר' נח, מחבר "קב חן", היה תלמידם של ר' שמואל מק' ור' מנחם מנדל מקוצק. ר' נח הקים בעיר מרכז חסידי גדול שמשך יהודים מכל האזור. עם בואו נתרבו מקורות הפרנסה של יהודי המקום, בעיקר בענף האירוח (אכסניות, בתי אוכל וכיוצא באלה).
בק' ישב גם ר' יהודה לייבוש הלפרין-מורגנשטרן, אביו של ר' מנחם מנדל מקוצק.
בשלהי המאה ה-19 נוסדה בק' חברת "ביקור חולים", שסייעה לנזקקים בתרופות ובמימון טיפול רפואי. בימי מלחמת העולם הראשונה הרחיבה החברה את פעילותה. בראשית המאה ה-20 התארגן בק, חוג ציוני ראשון ונוסד גם סניף של ה"בונד", ואולם עקב רדיפות השלטונות התפוררו קבוצות אלה ופעילותן התחדשה רק בימי מלחמת העולם הראשונה. אז התארגנו בק' גם סניפים של "הציונים הכלליים", "פועלי ציון" ו"המזרחי". בשנת 1912 נפתחה בק' ספרייה ציבורית יהודית, וב-1915 הוקמה אגודה עברית לתרבות, "התחיה,', שקיימה בין השאר שיעורי ערב ומקהלה.
בין שתי מלחמות העולם
בשנות ה-20 וה-30 התפרנסו רוב יהודי ק' ממסחר זעיר, מחנוונות ומרוכלות, ממלאכה ומקצועות שונים נוספים. רבים החזיקו דוכנים בשוק. בעלי המלאכה היהודים היו ברובם חייטים, סנדלרים, פחחים ורצענים. קבוצה של יהודים התפרנסה מהובלת מטענים ונוסעים אל תחנת הרכבת וממנה, שהיתה מרוחקת מק'. רוב יהודי המקום התקשו בתקופה זו להשתכר למחייתם, הן בגלל הקיפאון הכלכלי שפקד אז את פולין והן בעטיו של החרם הכלכלי שהטילו האנטישמים על סוחרים ובעלי מלאכה יהודים והתחרות הגוברת מצד סוחרים ובעלי מלאכה פולנים. כדי להתמודר עם קשיים אלה הוקמו אגודות של בעלי-מקצוע ומוסדות כלכליים שהקלו במקצת על הסותרים ועל בעלי המלאכה. על "קופת גמילות חסדים", שהיתה קיימת עוד לפני המלחמה, נוסף בשנת 1926 בנק קואופרטיבי, שהתפתח בקצב מהיר והון היסוד שלו הגיע כעבור זמן לא רב ל-16,000 זלוטי. הבנק נעזר במענקים מן הג'וינט ומוועד הקהילה. גם שאר חברות הסעד והצדקה של הקהילה הרחיבו את פעילותן בתקופה זו. חברת "לינת הצדק" הוותיקה קיבלה על עצמה גם לממן סיוע רפואי לנזקקים.
ואולם חרף המצוקה הכלכלית התאפיינה התקופה הזאת בפריחה תרבותית ופוליטית בקרב יהודי ק'. כבר ב-1918 נוסד בק' סניף "החלוץ", ב-1924 נוסד קן "השומר הצעיר", בשלהי שנות ה-20 נוסד קן בית"ר ובשנות ה-30 היה במקום גם קן פעיל של "הנוער הציוני", שהחזיק עד 1938 קיבוץ הכשרה. כאמור, המפלגות הציוניות הבולטות בק', "המזרחי" ו"פועלי ציון", החלו בפעילותן עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, אבל משנת 1922 ואילך הן גדלו והתחזקו. בבחירות לקונגרסים הציוניים השתתפו על-פי רוב כ-200 איש שרכשו את ה"שקל" הציוני. מנגד התארגן גם המחנה הלא-ציוני. בשנת 1920 נוסד בעיירה סניף "אגודת ישראל", וכעבור שנים מעטות נוסדו תנועות הנוער של "האגודה" (לנערים ולנערות בנפרד). גם ל"בונד", שכזכור החל לפעול בק' עוד בראשית המאה, היו בתקופה זו כמה עשרות חברים, ומקצת היהודים היו פעילים במחתרת הקומוניסטית. בשנות ה-30 נאסרו שניים מהם בידי המשטרה.
הפריחה התרבותית באה לביטוי גם בגידול מספרם של מוסדות החינוך והתרבות היהודיים. לצד התלמוד-תורה הוותיק נוסדו בק' בשנות ה-20 המאוחרות בתי-ספר "בית יעקב" לבנות, בחסותה של "אגודת ישראל", ו"יבנה", מייסודה של "המזרחי". בתחילת שנות ה-30 נוסד בעיירה בית-ספר עברי של רשת "תרבות", ואחרי שעות הלימודים התקיימו בו גם קורסי ערב לעברית, לתנ"ך ולתולדות עם ישראל. ואולם כעבור שנים אחדות נסגר בית-הספר "תרבות" בגלל קשיי מימון. גם המפלגות ותנועות הנוער למיניהן עסקו בפעילות תרבותית. לרובן היו מועדונים משלהן ובהן ספריות קטנות, וחלקן קיימו חוגים שונים למען חבריהן.
בשנות ה-20 היו אנשי "אגודת ישראל" הקבוצה השלטת בהנהגת הקהילה, אבל בשנת 1932 ירדה "אגודת ישראל" ממעמדה ואת מקומה תפס "הגוש הלאומי", שכלל את הסיעות הציוניות ואת נציגי בעלי המלאכה. בבחירות האחרונות לוועד הקהילה החזירה לעצמה "אגודת ישראל" את עמדת הבכורה.
בתקופה זו היו ליהודי ק' על-פי רוב 5 נציגים במועצת העיר (מתוך 12 חברי המועצה).
באמצע שנות ה-30 גברו הלכי הרוח האנטישמיים בק', החרם על הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים הוגבר ומפעם לפעם היו בעיירה תקריות אנטישמיות אלימות, בעיקר בסוף 1935 ובראשית 1936. ב-1938 היו מקרים רבים של השלכת אבנים אל בית-הכנסת ואל תוך בתי היהודים וניפוץ שמשות.
בימי מלחמת העולם השנייה
ב-8 בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את ק'. ההפצצה גרמה לשרפה גדולה שכילתה כ-120 בניינים - בתי מגורים, בתי-עסק, וגם בית-הכנסת וכמה מבני ציבור יהודיים נוספים. עשרות יהודים ופולנים מתושבי העיירה נהרגו או נפצעו בהפצצה. במהומה הכללית שהשתררה בזמן ההפצצה אירעו לא מעט מעשי ביזה של רכוש יהודי. לאחר האירועים האלה נמלטו כ-300 משפחות יהודיות מק' ללובלין ולעיירות אחרות בסביבתה, ורובן לא שבו לק'. ב-15 בספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים. כבר בימים הראשונים לכיבוש חטפו הגרמנים גברים יהודים ברחובות או מן הבתים ואילצו אותם לפנות את ההריסות שגרמו ההפצצות, לנקות את הרחובות ולשפץ מבנים שניזוקו. היהודים חויבו למסור לשלטונות הכיבוש את מקלטי הרדיו שברשותם, את כלי העבודה, בהמות עבודה ושאר פריטי רכוש.
בתחילת 1940 הוקם בק' יודנראט בראשותו של אברהם גולדברג. עם חבריו נמנו גם מאיר שוחט, משה בלומלס, אהרן אקרמן ויוסף יאט. ב-12 בינואר 1940, זמן קצר לאחר הקמת היודנראט, הגיעה לק' קבוצה של אנשי ס"ס, ככל הנראה כדי לארגן או1 הממשל הגרמני במקום. ביום בואם רצחו אנשי הס"ס 3 יהודים. במרס 1941 באו לק' שוב 5 אנשי ס"ס מלובלין. הם עצרו קבוצה של יהודים לחקירה ורצחו שניים מאנשיה, שניהם פליטים ממרקושוב הסמוכה. באביב 1940 החלו הגרמנים לגייס יהודים לעבודת כפייה במקומות מרוחקים. באפריל נשלחה קבוצת עובדים ראשונה לעבודות בנייה וחפירת ביצורים בגבול שהפריד בין אזור השליטה הגרמני במערב פולין לבין תחום השלטון הסובייטי במזרחה של פולין.
עד לפלישה הגרמנית לברית-המועצות עדיין יכלו יהודי ק' להמשיך ולעבוד לפרנסתם. סוחרים יהודים המשיכו לסחור עם איכרי הסביבה, וראש מועצת העיר שנתמנה בידי הגרמנים, "פולקסדויטשה" ושמו אולריך, העסיק יהודים בסדנאות ובבתי-מלאכה שהוקמו בעיירה בשנת 1940 - מעין מחנה עבורה פתוח. ואולם לאחר הפלישה לברית-המועצות נאסרה יציאת היהודים אל מחוץ לעיירה והמחסור במזון החמיר מאוד. בחורף 1941 הובאו לק' 40 משפחות יהודיות מלובלין ומוונבולניצה ומצוקת הדיור החריפה. בפברואר 1942 הוקם בק' גטו פתוח. נכללו בו כמה רחובות שניזוקו קשה בהפצצות עם תחילת המלחמה וכמעט לא שוקמו מאז. תנאי הדיור הקשים והמחסור במזון הביאו להתפרצות מגפת טיפוס, שגרמה למותם של כמה עשרות יהודים.
ב-8 באפריל 1942 הוקף הגטו באנשי ס"ס ובכוחות עזר אוקראיניים. היהודים נצטוו לצאת מבתיהם ולהתרכז בכיכר השוק לקראת "יישובם מחדש", כפי שנאמר להם. ממקום האיסוף הוצעדו היהודים בשיירה לקונסקובולה (ע"ע). קשישים וילדים קטנים הוסעו לשם בעגלות של איכרים, שזומנו לק' לאותה מטרה. כשהשיירה קרבה לבית-העלמין היהודי שמחוץ לעיירה רצחו הגרמנים אחדים מן המגורשים שהתקשו בהליכה, ובהמשך הדרך נרצחו יהודים נוספים. מספר הנרצחים בדרך נאמד ב-20 איש. בקונסקובולה צורפו יהודי ק' אל יהודי המקום ויהודים מיישובים סמוכים, הובלו לתחנת הרכבת בנלנצ'וב (ע"ע), הועלו על קרונות משא וגורשו למחנה ההשמדה סוביבור.
לאחר שילוח היהודים מק' סרקו הגרמנים את כל אזור הגטו בחיפוש אחר מסתתרים. במהלך החיפוש נתפסו 27 יהודים, שהובלו כולם לבית-העלמין היהודי ונרצחו שם. אחר-כך הרסו הגרמנים את בית-העלמין ואת שרידי בית-הכנסת בק'.
אחרי הגירוש נותרו בק' רק כ-30 יהודים, שהמשיכו לעבוד במחנה העבודה הפתוח שניהל ראש המועצה אולריך. בתחילה הם שוכנו בארבעה בתים, ואחר-כך הועברו כולם לבית אחר שהוקף בגדר תיל. נאסר עליהם לצאת מן המקום או לקיים קשרים עם תושבים לא-יהודים. ב-10 בנובמבר 1942 חוסל מחנה העבודה הקטן בק'. אנשי ס"ס שבאו מפולאווי אספו את העובדים ורצחו אותם במרתף של מבנה הרוס. אחדים מן העובדים הצליחו להימלט ליערות.
עוד לפני הגירוש הגדול באפריל 1942 הצליחה קבוצה של צעירים יהודים מק' להימלט ליערות וולה, ושם הצטרפו האנשים לבורחים אחרים ממרקושוב ומעיירות נוספות באזור. הצעירים היהודים הצליחו להצטייד במזון ואף השיגו כמה כלי נשק, עוד בתקופת הגטו. בשנים 1942-1943 הצטרפו כמה מיהודי ק', וביניהם חיים וסוניה רוזנזון, לקבוצות פרטיזנים אחרות שפעלו ביער. חיים רוזנזון שימש קצין מבצעים של קבוצת פרטיזנים יהודים שנלחמה ביערות וולה. באביב 1943 הסגירו איכרים מקומיים את אנשי הקבוצה לידי הגרמנים ורוב חבריה נספו.