תרומות
קששוב KRZESZOW
עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: בילגוראי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
ק' נזכרת לראשונה במאה ה-17 כאחוזה בבעלותה של משפחת האצילים זמויסקי. מיקומה על שפת הנהר סאן סייע להתפתחותה הכלכלית, ובשנת 1640 הוענקו לה זכויות עיר. ואולם ק' נותרה במשך מאות בשנים יישוב קטן. רק במחצית השנייה של המאה ה-19, עם סלילת מסילת-ברזל שעברה לא הרחק מק', החלה אוכלוסייתה לגדול. בשלהי המאה ה-19 נוסדו בה כמה מפעלי תעשייה קטנים שייצרו בירה ויי"ש.
בתחילת ספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים קשות את אזור ק'. רבים מן התושבים נמלטו ליערות או לכפרי הסביבה. באמצע ספטמבר נכבשה ק' בידי חיילי הצבא האדום, אך כעבור ימים מעטים הם נאלצו לפנותה ולסגת למזרחה של פולין, אל מעבר לגבול שנקבע בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ. עם צאתם נכבשה ק' בידי הגרמנים.
בשלהי המאה ה-16 היה בק' יישוב יהודי קטן, אך גזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649) המיטו עליו את הקץ. במאה ה-18 התחדש היישוב היהודי במקום. יהודי ק', כאחיהם בכל האזור, התפרנסו ממסחר וממלאכה. במרוצת המאה ה-19 גדל מספר היהודים בק' ובסוף המאה הגיע לשיאו, אך במאה ה-20 הלכה הקהילה והתמעטה בקצב מהיר; תהליך העזיבה התגבר בימי מלחמת העולם הראשונה ורבים מן העוזבים לא שבו עוד לק'.
בשנת 1904 פרצה ברובע היהודי שבמרכז העיירה שרפה גדולה. עשרים בתים של יהודים עלו באש ומשפחות רבות נותרו ללא קורת גג.
קהילה יהודית מאורגנת היתה בק, למן המחצית הראשונה של המאה ה-18; היהודים בנו אז בית-כנסת, קידשו בית-עלמין (שנהרס בימי מלחמת העולם השנייה) וייסדו חברה קדישא. המצבות העתיקות ביותר הן מן המחצית השנייה של המאה ה-18.
בתעודה משנת 1742 נזכר שמו של רב מקומי, ר' למל ב"ר שמואל (באותה תעודה מוזכר גם ר, שמואל בן למל, כנראה בנו של הרב בק', כרב בשצ'בז'שין). בשנים 1832-1836 כיהן בקהילה. ר' שמואל זנוויל הלר (נפטר ב-1859), שעבר אחר-כך לפשמישל ומסר את הרבנות לר' אהרן נתן הלר (כנראה בנו). אחריו נבחר לתפקיד ר' יהושע אפרים במבך, מחבר "פני אפרים". ב-1876 שימש ברבנות ק' ר' משה מייזלס שאביו, ר' יוסף חנניה ליפא מייזלס, כיהן כרבה של פשמישל. בראשית המאה ה-20 כיהן בק' ר' אריה לייבוש טייטלבוים, חתנו של האדמו"ר ר' ברוך הלברשטאם מגורליצה, בנו של ר' חיים הלברשטאם, מייסד השושלת של אדמו"רי צאנז. מק' עבר ר' ברוך לרודניק. ב-1910 שימש רב הקהילה ר' גבריאל זאב אסלקה.
בימי מלחמת העולם הראשונה היו בק' התחלות של פעילות ציונית, אמנם בהיקף מצומצם.
היהודים בין שתי מלחמות העולם
בשנות ה-20 וה-30 הורע מצבם הכלכלי של יהודי ק' ורבים מהם, בעיקר סוחרים, חנוונים ובעלי מלאכה, איבדו את מקורות פרנסתם. בשנת 1927 נוסדה במקום "קופת גמילות חסדים", בסיוע הג'וינט. הקופה סייעה ליהודים רבים לשקם את עסקיהם, אך סכומי ההלוואות היו קטנים - על-פי רוב לא יותר מ-100 זלוטי. בשנות ה-30 המאוחרות החמיר המשבר הכלכלי בקרב היהודים, ורבים מבעלי החנויות היהודים נאלצו לסגרן ולהקים לעצמם דוכנים בשוק. חלקם לא יכלו לפרוע את חובותיהם ולפיכך נתכלו קרנותיה של "קופת גמילות חסדים" והיא התקשתה להמשיך במתן הלוואות.
ואולם חרף המצוקה הכלכלית הגוברת ניהלו יהודי ק' בתקופה זו חיי ציבור ערים. השינוי העיקרי לעומת התקופה שלפני המלחמה היה עליית כוחם של הציונים וירידת כוחם של האורתודוקסים, שנהנו בעבר מעמדת בכורה בקהילה. במחנה הציוני בק' בלטו "הציונים הכלליים"; אמנם מספר חבריהם לא היה רב אבל השתייכו אליהם אישי ציבור בעלי עמדה. עם עליית כוחם של הציונים השתנו גם יחסי הכוחות בהנהגת הקהילה והרכב הנציגות היהודית בעירייה. בשנות ה-20 וה-30 זכו הציונים ברוב בבחירות לוועד הקהילה ולמועצת העיר.
רבה של קהילת ק' בשנים אלה היה ר' חיים רייכמן. ק' נזכרת בסיפורו של חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס-זינגר "השטן בגוריי". על-פי תיאורו של הסופר היתה "עיירה קטנה... שבה החנוונים היהודים בטלים [ממלאכה]... כל ימות השבוע פרט ליום השוק יושבים הם בבית-המדרש ועוסקים בדברי תורה...".
בימי מלחמת העולם השנייה
בק' לא הוקם גטו והיהודים יכלו להמשיך ולהתגורר בבתיהם ולעבוד למחייתם, אם כי בחלק מימי השבוע נדרשו להתגייס גם לעבודת כפייה בשירות הגרמנים. ב-1940 הובאו לק' פליטים יהודים ממערב פולין, ומספר היהודים במקום הגיע ל-600 נפש בקירוב. בקיץ 1941, עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות, הורע מצבם של יהודי ק'. היציאה מן העיירה נאסרה עליהם ומכסות עובדי הכפייה הוגדלו.
ב-2 בנובמבר 1942 רוכזו כל יהודי ק' בכיכר המרכזית, לקראת גירושם למחנות השמדה. ילדים קטנים, קשישים וחולים שהיו רתוקים למיטתם נורו למוות בתוך בתיהם או לידם. שאר יהודי ק' שולחו עוד באותו יום למחנה ההשמדה בלז'ץ.