תרומות
נובוגרוד NOWOGROD
עיירה בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: לומז'ה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-1,856
· יהודים בשנת 1941: כ-514
· יהודים לאחר השואה: יחידים שרדו
תולדות הקהילה:
העיירה נובוגרוד שוכנת ליד שפך הנהר פיסה אל הנהר נארב, בערך 14 ק"מ מן העיר לומז'ה. כבר במאה ה- 14 היה במקום זה יישוב ואחר כך מבצר בבעלותם של נסיכי מאזוביה. נובוגרוד התפתחה והיתה למרכז קהילתי של כפרים (גמינה) והיתה גם המרכז הדתי של הכנסייה הקאתולית (פאראפיה). האוכלוסייה עסקה בחקלאות, במסחר זעיר ובדיג. בשנת 1400 חנך נסיך מאזוביה, יאנוש הזקן, כנסייה במקום. כנראה שבתקופה זו כבר היו לה זכויות של עיר, שכן בשנת 1434, כאשר העניק לה בולסלאב נסיך וארשה זכויות עירוניות, הוא רק אישר מחדש את הזכויות שהיו קיימות מכבר. בשל מיקומה במפגש שני נהרות וליד צומת הדרכים מווארשה לקרולבייץ (קניגסברג) הפכה נובוגרוד להיות במאה ה- 16 מרכז מסחרי לכפרי הסביבה. בשנת 1564 כבר היו בנובוגרוד 307 בתים (מהם שלושה בתי אבן) ואף בתי מלאכה רבים. ידוע, שהיו בה 4 סנדלרים ו- 16 עגלונים. עד המאות ה- 17 וה- 18 נהרסה העיר מספר פעמים (פעמיים כתוצאה משריפה ופעם בעקבות פשיטה של צבא זר). בשנת 1615 פרצה בעיר דליקה שכילתה את רוב בתיה. אך במהרה נבנתה נובוגרוד מחדש. באותה עת כבר היו בה 17 טחנות קמח ו- 14 מבשלות בירה. בשנת 1637 אף קיבלו דייגי נובוגרוד זכויות דיג חופשי בנהרות נארב ופיסה. העיר נהרסה שוב בידי השוודים בשנת 1652, אולם גם עתה נבנתה מחדש במהרה. בשנת 1778 שוב פקדה את נובוגרוד דליקה, אך הפעם לא התאוששה העיר עד אמצע המאה ה- 19. כל חילופי השלטון שעברו על האיזור בסוף המאה ה- 18 ובתחילת המאה ה- 19 עברו גם על נובוגרוד. בשנת 1860 כבר היו קיימים בעיר בתי מלאכה זעירים ליצור בדים, 8 בתי מלאכה לעיבוד עורות, מפעל לייצור לבנים, בית חרושת לסבון, בית חרושת לנרות, בית-ספר יסודי ובית מחסה לעניים. בסוף המאה ה- 19 היתה נובוגרוד ל"גמינה" (מרכז לכפרי הסביבה). ראשיתו של היישוב היהודי בנובוגרוד במאה ה- 15, אולם מספר התושבים היהודיים היה אז מועט. במאות ה- 16 וה- 17 לא היו הגבלות על מגורי היהודים במקום ועל עיסוקיהם, משום שהעיר היתה בבעלותם הפרטית של בני האצולה ואלה היו מעוניינים בהתיישבות של יהודים. לפי מפקד חלקי שנעשה בשנת 1765 היה מספר משלמי מס הגולגולת 26 בלבד. יהודי נובוגרוד עסקו במלאכה ובמסחר זעיר. עם ריבוי האוכלוסין במאה ה- 19 היוו היהודים בערך 50 אחוזים מכלל האוכלוסייה ובבעלותם היו התעשייה הזעירה ורוב המפעלים בעיר: בית החרושת לבדים, בית המלאכה לעיבוד עורות, מפעל הלבנים והמפעלים לייצור סבון ונרות. בבעלות היהודים היתה גם המעבורת על הנהר נארב. מקור חשוב לפרנסת היהודים במקום היו שני ימי השוק השבועיים. רוב-רובם של בעלי המלאכה בנובוגרוד היו יהודים. בשנת 1892 היו 32 מתוך 44 בעלי המלאכה שבעיר יהודים; בידי 23 מהם היתה תעודת "אומן": 8 חייטים, 7 סנדלרים, 3 נגרים, בורסקאי אחד, רצען אחד, נגר בניין אחד, נפח אחד ואופה אחד. בנובוגרוד היתה קהילה יהודית מאורגנת מאז המאה ה- 17. באותה תקופה נבנה בית כנסת מרכזי מעץ שנשתמר עד תקופת השואה. בעת המלחמה עם השוודים, באמצע המאה ה- 17, נידלדלה הקהילה ומספר חבריה התמעט. אבל בראשית המאה ה- 19 היו בעיר שני בתי כנסת. שמות הרבנים שכיהנו בנובוגרוד ידועים לנו רק מן המאה ה- 19. באמצע המאה ה- 19 היה רבה של נובוגרוד ר' צבי פלטרוביץ'. בשנים 1886- 1912 שימש בקודש ר' נח ב"ר ישראל-יעקב ואינר. ר' נח נפטר בגיל 75 ואחרי מותו פרץ בקהילה מאבק בין שני מועמדים לרבנות: ר' שמואל שפירא, חתנו של ר' נח ואינר, ור' שמואל הירשביין, חתנו של סוחר העצים העשיר של העיירה, שתמכו בו הסוחרים והחסידים. לבסוף היתה ידו של ר' הירשביין על העליונה והוא שימש ברבנות משנת 1914 עד תקופת השואה. בעיירה פעלו החברות היהודיות המסורתיות לעזרה סוציאלית: "גמילות חסדים", "תומכי עניים", "הכנסת כלה" וכן חברה בעלת אופי מקומי מיוחד "חברה סנדלרים". האחרונה נוסדה בשנת 1909 ביוזמת סנדלרים וחייטים בעיירה שביקשו להתפלל יחד, אבל החברה הוקמה גם כדי לאסוף כספים עבור משפחות נצרכות של בעלי מלאכה. לפני מלחמת העולם הראשונה הוקמה בעיר חברה נוספת, חברת "תפארת בחורים". בימים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודי נובוגרוד בפקודת המפקד העליון של הצבא הרוסי באיזור. אבל גם התושבים שהורשו להישאר לא שפר עליהם גורלם. החיים בעיירה היו נתונים לשרירות לבו של כל מפקד צבא שהגיע למקום, עד שבשנת 1915, כשנכבשה בידי הגרמנים, התרוקנה העיירה מתושביה. באותה שנה, ועוד יותר מזה לאחר שנסתיימה המלחמה, החלו התושבים הפולניים לשוב לנובוגרוד. ואולם תושביה היהודיים של העיירה נפוצו לכל עבר; רבים מהם התיישבו בלומז'ה ונסתייעו ביהודיה של עיר זו. בשנת 1916, בתקופת הכיבוש הגרמני, חזרו לנובוגרוד כ- 150 משפחות יהודיות. הן התפרנסו בקושי וניסו לשקם את חורבות בתיהם. אך הקהילה היהודית בנובוגרוד לא שבה עוד למעמד שנהנתה ממנו לפני מלחמת העולם הראשונה. בתקופת השלטון הרוסי לא היו בחירות למועצת העיר; הפולנים צירפו אליהם יהודי אחד שתפקידו היה לייצג את ענייני היהודים. לפני מלחמת העולם הראשונה היה נציג היהודים במועצה משה אליה מורגנשטיין, ציוני ועסקן ציבורי. בימי שלטון פולין העצמאית נבחרו למועצת העיר, שמנתה 12 איש, 3 יהודים. עד שנות העשרים ישבו בוועד הקהילה נציגי בעלי הבתים בעיירה, ואילו בשנות העשרים המאוחרות היו רוב חברי ועד הקהילה ציונים. ראשוני החוגים הציוניים בנובוגרוד הוקמו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ועיקר פעילותם היתה הקמתה של הספרייה. בשנת 1917, בימי הכיבוש הגרמני, נוסדה בנובוגרוד אגודה ציונית בשם "התחייה", אלא שבראשית שלטון פולין העצמאית היא התפלגה לשתיים: 50 חברים ייסדו את "צעירי ציון" ורק 10 נשארו ב"התחייה". בשנת 1925 נוסדה התנועה המאוחדת של "פועלי ציון-צ"ס" בנובוגרוד, שניהלה פעולה עניפה. החל משנת 1922 פעלה בנובוגרוד "הסתדרות ציונית לתרבות" שהקימה ספרייה על שם י"ל פרץ. ערב מלחמת העולם השנייה היו בספרייה זו אלף ספרים ביידיש, בעברית ובפולנית והיא הפכה להיות מרכז תרבותי לנוער היהודי מן הסביבה כולה. באותה תקופה רבו בעיירה שיעורי ערב לעברית וידיעת ארץ-ישראל, שהתקיימו כמעט ליד כל סניפי המפלגות והתנועות הציוניות. כמו-כן נוסד במקום גן ילדים עברי. בסוף שנות ה- 20 נוסד בנובוגרוד קן "השומר הצעיר". בתחילת שנות העשרים החלה בנובוגרוד פעילות תנועת "החלוץ". רבים מבני הנוער של העיירה הצטרפו לשורותיו. היו גם כאלה שפנו לתנועת "החלוץ המזרחי" שליד סניף "המזרחי" שבמקום. בשנת 1929 נוסד גם "החלוץ הצעיר" שמנה 80 חברים. בשל תנאי הטבע והנופים היפים נערכו בנובוגרוד הכינוסים האזוריים של "החלוץ" והתקיימו בו קיבוצי הכשרה וקייטנות. בבחירות לקונגרס הציוני ה- 15, שנערכו בשנת 1927, נמכרו בנובוגרוד 25 שקלים. קולות המצביעים נחלקו כדלקמן: 3 ל"ציונים הכלליים", 3 ל"המזרחי", 19 לגוש הציונים הסוציאליסטים. בשנות השלושים המאוחרות גברו בעיירה התפרצויות אנטישמיות של האנדקים והבריונים המקומיים. בכניסה לחנויות יהודיות הוצבו משמרות חרם ומנעו מן הקונים הנוצריים להיכנס אליהן. מדי פעם הגיעו בריונים פולניים מן הכפרים והפכו דוכנים של יהודים בשוק. אין בידינו ידיעות על גורל יהודי נובוגרוד במלחמת העולם השנייה. ידוע רק שבפרוץ המלחמה בשנת 1939 נשרפה כמעט כל העיירה עקב הפצצות שהטילו הגרמנים ושרוב תושביה ברחו ללומז'ה. הסברה היא, שגם יהודי נובוגרוד, כיהודי כל עיירות האיזור, הועברו ביולי 1941 לגטו לומז'ה ומשם הועברו ב- 2 בנובמבר 1942 למחנה מאסף בזאמברוב. ידוע, שרוב תושבי מחנה המאסף בזאמברוב שולחו לאושוויץ בימים 11- 13 ביאנואר 1943. מתוך 300 המשפחות היהודיות שחיו בנובוגרוד לא נשאר שריד. היחידים שנשארו לפליטה הם אלה שהספיקו להגר לפני מלחמת העולם השנייה לארצות הברית ולארץ-ישראל.