תרומות
סולוטבינה SOLOTWINA
עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: נאדבורנה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-2,136
· יהודים בשנת 1941: כ-610
תולדות הקהילה:
כללי
סולוטבינה הוקמה במחצית השנייה של המאה ה- 17 כעיירה פרטית של האצולה, והוענק לה מעמד של עיר. בעת ההיא היתה ידועה גם בשם קראסנופולה. במאה ה- 18 היה במקום מפעל לאידוי מלח, אולם המפעל נסגר ב- 1788. ב- 1765 נמצאו בסולוטבינה 210 בתים. בדליקה שפרצה ב- 1888 עלו באש מאות בתים, וכ- 600 משפחות נותרו בלא קורת-גג. לאחר ששוקמו הבתים נפגעה העיר קשה בעת הכיבוש הרוסי (1914- 1915). החיילים הרוסים העלו באש את מרכז. העיירה ובזזו את תושביו. העיר לא שוקמה בתום המלחמה, ואף ירדה ממעמד של עיר למעמד של ישוב עירוני בלבד. היהודים התיישבו בסולוטבינה עם היווסדה. ב- 1717 שילמו יהודי סולוטבינה 387 זהובים מס-גולגולת. ב- 1765 היו בבעלותם 84 בתים. על-אף האסון שפקד את יהודי סולוטבינה ב- 1888 בעת הדליקה הגדולה, בה נפגעו בעיקר היהודים תושבי מרכז העיירה, גדל היישוב והגיע לשיאו מבחינת ריבוי אוכלוסיו בתחילת המאה ה- 20. אולם לאחר ההרס שעשו הרוסים במלחמת-העולם הראשונה, עת נשרפו כמעט כל בתי היהודים, רכושם נשדד ואף היו קורבנות בנפש (החיילים המשתוללים השליכו חיים אל לשונות-האש יהודים, מבוגרים כילדים), לא התאושש היישוב היהודי עד תקופת השואה; יותר משני-שלישים עזבו את סולוטבינה. מעיירה משגשגת מבחינה כלכלית (פרנסתם של יהודי סולוטבינה היתה על המסחר והמלאכה) הפכו שרידיה בתקופה שבין שתי מלחמות- העולם למתפרנסים בקושי, ומקצתם אף נתמכו בכספי הג'וינט ובידי בני העיר בחוץ-לארץ. קופת גמ"ח, שהוקמה ב- 1929 כדי לתמוך באופן פרודוקטיבי בסוחר ובבעל- המלאכה, חדלה מלהתקיים ב- 1933, וגרעונה הגיע לסך של 2,500 זלוטי. תחילה היתה קהילת סולוטבינה כפופה לקהילת בוהורודצ'אני, המרוחקת ממנה ב- 15 ק"מ, אך במאה ה- 18 היתה לעצמאית. בשנות ה- 40 למאה ה- 18 ישב בסולוטבינה ר' משה היילפרין, לשעבר רבה של ברדיצ'וב. לעת זקנתו העביר את הרבנות לבנו ר' יוסף ויצא להתבודד בסולוטבינה. מסופר שהבעש"ט שבת אצלו. ר' משה נפטר ב- 1752. מהמשרתים בקודש בסולוטבינה ידועים לנו ר' דוד-ברל ב"ר יעקב ברנר שהיה דיין בשנות ה- 50 למאה ה- 19. מסולוטבינה הוא עבר לקז'מיינייץ ומשם לצ'רנוביץ שבבוקובינה. ב- 1884 נתמנה לאב"ד בסולוטבינה ר' נחום-אורי ב"ר יצחק געליס, והלה ישב על כסאו עד לפטירתו ב- 1930. אחריו נבחר לרב ר' יואל באב"ד (נספה בתקופת השואה). בעת בחירת הרב האחרון פרץ סיכסוך בקהילה בין מצדדי ר.נ. טננזאפט שכיהן שנים רבות כדומ"ץ וטען לכס הרבנות, ובין ראש הקהילה מאיר האלר ומצדדיו. הדברים הגיעו להשלנות אל ערכאות הגויים. מן הראוי לציין שראש הקהילה מאיר האלר החזיק בתקיפות ברסן השלטון של הקהילה שנים רבות, ואף כיהן מספר שנים כראש העיר. בעת שיגשוגו של היישוב היהודי בסולוטבינה הוקם (ב- 1894) בית-ספר מקצועי מיסודו של הבארון הירש, ובו יותר מ- 100 תלמידים. ב- 1904 נוסד בית-ספר עברי בן 4 כיתות מיסודה של "שפה ברורה". רוב תלמידיו ביקרו גם בבית-הספר המקצועי הנ"ל. בעת ההיא רבו גם איגודים וחברות (רובן ציוניות): שפה ברורה, ציון, המזרחי, איגוד נשים לעזרה, אחות רחמניה ועוד. משך קיומם של האיגודים היה קצר ואירועי מלחמת-העולם הראשונה שמו קץ לקיומם. גם ביישוב שנצטמק בתקופה שבין שתי המלחמות חידש בית-הספר העברי את פעולתו ב- 1922, וכן הוקמו ארגונים ציונים: התאחדות (1923), עזרה (ב- 1928), וארגון הנוער גורדוניה. בין היהודים שנבחרו למועצת העיריה ב- 1927 וב- 1929 היו הציונים רוב (בתוכם 2- 3 חברי התאחדות). התאחדות קיבלה גם רוב הקולות בבחירות לקונגרסים הציונים. ב- 1935 קיבלו 171 קולות מתוך 209. בתקופה שבין שתי המלחמות עורער מצבם הבטחוני של יהודי סולוטבינה. היהודים הרוכלים בכפרים הסתכנו בעיסוקם. ב- 1924 נרצחו סנדלר יהודי ואשתו בכפר הסמוך לסולוטבינה בבואם לתבוע מאת איכר את שכרם בעד תיקון נעליים. ב- 1937 פרצו מהומות נגד היהודים והעילה להן היתה סיכסוך אישי בין מוכר יהודי וקונה כפרי. רק בהתערבותה של המשטרה הושם קץ להתנגשויות. אין בידנו ידיעות על גורל היישוב היהודי בסולוטבינה במלחמת-העולם השנייה להוציא הידיעה על חיסולו של ישוב זה בידי הכובש הנאצי. בספטמבר 1942 שולחו יהודי סולוטבינה לסטאניסלאבוב, למחנה שב"טחנת רודולף" ושם הוצאו להורג או שולחו משם למחנה-ההשמדה בבלז'ץ