סומפולנו SOMPOLNO

ישוב עירוני בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קולו
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 3,747

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,200

תולדות הקהילה:
כללי

במאה ה- 19 ישוב עירוני. ראשיתו של הישוב היהודי בסומפולנו בסוף המאה ה- 18. ב- 1823 הוטלו הגבלות על ידי השלטונות הרוסיים על ההתישבות היהודית בסומפולנו, שנתאפשרה רק על פי רשיונות מיוחדים. האיסור בוטל ב- 1862, במסגרת הסרת ההגבלות על חופש התישבות היהודים במלכות פולין. היהודים עסקו במסחר, וחלקם סחרו בתבואה ובמוצרים חקלאיים. החל באמצע המאה ה- 19 היו היהודים פעילים ביצור שמנים ויי"ש. על מעמדה העצמאי של הקהילה מאמצע המאה ה- 19 מעידה כהונתם של הרבנים במקום. בשנים 1885- 1905 היה ר' אברהם יצחק רבה של סומפולנו. ב- 1909 ישב ר' ישכר בער בר' יהודה לנק על כס הרבנות. הלה היה מחבר "פתחי שערים". אחריו בא ר' צבי מאיר בער- מחבר "אמרי צבי". בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 כיהן זמן קצר ר' יואל פוקס כרב הקהילה ואח"כ נבחר לכהונה זו ר' שמואל דוד לאסקי והוא שימש בה עד לחיסול יהודי סומפולנו בתקופת השואה. חוגים ציוניים נתקיימו בסומפולנו מתחילת המאה ה- 20. בסוף מלחמת העולם I-ה אורגנו אגודת ארץ ישראל וצעירי ציון, שמנו ב- 1918 כ- 40 איש. כן היו בין שתי מלחמות עולם בסומפולנו המפלגות הציוניות הבאות: ציונים כלליים (על המשמר) פולעי ציון (ימין) והתנועה הרביזיוניסטית. לקונגרסים הציוניים הצביעו ב- 1933- 176, ב- 1937- 112 וב- 1939- 108 איש. לאגודת ישראל השפעה במוסדות הקהילה. בסומפולנו היה גם סניף של הבונד וחברי מפלגה זו ניהלו פעילות ענפה בקרב שכירים יהודים ובאיגודים מקצועיים. עם כניסת הגרמנים לסומפולנו בספטמבר 1939 סבלו יהודי המקום מכל הגזרות המקובלות באותם הימים: החרמות רכוש, הפקעת דירות, הגבלות תנועה, עבודת כפייה, ענידת טלאי צהוב על החזה והשפלות. ב- 1940 רוכזו היהודים ברחובות מיוחדים. קבוצות גברים יהודים נשלחו לעבודת כפייה באזור פוזנאן. בקיץ 1941 הוחמרו עוד יותר הרדיפות נגד היהודים, ונאסרה יציאתם מחוץ לגבולות הגיטו. ב- 2.2.1942 הוחל בחיסול הגיטו וכל יהודי סומפולנו הועברו למחנה ההשמדה בחלמנו.