תרומות
סונדובה וישניה SADOWA WISZNIA
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: מושצ'יסקה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 4,207
· יהודים בשנת 1941: כ- 900
תולדות הקהילה:
כללי
העיר המלכותית וישניה מוזכרת בתעודות מ- 1230. ידוע שאחרי הדליקה שנפלה בה ב- 1484 חודשו פריווילגיות-יסוד שלה ומעמד של עיר על-פי החוק המאגדבורגי. ושוב נהרסה העיר בידי הטאטארים ב- 1504 וב- 1624, אולם שוקמה, ומ- 1648 נקרא שמה סונדובה-וישניה. ב- 1663 נמסר שהיו בה אגודות בעלי-מלאכה למקצועותיהם. במחצית השנייה של המאה ה- 18 נמצאו סביב סונדובה וישניה אחוזות האצולה. באותה תקופה נשתבחה העיר בייצור כלי-חרס, ובמאה ה- 19 - באריגי פשתן. בסוף המאה ה- 19 היו בעיר מפעלי-תעשייה זעירים: מבשלת-בירה, טחנת-קמח, בית-בד ומפעל לייצור סבון. בעת הכיבוש הרוסי ב- 1914- 1915 לא ניזוקה העיר יחסית, וכן לא בתקופת המלחמה בין הפולנים והאוקראינים ב- 1918- 1919. סונדובה וישניה היתה במאות ה- 17 וה- 18 מקום הכנסים של האצולה דמדינת רייסן בממלכת פולין. על יהודים בסונדובה וישניה נמסר לראשונה בתעודה מ- 1547. נראה שרק יהודים מעטים קבעו את מקום מגוריהם בסונדובה וישניה וזאת בשל הכנסים של האצולה שהתקיימו שם. ב- 1631 התלוננו עירוני סונדובה וישניה על הסטארוסטה, שהעניק ליהודי את הזכות לשרוף יי"ש (יתכן שאף החכיר לו את המשרפה). ב- 1765 שילמו יהודי סונדובה וישניה 200 זהובים בעד זכות-מגוריהם כדיירי-משנה (לא נמסר על בתים בבעלות היהודים בעת ההיא). במאה ה- 19 גדל היישוב היהודי, ומספר אוכלוסיו הגיע באמצע המאה לכ- 1,000 נפש; במאה ה- 20 הלכו ונתמעטו אוכלוסי היהודים בעיירה בשל ההגירה ובשל העתקת מגוריהם לערים גדולות, כגון לבוב ופשמישל הסמוכות. סיבת ההגירה היתה נעוצה במחסור במקורות פרנסה במקום. ראשוני היהודים בסונדובה וישניה התפרנסו על החכירה והפונדקאות. עם גידולו של היישוב במאה ה- 19 נתגוונו מקורות-פרנסתם של היהודים ומרביתם עסקו במסחר זעיר, ברוכלות בכפרים ובמלאכה. אף-על-פי-כן המשיכו משפחות ספורות גם במאה ה- 19 בפרנסתם המסורתית מחכירה ומפונדקאות באחוזת האציל, הסמוכה לעיירה. בשנות ה- 60 לאותה מאה התגוררו ליד סונדובה וישניה כ- 3- 4 משפחות (23 נפשות) ובבעלותן היו אף חלקות-שדה זעירות. ענף-פרנסה חדש לנגרים יהודים שימש עיבוד מרצפות-עץ שיוצאו לרחבי האימפריה האוסטרית. ביוזמת בעל האחוזה ייסדו בסוף המאה בעלי-מלאכה הנוצרים איגוד לייצור המרצפות ואסרו על חבריו להעסיק יהודים, לסחור עמם, ואפילו לא לספק להם חומרי-גלם לייצור. בעלי-מלאכה יהודים לא עמדו בתחרות ונאלצו לנטוש ענף-פרנסה זה. ב- 1911 הוקם בסונדובה וישניה בית-חרושת לעולש. בית-חרושת זה העסיק מספר פועלים יהודים. מתחילת המאה ה- 20 נמצאו בעיירה מספר יהודים בעלי מקצועות חופשיים (מהם עורך-דין ושני רופאים). מצבם הכלכלי של יהודי סונדובה וישניה הלך ורע בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. קופת גמ"ח (נוסדה ב- 1928) באה לעזרת הסוחרים הזעירים ובעלי-המלאכה וסייעה בשנת השיא של פעולתה, (ב- 1936- 1937), ב- 28 הלוואות על סך כולל של 1,860 זלוטי. הלווים היו: 4 בעלי-מלאכה. 14 סוחרים זעירים, 8 שכירי-יום ו- 2 חקלאים. ואולם הקופה עמדה ב- 1938 בפני התמוטטות, שכן הלווים לא היה בידיהם להחזיר את חובותיהם. במצב דומה היה שרוי גם ה"איגוד לאשראי" (נוסד ב- 1936), שאף הוא נועד למתן הלוואות לסוחרים יהודים. בסוף המאה ה- 18 היתה קהילת סונדובה וישניה לעצמאית, ולה רב, בתי-תפילה ובית-עלמין. הרב הראשון בסונדובה וישניה ששמו ידוע לנו הוא ר' שלום (נפטר ב- 1830). על כס הרבנות בסונדובה וישניה התיישב נצר למשפחת באב"ד - ר' שמואל באב"ד (ב- 1851 כבר כיהן בקודש) ולא סרה משרת הרבנות בעיר ממשפחה זו עד תקופת השואה. מר' שמואל קיבל בנו ר' אריה-לייבוש באב"ד (ראשית כהונתו בסוף המאה מ- 19 או בתחילת המאה ה- 20), והלה ישב על כסאו עד תקופת השואה, בה נספה. יחד אתו נספה ר' שמואל ב"ר חיים באב"ד, כנראה דומ"ץ בקהילה, שסייע בידי הרב דמתא הישיש. ב- 1902 בערך החלו בפעולתם בסונדובה וישניה החוגים הראשונים של הציונים. הוקם איגוד "ציון", וב- 1905 השתתפו ציוני המקום בבחירות לקונגרס הציוני. הציונים נתקלו בהתנגדות רבה מצד החרדים. בכנס של רבני גאליציה שהתקיים במקום ואשר מטרתו היתה בין השאר מאבק עם הציונים והציונות, הצהיר הרב דמתא שאין ציונים במקום. אולם היה זה כנראה אך מס-שפתיים למשתתפי הכנס, שכן זה מזמן התקיימו אסיפות המוניות של הציונים הפליטים מרוסיה שעברו דרך סונדובה וישניה. ב- 1905 הוקם במקום ועד עזרה לפליטים מרוסיה. הוועד הגיש להם עזרה במזון ובאיכסון, וכן נתן בידיהם כספים להוצא ות הדרך בדרכם מעבר לים. באותו זמן בערך הוקמה בסונדובה וישניה ספריה ולה אולם-קריאה. בין שתי מלחמות-העולם פעלו בסונדובה וישניה סניפי הארגונים הציונים עזרה (הוקמה ב- 1923), התאחדות-פועלי ציון (מ- 1934); אחוה (נוסדה ב- 1932), וכן ארגוני-נוער: הנוער הציוני (מ- 1932) ובית"ר (מ- 1933 בערך). ליד הארגונים התקיימו קורסים ללימוד השפה העברית. בשנים 1932- 1934 היה במקום בית-ספר עברי משלים של "תרבות". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נמכרו בסונדובה וישניה 150 שקלים. 133 המצביעים מסרו את קולותיהם כלהלן: 102 לציונים הכלליים, 2 - להמזרחי, 28 - לרשימת ארץ-ישראל העובדת וקול אחד לראדיקאלים. על גורל היישוב היהודי בסונדובה וישניה במלחמת-העולם השנייה קיימים רק נתונים מועטים. בספטמבר 1939 נכבשה העיירה על-ידי הצבא הגרמני ששהה בסונדובה וישניה רק שבועיים בערך. בפרק-זמן זה נספו 18 תושבים יהודים שנורו למוות על-ידי הגרמנים. לאחר 17.9.1939 נמצאה סונדובה וישניה בתחום השלטון הסובייטי. לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות (22.6.1941) נכבשה העיירה שוב על-ידי הגרמנים. ב- 1942 עברו על יהודי המקום 3 אקציות של גירוש. הראשונה מהן התקיימה ב- 15.4.1942: 450 יהודים (כנראה רק גברים כשירים לעבודת-כפייה) שולחו למחנה יאנובסקה בלבוב. באוקטובר של אותה שנה בא תורו של חיסול היישוב היהודי בסונדובה וישניה עם שילוחם של רוב האוכלוסיה למחנה-ההשמדה בבלז'ץ; חלקם, בעיקר גברים, הועברו למחנה יאנובסקה. אחרי אקציה זו נשארו בסונדובה וישניה קומץ יהודים בלבד, שהועברו בדצמבר 1942 לגיטו ביאבורוב