סוקולוב SOKOLOW

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: קולבושובה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,515

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,351

תולדות הקהילה:
כללי

בתחילת המאה ה- 15 מוזכר המקום כיישוב מוקף יערות-עד, שבהם ערך המלך ולאדיסלאב יאגילו צייד גדול על התואים על מנת להכין בשר למערכה בגרונוואלד ב- 1410. ב- 1569 קיבל המקום מעמד של עיר בבעלות פרטית של בני האצולה. במאה ה- 18 היתה סוקולוב מרכז מקומי של מסחר זעיר ושירותי מלאכה (נתקיימו בה ימי-שוק שבועיים וימי-יריד שנתיים). במחצית השנייה של המאה ה- 19 פסחו קווי מסילת-הברזל על העיר תחנת-הרכבת( הקרובה ביותר אל העיירה היתה בז'שוב במרחק של 24 ק"מ). רוב אוכלוסי העיר הנוצרים המשיכו לעסוק באותה תקופה ואף במאה ה- 20 בחקלאות; מקצתם במלאכה, בעיקר בסנדלרות. ב- 1904 פרצה דליקה גדולה שאכלה את רוב בתי העיר, בעיקר במרכזה. כ- 10 בתים בלבד נותרו שלמים. העיירה ניזוקה גם בעת הכיבוש הרוסי ב- 1914- 1915. מיום היווסדה כעיר, לא היו בסוקולוב הגבלות על מגורי היהודים בה. ראשוני היהודים בסוקולוב התיישבו, כנראה, לקראת סוף המאה ה- 17. היו אלה משפחות מועטות, שעסקו בחכירה ובפונדקאות אצל בעלי העיר. היישוב היהודי גדל במאה ה- 18 ותחילה היה כפוף לאחת הקהילות הגדולות יותר בגליל פשמישל, מדינת רייסן, אך לקראת סוף אותה מאה זכה בקהילה עצמאית על מוסדותיה. בראשית השלטון האוסטרי באזור (החל ב- 1772) מנתה קהילת סוקולוב כמה מאות נפשות; רוב בני הקהילה היו מרוכזים סביב כיכר-השוק (המרכז) והיו להם גם בתים משלהם. ב- 1781 פיגרו יהודי סוקולוב בתשלום מס הבתים בסך 27 גולדן. על גודלה של קהילת סוקולוב בעת ההיא תעיד גם העובדה שהיא חוייבה ב- 1789 לספק מיכסה ניכרת של 8 משפחות להתיישבות-מטעם בכפרים (במספר משפחות כזה חוייבו, כרגיל, קהילות ישראל שמנו כמה מאות נפשות). במאה ה- 19 הלך וגדל היישוב היהודי בסוקולוב והגיע לשיא גידולו בשנות ה- 90. ב- 1830 קבעו השלטונות האוסטריים משכורת בסך 100 גולדן לשנה לרב העיר, שהיתה משכורת מקובלת בקהילות ישראל גדולות בגאליציה. ההגירה מעבר לים הפחיתה במקצת את אוכלוסיה היהודים של סוקולוב, אולם המשבר הגדול בתולדות היישוב היהודי עד אז פקד את העיר בעת הדליקה ב- 1904. רוב בתי היהודים, כ- 600 במספר, עלו באש. נשרפו בית- המדרש, בית-הכנסת, הקלויזים ובית-המרחץ. אף היו אבדות בנפש (מבוגר אחד וכמה ילדים), והנזק ברכוש היה רב מאוד. קהילות ישראל באיזור חשו לעזרת "הנשרפים" בסוקולוב. מז'שוב נשלחו עשרות עגלות טעונות מזון ובגדים; בקראקוב נאספו כספים ונשלחו לסוקולוב, חלקם כמענק וחלקם כהלוואה בלא ריבית, שתוחזר "לכשירחיב". מקהילת בז'סקו (בריגל) נתרמו למען "נשרפי" סוקולוב 2,000 כתרים; ואף הגראף זאמויסקי מסביבת ז'שוב עזר ליהודי סוקולוב במשלוחי מזון וחומרי-בניין להקמת צריפים ארעיים. בנוסף לאסון-הטבע שפקד את יהודי סוקולוב נתערערו גם תנאי הביטחון של הסוחרים היהודים, בעיקר הרוכלים בכפרי הסביבה. בכפר גורנה נתקיים ב- 1905 יריד שנתי קבוע הכרוך בחג הנוצרי של כפרת חטאים. גם הרוכלים היהודים מסוקולוב העמידו את דוכניהם ביריד זה, כנהוג מימים ימימה. לאחר סיכסוך זעיר בין רוכל יהודי לבין איכר שסירב לשלם בעד הסחורה, התפרצו כל האיכרים שנאספו שם, הפכו את דוכניהם של היהודים, ושדדו מסחורותיהם. היהודים גם הוכו קשה. במצב זה, באין מקום מגורים ומקורות פרנסה מצטמצמים, נאלצו רבים מיהודי סוקולוב לעזוב את עירם ולנדוד למקומות אחרים. ב- 1910 הצטמצמו אפוא גם הכנסותיו של ועד-הקהילה כדי 8,500 כתרים בלבד. כאמור, היתה קהילת סוקולוב עצמאית כבר בסוף המאה ה- 18, וכיסא הרבנות בה היה מן המכובדים באזור. ידועים לנו שמותיהם של כמה מרבני סוקולוב, שכיהנו בקודש עד למלחמת-העולם הראשונה. הראשון בהם, ר' צבי הירש ב"ר פנחס ארי, בעל "אמרת הצרופה", שכיהן בסוקולוב עד לפטירתו ב- 1816. אחריו ישב על כס הרבנות בסוקולוב ר' שמואל ב"ר אברהם ישעיה, תלמידו של ר' אלימלך מליז'נסק והחוזה מלובלין. מסוקולוב עבר ר' שמואל לקראקוב, שם נפטר ב- 1820. אחריו כיהן כנראה, ר' ישראל ב"ר מרדכי-אריה חריף. ייתכן, שר' ישראל עבר לכהן בסאנוק, ושם נפטר ב- 1840. באותן השנים השתקע בסוקולוב ר' אלימלך ב"ר אשר ישעיהו הורביץ (משושלת ר' נפתלי-צבי הורביץ מרופשיץ). הוא כיהן כאב"ד וניהל גם עדת חסידים. ר' אלימלך נפטר ב- 1862. עוד לפני 1860 כיהן כרבה של סוקולוב ר' יצחק הבנשטרייט וממנו קיבל, כנראה, בנו יהושע. ב- 1880 כבר ישב על כס הרבנות בסוקולוב ר' יהודה ב"ר יצחק אונגר, שעבר ב- 1905 לז'שוב ושם ניהל חצר אדמו"רות (נודע כאדמו"ר מריישא). ב- 1900 נתמנה לרבה של סוקולוב ר' דוד ב"ר משה הלברשטאם. במלחמת-העולם הראשונה שהה ר' דוד בווינה, וישב שם עוד ב- 1922. ב- 1893- 1894 הוקמה בסוקולוב אגודת "אהבת ציון", ובה כ- 60 חברים, רובם בחורים חובשי ספסלי בית-המדרש שנתפסו להשכלה. בשנת 1917, נסתמנה תנופה בהתארגנות הציונים בסוקולוב ובפעולתם. במאי של אותה שנה נתקיימה בסוקולוב אסיפת-יסוד של "המזרחי"; השתתפו בה גם רבים מבעלי-הבתים החשובים בקהילה, והנאספים תרמו כסף לרכישת דונם אדמה בארץ-ישראל. בבחירות לוועד הקהילה, שנתקיימו בסוף 1917 זכו חברי "המזרחי" ב- 3 נציגים, לעומת נציג אחד של ה"חרדים". באותה שנה נוסדה אגודת "בני ציון" ונרשמו בה 150 חברים וחברות. ליד האגודה הוקמה ספרייה, ונפתחו קורסים לעברית וללימודים כלליים. האגודה אספה כספים למען ארץ-ישראל, וגם תרומות לעניי המקום. בחודש מאי בלבד נאספו 800 מארק לצורכי עזרה לעניים. גל הפרעות ביהודים, שהציף את האיזור בנובמבר 1918, פסח כנראה על יהודי סוקולוב, אולם במאי 1919 נעשה ניסיון לפרוע בהם. איכרי הסביבה חמושים ומצויידים במקלות ובגרזנים, בשקים ובתרמילים, נהרו במאותיהם לכוון סוקולוב לעשות פוגרום ביהודים. אך המשטרה והז'נדמריה הדפו את ההמון. למחרת היום עלה בידי הפורעים לחדור אל העיר ואף לפתוח בשוד. הפעם פתחה הז'נדרמריה באש ופצעה כמה מן המתפרעים. הללו נסוגו. להרגעת הרוחות פעלו הכומר המקומי שאדו והרופא ד"ר בוקובסקי. בגמר מלחמת-העולם הראשונה נתמכו יהודי ס, על ידי הג'וינט. הוקם מטבח עממי, חולקו מזון ובגדים לנצרכים. ב- 1930 נוסדה קופת גמ"ח והון היסוד שלה בא ברובו מתרומות יוצאי סוקולוב בניו-יורק. בתקופה שבין שתי המלחמות-העולם פעלו בעיר סניפי "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"צעירי המזרחי", וכן של הרביזיוניסטים. מארגוני הנוער הוקמו "הנוער העברי", "עקיבא" ו"ביתר". "צעירי המזרחי" קיימו במקום קיבוץ הכשרה שהיו בו ב- 1934 23 חברים. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1927 ניתנו קולות הבוחרים כלהלן: 40 ל"ציונים כלליים", 20 ל"המזרחי", ו- 20 ל"ציונים-רביזיוניסטים". הפעולה התרבותית התרכזה סביב אגודת "התחייה" שקיימה ספרייה וחוג חובבים של דראמה. ליד "התחייה" התקיימו שיעורי-ערב לעברית. ב- 1921- 1922 פעל מועדון ספורט יהודי בשם "אגודה יהודית להתעמלות ולאתלטיקה". על קורות יהודי סוקולוב בתקופת מלחמת-העולם השנייה אין בידינו אלא ידיעות מועטות בלבד. בספטמבר או באוקטובר 1939 התכוונו שלטונות הכיבוש לגרש את יהודי העיירה מעבר לנהר סאן מזרחה. אמנם הפקודה ניתנה, אבל הגירוש לא יצא לפועל מחמת שינוי קו הגבול והרחקתו מן העיירה. ב- 1941 הוקם גיטו בסוקולוב. רוכזו בו באותה שנה גם התושבים היהודים מכפרי הסביבה: וולה ראניז'ובסקה, ז'יילונקה ומאזורי. לגיטו הוכנסו גם ביולי 1941 חלק מיהודי הכפר ראניז'וב. בסתיו אותה שנה פקדו השלטונות על היודנראט בעיר קולבושובה לגרש לסוקולוב ולגלוגוב( הכומסה) יותר מ- 20 משפחות בשל הצפיפות הגדולה ששררה בגיטו קולבושובה. בסוקולוב היה קיים יודנראט, אולם לא ידועים לנו שום פרטים על הרכבו ודרכי פעולתו. היתה בסוקולוב גם משטרה יהודית ומפקדה מארקוזה. בעזרה כספית של הג'וינט ושל י.ס.ס. הקים היודנראט בסוקולוב מטבח עממי לעניים, ומזמן לזמן חילק להם מנות-מזון. בפברואר 1942 קיבלו עזרה כ- 200 נצרכים (ארוחות חמות במטבח או תמיכות כספיות קטנות). היודנראט, בשיתוף עם י.ס.ס., השתדל לספק אפשרויות תעסוקה או לימוד מקצוע לצעירים יהודים. זאת גם כדי לקבל תעודות-עבודה המגינות בפני הגירושים. לכן תוכנן לפתוח בפברואר 1942 קורסים לנגרות ותפירת-לבנים, אך דומה שהמאמצים הללו לא נשאו פרי. באביב של אותה שנה נעשו מאמצים להעסיק נוער יהודי בחקלאות אצל איכרי הכפרים הסמוכים. בימים הראשונים של מאי 1942 הגיעו לסוקולוב אנשי הגיסטאפו מז'שוב והוציאו להורג כמה יהודים. היתה זו פעולה דומה לפעולות שהתרחשו באותה עת גם במקומות אחרים של הדיסטריקט קראקוב; הקרבנות היו, כנראה, אלו שהוגדרו בפי הנאצים קומוניסטים. ביוני 1942, הגיעה לסוקולוב יחידת משטרה-גרמנית ונתקיימה אקציית החיסול. היתה סלקציה ובסופה נורו למוות 35 יהודים (זקנים ונכים לרוב). היהודים גורשו לז'שוב והוכנסו שם, יחד עם המגורשים מעיירות אחרות של הסביבה, לצריפים שעמדו מחוץ לגיטו. כמה ימים לאחר מכן ציוו הגרמנים על קבוצה קטנה של אנשי סוקולוב לחזור לעיירתם, כדי לפרק את בתי הגיטו, ולאסוף את הרכוש היהודי העזוב. רוב מגורשי סוקולוב, שהיו בז'שוב, נפלו קורבן לגירושים ההמוניים מעיר זו למחנה ההשמדה בבלז'ץ, שהתקיימו ביולי 1942.