תרומות
מאקוב פודהאלאנסקי Makow Podhalanski
עיירה בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: ואדוביצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
שפת נהר סקאבה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,226
· יהודים בשנת 1941: כ-189
תולדות הקהילה:
מאקוב פודהאלאנסקי הוקמה כעיירה פרטית של האצולה, כנראה באמצע המאה ה- 18. בשכנה על שפת הנהר סקאבה, עסקו תחילה יושביה ההרריים בכריתת עצים ובהשטת דוברות-עצים דרך הנהר ויסלה לגדאנסק. לקראת סוף המאה ה- 18, ובעיקר במאה ה- 19 התפתחה במקום תעשייה של מוצרי עץ (נגרות, מזכרות, צעצועים). באמצע המאה ה- 19 היה במקום בית-יציקה לברזל, ובשלהי אותה מאה הוקמו מינסרות. במאה ה- 20 שימשה גם מאקוב פודהאלאנסקי מקום קייט. ב- 1924 היה מאקוב פודהאלאנסקי מקום-מושבם של שלטונות הנפה. עד אמצע המאה ה- 19 ישבו במאקוב פודהאלאנסקי משפחות יהודיות מועטות בלבד, ופרנסתן על החכירה והפונדקאות. בסוף המאה גדל היישוב היהודי. מספר המשפחות הגיע אז כדי 45, ועד לשנים האחרונות קודם למלחמת-העולם השנייה לא חל שינוי של ממש במספרם של היהודים במקום. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם עסקו רוב יהודי מאקוב פודהאלאנסקי במסחר זעיר וברוכלות בכפרים, וכן בשרותים לקייטנים; במקום ישבו גם 2- 3 רופאים ועורכי-דין יהודים. היישוב היהודי במאקוב פודהאלאנסקי היה כפוף לקהילת יורדאנוב; ר' ישראל ב"ר נפתלי הירץ שרייבר' שנתמנה ב- 1887 לרבה של יורדאנוב, כיהן גם במשך 40 שנה כרבה של מאקוב פודהאלאנסקי במקום היה בית-מדרש, ולאחר שעלה באש ב- 1930 חזרו ובנו אותו. ביוזמת ועד הקהילה ביורדאנוב נוסדה ב- 1936 במאקוב פודהאלאנסקי קופת "גמילות-חסדים". יהודי מאקוב פודהאלאנסקי נפגעו לא אחת מגילויי אנטישמיות, שלבשו לעיתים אף צורה אלימה. בנובמבר 1918 פרעו כפריי הסביבה ביהודי מאקוב פודהאלאנסקי. כמה מן הפורעים נאסרו והועמדו לדין. ב- 1919 שללו השלטונות מן היהודים את הרשות לסחור בסחורות מונופולין, כגון טאבאק, מלח ומשקאות חריפים, וכן מנעו את שיווק המזון הקצוב מן הסיטונאים היהודים. ב- 1933 הופצו במאקוב פודהאלאנסקי הרבה כרוזים אנטי-יהודיים על-ידי איגוד החיילים לשעבר של הגנראל האלר. קבוצות פורעים התכוננו לתקוף חנויות של יהודים, בדומה למה שהתרחש אז במילובקה, אולם המשטרה עצרה בעדן בעוד מועד. באותה שנה וב- 1934 חזרו ונישנו מקרי התנפלויות על היהודים, ובעיקר על רוכלים בכפרי הסביבה, ובמיוחד בכפר ביאלקה. ב- 1936 אירגנו יהודי מאקוב פודהאלאנסקי הפגנת מחאה נגד גילויי האנטישמיות שנתרבו, ונגד ההסכמה שבשתיקה לגילויים אלה מצד השלטונות. בשנות העשרים הוקם במאקוב פודהאלאנסקי ארגון ציוני בשם "התחייה", וארגון זה ריכז את הפעולה ההסברתית והתרבותית ביישוב היהודי. ליד "התחייה" נתקיימו ספרייה וחוג חובבי הדראמה. בשנות השלושים נמסר על קיומם של סניף "הציונים הכלליים" - "השחר", על קן "הנוער הציוני" ועל ארגון "בני ציון". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתנו השוקלים את קולותיהם כלהלן: 62 לרשימת "הציונים הכלליים", 2 - ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו- 4 ל"מפלגת המדינה". עם כניסת הגרמנים למאקוב פודהאלאנסקי, בספטמבר 1939, הוטלו על היהודים גזירות של עבודות-כפייה, קונטריבוציות והגבלות תנועה. חיילי הוורמאכט התנכלו ליהודים וגזלו את רכושם. במארס 1941 החרימו השלטונות הגרמניים את כל הרכוש של מוסדות הציבור היהודיים. לאחר הפלישה לברית-המועצות, בקיץ 1941, גברו הרדיפות של יהודי מאקוב פודהאלאנסקי; הוגבלה עוד יותר תנועתם ותכפו החטיפות למחנות-העבודה. מצוקתם הכלכלית החריפה, ומטעם י.ס.ס. שבקראקוב ניתן סיוע לנזקקים. באביב של 1942 נרצחו במאקוב פודהאלאנסקי 15 יהודים, בתואנה שהם "קומוניסטים" שארגנו התנגדות לגרמנים. אותם היהודים נדרשו לחפור לעצמם את קברותיהם ליד בית-העלמין הקאתולי, ואמנם לאחר שנרצחו נקברו בהם. ב- 28.8.1942 היתה אקציית-חיסול במאקוב פודהאלאנסקי. בני הקהילה שולחו ברכבת להמתה במחנה בלז'ץ. באותו מועד הובאו כ- 400 יהודים מיורדאנוב למאקוב פודהאלאנסקי, ואף הם צורפו למשלוח שעשה אתדרכו לבלז'ץ. ב- 1941/1940 היה במאקוב פודהאלאנסקי מחנה-עבודה, והוחזקו בו יהודים מיישובי הסביבה.