תרומות
בייז'ון BIEZUN
עיירה בפולין
מחוז: וארשה
נפה: שיירפץ
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,344
• יהודים בשנת 1941: כ-779
• יהודים לאחר השואה: בודדים נותרו
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בימים הראשונים של ספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את בייז'ון. עם התקרב החזית נמלטו רבים מיהודי העיירה מזרחה, אבל בגלל ניתוק הדרכים והתקדמותו המהירה של הצבא הגרמני לא הרחיקו לכת ורובם שבו לעיירתם. כמה מן הנמלטים נספו בדרכים. ב- 4 בספטמבר 1939 נכבשה בייז'ון בידי יחידות צבא גרמניות ומיד לאחר הכיבוש התנכלו חיילי הוורמאכט ליהודים. הכובשים החלו בחטיפת יהודים לעבודות כפייה ותוך-כדי כך התעללו בהם ומרטו את זקניהם. הגזרות והרדיפות של יהודי בייז'ון גברו בסוף חודש ספטמבר. בני הקהילה חויבו לשאת על בגדיהם את אות הטלאי הצהוב; הגרמנים החלו להחרים סחורות שנשארו בחנויות היהודים ועל הקהילה הוטלו קנסות כבדים (קונטריבוציות). ביום הראשון של חג סוכות ת"ש הוציאו הגרמנים כמה עשרות גברים צעירים ממקום התייצבותם לעבודת הכפייה, העמיסו אותם על משאיות והסיעו אותם מזרחה. מאוחר יותר נודע, שהמובלים הגיעו לאיזור הגבול עם ברית המועצות ולמזלם הטוב עלה בידיהם לעבור לשטח הסיפוח הסובייטי. רובם נשארו בחיים. עם סיפוח האיזור של בייז'ון לשטח הרייך החליטו הגרמנים לגרש את היהודים מן העיירה. ב- 11 בנובמבר 1939 נצטוו היהודים להתייצב בכיכר העיירה. בגלל המהירות שבה נעשה הדבר לא עלה בידי רבים ליטול עמם אפילו חפצים אישיים. אנשי המשטרה הגרמנית העלו את היהודים על עגלות של כפריים שנצטוו לבוא לעיירה לשם כך וגירשו אותם. בבייז'ון נותרו רק יהודים מעטים וגם אלה גורשו כעבור 3 ימים. מקצת מן המגורשים התפזרו בערים מלאווה, צ'ייחנוב ופלונסק ומקצתם הגיעו לווארשה. יהודי בייז'ון חילקו את גורל אחיהם תושבי המקומות שאליהם הגיעו. רוכם נספו במחנות ההשמדה. רק מספר קטן מיהודי בייז'ון נותרו בחיים. אחדים מהם ניצלו הודות לעזרתם של הפולנים ובודדים לחמו בפלוגות הפרטיזנים.
טקסט 3
הידיעות הראשונות על בייז'ון הן מן המאה ה- 14. בייז'ון היתה אז מקום מושבו של הקשטלאן (מושל הנפה מטעם המלך). במרוצת הזמן התפתח היישוב למרכז מסחרי. בשנת 1406 העניק ז'יימוביט, נסיכה של מאזוביה, לבייז'ון מעמד של עיר. במאה ה- 15 הביאו אבירי הצלב שבפרוסיה המזרחית הרס רב על בייז'ון. העיירה התפתחה מחדש במאה ה- 16 והתקיימו בה ירידים שנתיים ועונתיים. העיירה היתה גם למרכז מלאכה והוקמו בה בתי מלאכה לאריגת בדי צמר ופשתן. לאחר חלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, היתה בייז'ון נתונה תחת שליטתה של פרוסיה. בשנת 1807 נכללה העיירה בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 הוקם במקום בית חרושת לטקסטיל. בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה בייז'ון בידי יחידות הצבא הגרמני ואלה החזיקו בה משנת 1915 עד נסיגתן בשנת 1918. על ראשיתו של היישוב היהודי בבייז'ון אין לנו ידיעות מדויקות. לא ידוע על מגורי יהודים במקום לפני אמצע המאה ה- 18. ראשוני המתיישבים היהודיים בבייז'ון עסקו בפונדקאות ובמסחר זעיר, ומשגדל היישוב עסקו המפרנסים היהודיים גם במלאכה; רובם עסקו במקצועות המסורתיים של היהודים, כגון חייטות, כובענות וסנדלרות. הבסיס העיקרי לפרנסתם של הסוחרים ובעלי המלאכה היו ימי השוק השבועי שהתקיימו במקום והירידים העונתיים. בשנות השבעים של המאה ה- 19 הוקמו בבייז'ון כמה מפעלי תעשייה זעירה ובין השאר בית חרושת לייצור דברי זכוכית שהיה בבעלותו של מוריץ פוזננסקי. במפעל הועסקו 34 פועלים. בבעלותן של כמה משפחות יהודיות היו בתי בורסקי, מנסרה וטחנת קמח. כאמור, בבייז'ון היתה קהילה מאורגנת החל מאמצע המאה ה- 18. הקהילה היתה מסונפת אז לקהילת שיירפץ. ביישוב הוקם בית מדרש וקודש בית עלמין. ר' יוסף מאיר הלוי הורוביץ, שכיהן בשנים 1790- 1812 בשיירפץ, ידוע בספרות הרבנית בכינוי דב"ש, על שם שלוש העיירות דרובין, בייז'ון ושיירפץ שבהן כיהן באותן שנים. בשנות העשרים של המאה ה- 19 היתה בבייז'ון קהילה עצמאית שפעלו בה החברות המסורתיות, כגון "חברה קדישא", "חברת הכנסת אורחים" ו"ביקור חולים". בשנות השמונים של מאה זו הוקם במקום בכספי הציבור בית כנסת בנוי לבנים. מבין הרבנים שכיהנו בבייז'ון ידוע לנו ר' אברהם מרדכי גרינברג, שכיהן בעיירה עד שנת 1915 (באותה שנה יצא לברלין). בשנות מלחמת העולם הראשונה שימש בבייז'ון ר' הירש מארוויל בתפקיד מורה-הוראה. ועד הקהילה סירב למנות אותו לרב ואב בית דין משום שהיה בן של סנדלר. לאחר שמונה לרב בבייז'ון ר' אברהם ראטשילד עזב ר' הירש מארוויל את העיירה ועבר לרודזאנה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החלו התעללויות ביהודי בייז'ון. במיוחד סבלו היהודים מן הקוזאקים, ששלחו את ידיהם בביזה לפני שעזבו את בייז'ון. כיבוש העיירה בשנת 1915 בידי יחידות הצבא הגרמני לא שם קץ לסבלם של היהודים. הגרמנים הוציאו יום יום קבוצות של יהודים לעבודות ביצורים והטילו על האוכלוסייה מסים כבדים. עם חידוש שלטון פולין בשנת 1918 התחילו יהודי בייז'ון לשקם את פרנסתם. בשנת 1920, בזמן המלחמה בין פולין לרוסיה הסובייטית, כבש הצבא האדום את בייז'ון והחזיק כה במשך זמן קצר. הבולשוויקים החלו בהחרמת רכוש ובמיוחד נפגעו הסוחרים היהודיים. יהודי בייז'ון גילו באותה תקופה סולידריות עם שכניהם הפולניים שנרדפו בידי הבולשוויקים. כשנאסר הכומר המקומי השתדלו היהודים אצל מפקד הצבא האדום בעיירה, שהיה ממוצא יהודי, למען הכומר ואף עלה בידיהם להביא לשחרורו. משנסתיימה המלחמה ניגשו היהודים כאמור לשקם את בתי המלאכה ואת עסקיהם. לעזרתם בא הג'וינט. בשנת 1921 הוקמה בעיירה "קופת גמילות חסדים" שנתנה הלוואות לנזקקים. בעיירה החל לפעול גם "הבנק העממי". העזרה שקיבלו מן המוסדות האלה סייעה לרבים מיהודי בייז'ון לשקם את פרנסתם. לאחר מלחמת העולם הראשונה נתקיימו בבייז'ון סניפים של כל המפלגות כמעט שפעלו בפולין. ראשוני הציונים בבייז'ון התארגנו בשנות המלחמה העולמית והקימו בעיירה ארגון בשם "אגודת בני-ציון". ביזמתה של אגודה זו התקיימו במקום שיעורי ערב ללימוד עברית. בשנים שבין שתי מלחמות העולם היתה ההסתדרות הציונית מיוצגת בבייז'ון על זרמיה: פועלי ציון-ימין, הציונים הכלליים ו"המזרחי". בעיירה הוקם סניף של "החלוץ" ושל "ויצו". סניף "אגודת ישראל" בבייז'ון התבסס על השטיבלאך של חסידי גור, אלכסנדר וטריסק. בבייז'ון פעל גם סניף של ה"בונד". בהנהלת הקהילה היו נציגים ל"אגודת ישראל", ל"ציונים הכלליים" ול"בונד". גם בתקופה זו המשיכו ילדי ישראל ללמוד בחדרים המסורתיים. מספר גדול של בנים למדו בחדר "יסודי התורה" וב"תלמוד תורה"; הבנות למדו בבית-הספר "בית יעקב". הקהילה פיקחה על בתי-הספר הציבוריים ועל החדרים הפרטיים. כמה מן הילדים היהודיים למדו בבית-הספר הפולני הממשלתי שבעיירה. בבייז'ון פעלה ספרייה שהיו בה מאות ספרים בעברית וביידיש. הספרייה הוקמה בשנת 1917. ב"בית התרבות" בבייז'ון נערכו חוגים ללימוד השפה העברית וחוג לדרמה. בימי שבת וחג התקיימו ב"בית התרבות" נשפים ספרותיים והרצאות.