תרומות
גושצ'ין GOSZCZYN
ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: גרוייץ
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,237
• יהודים בשנת 1941: כ-185
תולדות הקהילה:
כללי
גושצ'ין היא יישוב עירוני השוכן בדרך שבין גרוייץ למוגיילניצה. מאז המאה ה- 14 ועד 1425 היתה גושצ'ין בבעלותם של נסיכי מאזוביה. באותה שנה הוענק לה מעמד של עיר וזכות זו אושרה לאחר מכן בידי מלכי פולין. תקופת השגשוג של גושצ'ין היתה במאה ה- 16; מספר תושביה הגיע עד 2,000 נפש בערך; בסביבתה ובתוכה פעלו בערך 30 מיבשלות בירה. אבל בעת מלחמות השוודים, באמצע המאה ה- 17, נגרמו ליישוב נזקים רבים וגושצ'ין לא התאוששה עד תחילת המאה ה- 20. בשנת 1660 היו בגושצ'ין רק 41 בתים מאוכלסים; 91 בתים עמדו ריקים. כעבור 100 שנה בערך היתה גושצ'ין ליישוב חקלאי בלבד. בשנת 1860 נמצאו בגושצ'ין בית אבן אחד ו- 91 בתים מעץ. אחדים מהם לא היו אלא בקתוח מכוסות גג של תבן. בגושצ'ין לא נתקיימו שוק שבועי וגם לא יריד שנתי. הסימנים היחידים לתיעוש היו 4 טחנות רוח לקמח. ראשוני היהודים התיישבו בגושצ'ין לקראת סוף המאה ה- 18. הם עסקו בעיקר בחכירת תוצרתן של אחוזות האצילים שבסביבה (חלב, תבואות, פירות). כמקובל, היו היהודים הספקים של מוצרי תעשייה לבעלי האחוזות. לקראת סוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 השתקעו במקום גם כמה משפחות של בעלי מלאכה יהודיים. במאות ה- 19 והעשרים גדל היישוב היהודי אך ורק עקב ריבוי טבעי. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי גושצ'ין להתפרנס מחכירת גני פרי, מסחר זעיר וממלאכה. סוחרים חכרו את יבול הפרי אצל בעלי האחוזות או אצל האיכרים. החכירה והתשלום נקבעו בעת הפריחה, ולא פעם קרה שבגלל היבול הדל, או להיפך בגלל שפע הפרי שהביא לירידת מחירים לא היה בהכנסות כדי לכסות לזה לא נותר אלא ליטול הלוואות ולצפות שהשנה הבאה תביא עמה יבול טוב ומחירים טובים. בשנות ה- 30 נשמעו בעלי גני הפרי לקריאות להטיל חרם על המסחר היהודי ונמנעו מלהחכיר ליהודים את גניהם. קואופרטיב שהקימו האיכרים בשנות ה- 30 לשיווק מוצרי חלב פגע גם הוא בפרנסתם של יהודי גושצ'ין. בסך הכל היו במקום 3 חנויות של יהודים - מכולת ושתי חנויות של בדים. שאר הסוחרים היהודיים עסקו ברוכלות בכפרים. לכמה מיהודי גושצ'ין היו חלקות שדה או גני פרי זעירים משלהם ליד ביתם והדבר הוסיף במקצת לפרנסתם. בין בעלי המלאכה( רובם חייטים וסנדלרים) היו אורגים אחדים שטוו בבתיהם בד גס. בגושצ'ין לא היה ארגון קהילתי יהודי. לא היו במקום שוחט, מורה הוראה או מלמדי תינוקות. יהודי גושצ'ין קברו את מתיהם במוגיילניצה. בשבתות ובמועדי ישראל נתכנס מניין באחד מבתי התושבים. לימים הנוראים הוזמן בעל תפילה מן העיר הסמוכה. בעלי הבתים היו מזמינים מלמד דרדקי ל"זמן" כדי שילמד את ילדיהם. מי שרצו ללמוד חומש נאלצו לעבור לעיירות הסמוכות. בימי חול לא נתקיימה תפילה בציבור. לא ייפלא אפוא שמרבית בני הנוער היהודי של גושצ'ין שאפו לעזוב את המקום. כנראה שזו היתה הסיבה לכך שערב מלחמת העולם השנייה נתמעט מספרם של היהודים בהשוואה למספרם בשנת 1921. עם כניסת הגרמנים ליישוב בספטמבר 1939 נחטפו יהודי גושצ'ין תחילה לעבודות כפייה באחוזות החקלאיות שבסביבה ולאחר מכן הועבדו בעבודות קשות יותר בכריתת עצים ביערות הסביבה. יחד עם גירוש היהודים מנפת גרוייץ, בפברואר 1941, גורשו גם יהודי גושצ'ין לגטו וארשה. אחדים מן המגורשים ניסו להשתקע בביאלובז'ג. גורלם של כל המגורשים היה כגורלם של יהודי הגטאות האלה.