גרודזיונדז GRUDZIADZ

עיר בפולין
מחוז: פומרניה
נפה: גרודז'יונדז
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-59,351
• יהודים בשנת 1941: כ-730

תולדות הקהילה:
טקסט 2
ג' היתה אחד היישובים העתיקים המבוצרים ביותר ב"פולין-גדול". בשנת 1015 ערך בה מלך פולין בולסלאב חרוברי כינוס ממלכתי. בראשיתה השתייכה ג' לממלכת פולין, אך ב-1222 השתלטו עליה הפרוסים והחריבו אותה כליל. בשנת 1250 היתה ג' לנחלתם של אבירי הצלב הטבטונים, שבנו אותה מחדש והרחיבו את שטחה. בשנת 1291 קיבלה ג' מעמד של עיר והתנהלה על-פי החוק הפרוסי. בשנת 1466, בעקבות חוזה השלום בין הפולנים לאבירי מסדר הצלב שנחתם בטורון, הוחזרה העיר לממלכת פולין. מלחמות הדת שהתנהלו בפרוסיה במאה ה-16 השפיעו על אוכלוסיית ג', שקיבלה עליה ברובה את הדת הלותרנית. במאה ה-17 עבר מוקד ההשפעה לידי הכנסייה הקתולית, שנתמכה בידי האצולה הפולנית, ובעיר הוקם מנזר של מסדר הישועים.
כבר בימי-הביניים התפרסמה ג' כאחד ממרכזי המסחר החשובים שעל הנהר ויסלה. סוחרי ג' ניהלו מסחר סיטוני רב היקף בדגנים. עקב פלישת השוודים בשנת 1655 נבלמה התפתחותה של העיר. חיילי הכיבוש הציתו בה דלקה גדולה, ובעקבות השרפה באה מגפה קטלנית. בשנת 1659 חזרה העיר לריבונותה של פולין, כשהיא חרבה ואוכלוסייתה מדולדלת, נותרו בה אז רק 15 בתי מגורים ו-61 ממגורות תבואה, מיד עם שוך הקרבות הוחל בשיקום העיר, עבודות השיקום הופסקו זמנית בימי מלחמת הצפון (בשנים 1710-1708) והמגפה הגדולה שפשטה בעיר בעקבותיה, אבל התחדשו מיד אחר-כך, בשנת 1772, עם חלוקתה הראשונה של פולין והעברת ג' לריבונותה של פרוסיה, כבר מנתה העיר 1,200 תושבים.
הפרוסים שלטו באזור ג' מ-1772 עד סוף מלחמת העולם הראשונה, למעט בשנים 1807-1815 כשקמה "נסיכות ורשה", תחת שלטונם השתקמה העיר ובזכות מיקומה ודרכי התחבורה החשובות שעברו לידה נהנתה משגשוג כלכלי ומהתפתחות דמוגרפית מואצת. במיוחד התפתח בה המסחר. בשנת 1867 הוקמו בג' גם מפעלי תעשייה - בתי-חרושת ללבנים, למכונות ולכלי אמאיל, משרפת יי"ש, מפעל להספקת גז, מנסרות ועוד.
בשנת 1920, בעקבות הסכמי ורסאי, נכללה ג' במדינת פולין העצמאית. תהליך הצמיחה נמשך גם אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1924 נבנה בג' בית-חרושת למוצרי גומי, הגדול מסוגו בפולין. ואולם בשנות ה-30 סבלה גם ג' סבל רב מן המשבר הכלכלי שפקד אז את פולין כולה.
בספטמבר 1939, עם כיבוש פולין בידי הגרמנים וסיפוח חבל פומרניה אל הרייך הגרמני, גורשו רבים מתושבי העיר הפולנים לתחומי הגנרל-גוברנמן, ורבים אחרים נשלחו לגרמניה לעבודות כפייה. במהלך המלחמה נהרסו קרוב למחצית הבתים בעיר.
היישוב היהודי בג' היה צעיר לימים בהשוואה לקהילות יהודיות רבות אחרות בחבל "פולין-גדול". על-פי מסורת מקומית התגורר בג' בשנים 1620 -1627 נער יהודי שהתנבא על בוא הגאולה, ונבואותיו הסעירו את העולם היהודי של זמנו. הסיפור על הנער הנביא עברו בקהילת ג' מדור לדור.
בשנת 1634 קיבלו שני חייטים יהודים רשות משלטונות העיר ג' לגור בה ולעסוק באומנותם. עם הזמן גדל מספר היהודים במקום ונוסדה קהילה יהודית על מוסדותיה. בימי מלחמות השוודים חרבה העיר, כאמור, וגם הקהילה היהודית כמעט ונכחדה. ואולם בתום המלחמה ההיא חזרו יהודים להתיישב בג'. בשנת 1712 הגיע מספרם בעיר ל- 820, וקהילת ג' נחשבה לאחת הגדולות ב"פולין-גדול". בעת ההיא עסקו רוב יהודי ג' במסחר זעיר ורוכלות בכפרי הסביבה. פרנסתם היתה בדוחק, ורק בארבעת הירידים השנתיים שנערכו אז בג', שהגיעו אליהם גם סוחרים מערים אחרות ב"פולין-גדול", גדל היקף עסקיהם. עם זאת היו בעיר גם יהודים מעטים שהתבססו ועסקו בסחר סיטוני רב-היקף - בעיקר בבדים ובעורות. מלבדם היו בעת ההיא בג' גם בעלי מלאכה יהודים - חייטים, סנדלרים ואורגים.
עם סיפוח העיר לפרוסיה החלה תקופה חדשה בחיי הקהילה. גם בג', כבמקומות אחרים, היה אחד מצעדיהם הראשונים של הפרוסים גירוש היהודים העניים ("בטליודן", דהיינו יהודים קבצנים) מן העיר. פרנסי הקהילה השתדלו למען אחיהם חסרי הרכוש והצליחו להציל כמה מהם מגזרת הגירוש. השאר נאלצו לעזוב את העיר. היהודים שנותרו בג' התבססו ואחדים מהם התעשרו, והקהילה נהנתה משגשוג ומצמיחה דמוגרפית. בשנת 1822 נבנה בית-כנסת חדש מאבן במקומו של הבניין הישן, שהתמוטט. לקהילה היה גם בית-ספר יסודי משלה, שנהנה ממימון ממשלתי ועמד תחת פיקוח משרד החינוך הפרוסי.
באמצע המאה ה-19 הגיעה תנועת ההשכלה גם לג'. צעירים יהודים רבים המשיכו בלימודיהם בגימנסיות וחלקם יצאו אחר-כך ללמוד באוניברסיטאות. בשנת 1844 נסגר בית-הספר היהודי וילדי הקהילה למדו מאז בבית- הספר הכללי, יחד עם הילדים הלא-יהודים. הורים שרצו להעניק לילדיהם השכלה בלימודי קודש שכרו לבניהם מורים פרטיים.
רבה הראשון של ג', ר' יהודה לייב מונק, היה צאצא למשפחת רבנים ידועה. יורשו על כס הרבנות בג', ר' בנימין וולף, היה בנו של ר' יוסף (יוסקה) ומוצא המשפחה היה מן העיר גטינגן שבגרמניה. אחריו כיהנו בקהילה ר' יהודה לייב בן שלמה ; ר' שמואל שפירא ; ר' גרשון בן יחיאל לנדסברג ; ר' שלמה זלמן בן ר' אברהם, מחבר "ים של שלמה" ; ר' משה יהושע, מחבר "דרכי צדק" ; ר' יעקב ; ר' יהודה לייב הלוי ; ר' הירש בן הנגיד ; ר' בנימין בוקא מזמושץ' ו(בג' משנת 1771 ) ; ר' ישראל (בנו של הרב שלמה זלמן) ; ר' יוסף בן ברוך ; ר' בנימין בן משה ; ור' אליהו בן שלמה גוטמאכר, שכיהן בג' עד 1840. הרב גוטמאכר היה בין הראשונים שהתעניינו ביישובה של ארץ-ישראל, ובדומה לרב קלישר ראה את גאולת ישראל רק בשיבת ציון ובעבודת האדמה בארץ הקודש, הוא פרסם כמה ספרים, גייס תרומות לייסוד מושבות בארץ-ישראל, והיה גם אדמו"ר מפורסם. אחריו נותרה קהילת ג' במשך זמן מה ללא רב. גם הרבנים שכיהנו אחריו היו כולם בעלי השכלה כללית ותואר דוקטור, כדרישת רשויות מדינת פרוסיה.
עם מוסדות הצדקה והחסד הישנים של הקהילה נמנו החברות "ביקור חולים", "הכנסת כלה" ו"הכנסת אורחים" ואחר-כך נוסדה גם "קופת גמילות חסדים". בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 נוסדו כמה וכמה ארגונים ומוסדות חדשים כמו סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו" (נוסד ב-1899) ואגודת נשים יהודיות (נוסדה ב-1904).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו צעירי הקהילה לצבא הגרמני. מהם שזכו בעיטורי גבורה, ואחדים נפלו בקרב.
בימי מלחמת העולם הראשונה ובשנים הראשונות שלאחריה, ובפרט לאחר שנודע על הכללתה של ג' במדינת פולין העצמאית, גברה מגמת העזיבה בקרב יהודי העיר. רוב היוצאים העתיקו את מושבם לערים גדולות בגרמניה (כדוגמת ברלין וברסלאו) או היגרו לארצות זרות - בעיקר לארצות-הברית. רק יחידים עלו אז לארץ-ישראל. בשנת 1920 נותרו בג' רק מתי מעט יהודים ושנה אחר-כך, ב-1921, היה מספרם כשליש ממספר בני הקהילה ערב המלחמה. בסך-הכל עזבו את ג' בשנים 1920-1923 כ-200 משפחות יהודיות, ובעיר נותרו רק 15 משפחות יהודיות. ואולם בשנים הבאות השתקעו בג' יהודים חדשים מפולין הקונגרסאית לשעבר ומגליציה וקהילת ג' השתקמה והתארגנה מחדש. היחסים בין היהודים החדשים לבין הוותיקים ("די דייטשען", כפי שכונו בפי החדשים), היו מתוחים. החדשים התרעמו על כך שהוותיקים, אף שהיו מיעוט בקהילה, שלטו במוסדותיה וקבעו את כל ענייניה. כמו-כן האשימו את הוותיקים בהתרחקות מן הדת, קיום לימודי הקודש בשפה הגרמנית והזנחת בית-הכנסת, וגם בניהול כושל של כספי הקהילה. הגיעו הדברים לידי כך שהחדשים התלוננו על הוותיקים בפני רשויות העיר, שבדקו את התלונה וקבעו שאיננה מוצדקת.
ב-1924 שופץ בית-הכנסת. לקהילה היו גם משחטה, בית-מרחץ וכמה בניינים נוספים, שהיו מרוכזים כולם ברחוב אחד. ב-1938 נאמד שוויו של רכוש המקרקעין שבבעלות הקהילה ב-101,000 זלוטי ורכושה האחר ב- 19,000 זלוטי. באמצע שנות ה-30 הגיע מספרם של משלמי מס הקהילה - ראשי משפחות ורווקים - ל-168, והתקבולים הסתכמו ב-12,910 זלוטי.
בשנות ה-20 וה-30 התפרנסו יהודי ג' בעיקר ממסחר ומלאכה, אך גם מעבודה שכירה. היו ביניהם 62 סוחרים בסיטונות ובקמעונות. כ-30 בעלי מלאכה. ועוד כמה עשרות מפרנסים שהתחלקו על-פי מקצועותיהם ועיסוקיהם כדלהלן : 8 בעלי עסקים בתחום הנדל"ן. 4 תעשיינים. 3 מנהלי מפעלים. 2 מנהלי מחלקות במפעל. 2 מהנדסים. 2 מנהלי חשבונות. 2 עובדי מנהל. 2 בעלי בתי-דפוס. 0 בעלי מסעדות, רב, שוחט, 3-2 חזנים, מורה או שניים, רופא שיניים, עורך-דין וסוכן מסחרי, מבין הסוחרים היהודים בלטו בעושרם סיטונאי העור י' ברג, האחים נובל - סוחרי קפה סיטונאים, ליברט יעקב ופינגל - סוחר פרוות וכובעים, וכמה אחרים, בתחום התעשייה בלטו האחים הלפרן - בעלי בית-החרושת הגדול לגומי, וא' דסרט - בעל בית-חרושת לנעליים. כמה תעשיינים יהודים נטלו חלק חשוב בפיתוח תעשיות הברזל והכימיקלים בג', ב-1931 נפתח בעיר גם בית-חרושת לסבון בבעלות יהודי, ב-1933 הכריזה הממשלה על מלווה לאומי, יהודי ג' השתתפו בו בסכומים גבוהים מאוד.
עם בעלי המלאכה היהודים נמנו 0ו סנדלרים, 10-8 חייטים, 8-6 ספרים, 4 אופים, 3 כובענים, 3-2 צבעים, 2 זגגים, 2 פרוונים, 2 צורפים ו-2 שענים, לתנועה הציונית היתה היסטוריה ארוכה בקהילת ג', בשנת 1907 הוקם בעיר סניף ציוני, שאליו הצטרפו צעירים וגם ותיקים. בשנת 1908/9 נמכרו בג' 6 "שקלים" ציוניים ובשנת 1909/10 - 5 "שקלים".
בתום מלחמת העולם הראשונה התחדשה הפעילות הציונית בג'. בשנות ה-20 עוד היתה מפלגת "אגודת ישראל" הגורם המכריע בקהילה, אבל בשנות ה-30 כבשה את מקומה התנועה הציונית, וכוחה גבר בהתמדה. בוועידה ה-9 של הסתדרות ציוני פולין (בינואר 1930) השתתפו 10 צירים מג', ובבחירות לקונגרס הציוני הי"ז וב-(1931) היו בעיר 99 בעלי זכות בחירה. בבחירות למועצת הקהילה ב-1933 זכו הציונים ברוב מוחלט. ב-1929 נוסד בעיר סניף "הציונים הכלליים", ולידו פעלה אגודה להפצת תרבות והשכלה שפתחה ספרייה של ספרות קלאסית ביידיש, בעברית, בגרמנית ובפולנית. גם ארגון הספורט "מכבי", שנוסד בעיר בתקופה הזאת, היה מסונף ל"ציונים הכלליים". וב-1931 התארגנו גם הרוויזיוניסטים והקימו סניף משלהם. הרב ד"ר א"י ברומברג, שכיהן בג' בשנות ה-30 נטל חלק פעיל בפעילות הציונית בעיר.
בשנות ה-20 וה-30 היתה ג' למוקד האנטישמיות השני בחשיבותו בחבל פומרניה, אחרי טורון (ע"ע). בעיר התפרסמו 3 עלונים אנטישמיים. ב-1932 פנו מנהיגי הציבור היהודי לנציגים יהודים בסיים הפולני וביקשו את התערבותם כנגד התעמולה האנטישמית הארסית בעיתונות המקומית, שכללה גם הסתה למעשי אלימות. לטענתם של חברי ועד הקהילה, האנטישמים המקומיים לא הסתפקו במלים. כנופיות מאורגנות של חברי הארגון האנטישמי "אובייפולה" פשטו על רחובות העיר וערכו מצוד על יהודים. אנשי הכנופיות תקפו עוברי אורח יהודים ברחובות ובמקומות ציבוריים, ופעם אחת אף ירו ביהודי ופצעוהו. השלטונות המקומיים התייחסו לתופעה הזאת בסלחנות ולא הגנו על התושבים היהודים. גם האנדקים ושאר ארגונים וגופים אנטישמיים היו פעילים מאוד בג', והציבו משמרות ליד חנויות ובתי-מלאכה של יהודים כדי להרתיע את הלקוחות. ב-21 בספטמבר 1931 ערכו תלמידי תיכון מקומיים פוגרום מאורגן, שבמהלכו היכו ופצעו עוברי אורח יהודים ברחובות. אל יהודי אחד אף כיוונו נשק, ורק ברגע האחרון ניצלו חייו. ביוני 1932 התחדשו בעיר המהומות האלימות, הפעם ביזמת חברי הארגון הצבאי POW, ובמהלכן נרצח יהודי אחד ורבים נפצעו. ממשלת פולין לא נקטה בצעדים של ממש לדיכוי המהומות.
ב-1931 כינסה הנהגת הקהילה של טורון בג' ועידה של איגוד הקהילות היהודיות בחבל פומרניה, שדנו בו על דרכים למאבק באנטישמיות.
בשנות ה-30 המאוחרות חלה הקצנה נוספת בפעילות האנטישמית בעיר והדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. משרד האוצר הפולני מנע מן "הבנק העממי" היהודי להשיג מטבע חוץ ובכך אילץ אותו למעשה להיסגר. בעלי עסקים יהודים נפגעו קשה מתעמולת חרם הקניות הנמרצת שניהלו נגדם האנטישמים, ועשרות חנויות יהודיות נסגרו. האנטישמים לא הסתפקו בתעמולה והחלו להשתמש גם בנשק חם ובעיקר ברימוני יד, שאותם השליכו לתוך חנויות יהודיות.
האווירה העוינת והאלימה ששלטה בג' הניעה יהודים רבים לעזוב את העיר ותנועת ההגירה לארצות שמעבר לים התחדשה. אלה שידם לא השיגה להגר לחוץ-לארץ ולהציל גם את בני משפחותיהם בחרו לעבור לערים אחרות בפולין, ובעיקר לוורשה. באוגוסט ובימים הראשונים של ספטמבר 1939 עוד הספיקו מקצת יהודי ג' לעזוב את העיר.
בספטמבר 1939, עם פלישת הגרמנים לפולין, נפלו יהודי גי קרבן לרדיפות קשות. עד אמצע ספטמבר החרימו הנאצים כמעט את כל רכושם, ויהודים לא מעטים אף נורו למוות. בין נובמבר 1939 ופברואר 1940 גורשו כל יהודי העיר לתחומי הגנרל-גוברנמן, ואף חויבו לשאת בהוצאות הגירוש.