שרודה SRODA

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: שרודה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-10,266

·  יהודים בשנת 1941: כ-50

תולדות הקהילה:
 

ש', אחת הערים העתיקות בפולין, נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1228 בהקשר להקמת כנסייה. בשנת 1261 העניק לש' הנסיך בולסלאב "הביישן" מעמד עירוני על-פי החוקה המגדבורגית. נראה ששמה של העיר נגזר מיום השוק שהתקיים בה (בפולנית יום ד' בשבוע נקרא שרודה). בשנת 1331 פלשו לש' אבירי הצלב, העלו באש את בתיה וטבחו את תושביה. רק בניין הכנסייה נותר לפליטה.
ב-1410 הביס המלך ולדיסלאב יאגלו בקרב גרונוולד את אבירי הצלב והחזיר את ש' למלכות פולין. תחת שלטונם של מלכי פולין שוקמה העיר, אוכלוסייתה גדלה, והתקיימו בה 4 ירידים שנתיים. המלך ולדיסלאב יאגלו חידש את מעמדה העירוני של ש', ועד מהרה היא היתה למקום הכינוסים של ראשי האצילים המקומיים. תושבי העיר התפרנסו מחקלאות, ממסחר וממלאכה.
בשנת 1656 נכבשה ש' בידי השוודים, שבזזו את התושבים וגרמו הרס רב, לאחר שגורשו השוודים החלה העיר להתאושש, אבל בשנת 1703 נכבשה בידי השוודים פעם נוספת,וגם הפעם נגרמולהנזקים כבדים,בשנת 1793, בעקבות חלוקתה השנייה של פולין, סופחה ש' לפרוסיה ונשארה בתחומה עד סוף מלחמת העולם הראשונה, למעט בשנים 1815-1806 כשנכללה ב"נסיכות ורשה". תחת שלטון פרוסיה התפתחה ש' ושגשגה, אוכלוסייתה גדלה והוקמו בה מפעלים ובתי-חרושת - לאריגים, לסוכר, לעיבוד בשר ועוד.
ש' נכבשה בידי הגרמנים מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. באוקטובר 1939 הוציאו הגרמנים להורג קבוצה של 50 לוחמים פולנים ויהודים שהגנו על העיר מפני הכובשים.
במשך מאות בשנים נאסרה ישיבת יהודים בש', ורק ב-1793, בעת שסופחה לפרוסיה, התיישבו בה היהודים הראשונים. גם בסביבתה החקלאית של ש' ישבו בעת ההיא יהודים, ובפרברי העיר נוסדו כמה חוות חקלאיות בבעלות יהודים. היהודים הצליחו יפה בתור עובדי אדמה ויצרני יין. בשנת 1812 היו בעיר ובסביבתה 582 יהודים ובשנת 1816- 684. על פי רישומי הקהילה היו 86 מחבריה בשנה זו סוחרים זעירים ורוכלים, 14 היו מורים (אבל רק אחד או שניים מהם עבדו במקצועם) ו-43 - מתווכים. בתקופה זו הקימו יהודים גם בתי מלאכה למיניהם. בשנת 1825 היו רשומים בש' 175 מפרנסים יהודים (ייתכן שהמספר הזה כולל גם את החקלאים תושבי הסביבה). בשנת 1873 נוסד בש' איגוד מקצועי של חקלאים יהודים. במרוצת המאה ה-19 התבססו יהודי ש', ומקצתם אף התעשרו. במיוחד בלטו בעושרם הסוחר הולצבוך והתעשיין אורבך.
בתחילת המאה ה-19 כבר היתה בש' קהילה מאורגנת. בעת ההיא נבנה בית-כנסת, נפתחו בית-ספר יסודי יהודי ובית-ספר ללימודי דת, קודש בית-עלמין ונוסדה חברה קדישא. במשך זמן-מה כיהן בש' הרב ר' יוסף משה גרץ, תלמידו של הרב עקיבא אייגר. באמצע המאה ה-19 נזכר ר' יוסף לבושינסקי, שהתמסר לטיפוח מוסדות הצדקה של הקהילה וייסד כמה חברות צדקה חדשות. העזרה לעניים היתה בעדיפות גבוהה אצל בני הקהילה.
לקראת סוף המאה ה-19 צמחה בקהילת ש' שכבה של צעירים משכילים, שיזמו פעולות תרבות ופעילות ציונית ופוליטית. ב-1901 נוסד בעיר סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", וב-1906 נוסד סניף ההסתדרות הציונית, בהנהגתו של סמי גראמס. בשנת 1905/6 רכשו ציוני ש' 20 "שקלים" לקראת הקונגרס הציוני, ב-1908/9 - 22 "שקלים" וב-1909/10 - רק 6 "שקלים".
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו רוב הצעירים היהודים לצבאה של גרמניה, ואחדים מהם נפלו בקרב.
לקראת סוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הסתמן גם בש' התהליך האופייני לקהילות ישראל בנסיכות פאנן ; צעירים רבים עברו לערים גדולות בגרמניה או היגרו לארצות שמעבר לים. בימי מלחמת העולם הראשונה גברה המגמה הזאת ביתר שאת וב-1919, כשהעיר הוחזרה לפולין, נותרו בה רק כמה עשרות יהודים.
ש' נכבשה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939. כמה מתושביה היהודים הוצאו להורג באוקטובר 1939, יחד עם קבוצת הפולנים מתנגדי הכיבוש שנרצחו אז. הנותרים פונו באותו חודש לקליש ובתחילת דצמבר גורשו משם לגנרל-גוברנמן.