תרומות
ראצ'קי RACZKI
עיירה בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: אוגוסטוב
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-1,558
· יהודים בשנת 1941: כ-833
תולדות הקהילה:
ר' מוזכרת בתעודות משנת 1558 ככפר פרטי. בשנת 1687 העניק לה המלך יאן סובייסקי את הזכות לקיים יום שוק בשבוע ושני ירידים שנתיים, שנודעו לאחר מכן הודות לסחר בתבואה ובבקר שהתקיים בהם. העיירה התפתחה במאה ה-18. בסופה של מאה זו כבר נמנו בה 766 תושבים. רובם עסקו במלאכה (בעיקר בחייטות ובסנדלרות). במקום התפתח סחר בפשתן ובצמר. בר' נמצאו שני פונדקים ששירתו את המבקרים שהגיעו אליה כדי לסחור בשווקים ובירידים.
ראשיתו של היישוב היהודי בר' היתה בסוף המאה ה-17. נודע, שכבר אז היה ליהודים רב משלהם, הוא ר' גרשון, שכיהן בר' בין השנים 1670-1680. תקופה ממושכת לא היה כנראה בכוחה של הקהילה היהודית הקטנה בר' להחזיק רב ואת תפקידיו מילא דיין או שוחט. באמצע המאה ה-19 שימש כרב בר' ר' יעקב יששכר ששמו מוזכר בכמה הסכמות על ספרים שיצאו לאור בתקופה זו. בשנות ה-70 של המאה ה-19 כיהן במקום ר' זליג ברמן. בסוף המאה כיהן בר' ר' חיים, שנקרא ר' חיים ראצקער. הוא פרסם את חידושיו עוד בחייו בספר "אורח לחיים" ; חידושיו האחרים וכן שאלות ותשובות שלו נשארו בכתובים. בשנת 1903 התמנה לרב בר' ר' אייזיק לייב סטאליאר, שהתפרסם כגדול בתורה וכבעל חידושים (שלא נתפרסמו). הוא כיהן בר' עד עלייתו לארץ-ישראל בשנת 1923. עד פטירתו בשנת 1935 כיהן הרב סטאליאר כדיין בפתח תקוה (בארץ הוא החליף את שם משפחתו לספיר). רבה האחרון של ר' היה ר' שמואל סרברוביץ והוא כיהן בין השנים 1931-1939. בספרים מוזכרים גם שמות מגידים שישבו בר'. הידועים שבהם היו ר' הלל מקובל, מחבר "הלל בן שחר" (וארשה, תקס"ד) ; ר' אליקום געצל אלטשול ור' יוסף משה אהרנזון (שהיה בסוף ימיו רב בקהילת "עדת ישורון" בניו- יורק). בר' שימשו המגידים גם מורי הוראה.
בידי היהודים התרכזו המסחר והמלאכה בעיירה. ביוזמתם הוקמו בר', במחצית השנייה של המאה ה-19 , מפעלי תעשייה אחדים. הגדול שבהם היה בית החרושת לייצור נרות שעווה. כמו-כן הוקמו מפעל זעיר לייצור כלי חרס, מלבנה ושני בתי מלאכה לעיבוד עורות.
הידיעות על חיי היהודים ביישוב בתקופה שבין שתי המלחמות מקוטעות מאוד. רוב-רובם של התושבים היהודיים עזבו את המקום בשנות מלחמת העולם הראשונה ולא נשארו בו אלא כמאה משפחות יהודיות. הללו עסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. סוחרים יהודיים מכרו בסביבה אריגים וקנו תבואות, פירות, עופות ועורות וסיפקו מוצרים אלה למרכזים העירוניים הסמוכים. בין שתי המלחמות היו בר' בית כנסת אחד ובית מדרש. במקום פעלה גם קופת גמילות חסדים שסייעה לסוחרים ולבעלי מלאכה הנתונים במצוקה. ערב מלחמת העולם השנייה היו יהודי ר' שרויים במצב חומרי קשה ביותר בגלל המצב הכלכלי הקשה של העיירה בכלל והחרם הכלכלי על היהודים, שגבר והלך אז - בפרט.
ביום השני למלחמה, 2 בספטמבר 1939, הפציצו הגרמנים את ראצ'קי. רבים מן היהודים ברחו מן המקום אבל חלק מהם חזרו עוד לפני בואם של הגרמנים לעיירה. הללו הגיעו רק לאחר זמן מה. הם החלו בגזל רכושם של היהודים וכן אילצו אותם לבצע עבודות פרך משפילות, כגון ניקוי רחובות ועקירת עשבי בר שצמחו בהם. בסוף ספטמבר 1939, כשהועבר מחוז ביאליסטוק לידי ברית המועצות (לפי הסכם בין גרמניה לברית המועצות מ-23 באוגוסט 1939), נכנסה למקום יחידה של הצבא הסובייטי. עד מהרה התברר, שראצ'קי תעבור שוב לשליטת הגרמנים. קצינים רוסיים הציעו ליהודים לעזוב את המקום ואף סיפקו להם תחבורה כדי לעבור לתחום הכיבוש הסובייטי. לאחר 3 ימים חזרו הגרמנים לעיירה. בסוף חודש אוקטובר או בחודש נובמבר 1939 גירשו הגרמנים את כל היהודים שעוד ישבו בראצ'קי.