צ'חוביצה CZECHOWICE

צ'חוביצה היה יישוב תעשייתי שקיבל מעמד של עיר רק ב- 1951. לקראת סוף המאה ה- 18 נודעה צ'חוביצה במוצרי האריגה המשובחים שלה. במחצית השנייה של המאה ה- 19, ובעיקר בתחילת המאה ה- 20 הוקמו בה מפעלים של תעשייה כבדה: בתי-זיקוק לנפט, מיכרה-פחם, מפעלי-פלדה ועוד. צ'חוביצה היתה לצומת חשוב של קווי מסילת-הברזל. מעטות הן הידיעות על תולדות היישוב היהודי בצ'חוביצה. עד 1860 חלו על צ'חוביצה ההגבלות במתן היתר להתיישבותם של יהודים בה, בדומה לאלו שהונהגו בערים האחרות של שלזיה האוסטרית. ב- 1860 ישבו בצ'חוביצה 26 יהודים בלבד: אנשים, נשים וטף. ב- 1860, לאחר ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בגאליציה, גדל במעט היישוב היהודי בצ'חוביצה ובתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הגיע לקצה גידולו. עיקר פרנסתם של יהודי צ'חוביצה היה על המסחר, מקצתם עבדו כפקידים. מבחינה קהילתית השתייכו יהודי צ'חוביצה תחילה לציישין, ולאחר-מכן, כנראה, לקהילת ביילסקו. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935, הופצו במקום 10 שקלים בלבד. ב- 1938 נתקיים בצ'חוביצה קיבוץ-הכשרה של ארגון הנוער הציוני. קודם למלחמת-העולם השנייה התגוררו בצ'חוביצה כתריסר משפחות יהודיות. יש להניח שכולן גורשו מן העיר בין סתיו 1939 לבין מאי 1940 אל שטחי הגנרל-גוברמנט, או ליישובים בשלזיה העילית, שהיו בפיקוחו של היודנראט המרכזי בסוסנובייץ, שבהם רוכזו יהודי שלזיה.