צ'ייחוצ'ינק CIECHOCINEK

צ' היתה מקום מרפא והבראה מפורסם בפולין. היא נודעה במעיינות המלוחים שלה, המכילים ברום, יוד וברזל ששימשו לריפוי מחלות שונות.
פיתוחו של מקום המרפא התחיל בשנת 1836, ואולם עיקר שגשוגו נסתמן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, לאחר שקיבל היישוב מעמד של עיר (בשנת 1919).
היהודים הראשונים התיישבו בצ' כנראה במחצית השנייה של המאה ה-19. פרנסתם היתה על המסחר הזעיר והמלאכה. עם פיתוחה של צ' כמקום מרפא נפתחו בפני היישוב היהודי שהלך וגדל מקורות פרנסה חדשים, לאחר שבאו להתרחץ במעיינות המרפא גם יהודים אמידים וביניהם רבנים, אדמו"רים ובני לווייתם. מקצת מיהודי צ' החלו לעסוק במתן שירותים למבריאים ; הוקמו אכסניות ומסעדות כשרות ובעלי החנויות נהנו מן הגיאות הכלכלית. בעונות ההבראה גדל מספר הרופאים היהודיים שפעלו במקום. בשנת 1924 הוקם בצ' סניף של "אגודת הסוחרים היהודיים" שמרכזה היה בוארשה ; כמו-כן הוקם במקום "איגוד של בעלי המלאכה". בשנת 1927 יסדו הסוחרים ובעלי בתי המלאכה בנק קואופרטיבי לאשראי - "הבנק העממי". בתחום הסעד והעזרה הסוציאלית פעלו בצ' "בית תמחוי לעניים", שהוקם בשנת 1901 ; "קופת גמילות חסדים", שהוקמה בשנת 1926 ביוזמת ועד הקהילה. הודות לעזרה הכספית של הג'וינט הרחיבה הקופה את תחומי פעולתה ונתנה לנזקקים הלוואות ללא ריבית. מספר הנזקקים בצ' גדל בעונת החורף כאשר פחתו הנופשים. החל משנת 1930 פעל בצ' "ארגון לעזרה לחולים עניים" בשם "רפואה". אחד ממייסדי הארגון היה ד"ר י' פישמאן. פעיליו היו ברובם רופאים יהודיים והם דאגו לעניים שבין המבריאים. הם הגישו טיפול רפואי ודאגו להשיג הנחות בדמי הכניסה למעיינות המרפא. בשנת 1932 הוקם ביוזמת הארגון ובעזרת הג'וינט בית מרפא לחולים. בשנת 1938 קיבלו 364 חולים טיפול בבית המרפא; העניים מביניהם טופלו ללא תמורה. בילדים מבריאים טיפל ארגון "צנטאס", שהקים בצ' בית מרפא לילדים מבריאים ובחודשי הקיץ נהג לארגן קייטנות לילדים.
בהתחלה היה היישוב היהודי בצ' מסונף לקהילת סלוז'בו. בצ' לא היה בית קברות והמתים הובלו לקבורה בסלוז'בו. בשנת 1916 הקצו שלטונות המקום ליהודי צ' חלקת שדה לבית עלמין ובשנת 1918 נפרדה קהילת צ' מקהילת האם שלה ונעשתה עצמאית לכל דבר. בשנת 1919 מינו השלטונות ועד לקהילה. הבחירות הראשונות לוועד הקהילה התקיימו בשנת 1924. לראש הקהילה נבחר ר' חיים יהודה סניאר, אב"ד צ'. בשנת 1930 רכשה הקהילה מגרש ותכננה להקים בית כנסת חדש, אולם התכנית לא יצאה אל הפועל. בצ' היו גם בית מדרש וכן שטיבל של חסידי גור.
ביישוב היהודי בצ' שרר הווי מסורתי דתי. בשנות מלחמת העולם הראשונה הוקמו בעיר סניפים של ארגוני הנוער הדתי בפולין - של ארגון "תבונה" בשנת 1915 ושל "חברת תפארת בחורים" בשנת 1916. החוגים הציוניים הראשונים בצ' התארגנו בשנת 1917. בשנת 1922 הוקם במקום סניף של "הציונים הכלליים" ובשנת 1931 סניף של "פועלי ציון". בין שתי מלחמות העולם פעלו בצ' קנים של "השומר הצעיר" (הקן הוקם בשנת 1921), "דרור" (פרייהייט) ו"החלוץ הצעיר" של בית"ר (הוקם בשנת 1929). הסניף המקומי של "אגודת ישראל" התבסס ברובו על חסידי גור.
כמה מבני הנוער היהודי השתייכו לארגון נוער קומוניסטי שפעל באורח בלתי ליגאלי.
עד מלחמת העולם הראשונה למדו מרבית ילדי ישראל בצ' בחדרים המסורתיים. בשנת 1915 הוקם בצ', ביוזמת משכילי המקום בית-ספר יהודי בן 4 כיתות ושפת ההוראה בו היתה פולנית. בבית-הספר למדו גם יידיש ועברית. המורים הורו שלא על מנת לקבל פרס. בשנת 1917 עבר בית-הספר לפיקוח העירייה ובמרוצת הזמן היה לבית-ספר עממי בן 7 כיתות. בשנת 1925 אוחד בית-הספר היהודי עם בית-הספר הפולני הממשלתי והפסיק להתקיים כמוסד עצמאי. בשנת 1923 הוקם בצ' ביוזמת "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות "בית יעקב".
בצ' פעלה ספרייה ציבורית, שהיו בה ספרים בעברית, ביידיש ובפולנית. הספרייה הוקמה בשנת 1917 בידי פעילי התנועה הציונית במקום. ליד הספרייה היה אולם קריאה. הספרייה שימשה גם מקום מפגש של הנוער ופעלו בה חוגי חובבים לדרמה ולספרות וחוג של שוחרי השפה העברית. בשנת 1937 נסגרה הספרייה בפקודת השלטונות בתואנה שהיא שימשה מקום מפגש ופעולה של קומוניסטים. בעיר המשיכה לפעול ספרייה בפיקוחה של אגודת "תרבות". בשנת 1926 הוקמה אגודה לספורט ולהתעמלות בשם "בר כוכבא".

 

בימים הראשונים שלאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה (בספטמבר 1939) נמלטו רבים מיהודי צ' מזרחה, לאזורי פולין המזרחית. כמה מהם חזרו לאחר תום הקרבות. רדיפות יהודי צ' החלו באוקטובר 1939, עם סיפוחה של העיר לשטח הרייך. עבודת כפייה, הגבלות תנועה וקנסות כבדים היו מנת חלקם של היהודים. הם נצטוו לשאת את הטלאי הצהוב על הבגד מצד החזה ועל הגב. כל היהודים, כולל זקנים ונשים, היו חייבים להתייצב לעבודות כפייה ותוך כדי כך הירבו הגרמנים להתעלל בהם. הגרמנים הורו ליהודים לסגור את חנויותיהם והחרימו את כל הסחורות שנשארו בהן. כמו-כן החרימו בתים יהודים רבים. באותו זמן נדרשו היהודים לשלם לגרמנים קנס (קונטריבוציה) ואסרו כמה מנכבדי הקהילה, וביניהם את ראש הקהילה ברוך מרדכי מאנאסון ואת וולף קורנבלום, והחזיקו בהם כערבים למילוי דרישותיהם. בסוף אוקטובר 1939, אחרי שגזלו את כל רכושם, גירשו הגרמנים את יהודי צ' לערי הגנרל-גוברנמן. מקצתם הגיעו לעיירות בסביבות העיר שיידלצה. בצ' השאירו הגרמנים כ-120 יהודים.אלה נדחסו לבית אחד. הכלואים סבלו מרעב, מן הצפיפות וממחלות. בשנת 1941 הוצאו מן הבית כמה עשרות צעירים ושולחו למחנה עבודה באינוורוצלאב. ביום 19.4.1942 חיסלו הגרמנים את הבית - "הגטו". השכם בבוקר הוצאו כ-100 יהודים, שרידי קהילת צ', מן הבית. הגרמנים העמיסו אותם על מכוניות משא והובילום למחנה ההשמדה חלמנו.