וייהרובו WEJHEROWO

עיר בפולין
מחוז: פומרניה
נפה: מורסקי
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-8,176

·  יהודים בשנת 1941: כ-218

תולדות הקהילה:
 

על-פי ממצאים ארכיאולוגיים קדם לו' יישוב סלווי עתיק, כנראה מן המאות ה-7-9 לסה"נ, על חורבותיו צמחו מאוחר יותר שני כפרים גדולים, שהיו שייכים לאבירים קשובים (שבט סלווי השוכן לחופי הים הבלטי), במאה ה-17 רכשה את שני הכפרים משפחת האצילים וייהר שמוצאה מפרנקוניה. בכור הבנים, יעקב וייהר, בנה במקום בשנת 1643 כנסייה גדולה, וב-1650 קיבל פריווילגיה מן המלך יאן קז'ימייז' שאפשרה לו לאחד את שני הכפרים ליישוב עירוני אחד. שמה של העיר המאוחדת נקרא על שם בעליו. העיר ו' שימשה מוקד משיכה למתיישבים חדשים, רובם בעלי מלאכה גרמנים, אבל עד אמצע המאה ה-19 השתמר בה הרוב הפולני שמוצאו מז הקשובים. מאוחר יותר עברה הבעלות על ו' לידי למשפחות האצילים רדזיוויל, סובייסקי, ולבסוף לידי משפחת פשיבנדובסקי. תושבי ו' התפרנסו בעיקר מן הדיג וממלאכה ; עם הזמן התפתח גם הסחר במוצרי יער מיער פיאשניצה הסמוך.
בשנת 1772 סופחה ו' לפרוסיה. אוכלוסייתה מנתה אז 565 נפשות. הפרוסים חידשו את דרכי המסחר העתיקות באזור, ובשנת 1870 חוברה ו' למסילת ברזל חדשה שהוליכה לגדנסק (דנציג). במרוצת המאה ה-19 התפתחה התשתית הכלכלית של העיר והוקמו בה מפעלי ייצור חדשים - מבשלת בירה גדולה, מפעל לייצור לבנים, טחנות-קמח, כמה בתי-חרושת לסיגריות, בית-מטבחיים אזורי ומפעל להפקת גז. בתחילת המאה ה-20 הותקנו גם מערכות ביוב והספקת מים לבתי התושבים. הפרוסים, שביקשו לשנות את הרכבה הדמוגרפי של ו', יישבו בה 100 תושבים חדשים ממוצא גרמני, ומאז היו הגרמנים לקבוצה האתנית הגדולה בעיירה.
בתום מלחמת העולם הראשונה הוחזרה ו' לפולין, ועד מהרה היתה לאחת הערים החשובות בחבל פומרניה. הפולנים בנו בה שדה תעופה ומחנה צבאי גדול.
בימי מלחמת העולם השנייה פעלה בו' מחתרת אנטי- נאצית שנקראה "גרף פומורסקי". ביער פיאשניצה הסמוך לו' רצחו הגרמנים 12,000 פולנים מו' והסביבה.
היהודים הראשונים התיישבו בו' בשנת 1812 ; רובם באו מכפר סמוך, בולשבו, שם היו להם כבר בשנת 1766 בית-מדרש ובית-עלמין. בשנת 1818 גרו בו' 31 יהודים, ועד 1871 הגיע מספרם ל-168. חלק מיהודי המקום היו סוחרים גדולים ויצואנים של עץ ותוצרת חקלאית, ורוב האחרים היו סוחרים זעירים וחנוונים. הרובע היהודי שכן בדרומה של העיר, ושם הוקם גם בית-הכנסת. לקהילת ו' השתייכו גם יהודים יחידים תושבי הכפרים הסמוכים (עד 1912 ישבו יהודים בפוצק, בצופוט ובכמה כפרים נוספים) והם השתתפו בתפילה בציבור בבית- הכנסת שלה.
יהודי ו' פיתחו את הסחר במוצרי יער, ענף כלכלי חשוב שסיפק פרנסה לרבים מתושבי העיירה. בשנת 1885, עם הקמת הגימנסיה המקומית, נרשמו אליה 11 תלמידים יהודים, ומספרם גדל עם הזמן, אף-על-פי שהקהילה היהודית בו' הלכה והתמעטה (כנראה שבגימנסיה למדו גם ילדים יהודים מכפרים סמוכים).
בשנת 1902 נוסדו בו' סניפים של "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו" ושל אגודת "עזרה", שיהודי ו' השתתפו בפעולותיה ותרמו לה ביד נדיבה.
בראשית המאה ה-20 ובפרט אחרי מלחמת העולם הראשונה גברו בקרב יהודי ו' תהליכי היציאה לערים גדולות וההגירה לארצות שמעבר לים. בשנת 1921 מנתה הקהילה 62 נפשות בלבד, אבל בשנות ה-20 המאוחרות התיישבו בו' יהודים מן הסביבה, רובם התפרנסו ממסחר זעיר אך היו ביניהם גם בעלי מלאכה למקצועותיהם, בשנת 1931 הגיע מספר היהודים בו' ובפוצק הסמוכה ל-218 נפש.
בשנות ה-20 המאוחרות התנהלה בו' תעמולה אנטישמית ובעיר הופץ כתב-עת אנטישמי שהופיע בקושצ'ייז'ינה הסמוכה, בשנים 1939-1937 פקד את קהילת ו' גל גדול של עזיבה; יהודים רבים היגרו לארצות שמעבר לים ואחרים עברו ללודז'.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בו' רק כמה עשרות יהודים, כבר בימים הראשונים לכיבוש הרסו הגרמנים את בית-הכנסת, מיד אחר-כך הובילו את כל יהודי העיר למקום איסוף, החרימו את רכושם והוציאו אותם להורג ביער פיאשניצה. (על-פי גרסה אחרת גורשו יהודי העיר דרך מחנה מעבר ליד גדיניה [ע"ע] למחנה הריכוז שטוטהוף, ומשם הובאו ליער פיאשניצה והוצאו להורג).