זלוב ZELOW

עיירה בפולין
מחוז: לודז'
נפה: לאסק
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,362

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,816

·  יהודים לאחר השואה: קבוצת שרידים קטנה

תולדות הקהילה:
טקסט 1

ב- 6.9.1939 נכנסו צבאות הנאצים לעיירה. כבר ב- 10.9 התחילו להחרים מפעלים וסחורות של היהודים. כעבור זמן קצר אסרו על בעלי-המלאכה היהודים לעסוק במקצועם. חנויות היהודים שפתוחות היו עד דצמבר 1939 נשדדו לא פעם בידי הגרמנים. בשבועות הראשונים לכיבוש הוקם היודנראט; כיושב-ראש שלו נתמנה נפתלי מאיר, עסקן ציוני, ששימש עד עתה כסגן יושב-ראש הנהלת הקהילה (היושב-ראש מלפני המלחמה, רוזנזאפט יצא את זלוב בהתחלת כיבוש הנאצים). כסגנו של יו"ר היודנראט נתמנה מאנדל. חלק מחברי היודנראט שימשו קודם לכן כחברים בהנהלת הקהילה. מפקד המשטרה היהודית היה יוסל פרנקל.
תוך כדי אירועי המלחמה ובחודשים הראשונים לכיבוש יצאו את זלוב יהודים רבים אולם בעת ובעונה אחת הגיעו המונים של פליטים ועקורים ממקומות אחרים בווארטגאו, בעיקר משצ'רצוב, שנהרסה כליל, וגם כן מווידאווה, דזיאלושין, לאסק, ויילון, פראשקה, דומברובה רושייצקה ומעוד מקומות. רובם באו ללא כל רכוש, ונמצאו בתוכם פצועים רבים. היודנראט נאלץ לדאוג לשיכונם ולהזנתם; נפתח למענם מטבח ציבורי. מקצתם של יהודים מבני המקום אספו פליטים אל ביתם. בגלל זרימת הפליטים, עלה מספר היהודים בזלוב ל- 4,500 בדצמבר 1940 (ביניהם 2,300 פליטים) ול- 6,000- 7,000 במארס 1941.
בזלוב הוקם רשמית גיטו, אלא שלא גודר, ועובדה זו הקלה על מצבם של תושביו. על אף איסור השלטונות הוסיפו היהודים לעסוק במלאכה: החייטים והסנדלרים עבדו לפי הזמנות של אוכלוסיית הסביבה. השלטונות הקימו בזלוב סדנות, שבהן עבדו בעלי-מלאכה יהודים בשביל מוסדות גרמניים. מצרכי מזון היו מצויים, ואפילו בשר (עופות), ומחירם נמוך היה יחסית. חלק ניכר של היהודים התפרנסו מהברחה (בעיקר של סחורות טקסטיל) בין וארטגאו לבין הגנראל- גוברנמנט; מסחר ער במיוחד התנהל עם פיוטרקוב טריבונאלסקי. כמה מיהודי זלוב יצאו גם בעצמם למסעות רחוקים ומסוכנים. פעמים אחדות גזר בית המשפט המיוחד בלודזלוב את דינם של יהודים מזלוב שנתפסו בהברחה. למשל, באוגוסט 1941 ישב בית-דין זה בדינם של 9 יהודים ו- 2 פולנים מזלוב רובם גברים בני למטה מ- 30, שנאסרו בנובמבר 1940 בעוון הברחה מתמדת של טקסטיל ושל סחורות אחרות בין וארטגאו ובין הגנראלגוברנמנט. הגרמנים לא הצליחו לתפוס 6 מהנאשמים, שהתחבאו בעוד מועד. בכתב האישום נאמר, כי המבריחים היהודים נהגו להסיר את אותות הקלון שלהם, יצאו ללא רשות את הגיטו ועברו פעמים רבות הלוך ושוב את הגבול. השלטונות החרימו אצל הנאשמים 1,511 מטר אריגים. ראוייה לציון היא הקביעה של השלטונות שהובאה במשפט זה: "ההברחה בידי היהודים גוברת בזמן האחרון. כנופיות שלמות בנות 20 עד 30 איש עוברות את הקו הירוק ובידיהן אריגים וסחורה אחרת... כאשר היהודים כאן עוברים עבירה ונרדפים על-ידי המשטרה, הם נמלטים לגנראלגוברנמנט, כדי להתחמק מהעונש...". הנאשמים נדונו ל- 3 עד 6 שנות מאסר עם עבודת-פרך, ובתנאי משטר הכיבוש היה פירוש הדבר - מוות. הם נכלאו בבית- הסוהר בשייראדז, נמסרו אחר כך בידי הגסטאפו בקאטוביצה, שולחו למחנות הריכוז אושוויץ ובלחהאמר ושם ניספו. לתיק בית-הדין צורפו אישורי פטירה של אחדים מהם. בתקופה שבין נובמבר 1940 לבין יולי 1941 דן בית המשפט הנ"ל בלודזלוב עוד כ- 10 יהודים מזלוב. הנאשמים העיקריים היו: אברהם אש, בעל בית אריגה מכאני לפני המלחמה, בנו מאיר אש, אחיינו מנדל גראנק, זלמן ז'ולטוברודסקי, פרץ קרימאלובסקי, מאיר לוין ואחרים. הם שלחו ידם במסחר בלתי-לגאלי ובהברחת טקסטיל ומזון (סוכר, שום) בין פיוטרקוב לבין זלוב; בעסקים אלה השתתפו גם כמה פולנים וצ'כי אחד, אנשי זלוב. נאשמים אחדים התחבאו או נמלטו, ובידי הגרמנים לא עלה לעצרם. ודאי, כי אלה שנתפסו ונדונו, כבר לא יצאו מידי הגסטאפו, שכן לא נאמר דבר בתיק המשפט על גורלם.
יהודי זלוב קיבלו גם מנות מזון רשמיות. סיפקה את המזון החברה הסיטונאית הגרמנית "קארל לייב", שסיפקה מזון גם לישובים אחרים במחוז לאסק. השלטונות תבעו חברה זו לדין על "מעילה באמון" ועל מתן מנות גדולות מדי ליהודים.
על תנאים נוחים יחסית שחיו בהם יהודי זלוב בתקופת הכיבוש הגרמני עוד פרט מעניין: שני צעירים יהודים, האחים בורנשטיין, צורפו לקבוצת הכדורגל של ההיטלריוגנד בזלוב, ובקיץ 1940 שיחקו בקבוצה זו נגד קבוצת היטלריוגנד מבלחאטוב. בזעם כתב על עובדה זו ב- 5.8.1940 ראש עיריית בלחאטוב אל עמיתו בזלוב.
אולם לא חסרו נגישות ועינויים. ב- 1940 נצטווה היודנראט לראשונה להרכיב טראנספורט של 400 גברים למחנה- עבודה במחוז פוזנאן. מעתה נערכו מזמן לזמן חטיפות של גברים הכשרים לעבודה, בבתים וברחובות, והחוטפים - המשטרה הגרמנית בסיוע המשטרה היהודית. קבוצות של יהודי זלוב הועסקו גם בסביבת העיירה בסלילת דרכים. בסוף אפריל או תחילת מאי 1942 אולצו תושבי הגיטו להיות נוכחים בעת תליית אחיהם. לפי גירסות שונות מפי עדי ראייה, נתלו שני יהודים שהואשמו בקריאת עיתונים, או עשרה נאשמים "בעבירות קטנות" (כפי הנראה- מסחר לא-חוקי). על ההוצאה להורג ניצחו אנשי האס-אס. בפקודת השלטונות נשארו הגופות תלויות כל היום, למען יראו וייראו.
הישוב היהודי חוסל, כנראה, בשלבים אחדים, בין יוני לבין ספטמבר 1942. ב- 13.6.1942 הגיע לגיטו לודזלוב משלוח קטן של 96 יהודי זלוב (יחד עם עוד 114 יהודי בוטאחלב). אפשר, שתוך אותה אקציה נשלח חלק האוכלוסיה היהודית מזלוב למחנה ההשמדה בחלמנו. בין המוסעים לגיטו לודזלוב משתי ערים אלו היו לא רק צעירים ובעלי-מלאכה, אלא גם זקנים ונכים למחצה. בגיטו לודזלוב שוכנו העקורים בבית- הסוהר, ששימש תחנת איסוף זמנית לכל העקורים הבאים לגיטו זה. בעלי מלאכה הוחזקו בגיטו לודזלוב כדי להעסיקם בייצור. נשארו גם הזקנים והחולים, שאינם מסוגלים לעמוד בשילוח נוסף. השאר -שמצבם הגופני טוב יחסית - 172 איש, נשלחו ב- 15.6.1942 אל מחנות-העבודה במחוז פוזנאן. העקורים יצאו ברצון את גיטו לודזלוב משראו את תנאי התזונה האיומים ששררו בו.
ב- 12.8.1942 הגיעה לגיטו לודז קבוצה של 149 יהודי זלוב וכעבור זמן מה- כנראה באותו החודש - עוד קבוצה, שנשלחה ב- 15.8.1942 מזלוב לגיטו המחוסל בלאסק לשם פינוי השטח. לאחר שעשו את העבודה, נשלחו הם - כאמור - לגיטו לודזלוב. קרוב לוודאי, ההעברה ב- 12.8.1942 נתלוותה גם היא בשילוח חלק מיהודי זלוב להשמדה.
האקציה הבאה היתה ב- 14.9.1942, וכפי הנראה הקיפה את רוב יהודי זלוב. חלק מהם נשלחו אז להשמדה, חלק נרצחו במקום, וכמה מאות גברים צעירים שולחו, כנראה, לגיטו בלחאטוב. לגיטו לודזלוב הגיעה ב- 14.9.1942 קבוצה של 41 יהודים מזלוב. קומץ יהודים ניצלו מהאקציות הנ"ל; הם התחבאו אצל פולנים בסביבה, אולם - בגלל הלשנות - רק מעטים מהם נשארו בחיים.
לאחר המלחמה חזרו לעיר מכורתם קבוצת שרידים קטנה. הם לא מצאו כבר את בית הכנסת; בית העלמין נחרב לחלוטין ובשטחו נבנו בתים חדשים בשביל האוכלוסיה הפולנית.
 

השואה

בראשית המאה ה-19 התיישבו בכפר ז' מתיישבים צ'כים פליטים, שנרדפו בארצם על דתם. הם הפיצו בישוב דרכי אריגה שונות וגם פיתחו אותן. תיעושה של זלוב הניע גם את היהודים להשתקע בה. החל במחצית המאה ה- 19 באו לישוב זה, והתפרנסו בעיקר בהספקת חוטים לאורגים הצ'כים ובמסחר בתוצרתם. גם המלאכה, ובעיקר ענף ההלבשה, וכן המסחר הזעיר שימשו מקור פרנסה ליהודי ז'. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוסיפו היהודים לעבוד בחייטות ובייצור טקסטיל, הרווח במרכז זה, אך עבדו גם במקצועות אחרים. ב-1921 היו בידי יהודים 83 סדנאות טקסטיל, 34 הלבשה, 14- מכולת, 3- עור, 5- מתכת ו-5 בתי מלאכה מסוג אחר. ברוב בתי המלאכה אלה עבדו הבעלים בלבד , לפעמים גם בני המשפחה. בבתי המלאכה להלבשה של יהודים עבדו 32 פעילים שכירים (2 בלבד לא יהודים). סדנות האריגה של היהודים היו מסוג תעשיות הבית: בעלי 83 סדנות אלו העסיקו 88 עובדים, מהם 55 יהודים.
עד סוף המאה ה-19 השתייך הציבור היהודי של זלוב לקהילת לאסק. בשלהי מאה זו הפכה זלוב לקהילה עצמאית. בעת ההיא כיהן שם ברבנות הרב ויינברג, ולאחריו, עד שנות ה-30 למאה ה-20- ר' ישראל יעקב גרינפלד. רבה האחרון של זלוב היה הרב דאנציגר.
הניצנים הראשונים של תנועות פוליטיות וחיי תרבותמודרניים הופיעו בזלוב בתקופת מלחמת העולם ה-1. התארגנו קבוצות ראשונות של הציוניים. ב- 1915 נעשה ניסיון להקים ספרייה, אולם בגלל התנגדותם של רוב הציבור השמרני סוכל נסיון זה. בית תה שהוקם ב-1917 הפך למרכז החיים התרבותיים והפוליטיים. בשנים הראשונות לאחר המלחמה הוקמו בזלוב סניפים מקומיים של האירגוניים הציוניים: המזרחי, הציונים הכלליים, פועלי ציון ימין ושמאל, ואירגון הנוער השומר הצעיר. כל האירגוניים הציוניים- מלבד פועלי ציון שמאל- שכנו במעון אחד, ובו נמצאה גם הספרייה שנוסדה בינתיים. ליד הספרייה ניתנו שיעורים לעברית. במעון זה נערכו הרצאות לקהל, פעלו חוג לדראמה ומקהלה, וקבוצת התעמלות. בקרב הציוניים צעדו בראש הציוניים הכלליים והשמאל הציוני.

תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים

#1#הרשימה #2# מספר הקולות
#2#1937 #3#1939

#1#הציוניים הכלליים #2#77 #3#97
#1#המזרחי #2#20 #3#24
#1#הציונים המלכתיים #2#16 #3#17
#1#ארץ ישראל העובדת #2#55 #3#99

גם הבונד ואגודת ישראל קיימו סניפים בזלוב.
עד 1931 שלטה בקהילה אגודת ישראל, אחר כך השתתפו בהנהלה גם ציונים. בין שתי מלחמות העולם פעלו ליד הקהילה בז'לוב החברות לינת-הצדק וביקור-חולים. ביוזמת אגודת ישראל נוסד בשנות ה-30 בית ספר לבנות בית יעקב.