תרומות
פרהינסקו PEREHINSKO
עיירה בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: דולינה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· יהודים בשנת 1941: כ- 612
תולדות הקהילה:
אחד הכפרים הגדולים ביותר בגאליציה המזרחית. ב- 1921 מנתה אוכלוסיית פרהינסקו 5,917 נפש וב- 1929 זכתה במעמד של עיירה. נמצאו במקום מספר משפחות יהודיות, שעיקר פרנסתן על המסחר ועל עיבוד עצים. היהודים חכרו חלקות יער גדולות, כרתו עצים, עיבדו אותם במנסרות ושיווקום אף מעבר לגבולות גאליציה. משפחת גלזינגר ריכזה בידיה חלק ניכר מפעילות כלכלית זו בענף העצים. לקראת מלחמת-העולם הראשונה נפגע מעמדם של יהודי פרהינסקו בענף זה, והם התרכזו יותר בסחר המוצרים החקלאיים וברוכלות בכפרי הסביבה. אלא שגם בתחום זה נעשתה פרנסתם דחוקה לאחר שב- 1905 הוקמו במקום קואופרטיבים פולניים ואוקראינים וההתחרות היתה קשה. עיסוקם בענפי המלאכה התרחב ומעתה היו בין יהודי פרהינסקו סנדלרים. חייטים, נגרים, נפחים וספרים, ששרתו את האוכלוסיה הכללית במקום ובסביבה. ב- 1921 מנה היישוב היהודי 612 נפשות. אחרי מלחמת- העולם הראשונה המשיכו היהודים לעסוק בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה, ומספר משפחות הפעילו טחנות-קמח ומנסרות. בית-המלון היחיד שביישוב היה בבעלות יהודית. בסוף שנות ה- 20 רכש יהודי מקומי אוטובוס-נוסעים. וזה שימש כלי-תחבורה מנועי יחידי לקשר עם ערי הסביבה. גם בעגלונות בלט משקלם של היהודים. באורח רשמי לא היתה קיימת בפרהינסקו קהילה עצמאית אלא יהודיה היו מסונפים לוועד הקהילה ברוז,נייאטוב. אולם למעשה היו קיימים במקום מוסדות ושרותים קהילתיים נפרדים; רק בית-הקברות ברוז'נייאטוב שימש גם את יהודי פרהינסקו. אחרי 1918 היה רבה של פרהינסקו ר' יעקב-צבי באב"ד (נפטר ב- 1936), ואחריו שימש כרב הקהילה ר' מרדכי באב"ד; הוא נספה בשואה. 3 בתי-תפילה שימשו את בני-הקהילה: בית מדרש הישן, בית-מדרש החדש והקלויז החסידי של ר' יצחק יונר. באמצע 1917 נבחרו למועצה המקומית 21 יהודים לצד 24 אוקראינים ו- 21 פולנים. ב- 1922 הוקם בית-ספר יהודי מטעם "האגודה היהודית לבתי-ספר עממיים ותיכוניים שבלבוב", בבית-ספר זה היו 4 כיתות עם 59 תלמידים. השלטונות הפולניים לא אישרו אותו, ולאחר שהיה נתון בקשיים כספיים חמורים - נסגר. אחרי 1918 חידש את פעולתו סניף המזרחי (נוסד עוד ב- 1911), אם כי מספר חבריו היה קטן ביותר. ב- 1923 נפתח סניף התאחדות, ב- 1934 היו בו 64 חברים. בפרקי- זמן שונים שבין שתי מלחמות-העולם היו בפרהינסקו ארגונים ציוניים אלה: הרצליה, התקוה, עזרה, השחר, גורדוניה, בית"ר והנוער הציוני. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתנו יהודי פרהינסקו 74 קולות לציונים הכלליים, 3 - להמזרחי, 207 לליגה למען ארץ-ישראל העובדת ו- 3 - לציונים הראדיקאלים. ב- 1932 נפתח "בית העם", ששימש מרכז לפעילות תרבותית של בני הקהילה וליהודי היישובים הקטנים הסמוכים. ליד בית העם היתה ספריה בת 3,000 כרכים. אגודות "לינת צדק" ו"ביקור חולים" הושיטו עזרה לנזקקים ולחולים. בשנות ה- 30 רבו ההתנכלויות האנטישמיות ביהודים. מספר גדול של רוכלים נפגעו פגיעות גופניות מידי כפריי הסביבה. כן היו מקרים של הצתת בתי יהודים בעיבוריה של העיירה. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לפולין בספטמבר 1939 ובעקבות התמוטטות המניהל הפולני גברו התקפותיה של האוכלוסיה האוקראינית המקומית על היהודים. צעירים אוקראינים איימו, שלאחר בואם של הגרמנים, יתנקמו ביהודים. ב- 20.9.1939 הגיעו לפרהינסקו יחידות הצבא האדום, והאוכלוסיה היהודית קיבלה אותם ברגשות הקלה. אחר- כך השתנה יחסם של יהודים רבים אל השלטונות הסובייטיים, בראותם שמפעליהם הולאמו, המסחר הפרטי הופסק וניטל עליהם להשתלב בשירותים ממלכתיים. עבודה זו לא הספיקה בדרך-כלל לקיום כלכלי, ויהודי פרהינסקו מכרו את רכושם להשלמת הפרנסה. לאחר שפלשו הגרמנים לברית-המועצות פינו השלטונות הסובייטיים את פרהינסקו ב- 30.6.1941. עוד לפני בואם של החיילים ההונגרים ב- 5.7.1941 התארגנה במקום מיליציה אוקראינית, שאנשיה התעללו בבני הקהילה. אל מיליציה זו הצטרפו איכרים אוקראינים מן הכפרים הסמוכים, והם בזזו את הרכוש היהודי. אמנם החיילים ההונגרים ריסנו במידת-מה את הפורעים האוקראינים, אולם לאחר שהללו יצאו מן האיזור בספטמבר 1941 ובאו הגרמנים, הוטלו על יהודי פרהינסקו גזירות חמורות: איסור על קניית מיצרכי- מזון בשוק, איסור על יציאה מגבולות העיירה, ענידת סרטים לבנים על זרועותיהם וחובה לעבודת-כפייה. אחרי גירוש יהודי רוז'ניאטוב הסמוכה בספטמבר 1941, פעלו יהודי פרהינסקו למניעת גזירה דומה לגביהם. שוחד רב ניתן לראשי המשטרה הגרמנית בקאלוש ואף בסטאניסלאבוב. אין לדעת אם כתוצאה משתדלנות זו נדחתה גזירת הגירוש אך עד קיץ 1942 לא היו פגיעות המוניות ביהודי פרהינסקו. בסוף אוגוסט 1942 גורשו יהודי פרהינסקו לבוליחוב ומשם שולחו להשמדה במחנה בלז'ץ. שרידי הקהילה שנמלטו מהגירוש שוטטו בחודשים שלאחר מכן ביערות הסביבה, אך רובם נתפסו ונרצחו