תרומות
יאנוב JANOW
עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: טרמבובלה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 2,292
· יהודים בשנת 1941: כ- 525
· יהודים לאחר השואה: כ- 13
תולדות הקהילה:
כללי
במאה ה- 17 היתה יאנוב עיירה פרטית של האצולה, ולידה מיבצר - מקום הגנה ומפלט לאוכלוסי הסביבה בעת הפלישות התכופות של הטאטארים. עד סוף המאה ה- 19 לא חוברה יאנוב אל ערים אחרות אפילו בכביש של חצץ. ניתוקה של העיירה בלם אפוא את התפתחותה והגבילה למרכז זעיר של מסחר ומלאכה בשביל העורף החקלאי שבסביבה. ההריסות שנגרמו בעיירה בעת הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה שוקמו. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היה ליאנוב אך מעמד של ישוב עירוני. היהודים הראשונים ביאנוב מוזכרים בתעודה מ- 1628. בתחילת המאה ה- 17 התארגנה הקהילה. מ- 1717 עד 1762 נמשך הסכסוך בין הקהילה ביאנוב ובין ועד קהילות מדינת רייסן בדבר סכום של 459 זהובים מס-הגולגולת שהוטל על יהודי יאנוב. הסכסוך הגיע לערכאות הגויים ובית-הדין של האוצר בראדום שיגר למקום ועדה מיוחדת כדי לפסוק בנדון. הוועד של מדינת רייסן לא שעה לפסק-הדין, שזיכה את קהילת יאנוב, והסכסוך נמשך אפילו בתקופה האוסטרית. ב- 1765 חלשה קהילת יאנוב על 96 יהודים שהתגוררו ב- 11 כפרים סמוכים. בתקופה ההיא נבנה בית-הכנסת שעמד על תילו עוד במאה ה- 20, וכן קודש בית-העלמין. בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 הגיע היישוב היהודי ביאנוב לשיאו מבחינת ריבוי האוכלוסיה ואילו ירידתו החלה בשנות ה- 90 למאה זו, עם הגברת ההגירה לערים גדולות יותר ואל מעבר-לים. בגמר מלחמת-העולם הראשונה סייע הג'וינט בשיקום בתיהם ההרוסים ומשקיהם של יהודי המקום, אולם לשיקומם המלא לא הגיעו עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. עיקר פרנסתם של יהודי יאנוב במאות ה- 19 וה- 20 היה על המסחר הזעיר, הרוכלות. בכפרים והמלאכה. בין הלווים בקופת גמ"ח, שהוקמה ב- 1927 בתמיכת הג'וינט, היו 14 בעלי-מלאכה, 12 סוחרים זעירים, 1 - פועל שכיר ו- 2 חקלאים. ב- 1936 נתנה הקופה 12 הלוואות בסך כולל של 774 זלוטי. לא ניתן לקבוע את שמות הרבנים שכיהנו ביאנוב במאות ה- 18 וה- 19. בשנים הראשונות למאה ה- 20 כיהן ברבנות ביאנוב ר' שמעון באב"ד, שעבר אחר-כך לבודזאנוב. בשנות ה- 20 ישב על כס הרבנות ר' יוסף מושציסקר וממנו קיבל, כנראה, ר' חיים שכטר (1935). משפרצה מלחמת-העולם השנייה כבש הצבא הסובייטי את העיירה ב- 17.9.1939. כפי שקרה בערים אחרות, נפגעו בראש-וראשונה הסוחרים היהודים: המלאי שלהם הוחרם, המסחר הפרטי נאסר ואחדים מהם אפילו הועמדו לדין. הקהילה היהודית פוזרה וכן נאסרה פעילות המפלגות והארגונים הציונים. היהודים השתדלו לזכות בעיסוק רשמי במוסדות ובמשרדים הממשלתיים, או במפעלים המולאמים ביאנוב עצמה, או בערים הסמוכות - למשל בבודזאנוב, כדי להחשב פרודוקטיביים ולהינצל משילוח לירכתי ברית-המועצות, גורל שפקד כמה משפחות ביאנוב. משפרצה המלחמה הגרמנית-סובייטית, גויסו רוב הצעירים לצבא האדום ויצאו את העיירה. כבר בימים הראשונים לכיבוש הגרמני נורו למוות יהודים אחדים. אחר-כך נאסרו 10 יהודים, בתואנה שרצחו שוטרים אוקראינים. האסירים הוחזקו 3 ימים בכלא בבודזאנוב, הורעבו ועונו, ושוחררו רק לאחר ששילמו משפחותיהם כופר רב. באותם ימים עברו בעיירה קבוצת מגורשים מקארפאטורוס - נשים בלבד, מורעבות ותשושות, שכן הגברים נרצחו קודם לכן, או שנחטפו לעבודת-כפייה. תקיפת בתי היהודים ושוד רכושם, חטיפת יהודים לעבודה, מכות ועינויים היו מעשים שבכל יום. בפקודת השלטונות הוקם יודנראט. ליושב-ראש היודנראט נתמנה נתן-מאיר וייסברוד. השגת מזון נעשתה קשה יותר ויותר מפני שהיציאה מהעיירה היתה כרוכה בסכנת מוות מידי הגרמנים או מידי השוטרים האוקראינים. האיכרים מכרו ליהודים מזון רק תמורת חפצי-ערך, בגדים ופרוות. היישוב היהודי הקטן ביאנוב חוסל במחצית השנייה של ספטמבר 1942. היהודים נצטו לעבור תוך שלושה ימים לגיטו בטרמבובלה לפי( ידיעה אחרת, ניתן צו הגיסטאפו של טארנופול על עקירת יהודי יאנוב לטרמבובלה בסוף אוקטובר, ומועד העקירה הסופי היה 1.11.1942). המועד הקצר להעברה אילץ את היהודים להשאיר את רוב רכושם במקום. העקורים הובאו לטרמבובלה בעגלות, בליווי שוטרים אוקראינים. הפליטים האמידים שכרו דירות מיהודי המקום, ואת השאר שיכן היודנראט של טרמבובלה בבנייני המוסדות היהודים ובבתי-התפילה, שם נגדשו הכל בצפיפות ובתנאים מחרידים. באקציית-החיסול הראשונה בטרמבובלה (5.11.1942) שולחו העקורים מיאנוב למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. לאחר האקציה נותרו בחיים בטרמבובלה כ- 35 מיהודי יאנוב. כ- 20 מיהודי יאנוב שעברו את המלחמה במקום, כלומר במחבוא; רובם (13) ניצלו בידי איכר אוקראיני עני, ולאדק קרובורוק, שנתן להם מחסה וסיוע. קבוצת יהודים מתושבי יאנוב לפני המלחמה ניצלו בברית-המועצות. לאחר המלחמה התעכבו קומץ יהודים ביאנוב זמן קצר בלבד, שכן היו רוב בתי היהודים הרוסים ומבית-הכנסת שרד השלד בלבד. הם עקרו לערים גדולות יותר הרוב( - 'זאראבזל), ואחר-כך יצאו את ברית-המועצות ופנו מערבה, בעיקר לארץ-ישראל. <4>מ ק ו ר ו ת איו"ש: 1551 03/ אמת"י: (F.3) 83 P ספר בודזאנוב, חיפה 1968, ע"ע 139- 146, 173, 238- 243.