תרומות
יאנוב YANOW
קהילה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: גרודק יאגיילונסקי
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-1,808
· יהודים בשנת 1941: כ-490
· יהודים לאחר השואה: מעטים
תולדות הקהילה:
כללי
האחוזה הממלכתית יאנוב קיבלה מעמד של עיר ב- 1611; נקבעו בה 2 ירידים שנתיים ויום שוק בשבוע. במלחמות הקוזאקים והשוודים באמצע המאה ה- 17 נהרסה העיירה כמעט כליל; היא שוקמה במאה ה- 18. בשבועות הראשונים למלחמת-העולם הראשונה נכבשה יאנוב על-ידי הרוסים; היא הועלתה באש, ורק הכנסייה הקאתולית נשארה עומדת על תילה. עוד במאה ה- 18 נודעה יאנוב בייצור תמד משובח, ובמאה ה- 19 הוקמה בה חרושת משקאות חריפים וכן משרפת סיד. בתחילת המאה ה- 20 היתה יאנוב למקום קייט, בעיקר לנופשים מלבוב הסמוכה. על ראשוני היהודים ביאנוב נמסר בתעודה מ- 1614. צויין בה, שאציל פלוני רשאי לגבות את המיסים מאת היהודים, בין השאר מיהודי יאנוב שליד לבוב. בתעודה אחרת מ- 1633 נמסר על היהודי קלמן, העוסק בחכירה ביאנוב. בעקבות הגזירות של ת"ח ות"ט נמחק כנראה היישוב היהודי כליל ושוקם רק בסוף המאה ה- 17. כבר ב- 1717 נמצאו במקום יותר מ- 100 יהודים הם( שילמו אז 146 זהובים תלוגלוג-סמ). ב- 1765 היו בבעלות היהודים 13 בתים בכיכר השוק ו- 4 ברחובות העיר. במאות ה- 17 וה- 18 עסקו יהודי יאנוב בחכירה, בפונדקאות ובמסחר. לקראת סוף המאה ה- 18, ובעיקר במאה ה- 19, היה ייצור התמד, שבו נשתבחה העיר, ושיווקו בכל ערי גאליציה מקור פרנסה חשוב ליהודי יאנוב. מפעל לייצור תמד שהקימו יצחק בלאט בסוף המאה ה- 19 נחשב לגדול מסוגו בכל גאליציה. פרנסה כלשהי מצאו יהודי יאנוב בתחילת המאה ה- 20 בשירותים שהגישו לקייטנים. אולם רוב רובם התפרנסו באותם הימים ממסחר זעיר, מרוכלות בכפרים וממלאכה. היישוב היהודי ביאנוב ירד פלאים בימי מלחמת-העולם הראשונה. הכוב.שים הרוסים העלו, כאמור, את העיירה באש, וכתוצה מכך לא נשארו שלמים אף בית או חנות יהודית. היהודים שלא נמלטו על נפשם בעוד מועד ונשארו במקום, נאלצו להתגורר בחורבות או במרתפי הבתים השרופים. אזלו מקורות הפרנסה ורעב פקד את רוב יהודי המקום. עזרת-מה לפליטי השריפה והרעב הושיט הסופר ש. י. אנסקי, שביקר במקום בדרך מסעו בגאליציה בעת מלחמת-העולם הראשונה. לאחר מלחמה זו לא חזר היישוב היהודי למצבו הקודם, הן מבחינת אוכלוסיו וכן מבחינת ביסוסו הכלכלי. הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים הגיעו לידי התרוששות כמעט מוחלטת. הניסיון לארגן עזרה הדדית על-ידי הקמת קופת גמ"ח ב- 1927 לא עלה יפה. הקופה נתנה ב- 1929 2 הלוואות בלבד ועל סך כולל של 165 זלוטי. איגוד הסוחרים היהודים שהוקם ב- 1932 עזר רק במעט להשגת הרשיונות לחבריו. תחילה היתה קהילת יאנוב מסונפת לגרודק יאגיילונסקי ודרכה ללבוב. בסוף המאה ה- 18 היתה לעצמאית ולה מוסדות משלה. לא ידועים לנו שמות הרבנים, שכיהנו ביאנוב בסוף המאה ה- 18 ובתחילת ה- 19. מ- 1876 נבחר לרבה של יאנוב ר' יוסף-יצחק ב"ר אברהם אבלי הכהן כץ, קודם רבה של דוברוטבור. ב- 1910 נתמנה לרב ביאנוב ר' מנחם מאניש ב"ר משה-לוי מרגליות. רוב יהודי יאנוב היו חסידי בלז, ובתקופה שבין שתי המלחמות קיימו אף דיין ושוחט משלהם, בנוסף לרב ושוחט שקיימה הקהילה. בתחילת המאה ה- 20 נתארגנו ביאנוב החוגים הציונים הראשונים. ב- 1901 הוקם איגוד ציוני "אהבת ישראל" ולידו ספריה וחוג לדראמה. בשנות ה- 30 התקיים איגוד "אחוה" ולידו "צעירי אחוה". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 הצביעו השוקלים: 28 בעד הציונים הכלליים, 1 - המזרחי ו- 3 בעד הרביזיוניסטים. משפרצה מלחמת-העולם השנייה כבשו הסובייטים את העיירה. משכבת הסוחרים נשללו מקורות הפרנסה, וזמן-מה התקשו הללו למצוא עבודה. נרדפו גם העסקנים החברתיים והפוליטיים לשעבר. בינואר 1940 התחילו שילוחי היהודים לפנים רוסיה. תחילה שולחו פליטי המערב ובני כמה משפחות מקומיות. הם הוצאו מבתיהם בלילה, הוטענו על קרונות-משא והורשו לקחת עמם צרורות קטנים. משפרצה המלחמה הגרמנית-סובייטית החליטו אך מעטים מיהודי יאנוב ללכת מזרחה, וגם לא לכל אלה ניתנה אפשרות זו. הגרמנים כבשו את יאנוב ב- 28.6.1941. עוד לפני כניסתם התכוננו השוטרים האוקראינים והאספסוף הכפרי לפרוע פרעות ביהודים, אולם אנשים מבין האינטליגנציה האוקראינית המקומית מנעו אותן קיזיאק(, טוז'אק, השופט קרב םירחאו). עם בוא הגרמנים הלשינו האוקראינים על פעילים יהודים בימי הסובייטים. הללו נאסרו, הובאו ללבוב ושם נרצחו. הנאצים והשוטרים האוקראינים שדדו את דירות היהודים. עד-מהרה חויבו האחרונים לענוד סרט מגן-דוד. כן התחילה החטיפה למחנות-העבודה. כשנודע מראש על מצוד כזה, היו הגברים הצעירים נמלטים אל היער הסמוך. השוטרים הגרמנים והאוקראינים רדפו אחר הבורחים, ירו בהם, ארבו לחוזרים. בסוף יולי 1941 הוקם יודנראט. מבין חברי המועצה ידועים השמות של ליאון גוטסמן, עסקן ב"אחוה" לפני המלחמה אשר( נתמנה כנראה כיושב-ראש טארנדויה) ויחזקאל שטרייכר, גם הוא עסקן ציבורי. הנאצים תבעו מאת היודנראט קונטריבוציה ואספקת קבוצות יהודים לעבודות ציבוריות במקום. יחידים מיהודי יאנוב המשיכו לעבוד במוסדות ובמיפעלים שונים שעברו לידי השלטונות הנאציים, בין השאר באחוזות ובבריכות-הדגים של הרוזן לשעבר גולוחובסקי. עובדי הבריכות קיבלו עד אוקטובר 1942 שכר והיו רשאים לנוע בכל הסביבה, דבר שנאסר על יתר היהודים. בקיץ 1942 הוקם ביאנוב גיטו. בעוברם לתחומו הורשו היהודים לקחת עמם מקצת בגדים ולא עוד. אוקראינים מעטים, שקיבלו את הדירות, הירשו ליהודים-בעליהן לבוא בחשאי ולקחת את רכושם, אף-על-פי שהמעשה היה כרוך בסכנת-מוות לשני הצדדים. תנאי המגורים בגיטו היו חמורים: 5- 10 משפחות הצטופפו בדירה אחת. בתקופת הגיטו נשתנה פעמים אחדות הרכב היודנראט. הנאצים היו מעבירים את חברי היודנראט המפוטרים ללבוב ושם הוציאום להורג. כך נספו בין היתר שני חברי היודנראט גוטסמן ושטרייכר. בקיץ ובסתיו 1942 גברו החטיפות למחנות-העבודה. בו-בזמן נודע ליהודים מפי פולנים ואוקראינים מכרים, כי השלטונות הגרמניים מתכוונים לחסל את הגיטו בנובמבר. עתה הלך ורב מספר המבקשים אפשרות לברוח מיאנוב. יהודים השתדלו למצוא מחבוא אצל פולנים או אוקראינים מכרים בסביבה, או להצטייד בתעודות אריות ולהגיע לערים גדולות, שבהן קל יותר להיטמע בהמון. מעטים התקינו לעצמם מחבואים ביער, ולא אחת נעזרו בכך על-ידי ידידיהם הנוצרים. ואכן גיטו יאנוב חוסל בנובמבר 1942. השלטונות הגרמניים ציוו על כל היהודים להתייצב, על מטענם האישי, בשוק. נערכה סלקציה: הזקנים והחולים הוסעו למחנה-ההשמדה בבלז'ץ לפי( גירסה אחרת, נורו במקום או בסביבתה הקרובה של בונאי), והשאר הועברו לגרודק יאגיילונסקי, נדחקו לגיטו הקיים שם וגורל אחיהם פקד גם אותם. ביערות הסביבה התחבאו מספר יהודים צעירים מיאנוב ומן הערים הסמוכות. הם היו עוברים ממקום למקום מפחד השוטרים הגרמנים והאוקראינים שרדפו אחריהם. הם נאלצו להחרים באיום( קשנב) מזון אצל האיכרים, שכן רובם היו חסרי אמצעים. על כן היה התנאי החיוני להחזקת מעמד ביער - הנשק שנקנה במחירים מסחררים בתיווך נוצרים מכרים. קומץ מבין המסתתרים ביערות אלה זכו לשחרור האיזור בידי הצבא הסובייטי יאנוב( שוחררה ב- 25.7.44) ולאחר זמן קצר עזבו את העיירה. <4>מ ק ו ר ו ת איו"ש: 1637 1825,03/1551,03/ 1996/ E/ M-1 אמת"י: (3 F) 83 P אצ"מ: 3- F.3 "דראהאביטשער האנדעלסצייטונג" 9.1.1891; "מארגען" 17.6.1927; "פאלקספריינד" 10.2.1928;