תרומות
ידלינסק JEDLINSK
כפר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: רדום
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
כללי
הכפר י' נזכר לראשונה במאה ה-15. בשנת 1530 העניק המלך זיגמונט הראשון למיקולאי ידלינסקי, בעל המקום, פריווילגיה שעל-פיה היתה י' לעיר על-פי החוק המגדבורגי. בשנים 1530-1630 היה המקום נתון להשפעת האריאנים. במאה ה-17 נערכו בי' שני ירידי מסחר שנתיים ושני ימי שוק שבועיים. באמצע המאה ה-17, בזמן פלישות השוודים, נהרס היישוב וכמעט נמחה מעל פני האדמה, ובשנת 1662 התגוררו בו רק 244 תושבים. בשנת 1869 ביטל השלטון הרוסי את מעמדה העירוני של י'.
קהילה יהודית קטנה היתה בי, החל מסוף המאה ה-18.יהודי המקום התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומגינות שטיפחו ליד בתיהם. עד סוף המאה ה-19 לא היתה בי' קהילה מאורגנת והיהודים קיבלו את שירותי הדת והקהילה הדרושים להם בקהילת רדום (ע"ע). בסוף המאה ה-19 התארגנה בי' קהילה והרב יצחק יעקב גלאז נבחר לרבה של י'. עם מותו בשנת 1892 נתמנה בנו, ר' נתן נטע גלאז, לרבה של הקהילה ושימש בתפקידו עד שנת 1912. אחריו כיהן ר' ראובן יששכר יוחמיאל רבינוביץ, מצאצאי "היהודי הקדוש", וממנה עבר לרבנות קמינסק.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בי' פעילות ציונית מסועפת למדי. בשנת 1923 נאספו בי' 56,500 מרקים (אינפלציוניים) במסגרת מפעל ה"שקל" הציוני.בשנת 1926 פתח "החלוץ" בי' בית-מלאכה לנגרות לנוער ובו למדו שמונה נערים ונערה אחת מבני המקום. גם "המזרחי" הקימה בי' סניף משלה, ובמחצית השנייה של שנות ה-20 פעלה בעיירה גם תנועת הנוער בית"ר.בשנת 1930 נמכרו בי' 100 "שקלים". בבחירות לקונגרס הציוני הי"ד (1925) קיבלה רשימת "על המשמר" 22 קולות, "עת לבנות" קיבלה 21 קולות ואילו "המזרחי", הרוויזיוניסטים, "מפלגת המדינה" וגוש "ארץ-ישראל העובדת" לא קיבלו קולות כלל. בבחירות לקונגרס הציוני הט"ו (1927) קיבלה "על המשמר" 14 קולות, "עת לבנות" - 5, "המזרחי" - 4, הרויזיוניסטים ו"מפלגת המדינה" - 25 ו"ארץ-ישראל העובדת" - 7 קולות. בבחירות לקונגרס האחרון ערב המלחמה, הקונגרס הכ"א (1939), קיבלה "על המשמר" 22 קולות, "המזרחי" - 3, הרוויזיוניסטים ו"מפלגת המדינה" - 4, "ארץ-ישראל העובדת" - 17.
במחצית השנייה של שנות ה-30 הורע מצבם הכלכלי של יהודי י'. התעמולה שניהלו האנטישמים המקומיים בדוישה להטיל חרם על עסקים של יהודים, ותקריות אלימות שבמהלכן הוכו סוחרים ורוכלים יהודים בשוק המקומי, הביאו משפחות יהודיות רבות עד פת לחם.
בתקופה זו עקרו כמה סוחרים יהודים יחד עם בני משפחותיהם מי' והתיישבו ברדום.
בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה י' בידי הצבא הגרמני. כבר בימי הכיבוש הראשונים נחטפו יהודים לעבודות כפייה באזור, בעיקר עבודות ניקיון ותיקון הכבישים שנהרסו במהלך הקרבות. בי' הוקם יודנראט ובראשו עמד יוסף דיאמנט, מעסקני הקהילה בתקופה שלפני המלחמה. ביודנראט היו חברים גם העסקנים הוותיקים לסלאו, אייגר, גייגר, ששימש הממונה על גיוס עובדי כפייה יהודים בשירות הגרמנים, ווינר.
עד 1941 היו רדיפות היהודים בי' מתונות בהשוואה למקומות אחרים. הם חויבו לעבוד 10 ימים בחודש במשקי האיכרים שבסביבה ובעבודות שירותים בעבור הגרמנים. בשאר הימים היו רשאים להתפרנס למחייתם. באביב 1941 הוקם בי' גטו. הגטו לא היה סגור, אך המגורים בו היו בצפיפות רבה, בפרט לאחר שגם יהודי פשיטיק (ע"ע) ובלוטניצה הועברו לי' ומספר האנשים בגטו הגיע ל-1,000 ויותר. בתחילת 1942 הורע מצב יושבי הגטו, הוטלו הגבלות על היציאה ממנו והיהודים שוב לא יכלו לרכוש מזון בכפרים. בפברואר 1942 רצחו הגרמנים יהודייה וילדיה, שנתפסו מחוץ לגטו ללא אישור מן הגרמנים.
באוגוסט 1942 חוסל הגטו בי'. אלף היהודים שישבו בו הועברו לגטו בביאלובז'גי (ע"ע). במהלך הגירוש נרצחו בי' 68 יהודים, בעיקר זקנים וחולים שהתקשו לצאת מבתיהם ולהתייצב במקום הריכוז. בתחילת אוקטובר גורשו יהודי ו' וביאלובז'גי ומצאו את מותם בטרבלינקה.
בדצמבר 1942 הקימו הגרמנים בי' מחנה עבודה גדול והביאו אליו כ-2,000 פולנים ויהודים מאזור רדום. הפולנים הועסקו בהנחת קווי חשמל והיהודים בעבודות בנייה וסלילת כבישים. מפעם לפעם נערכו במחנה אקציות ובמהלכן נרצחו יהודים שלא היו מסוגלים להמשיך לעבוד. המחנה בי' חוסל בפברואר 1944. כמה מאות פועלים יהודים הוצאו להורג במקום, והאחרים הועברו למחנות עבודה אחרים באזור רדום.