תרומות
יודלובה JODLOWA
ישוב עירוני בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: יאסלו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,878
· יהודים בשנת 1941: כ-301
· יהודים לאחר השואה: 17
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
יודלובה נכבשה על-ידי הגרמנים, כנראה ב- 8- 9 בספטמבר 1939. כמה שבועות אחרי הכיבוש הגיעו למקום חיילים גרמנים שכיתרו את הכפר. הם גירשו מתוכו את כל היהודים והריצום לנהר. שם בליווי מכות קשות אילצו את היהודים לדרוך על קרום הקרח הדק. קרה שהקרח נשבר, והאנשים שקעו בתוך המים. הוכה קשה גם יו"ר היודנראט. לאחר שעות אחדות של עינויים חזרו היהודים לבתיהם, שבינתיים נשדדו. באביב 1940 הגיעו למקום אנשי גיסטאפו, ויחד עם המשטרה הפולנית שדדו שנית את בתי היהודים. ב- 1940 הגיעה ליודלובה קבוצת פליטים מלודז'. ב- 1941 הם קיבלו עזרה מסוימת מי.ס.ס. בקראקוב. בפברואר 1942 היו בטיפולו של הי.ס.ס. 110 מיהודי יודלובה. בתקופה ההיא נלקחו גברים ונשים לעבודת-כפייה, ורבים שולחו למחנות-עבודה. במארס 1942 היו במחנה במיילץ כמה יהודים מיודלובה, ונראה שגם בפוסטקוב נכלאו יהודים מיודלובה. עד ליולי 1942 ישבו יהודייודלובה בבתיהם והמשיכו לעסוק בחקלאות. ב- 10 ביולי 1942 אירע המקרה הראשון של רצח קבוצתי ביודלובה. באותו יום רצחו הז'אנדארמים הגרמנים מיאסלו 25 יהודי יודלובה. ב- 12 באוגוסט 1942 חוסל היישוב היהודי ביודלובה. בבוקרו של אותו יום נצטוו כל היהודים להתייצב בכיכר- השוק. ליהודים נאמר, שהם אמורים לעבור לגיטו גדול ומותר להם לקחת עמהם מטען-אישי. בכיכר נגזלו מהיהודים כל דברי-הערך. משם הובלו כולם, כ- 160 איש, קבוצות- קבוצות ליער פשצ'יצה. שם, לאחר שנאלצו לפשוט את בגדיהם, הומתו בירייה מעל הקבר הפתוח. מן הקבר ברח יהודי אחד, הרש גלר. כמה וכמה מיהודי יודלובה שעלה בידם להתחמק ולא להתייצב בכיכר, ניצלו במקומות מחבוא בצד ה"ארי". עם שחרורה של יודלובה חזרו למקום מולדתם 17 יהודים, והקימו אנדרטה במקום הרצח ההמוני. בגלים שונים של ההגירה היהודית מפולין עזבו כל היהודים את יודלובה בדרכם לארצות המערב.
תחילה היתה יודלובה כפר, שהוקם על פי החוק המאגדבורגי ב- 1353 או ב- 1359 באישורו של המלך קאז'ימייז' הגדול, אך במאות ה- 19 וה- 20 היתה יודלובה ליישוב עירוני. מקצת מן התושבים עסקו במסחר ומלאכה, וכן נתקיימו בה ימי שוק ויריד, אולם רוב תושביה המשיכו להתפרנס על החקלאות. מסילת-הברזל פסחה על יודלובה, ותחנת-הרכבת הקרובה אליו היתה במרחק של 26 ק"מ. נראה שראשוני היהודים התישבו ביודלובה, בסוף המאה ה- 18. באמצע המאה ה- 19 היה במקום יישוב יהודי מאורגן בקהילה. רבה של קהילת יודלובה בתקופה ההיא היה ר' עוזר ב"ר צבי אייזנברג (נפטר ב- 1870). מ- 1897 כיהן בקודש ר' שלמה-זלמן ב"ר אברהם פרנקל, קודם רב ואדמו"ר בוויילופולה. ר' שלמה-זלמן ניהל ביודלובה גם חצר אדמו"רים. ב- 1924 בערך העתיק ר' שלמה-זלמן את מקום-מושבו לדמביצה, שם נפטר ב- 1937. במקומו בא ר' אברהם פרנקל (אולי בנו של ר' שלמה-זלמן). נראה שגם הוא עזב את יודלובה, שכן ב- 1936 וב- 1937 נמסר על כהונתו של אברהם-אבא (אבוש) ב"ר אלעזר הורוביץ. ר' אברהם-אבא, וכן קודמו ר' אברהם פרנקל נספו בשנות השואה. יהודי יודלובה התפרנסו בעיקר על מסחר זעיר ורוכלות בכפרים. הקואופראטיבים הפולניים, שהוקמו עוד קודם למלחמת- העולם הראשונה, נישלו מפרנסתם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם רבים מיהודי המקום. גם מבחינת ביטחונם היה מצבם של יהודי יודלובה מעורער. ביטוי לכך היו הפרעות שפרעו האספסוף המקומי וכפריי הסביבה ביהודי המקום ב- 1919. נשדדו אז חנויותיהם ובתיהם של משפחות יהודיות, והמסיתים לפרעות קראו לאיכרים להימנע ממכירת דברי מזון ליהודים. בקרב היהודים השתררה מצוקה, ומשפחות אחדות אף הגיעו עד כדי רעב ממש. משלוחי-המזון (בעיקר שמנים) מטעם הג'וינט ומוועד העזרה בטארנוב לא היה בהם די כדי לשפר את מצבם. יחסה העויין של האוכלוסייה הלא-יהודית אל יהודי יודלובה המשיך לתת אותותיו גם בשנים שלאחר-מכן. הרוכלים היהודים, שחיזרו עם מרכולתם בכפרים, הם שחזו מבשרם פירושו של יחס זה. בשנות ה- 30 נטשו רבים מהם את עיסוקם. ב- 1928 דרשו המורים בבית-הספר העממי שבמקום מן התלמידים היהודים לגזוז את פיאותיהם. ב- 1937 איבדו כל הקצבים היהודים את מקור-פרנסתם, שכן בגזירת השחיטה לא אושר ליהודי יודלובה לקיים אפילו אטליז כשר אחד. ביודלובה לא נתקיים כנראה שום ארגון ציוני. לקראת הקונגרס הציוני ב- 1935 נמכרו בסך-הכל 10 שקלים, וקולותיהם של כל השוקלים ניתנו לרשימת "הציונים הכלליים".