תרומות
ייז'ייז'אני JEZIERZANY
עיירה בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: בורשצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-2,272
· יהודים בשנת 1941: כ-1,302
· יהודים לאחר השואה: כ-50
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
עם פרוץ המלחמה בין גרמניה ופולין ב- 1.9.39 הפכה ייז'ייז'אני, בשל קירבתה אל הגבול הרומני, למקום-מעבר חשוב לפליטים במנוסתם מפני הצבא הגרמני. בין הפליטים היו יהודים רבים, שקיבלו עזרה מבני הקהילה המקומית וחלקם אף נשארו במקום. ב- 17.9.1939 נכנסו לייז'ייז'אני יחידות הצבא האדום. רוב היהודים שנמנו עם המעמד הבינוני חששו מפני התמורות שעתיד היה להביא עמו המשטר הסובייטי. ואמנם נשתנו יסודות הכלכלה היהודית: החנויות היהודיות הפרטיות נסגרו באופן הדרגתי, לאחר שאזל מלאי הסחורות, והוטלו עליהן מיסים כבדים; בעלי-מלאכה המשיכו בחלקם לעבוד באופן פרטי, אך ב- 1940 הוחל בארגונם בקואופרטיבים. כל הפעילות היהודית הפוליטית והציבורית מלפני המלחמה הופסקה. מספר צעירים יהודים, מאוהדי המשטר החדש, השתתפו במוסדות עירוניים. חלק מפליטים יהודים ממערב פולין גורשו בקיץ 1940 מייז'ייז'אני לפנים ברית-המועצות. אחרי פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב- 22.6.1941 גוייסו יהודים במספר ניכר לצבא האדום. כבר בסוף יוני החל פינוי העיר על-ידי הסובייטים, ורק כמה עשרות מיהודי ייז'ייז'אני הצטרפו אליהם. ב- 8.7.1941 נראו בייז'ייז'אני יחידות הצבא ההונגרי. המוסדות העירוניים היו אז בידי הלאומנים האוקראינים. במחצית הראשונה של יולי 1941 ריכזה המשטרה האוקראינית קבוצה גדולה של גברים יהודים לשם הוצאתם להורג ביער "לופניק" הסמוך, ורק הודות להתערבותם של חוגים אוקראינים מקומיים מתונים לא בוצע הרצח והגברים שוחררו. גם הקצינים ההונגרים פעלו לביטול הגזירה. באותם הימים נרצחו רבים מיהודי היישובים הסמוכים: בכפרים פליאטקוביץ וז'ייליינייץ נרצחו רוב היהודים. שרידי הקהילות הללו נמלטו לייז'ייז'אני ומצאו בה מקלט ארעי וסיוע. בחודשים יולי-אוגוסט 1941 שימשה ייז'ייז'אני תחנת מעבר לפליטים יהודים שגורשו מקארפאטורוס. לעתים ניתן לפליטים הללו להעצר לחנייה קצרה בעיר, ואמנם יהודי ייז'ייז'אני ניצלו אפשרות זו כדי להגיש להם אוכל ובגדים לקראת המשך דרכם בכיוון בורשצ'וב. מתחילת הכיבוש חטפו החיילים ההונגרים את יהודי המקום לעבודת-כפייה לתיקון הכבישים והגשרים שניזוקו במהלך הקרבות באיזור. השוטרים האוקראינים ערכו חיפושים בבתים, שדדו רכוש ואסרו יהודים שהוחשדו על-ידם באהדה למשטר הסובייטי. יהודים אלה הוחזקו במרתפים של בניין העיריה, שם התעללו בהם. קיום מגע עם המושל הצבאי ההונגרי ועם השלטונות האוקראיניים העירוניים, הסדר שאלת עבודת-הכפייה, השתדלויות לשחרור היהודים שנאסרו והגשת עזרה חומרית לנזקקים, התארגן ועד שהיה מורכב מפעילי ציבור ואנשי ועד הקהילה קודם ספטמבר 1939. בספטמבר 1941 עברה העיר לשליטתם הישירה של הגרמנים. לפי פקודתם הוקם היודנראט במקום, והשתתפו בו אחדים מבין אנשי הוועד הקודם. בראש היודנראט עמד מנדל מייברגר - לשעבר יו"ר ועד הקהילה ותקופה מסויימת גם ראש-העיריה. בכל המקורות צויין, שמייברגר ורוב חברי המועצה היהודית עמדו בכבוד כנגד הלחץ הגרמני והשתדלו לטפל בכל הבעיות שהעסיקו את בני הקהילה במטרה להקל על סבלם ולחזק את עמידתם. באוקטובר 1941 רוכזו היהודים ברובע מיוחד ונאסר עליהם לעזוב את השטח, תוך איום בעונשים כבדים. אולם הרעב הכבד שפקד את הקהילה אילץ רבים להתעלם מאיסור זה, ונעשו נסיונות להגיע לכפרים בסביבה כדי להשיג מעט מזון. בדצמבר 1941 נתקבלה דרישה לספק 150 צעירים יהודים למחנות-העבודה בבורקי ויילקיה ובסטופקי. לאחר השתדלות היודנראט אצל הגרמנים הופחת המספר ל- 100. אחר-כך הוקם בייז'ייז'אני, ביוזמת היודנראט, ועד ציבורי, שבו נטלו חלק משפחות הנשלחים למחנות, ומטרתו היתה הבטחת הקשר עם הכלואים, וכן משלוח בגדים ומזון. באביב 1942 נחטפו קבוצות צעירים למחנה העבודה בהלובוצ'ק-ויילקי. מצד היודנראט והוועד הציבורי הנ"ל נעשו נסיונות לפדות אנשים מן המחנות. אמנם אחדים מן המחנות נפדו, אולם במקומם נתפסו אחרים ורובם המכריע ניספו בעבודה מפרכת, מחלות, רעב והתעללות, והאחרונים שבהם מצאו את מותם עם חיסול המחנות הללו בקיץ 1943. בחורף 1941- 1942 הוטלו על יהודי ייז'ייז'אני גזירות נוספות: החרמת כל כלי כסף ונחושת, איסוף כל הפרוות, וכן 2 קונטריבוציות שהוטלו אז על בני הקהילה. בחוות חקלאיות באיזור גידלו הגרמנים צמח "קוק-סאגיז", ממנו קיוו לייצר גומי סינתטי, ובקיץ 1942 הועסקו שם גם כ- 70 צעירות יהודיות בנות ייז'ייז'אני. בקיץ 1942 הוכנסו לרובע היהודי בייז'ייז'אני קבוצות יהודים מערי הסביבה: זאלשצ'יקי (ביולי - 200 איש), יאגייל-ניצה; וכן מן הכפרים: לאנובייץ גלמבוצ'ק, בילצ'ה זלוטה. בשעות המוקדמות של הבוקר יום 26.9.1942, הוקף הרובע היהודי על-ידי הגרמנים והמשטרה האוקראינית. כל מי שניסה להימלט נהרג במקום. היהודים שנתפסו הובלו לכיכר השוק. עם סיומה של האקציה גורשו למחנה- ההשמדה בבלז'ץ כ- 700 יהודים. גם מספר חברים של היודנראט, כולל היו"ר מייברגר, נמצאו ביו הקרבנות באקציה זו. אחדים מבין המגורשים למוות הצליחו לפרוץ את הקרונות ולקפוץ במהלך הנסיעה, ואולם הללו שלא נהרגו תוך כדי קפיצה ולא נתפסו על-ידי הגרמנים והאוכלוסיה המקומית חזרו לייז'ייז'אני. באוקטובר 1942 ניתנה הוראה שעל שרידי קהילת ייז'ייז'אני לעבור לגיטאות בערים הסמוכות כמו בורשצ'וב וטלוסטה. נשים וילדים גורשו למקומות אלה בעגלות, ואילו הגברים צעדו ברגל. בסך-הכול גורשו לשם כ- 500 מיהודי ייז'ייז'אני. בקיץ 1943 מצא אותם גורל היהודים שהיו במקומות אלה. מתוך הערכה שבמחנות-העבודה בסביבה נהנים היהודים מחסינות זמנית, הצליחו כמה עשרות מיהודי ייז'ייז'אני להגיע למחנות בכפרי הסביבה כמו: גלמבוצ'ק וליסובצה, ושם הועסקו, בעיקר בעבודות חקלאיות. בייז'ייז'אני עצמה נשאר קומץ יהודים, שעבדו באיסוף פסולת ובסידור הרכוש היהודי שנותר במקום אחרי הגירוש. באותה עת רכשה החברה הקבלנית במחיר זול ביותר את הסכמתם של השלטונות הגרמניים לפרק את כל בתי היהודים. החומר נוצל לצורכי בנייה ונמכר גם לאיכרים האוקראינים. היהודים המעטים שנותרו עדיין בייז'ייז'אני התחילו לבקש מקומות מחבוא אצל מכרים נוצרים ובנו "בונקרים" ביערות הסמוכים לעיר. יש המעריכים שבחודשי החורף 1942- 1943 הסתתרו ביער "דמבינה" כ- 300 יהודים מייז'ייז'אני והסביבה. אולם הגרמנים ומשתפי-הפעולה עמם מבין האוכלוסיה המקומית ערכו מצודים אחר המסתתרים, ומדי פעם היו מגלים ורוצחים אותם. באחד המיבצעים הגדולים לגילוי היהודים ביער "דמבינה" הרגו הגרמנים כ- 60 איש. רצח יהודי ייז'ייז'אני ביערות נמשך עד לשחרור העיר בידי הסובייטים ב- 6.4.1944. משבא הצבא האדום התקבצו בייז'ייז'אני כ- 50 ניצולים. בשל התקפת-נגד של הגרמנים נאלצו הניצולים להימלט שוב מן העיר, אולם הפעם הצטרפו אל היחידות הנסוגות - עד אשר שוב נכבשה העיר וחלפה הסכנה. שרידי קהילת ייז'ייז'אני עברו להתגורר בבורשצ'וב, שם התקבצו הניצולים מכל האיזור. בסתיו 1945 עזבו אחרוני יהודי ייז'ייז'אני את בורשצ'וב בדרכם לפולין, וב- 1946 המשיכו רובם מערבה למחנות העקורים באוסטריה ובגרמניה - ומשם לארץ-ישראל, לארצות-הברית ולארצות אחרות.
עד 1765 היתה ייז'ייז'אני אחוזת המלך. באותה שנה נחכרה לידי הטמאן השדה של פולין הכתר ואצלב ז'בוסקי. לאחר חלוקת פולין ב- 1772 וסיפוח האיזור לאוסטריה, נמכרה ייז'ייז'אני לצאצאיו של ז'בוסקי, ובמרוצת הזמן הועברה מידיהם לידי הנסיך ליאון סאפייהא. ב- 1902 הועבר לא הרחק מן העיירה קו מסילת-הברזל. באוגוסט 1914 נכבשה י, בידי הרוסים, שישבו בה עד 1917. עם התפוררות השלטון האוסטרי בסוף 1918 הוקם בה השלטון של הרפובליקה האוקראינית המערבית. ב- 1920 חדרו אליה פעמיים כנופיות פטלורה (פעם לפני כיבושה בידי הבולשביקים ופעם לאחר נסיגתם) ועשו בה הרס רב. בסתיו 1920 הוחזר בייז'ייז'אני השלטון הפולני, שהתקיים בה עד 17 בספטמבר 1939. לפי המסורת שנמסרה מפה לפה בין תושבי ייז'ייז'אני היהודים, היתה ישיבתם של אלה בעיר מזה שנים הרבה. בין היתר סופר על ישיבתם בייז'ייז'אני של כמה אנשי הכת של פראנק, לאחר שעזבו את בוצ'אץ'. כן ידעו זקני הקהילה לספר על בית-הכנסת הבנוי עץ שבעיירה ועל בית-העלמין הישן (לידו היה גם חדש) כישנים-נושנים. אולם מסורות אלו לא אושרו בתעודות כלשהן, לא רשמיות ולא יהודיות. ברשימות של משלמי מס-הגולגולת במאות ה- 16 - ה- 18 לא הוזכרו יהודי ייז'ייז'אני כלל; מ- 1717 ועד 1764 חנתה במקום בחודשי החורף יחידת-פרשים משוריינת, דבר שעשוי היה אף להרתיע יהודים מישיבת-קבע במקום בשל האיום המתמיד של השתוללות החיילים, גביית מיסים וההכרח במתן ו"מתנות". בנתונים הסטאטיסטיים מ- 1765 נעדר מקומם של יהודי ייז'ייז'אני. ישוב-קבע של יהודים התבסס, כנראה, רק לקראת סוף המאה ה- 18 עם העברת האחוזה לידים פרטיות של משפחת ז'בוסקי, והתפתחותו חלה במאה ה- 19. בעשור האחרון של המאה ה- 19 ובעיקר בתחילת המאה ה- 20 היתה הגירה ניכרת של יהודי המקום אל מעבר לים, שכן כבר ב- 1897 הוקם בארצות-הברית ארגון יוצאי ייז'ייז'אני. משנות ה- 90 למאה ה- 19 ועד למלחמת-העולם הראשונה היו היהודים רוב מוחלט בין אוכלוסי המקום. הלא-יהודים גרו בפרברי העיירה ועסקו בחקלאות. ב- 1902 ניסו פועלים, בעיקר אלה, שהובאו ממערב גאליציה לצורך הנחת מסילת-הברזל, לפרוע ביהודים, אולם ה"הגנה" שארגנו היהודים עמדה בפרץ והניסה את המתפרעים. ב- 1912 פרצה דליקה, שאכלה בתים רבים במרכזה של העיירה. כ- 30 משפחות, כולן יהודיות, נותרו ללא קורת-גג. בהשוואה לערים אחרות היה הכיבוש הרוסי של העיירה בשנים 1914- 1917 נוח יותר ליהודי ייז'ייז'אני. אולם הציקו להם המחסור במקורות הפרנסה, הדאגה לפליטים היהודים שהובאו מעיירות סמוכות וכן מגיפות הטיפוס שפרצו ב- 1915 וב- 1916. במקום הוקם ועד עזרה, שנתמך גם ב- 1916 בידי הוועד היהודי לעזרה בקייב, ומטעמו חולק מזון במטבח העממי, דברי הלבשה ואף כסף לנצרכים. בעת נסיגתם ב- 1917 פרעו החיילים פרעות ביהודים: שדדו חנויות, הציתו כמה טורי בתים והרגו שני יהודים מבני העיירה. ב- 1919 וב- 1920 פלשו אל ייז'ייז'אני כנופיות פטלורה. בשעה ששהו במקום שדדו רכוש יהודי, אנסו נשים ואף רצחו 3 יהודים. בעת ישיבת הבולשביקים בעיירה (יולי-ספטמבר 1920) הוחרמו מידי היהודים ה"אמידים" סחורות, וכמה מהם נאסרו לזמן-מה. משנכנסו לעיירה החיילים הפולנים לאחר נסיגתם של הבולשביקים, היו בימים הראשונים לשהייתם מקרי התעללות ביהודים - מעשי שוד, גזיזת זקן ופיאות. ב- 1924 סופח אל העיירה הכפר ייז'ייז'אנקה על 1,554 התושבים שבו, ובהם 160 יהודים. הסיפוח נועד, בין השאר, ליטול מיהודי ייז'ייז'אני את הבכורה באוכלוסיית העיר. יהודי ייז'ייז'אני התפרנסו ברובם ממסחר זעיר וממלאכה. מלבד בעלי חנויות ודוכנים נמצאו לא מעט סוחרים שעיקר פרנסתם בימי שוק ויריד בעיירה גופא, וכן בירידים שבעיירות הסביבה. רבים מהם היו מחזרים על הירידים כל ימות השבוע, ואך לשבתות ולמועדים היו שבים למשפחותיהם. היריד בייז'ייז'אני נודע בכל הסביבה בסחר סוסים וראשי-הבקר. סוחרי ייז'ייז'אני סיפקו גם סוסים ליחידות הצבא האוסטרי. בעלי-המלאכה כגון החייטים, הפרוונים, הכובענים וכן הנגרים הכינו לימי יריד ושוק מוצרים מוגמרים כגון מעילים מרופדים צמר-גפן, מעילים וכובעי פרווה וכן רהיטים פשוטים, ושיווקום לאיכרים. החייטים והפרוונים התאגדו בחברות וקיימו בתי-תפילה משלהם. לקראת סוף המאה ה- 19 הוקם איגוד בעלי-מלאכה "יד חרוצים". סיוע באשראי זול הגיש לסוחר ולבעל-המלאכה היהודי הבנק למסחר ולמלאכה, שהוקם ב- 1905 והמשיך בפעולתו עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה. בין שתי מלחמות-העולם הלך ורע מצבם הכלכלי של יהודי ייז'ייז'אני. גדל נטל המיסים על הסוחר ובעל-המלאכה, ומ- 1925 חדל להתקיים היריד המקומי לסוסים. כמו כן נסתם מקור הפרנסה שהיה קשור באספקת סוסים לצבא. לסוחרי תבואה ותוצרת חקלאית אחרת וכן לחנווני יהודי היו הקואופרטיבים האוקראינים והפולנים שהוקמו באותה תקופה מתחרים שקשה לגבור עליהם; ומה עוד שבשנות ה- 30 הושמעו קריאות לחרם על המסחר והמלאכה היהודיים, אפילו מפי הכמרים בכנסיות בעת התפילה. כתוצאה מכך היו רבים מיהודי העיירה לנזקקי סעד. את ההידרדרות במצב הכלכלי לא יכלו למנוע מוסדות-העזרה ההדדית שהוקמו בעת ההיא ואשר גילו פעילות ערה. בשיקום הריסות המלחמה עזר הג'וינט; בתמיכתו שוקמו בתים רבים, בשיתוף פעולה עם נדבנים מקומיים הוקם מטבח ליתומים ולילדים עניים. 150 ילדים נתמכו במזון, דברי-הלבשה ומכשירי-לימוד. עזרו לנצרכים גם החברות המסורתיות, כגון ביקור-חולים, הכנסת כלה. אגודת "פרנסת עניים" חילקה בימות החורף עצים להסקה וקמח לעניים. תמיכה כספית הגיעה גם מיחידים, יוצאי העיירה בארצות-הברית. ב- 1927 הגיעו שני בני העיר מארה"ב וחילקו בין הניצרכים סכומי-כסף ניכרים. עיקר תרומתם לצורכי ה"תלמוד תורה". עזרה קונסטרוקטיבית מצאו יהודי המקום בפעולתה של קופת גמילות-חסדים שהוקמה ב- 1927. בשנת 1933- 1934 העניקה הקופה 99 הלוואות על-סך כולל של 24,271 זלוטי. כאמור, היתה קהילה מאורגנת בייז'ייז'אני לקראת סוף המאה ה- 18 ובתחילת המאה ה- 19. ליד בית-הכנסת הגדול בנוי-העץ ובתי-התפילה של החייטים ושל הפרוונים הצמודים אליו, נבנה במאה ה- 19 בית-המדרש ומאוחר יותר הקלויזים של החסידים. הגדול שבאחרונים היה הקלויז על-שם האשה מאלי, שתרמה כסף להקמתו. מבין רבני המקום הידועים היה ר' שמעון הלוי הלר ב"ר משולם פייביש, נצר לגזע בעל ה"תוספות יום טוב". ר' שמעון נפטר ב- 1839. אחריו כיהן ר' בנימין זאב גוטסמאן, הידוע בשם ר' וולוולי, שניהל גם חצר אדמו"רות לפשוטי העם. ממנו קיבל ר' מרדכי אפשטיין, ועל ירושתו נתעוררה מחלוקת שכתוצאה ממנה כיהנו מסוף המאה ה- 19 שני רבנים בייז'ייז'אני, תחילה ר' יחיאל פפר ור' מאיר גוטסמאן ואחריו ר' אליעזר שפירא. בין שתי מלחמות-העולם המשיך ר' יחיאל בכהונתו עד פטירתו ב- 1937 ור' אפרים-פישל אריק עד 1925, בה יצא לווינה, שם נפטר ב- 1928. את מקומו של ר' אפרים פישל מילא ר' מרדכי אפשטיין ואת מקומו של ר' יחיאל ירש ב- 1937 הרב פענער. שנים רבות, מסוף המאה ה- 19 ועד לשנות ה- 30 של המאה ה- 20, עמד בראש הקהילה בייז'ייז'אני עסקן ציבורי שנטה לציונות - שמואל פוהורילס. לאחר עלייתו לארץ ישראל בא במקומו מנדל מייברגר, שהיה גם ראש היודנראט בייז'ייז'אני בתקופת השואה. לקראת סוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 שימשו יהודים גם כראשי-העיר. בעת הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה הודח ראש-העיר היהודי מכהונתו, אולם ב- 4 השנים הראשונות של השלטון הפולני הוחזר למשרתו. מאז סיפוח הכפר ייז'ייז'אנקה לייז'ייז'אני (ב- 1924) לא היה יהודי ראש-העיר או סגנו. ניצני ההשכלה נתגלו במוקדם בייז'ייז'אני. אלה מצאו ביטוי בלימודי חול שנפוצו בין הלומדים בבית-המדרש; אחדים מבני הנוער למדו אצל מורים פרטיים וכמה מהם עברו אף ללמוד בגימנסיות שבערים הגדולות. מבין אלה נתבלטו מספר אישים שפיארו את שמה של ייז'ייז'אני היהודית. יליד ייז'ייז'אני היה אהרן בלומנפלד הידוע בשמו הרומני רנאטי רומאן, משורר ומחזאי רומני דגול. את ייז'ייז'אני עזב א. בלומנפלד ב- 1867 בן 20 ונפטר ביאסי ב- 1908. בייז'ייז'אני נולד (ב- 1830) והתחנך הבלשן העברי הנודע משה שולבוים (נפטר בווינה ב- 1918). בן העיר ייז'ייז'אני היה גם הסופר והעתונאי מ. א. טננבלאט, עורך ה"טאגבלאט" בלבוב. החוגים הציוניים החלו את פעולתם בייז'ייז'אני בתחילת המאה ה- 20. אז הוקם הארגון הציוני הראשון בשם "אגודת ציון", ולו מועדון וספריה. עיקר פעולתו התרכז סביב לימוד השפה והספרות העברית. בתום מלחמת-העולם הראשונה חודשה הפעולה הציונית ואף התרחבה. החלוצים בין הארגונים הציוניים היו "תקוות ציון" ו"אגודת פועלי ציון", שהוקמו בשנים 1918- 1919. בשתי האגודות היו חוגים לספרות, וליד "תקוות ציון" נתקיימה גם להקה דראמאטית. ב- 1923 נוסד החלוץ שהקים קיבוץ-הכשרה באחוזה של יהודי בכפר הסמוך לייז'ייז'אני. ב- 1924 נוסדה אגודת אחוה שהצטרפה אחר-כך להתאחדות, אחת התנועות ציוניות הגדולות בייז'ייז'אני. ב- 1928 הוקם קן של גורדוניה ובאותה שנה קן בית"ר ששימש בסיס לפעולת הציונים הרביזיוניסטים במקום. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 נמסרו רוב קולות השוקלים לרשימת התאחדות (164) ולרביזיוניסטים (125). הציונים הכלליים קיבלו 7 קולות והמזרחי 2 קולות בלבד. בייז'ייז'אני התקיים בין שתי המלחמות בית-ספר עברי משלים מיסודה של "תרבות". ליד הארגונים הציונים נוסדו ספריות וחוגים לדראמה ולמוסיקה. הספריה הגדולה היתה על-שם י. ל. פרץ (2,000 ספרים) ולה אולם-קריאה, שבו התקיימו גם הרצאות.