תרומות
ייז'יירנה JEZIERNA
עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זבורוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 6,026
· יהודים בשנת 1941: כ- 700
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
הצבא הסובייטי נכנס לייז'יירנה ביום 17.9.1939. כפי שאירע בשאר המקומות שהיו נתונים לשלטון הסובייטי, הולאמו החנויות, הסדנות והחוות החקלאיות. נרדפו לא רק העשירים ובעלי החוות הגדולות אלא גם חקלאים בינוניים שנחשבו ל"קולאקים". אנשים אלה התקשו לקבל עיסוק רשמי כלשהו, אולם רוב היהודים מצאו על נקלה מקורות פרנסה במשרדים, בקואופרטיבים היצרניים שנוסדו, בחנויות הממשלתיות ובמוסדות אחרים. אמנם האוכלוסים ידעו מחסור במזון ובסחורות, אבל המסחר הבלתי-חוקי היה קיים: אנשים מכרו את חפציהם וקנו מזון מן האיכרים. בספטמבר 1939 הגיעו לייז'יירנה כמה מאות פליטים יהודים ממערב פולין. הם נדחקו למעונות משותפים, שהותקנו בחנויות-לשעבר. בקיץ 1940 שילחו השלטונות הסובייטיים את רוב הפליטים האלה לירכתי ברית-המועצות. עם פרוץ המלחמה הגרמנית-סובייטית נמלטו רק יהודים מעטים עם השלטונות והצבא הסובייטי הנסוגים. תוך כדי ההפגזות והדליקות היו יהודים שעזבו באורח זמני את העיירה, ואיכרי הסביבה ניצלו את ההזדמנות ושדדו את הדירות הנטושות. הנאצים נכנסו לייז'יירנה ב- 2.7.1941. בימים 4.7.1941- 3 ערכו הגרמנים והאוקראינים פוגרום ביהודים. על פי רשימה שמית ומידע מפי האוקראינים המקומיים, נכנסו הנאצים אל בתי היהודים והוציאו מתוכם את הגברים. בשעת ההוצאה מהבתים הכו את היהודים והתעללו בהם. היו גם הרוגים. כשאספו 180- 200 איש ירו בהם באחת החצרות, לאחר שציוו את האנשים לחפור לעצמם קבר אחים. תמורת שוחד כבד ניצלו אחדים ממוות. בשעת הפוגרום הועלו באש בית-הכנסת ובית-המדרש. ביום 5.7 הודיעו הנאצים כי האקציה נסתיימה, ועל כן חייבים היהודים לשוב לעיסוקיהם. היהודים הורשו לפתוח את הקבר המשותף ולהביא את ההרוגים לקבר ישראל. לאחר הפוגרום נתפרסמו תקנות אנטי-יהודיות מטעם השלטון האוקראיני המקומי. נאסר מגע עם "ארים", ובעיקר קניית מזון מהם. הוחל במצוד אחר יהודים לעבודת-כפייה: ניפוץ אבנים וסלילת דרכים (בעיקר הכביש זלוצ'וב-סקאלאט), הטענה בתחנת הרכבת ועבודה בחקלאות. הוקם יודנראט שהיה כפוף ליודנראט האיזורי בזבורוב. כיושב-ראש היודנראט נתמנה לנדר, לשעבר סוחר טקסטיל וסמל בצבא אוסטריה. שמות חברי היודנראט הידועים לנו הם: נוסקה (ניניו), פאקט, אברהם הוכברג, השופט צוומר, המהנדס שטיינברג. כדי לעמוד בדרישות המתמידות של הגרמנים הקים היודנראט מחלקה מיוחדת שסיפקה לגרמנים סחורות שונות, חפצי-ערך וכספים. בייז'יירנה פעל גם סניף של י.ס.ס. הוקמה משטרה יהודית, ובראשה הועמד המפקד וכסלר (סטודנט לשעבר). באוקטובר או בנובמבר 1941 הוקם בייז'יירנה מחנה-עבודה להודים. הוא שכן בשטח בית-העם הפולני לשעבר. המחנה הוקף גדר גבוהה ותיל דוקרני. תחילה נכלאו במחנה הפליטים שבייז'יירנה ועניי המקום, אך במרוצת-הזמן הובאו למחנה יהודים מכפרי הסביבה וכן מהערים קוזלוב, קוזובה, בורשצ'וב, צ'ורטקוב, זאלשצ'יקי, מונאסטז'יסקה, פודהאייצה טלוסטה, יאגיילניצה וקופיצ'ינצה. האסירים הועסקו בעיקר בסלילת כבישים ומסילות-ברזל. ליד המחנה - בבית אבא כץ - הוקם מחנה קטן לנשים, שהועסקו בשירותים למען מחנה הגברים (כביסה, בישול, וניקיון). היודנראט חוייב להתקין ולצייד את שני המחנות על חשבונו. היה עליו גם להזין את האסירים, ולשם כך העביר היודנראט לידיו מאפיה פרטית. במחנה שררו תנאי- אימים - עבודה שאין לעמוד בה, רעב וקור, עינויים מידי הצוות המעבידים שלפי הסברה היו אוקראינים. מפקד המחנה, איש ה-אס. אס., נהג להרוג אסירים יום-יום. גם המחלות המידבקות קצרו קציר-מוות. אסירים חדשים היו ממלאים את מקומם של הנספים. בעזרת שוחד וקשרים השתדלו יהודי ייז'יירנה לא להיכלא במחנה. מצב היהודים מחוץ למחנה היה המתקבל איכשהו על הדעת, אף-על-פי שרבים מבין הכשרים לעבודה הועסקו בכפייה על-ידי הגרמנים באותם מקומות-עבודה כמו אסירי המחנה, אולם הם הוסיפו לגור בדירותיהם ולא הופקרו לעינויים ולרצח. הם גם לא רעבו, בדרך-כלל, בזכות המגע הקל עם איכרי הסביבה. באביב 1942 הועסקו כ- 300 יהודים בחקלאות בחוות שבסביבה. באביב ובקיץ 1942 גברה בין יהודי ייז'יירנה החרדה בקשר לידיעות על השמדת היהודים במקומות שונים באיזור. ביוני הגיעו לייז'יירנה 34 שרידים מכפרי הסביבה, שניצלו מן הטבח שנערך שם. האקציה הראשונה בייז'יירנה היתה בט"ז באלול תש"ב (אוגוסט 1942). השוטרים הגרמנים והאוקראינים, בעזרת השוטרים היהודים, הוציאו את היהודים מדירותיהם וריכזו אותם לפני ביתו של מנדל פישר. בבתים וברחובות נורו 150 איש. כ- 200 מבין החטופים הוטענו על משאיות, הובאו לתחנת זבורוב ומשם הוסעו אל מחנה ההשמדה בבלז'ץ. בייז'יירנה נשארו לאחר האקציה, מלבד אסירי המחנה, היהודים שהסתתרו במחבואים, וגם אלה שהיו בשעת מעשה בעבודה. תפקיד היודנראט לאחר האקציה היה איסוף ואיחסון החפצים שנותרו לאחר השילוח וההריגות. הגרמנים לקחו את החפצים הטובים ביותר. קצתם נפלו בידי השלטונות האוקראיניים במקום וקצתם הצליח היודנראט לנצל לשם קניית מזון למחנה. האקציה השנייה היתה באוקטובר 1942. היהודים שעדיין נותרו בייז'יירנה (מחוץ למחנה) נצטוו לעקור לגיטו זבורוב. היודנראט אסף בין היהודים כופר רב כדי שיבטלו השלטונות את הגזירה, אך ללא הצלחה. בזבורוב נדחקו הבאים אל הגיטו הצפוף, וגורלם הסופי היה כגורל אוכלוסי המקום. כמה מיהודי ייז'יירנה ברחו מן הגיטו, התחבאו בסביבה או שבו בחשאי לעיירתם. השלטונות בייז'יירנה הסכימו, במחיר שוחד כבד, להקים במקום שני מחנות קטנים "מיוחדים" ל- 50 גברים ול- 50 נשים. יתכן שמחנות אלה הוקמו קודם- לכן. המחנה הגדול שבבית-העם הפולני הוסיף להתקיים. המחנות שבייז'יירנה חוסלו במאי או ביולי 1943: השוטרים האוקראינים (או צוות המחנה) הוציאו את היהודים לבית- העלמין ורצחו את כולם ביריות.
ייז'יירנה נזכרת בפעם הראשונה ככפר ב- 1545. ב- 1615 עברה לבעלות משפחת סובייסקי שהקימה בה מבצר, ואז הוענקו למקום זכויות עירוניות. במלחמות שעברו על פולין מ- 1648 ועד לחלוקתה ב- 1772 חרבה העיר פעמים אחדות אף נהרס המבצר. אמנם היא הוקמה שוב ושוב, בגלל מצב הבטחון הרעוע לא התפתחה. ב- 1870, עם סלילת מסילת הברזל לבוב-טארנופול, עבר הקו בעיבורה של ייז'יירנה, והוא שגרם להתפתחותה. עד 1772 לא היה כנראה ישוב יהודי קבוע בייז'יירנה. אמנם מדי פעם התיישבו בה יהודים, אבל עם חורבן המקום הם נמלטו למקומות אחרים. להתפתחותו של היישוב היהודי מ- 1860 גרמה בעיקר העובדה, שהיהודי מנדל יאמפולר רכש אז את האחוזה של הגרף לובומירסקי ששטחה היה 11,500 דונאם. האיש ניהל את האחוזה בהצלחה, העסיק פקידים יהודים רבים ואף הקים בתוכה משרפת יי"ש מודרנית וטחנות-קמח. אחריו קנו עוד כמה יהודים חלקות אדמה, ושהגדולה בהן היתה של 1,200 דונאם. מלבד מן החקלאות התפרנסו יהודי ייז'יירנה ממסחר בתוצרת חקלאית (ריכוז התוצרת, אריזתה ומשלוחה דרך תחנת הרכבת שהיתה בעיר). היהודים עסקו גם במסחר במוצרים אחרים, שנועדו לספק את צורכי האוכלוסיה המקומית ושל כפרי הסביבה. מבין מפעלי התעשייה הזעירה התקיימו בייז'יירנה - ורובם בידי היהודים - כמה טחנות-קמח, מפעל קטן לגריסים, מפעל לייצור שמן מפשתן וכן בית-מלאכה שבו צבעו את הבדים המיוצרים על-ידי האיכרים. יהודי ייז'יירנה עסקו בכל ענפי המלאכה. היו בייז'יירנה בנאים. נגרים, נפחים, חייטים, סנדלרים, תופרות ופרוונים. בראשית המאה ה- 20 היו בייז'יירנה רופא ורוקח יהודים. ענף פרנסה נוסף היו בתי-ההארחה שהתפתחו עם קביעת חצרו של אדמו"ר במקום. בזמן מלחמת-העולם הראשונה עברה ייז'יירנה מיד ליד פעמים אחדות. תחילה כבשו אותה הרוסים, לאחר-מכן שחררוה האוסטרים, הרוסים כבשו אותה בשנית ב- 1916, ובנסיגתם אז שרפו בתים רבים של היהודים, בתוכם בית-הכנסת. לאחר כניעתה של אוסטריה הוקם בייז'יירנה שלטון אוקראיני. במאי 1919 עברה העיירה לשלטון פולין. לאחר מלחמת- העולם הראשונה המשיכו יהודי ייז'יירנה לעסוק בפרנסותיהם הקודמות. אמנם מספרם הלך וקטן, אך המיבנה הכלכלי של היישוב לא השתנה. המסחר היהודי נפגע על-ידי התחרות מצד הקואופרטיב האוקראיני והסוחרים הפולנים. לעזרת הסוחר ובעל-המלאכה היהודי הוקם ב- 1930 "בנק עממי שיתופי"; ב- 1931 היו בו 167 חברים בעלי מניות, שמחיר כל מניה היה 25 זלוטי. ב- 1937 גדל מספר בעלי המניות של הבנק ל- 195, וכנראה כלל כמעט את כל בתי- האב היהודיים בעיירה. באותה שנה נמנו עם בעלי המניות 48 חקלאים, 95 סוחרים ובעלי-מלאכה המעסיקים פועלים, 13 בעלי-מלאכה בלא פועלים שכירים, 4 פקידים ו- 36 אחרים. בין בתי-התפילה בייז'יירנה בלט בית-הכנסת הגדול שנבנה מעץ כנראה בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 מתרומתו של בעל האחוזה מנדל יאמפולר. ראוי לציין שהבנאים יהודים היו, והם שבנו גם שתי כנסיות בייז'יירנה. לאחר שריפתו של בית-הכנסת ב- 1916, כאמור, על-ידי צבאות רוסיה, הוא חזר ונבנה אחרי המלחמה, והפעם התורם הראשי היה מנהל האחוזה הנ"ל, ראש הקהילה דוד בליטשטיין, שתרם 600 דולר. בית-הכנסת נחנך מחדש ב- 1923. מבין בתי-התפילה האחרים יש לציין את בית-המדרש, שבו התפללו חסידי הוסיאטין-ריז'ין, המניינים ליד האדמו"ר והרב המקומי וכן בתי-תפילה קטנים, אחד של בעלי-מלאכה והאחר של הציונים שהוקם לאחר-מכן. האדמו"ר הראשון והמפורסם ביותר בייז'יירנה היה ר' שלמה חר"פ. הוא היה יליד המקום (אביו היה פונדקאי), הוסמך על-ידי ר' מאיר מפרמישלן ונעשה לאדמו"ר להמונים שצבאו על פתחו. לאחר פטירתו ישב בראשית המאה ה- 20 בייז'יירנה האדמו"ר מבית ריז'ין, ר' יצחק-לוי מנסון, בעל "בך ידבק ישראל". מרבני המקום ידועים ר' זליג אשר אפטוביצר, שישב בייז'יירנה מסוף המאה ה- 19 ועד פטירתו ב- 1916, ור' אליעזר- ליפא שליט"א, שנבחר ב- 1918 וכיהן בייז'יירנה עד סוף קיומה של הקהילה. הפעילות הציונית ראשיתה בייז'יירנה עוד בשלהי המאה ה- 19. בין הפעילים הציונים הראשונים היה מורה בבית-הספר מיסודו של הבארון הירש, שמריהו אימבר, אחיו הצעיר של מחבר "התקוה". ב- 1906 נקראה האגודה בשם "דורשי ציון" ולידה הוקמה ספריה. לאחר מלחמת-העולם הראשונה נתקיימו בייז'יירנה סניפי המפלגות הציוניות של הציונים הכלליים, הציונים הראדיקאלים, המזרחי, ההתאחדות והמפלגה הרביזיוניסטית. גם לתנועות-הנוער של גורדוניה והנוער הציוני היו סניפים בייז'יירנה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1933 התחלקו קולות השוקלים כלהלן: 102 לציונים הכלליים, 23 - להמזרחי ו- 44 להתאחדות. קודם למלחמת-העולם הראשונה עמדו יהודים בראש מועצת העיריה. בסוף המאה ה- 19 ובראשית ה- 20 כיהן בתפקיד זה מ. אוסטרזצר, ולאחר מותו ב- 1909 נבחר הרוקח לודוויק מינץ. בבחירות לשלטון המקומי ב- 1932 נבחרו מתוך 48 המאנדאטים 18 יהודים. ראשי הקהילה שנבחרו מראשית המאה ועד פרוץ מלחמת-העולם השנייה, נתמכו על-ידי המפלגות הציוניות. בסוף המאה ה- 19 הוקם בייז'יירנה בית-ספר מיסודו של הבארון הירש. בין שתי מלחמות-העולם הוחרם בניינו על- ידי השלטונות ויועד לבית-ספר ממלכתי כללי. בראשית שנות ה- 20 הוקם בית-ספר עברי משלים. ילדי ישראל שהמשיכו בלימודיהם התיכוניים נסעו יום יום ברכבת לטארנופול שבה למדו. בפעולות תרבות עסק בתקופה שבין שתי מלחמות- העולם האיגוד הציוני "התחיה", שלידו היו ספריה, אולם קריאה וחוג לדראמה. מבין אנשי-השם ילידי י, יצוינו הסופר האידי א. מ. פוקס והעסקן הציוני עו"ד אפרים ואשיץ, מי שעמד בראש ההגנה העצמית היהודית בלבוב ב- 1918. באמצע שנות ה- 30 התחילו בריונים להתנכל ליהודים בכפרי הסביבה, ובאחדים מהם אף הצליחו לגרש את כל היהודים משם.