תרומות
טלוסטה TLUSTE
עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זאלשצ'יקי
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-2,629
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,700
· יהודים לאחר השואה: כ- 100
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
במחצית הראשונה של ספטמבר 1939 היתה טלוסטה למקום-מעבר חשוב של הפליטים ממערב-פולין, שניסו להגיע לגבול רומניה. הקהילה היהודית הושיטה עזרה לפליטים יהודים אלה, שעברו דרך העיר או התעכבו בה; ב- 17.9.39 נתפסה העיר בידי הצבא הסובייטי. תחילה הותר לסוחרים יהודים זעירים להמשיך בעסקיהם, אולם במרוצת הזמן, בגלל נטל המסים, סגרו רובם את חנויותיהם. המחסנים של סוחרים גדולים הולאמו. בעלי-מלאכה יהודים נדרשו להתארגן בקואופרטיבים, אם כי ברובם המשיכו לעבוד בביתם באופן פרטי. היהודים השתלבו במינהל העירוני והממלכתי ומילאו תפקידים חשובים ברשת הצרכניות ושרותי-שיווק. מוסדות הקהילה נסגרו, והחיים היהודים הקהילתיים נמשכו במידת מה בבתי-כנסת שנתקיימו באופן רשמי. מספר פליטים יהודים ממערב-פולין, שמצאו מקלט בטלוסטה, הוגלו בקיץ 1940 לירכתי ברית-המועצות. משפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות גויסו צעירים יהודים לצבא האדום. בשל התמוטטותה המהירה של החזית הסובייטית והידיעות על פינוי העיר, נתארגנו קבוצות יהודים לבריחה לפנים ברית-המועצות, אולם רק מעטים הצליחו בכך. כבר בימים אלה שלפני פינוי העיר בידי הסובייטים הורגשה מתיחות בין היהודים לאוקראינים, אלא שחוגים מתונים בקרב האוקראינים הרגיעו את האוכלוסיה היהודית שלא יאונה לה כל רע. ב- 6.7.41 עזבו אחרוני החיילים הסובייטים את העיר. כבר למחרת היום פרעו האוקראינים שבסביבת טלוסטה פרעות ביהודי הכפרים הסמוכים ורצחו כ- 200 איש. הפורעים ניסו לחדור גם לטלוסטה, אך הודות להתערבותו של הכומר האוקראיני המקומי איזבולסקי נמנע הדבר. גם הכומר הפולני הצטרף למאמצים למנוע פגיעות ביהודים מצד האוכלוסיה הפולנית. ב- 9.7.41 נכנסו לטלוסטה יחידות הצבא ההונגרי, בעלי-בריתם של הגרמנים. יחסם אל היהודים היה מתון לערך, אף כי אירעו מקרים של שדידת רכוש יהודי על-ידי חיילים הונגרים. פלוגת פרשים הונגרים הכניסה את סוסיהם לבית המדרש וחיללו את תשמישי-הקדושה. כן ציוו על יהודים למסור את מקלטי-הרדיו והחלו בחטיפות אנשים לעבודת-כפייה. ב- 1.8.41 הגיעו לטלוסטה כ- 2,000 יהודים, שגורשו על-ידי השלטונות ההונגריים מקארפאטורוס. יהודי טלוסטה הקימו ועד של 12 איש לארגון סיוע לפליטים. הם דאגו להם לקורת גג בשבילם ולארוחות חמות. 3 שבועות שהו הפליטים הללו בטלוסטה ואחר-כך הובלו לקאמיינייץ-פודולסקי, שם נספו רובם. ב- 1.9.41 עברה העיר לשליטתם הישירה של הגרמנים, וכבר בו ביום הוטלה על יהודי טלוסטה שורה של גזירות: כל יהודי מגיל 12 חוייב לשאת סרט לבן ועליו מגן דוד בצבע כחול; נאסר על היהודים להלך ברחוב הראשי ולעזוב את שטח העיר; תחילה הותר ליהודים לערוך קניות בשוק רק במשך שעה ליום, ואחר-כך נאסר עליהם לחלוטין לבוא לכיכר השוק. בספטמבר 1941 ציוו הגרמנים להקים יודנראט. בראשו של היודנראט הועמד יעקב פל, שניהל עד כה את הוועד המקומי לעזרה לפליטים. בענייני היהודים טיפלו בשלב זה בעיקר אנשי הגיסטאפו מצ'ורטקוב, שהיו באים לעיתים קרובות לעיר ומטילים את אימתם על היודנראט ועל הקהילה כולה. תחילה נדרש היודנראט לספק אנשים לעבודות-כפייה, למסור דברי-ערך ולערוך מיפקד של האוכלוסיה היהודית. חבר היודנראט ליאון קראסוצקי היה איש-הקשר בין המועצה היהודית לבין הגיסטאפו בצ'ורטקוב. ליד היודנראט פעלה משטרה יהודית שמנתה כ- 20 איש. בסוכות תש"ב הוטלה על יהודי טלוסטה קונטריבוציה. כמה מחברי היודנראט סירבו להמשיך בתפקידם במועצה בשל הקשיים במילוי הוראות הגרמנים. ואמנם חלו שינויים אישיים בהרכבה של המועצה; יעקב פל הושאר בתפקידו כיו"ר היודנראט. בסתיו 1941 הופעל על-ידי היודנראט מטבח ציבורי, אשר נוהל על-ידי מספר אנשי ציבור בולטים בעיר, ביניהם יוסף שכטר ודוד ברונשטיין. כדי להבטיח אמצעים לעבודת המטבח הוטל מס מיוחד על האמידים מבין בני הקהילה. גם בתנאים הקשים של הכיבוש הנאצי היתה הקפדה על הכשרות במטבח זה, שמילא תפקיד חשוב בהקלת מצוקתם של יהודי טלוסטה בחורף 1941- 1942. בנובמבר 1941 נדרש היודנראט לספק יהודים לעבודה בחוות חקלאיות ובמחנות-העבודה שבסביבה. חלק מן העובדים הועסקו בכ- 23 חוות חקלאיות שבין טלוסטה לצ'ורטקוב, שהיו בניהול החברה "ג. ג. קאוצ'וק". חברה זו עסקה בגידול צמח שממנו ניסו להפיק גומי. מנהלי החוות הבטיחו ליהודים תנאים נוחים, והיודנראט סיפק למטרה זו כ- 300- 400 איש. בשל התנאים הטובים לערך היו היודנראט ובני הקהילה מעוניינים להגדיל את מספר העובדים בחוות אלו, אך נתקלו בהתנגדות הגיסטאפו בצ'ורטקוב. קבוצות אחרות של יהודי טלוסטה נשלחו למחנות-העבודה בקאמיונקה, בהלובוצ'ק ובבורקי-ויילקיה בקרבת טארנופול ושם היו נתונים לעבודה מפרכת, להשפלות, רעב ורצח. בתחילת דצמבר 1941 נמשכו החטיפות למחנות-העבודה בסביבה. לאחר שנודע ליהודי טלוסטה מה עלה בגורלם של הנשלחים למחנות אלה, לא נענו לקריאת היודנראט ועשו הכול כדי להתחמק ולהסתתר. עם זאת היו מגיעות בתקופה זו מדי פעם אנשי גיסטאפו מצ'ורטקוב וחוטפים עשרות יהודים למחנות. ב- 20.12.1941 נשלחו למחנות כ- 120 יהודי טלוסטה, ביניהם 3 חברי היודנראט: קראסוצקי, משה פפר וישראל קראמף. אחדים מקבוצה זו, כולל חברי היודנראט, שוחררו תמורת כופר רב ובתיווכו של היודנראט בסקאלאט. בדצמבר 1941 נצטוו יהודי טלוסטה למסור תוך 14 יום כל הפרוות שברשותם. כדי להבטיח מילוי דרישה זו נאסרו מספר יהודים כבני-ערובה. רוב בני הקהילה מסרו את הפרוות, אך היו אנשים שהעדיפו להשמיד את הפרוות ולא למסרם בידי הגרמנים. כן המשיכו הגרמנים לדרוש מן היהודים סחורות יקרות ערך, תכשיטים, דברי כסף, מעילי-עור, מגפיים ואריגים. בראשית 1942 התפטר יעקב פל מתפקידו כיו"ר היודנראט, ובמקומו נתמנה אברמאן, איש מיקולינצה. על שני יו"ר היודנראט הללו ישנן הערכות מפי הניצולים שבמציאות הנתונה השתדלו להקל על מצב בני-הקהילה והעדיפו את האינטרס הציבורי על האינטרס האישי. בפברואר 1942 עבר ניהול החוות החקלאיות לידי הוורמאכט וגברה הדרישה לספק עובדים נוספים. מנהלי החוות ביקשו להעניק לעובדים חסינות מסוימת, ועל רקע זה הורגשה מתיחות בינם לבין הגיסטאפו בצ'ורטקוב. ביולי 1942 דרשו הגרמנים להסגיר בידיהם 10% מכלל בני הקהילה, מבין הלא-כשרים לעבודה ומבין הנזקקים לסעד. באותו חודש נתפסו כ- 200 קשישים חולים. להשלמת המכסה הביאו אנשי הגיסטאפו 75 צעירות יהודיות, שעבדו בחווה בקוז'יה גורה בקרבת טלוסטה וכולן נשלחו להשמדה, כנראה במחנה בלז'ץ. בעקבות אקציה זו גברו המאמצים למצוא אישורים ממקומות-עבודה מוגנים, ובעיקר בחלק מן החוות החקלאיות שבהן גילו מנהלי-העבודה נכונות למנוע מסירת עובדיהם לשילוחים להשמדה. בעיר עצמה הכינו היהודים מקומות מחבוא מוסווים היטב, וקיוו למצוא בהם מחסה בעת האקציות. במשך כל חודשי הקיץ 1942 הועברו לטלוסטה קבוצות יהודים מעיירות ומכפרי הסביבה, ביניהם מהורודנקה, זאלשצ'יקי, הינקובצה ולאשקוביצה. האקציה השנייה בטלוסטה התחילה ב- 5.10.1942. הגרמנים, בעזרת המשטרה האוקראינית, אספו כ- 1,000 איש ושילחום להשמדה במחנה בלז'ץ. מאות רבות נרצחו ברחובות טלוסטה, וביניהם תינוקות רבים שאותם הרגו הגרמנים ועוזריהם במקום. עם סיום האקציה נקברו הקרבנות הללו בקבר-אחים בבית העלמין בטלוסטה. בראשית אוקטובר 1942 הותרה ישיבתם של שרידי היהודים באיזור צ'ורטקוב ב- 4 ישובים בלבד: בוצ'אץ', בורשצ'וב, קופיצ'ינצה וטלוסטה. כך התחילו להגיע לטלוסטה יהודים שפונו מיישובים אחרים באיזור. במקביל לכך נמשכו בטלוסטה החטיפות של היהודים למחנות-העבודה. החורף 1942- 1943 הביא עמו מחלות, ורבים מתו מטיפוס בהרות ומרעב. "ביקוריהם" של אנשי הגיסטאפו מצ'ורטקוב בטלוסטה תכפו כל כך, שלא ניתן היה לצאת לרחוב. הם היו מגיעים לפתע, נכנסים אל בתי היהודים ויורים בהם בבתים או בחצרות. בכל חודשי החורף והאביב 1943 נחטפו יהודי טלוסטה ברחובות ובתים, ונשלחו לבית הכלא המרכזי בצ'ורטקוב, ומשם צורפו לשילוחי-ההשמדה. באפריל 1943 קיבל הוורמאכט אישור מהגיסטאפו להעסיק כ- 1,500 יהודים בחוות חקלאיות. לצורך זה הוקמו מחנות בכפרים סבידובה, רוז'אנובקה, קוז'יה גורה, הולובצ'ינצה, שיפובצה ושרשניבצה. יהודי טלוסטה סברו, שבמחנות אלה ניתן יהיה לשהות לפחות עד לסיום עונת העבודה בחקלאות, ולכן יצאו כמה מאות איש מרצונם למחנות אלה. ב- 27.5.1943 התחילה האקציה השלישית. לפנות בוקר נשמעו יריות, וכ- 600 אנשי המשטרה הגרמנית בסיוע של המשטרה האוקראינית הקיפו את העיר וחסמו את כל דרכי היציאה ממנה. כ- 3,000 יהודים רוכזו בכיכר השוק, ולאחר מכן הובלו בקבוצות של 100- 200 איש אל בית העלמין, שם נרצחו ביריות במקום ונקברו בקברי-אחים. אחרי רצח זה הרגו הגרמנים את 70 הצעירים היהודים שעסקו בכריית הבורות ובמיון בגדיהם של הנרצחים. כן נרצחו ברחובות העיר כ- 800 יהודים כשניסו להימלט מפני הגרמנים. עם סיום האקציה נדרשה המשטרה היהודית לאסוף את הגויות ולקבור גם אותן בבית-הקברות היהודי. כעבור. שבוע ימים ניתנה הוראה, שכל שרידי הקהילה חייבים להתרכז תוך שעות ספורות בגיטו. כ- 3,000 איש הוכנסו ל- 2 רחובות שבהם היו רק כמה עשרות בתים. בצפיפות איומה, בתנאי רעב ומחלות ציפו האנשים בחרדה לבאות. רבים נמלטו וניסו להסתתר ביערות אצל מכריהם בקרב האוכלוסיה המקומית. מאחר שבאקציה האחרונה לא פגעו ביהודים שבמחנות-העבודה ובחוות חקלאיות באיזור יצאו שוב יהודים רבים מגיטו טלוסטה למחנות ולחוות. ב- 5.6.1934 נסגר הגיטו, ואנשי המשטרה היהודית נצטוו שלא להרשות ליהודים לצאת מגבולותיו. למחרת היום הגיעו לטלוסטה מספר מכוניות עמוסות אנשי גיסטאפו ושוטרים אוקראינים. הללו התפרצו לגיטו והתחילו לאסוף את כל היהודים שהיו בו. במיוחד השתדלו הגרמנים והאוקראינים לגלות מחבואים, ולצורך זה עקרו רצפות, הרסו קירות ואף הציתו בתים. כל היהודים שנתפסו הובלו לבית-העלמין ונרצחו שם. קציר-הדמים באותו יום הגיע ליותר מ- 1,000 איש. אחרי הטבח יצאו שוב קבוצות יהודים שנותרו בחיים לחוות חקלאיות, וכ- 120 איש שנשארו בעיר התרכזו במספר בתים שבגיטו. ב- 9.6.1943 הועברו אחרוני יהודי טלוסטה לצ'ורטקוב ושם הושמדו. העיר הוכרזה "יודנריין". שרידי הקהילה, וביניהם אחדים מבין חברי היודנראט ואנשי המשטרה היהודית, הצליחו בעזרת מכרים אוקראינים לעבור לרומניה. בסופו של דבר הסגיר אותם מורה-הדרך האוקראיני בידי המשטרה הרומנית, וזו החזירה אותם לזאלשצ'יקי והם הוסגרו בידי הגרמנים, לאחר שכל רכושם נשדד מהם. הגרמנים רצחו אותם לאלתר. באמצע 1943 התחילו לפעול ביערות הסביבה יחידות פארטיזאנים סובייטים. כמה מיהודי טלוסטה הצליחו ליצור קשר עמהם ולהצטרף אליהם. בדרך-כלל סירבו הפארטיזאנים לקבל לשורותיהם את היהודים בנימוק של "קשיי אספקה ומחסור בנשק". הגרמנים חשדו, כנראה, שהיהודים מחפשים קשר עם הפארטיזאנים ודבר זה שימש להם אמתלה לחיסול ריכוזי היהודים במחנות ובחוות חקלאיות שבאיזור. ואמנם ב- 15.7.1943 נתקיימו אקציות ברוב המחנות ובחוות ואך מעטים הצליחו להימלט ליערות ולהציל את חייהם. רק בחווה שליד טלוסטה עלה בידי מנהל-העבודה הגרמני בשל גישתו ההומאנית למנוע את הטבח; מנהל-עבודה זה טען שעובדיו הם חיוניים ביותר למשק ואין לפגוע בהם. בסתיו 1943 הורגש מחסור חמור בידיים עובדות לביצוע עבודות חקלאיות בחוות, והגרמנים הודיעו כי היהודים שנמלטו ליערות רשאים לשוב לחוות ולעבוד בהן בלא חשש. ואמנם התנאים הקשים ביערות אילצו רבים מבין היהודים שנמלטו לשם לחזור לחוות החקלאיות. במיוחד בחרו בחווה שליד טלוסטה בשל יחסו האנושי של מנהל-העבודה הגרמני. כן התרכזה קבוצה גדולה של שרידי קהילת טלוסטה במחנה ליסובצה והכלואים שבו הועסקו בעבודות חקלאות. במשך כל המחצית השנייה של 1943 שימשו היהודים שנמצאו במקומות אלה מטרה להתנפלויות מצד כנופיות הלאומנים האוקראינים, ששוטטו ביערות בסביבה, וכן מצד האיכרים האוקראינים. יהודים רבים שנפלו בידיהם נרצחו. הגרמנים לא אמרו די ואקציות נוספות התחוללו במחנות בסוף 1943. המטרה המוצהרת היתה חיסול חולי הטיפוס, אלא שיחד איתם חוסלו גם יהודים בריאים רבים. ב- 1.1.1944 נרצחו יהודים רבים במחנה בטלוסטה. באותו זמן התקרבה החזית הסובייטית, והמשטרה האוקראינית עשתה הכול כדי להשלים את מלאכת ההשמדה ולא להשאיר עקבות ועדות חיה למעשי-הרצח שלהם. בראשית 1944 נמשכה נסיגתם של הגרמנים בחזית המזרחית. לאיזור טלוסטה הגיעו רוסים ואוקראינים מבין משתפי-פעולה עם הגרמנים. הללו רצחו כל יהודי שנקלע בדרכם. בחודש פברואר 1944 עבר מאיזור הדון דרך טלוסטה גדוד קוזאקים שנלחם לצד הצבא הגרמני. אף אלה הפילו חללים רבים מבין היהודים. ב- 14.3.1944 פינתה המפקדה הגרמנית את החווה בטלוסטה, וב- 23.3.1944 פינה הצבא הגרמני את העיר טלוסטה. בו ביום נכנסו לתוכה יחידות הצבא הסובייטי. שרידי היהודים במחנה בטלוסטה יצאו לקראת הסובייטים, אולם באותה עת הגיחו כמה מטוסים גרמניים והפציצו את המחנה והסביבה, ובמהלך הפצצה זו נהרגו כ- 100 יהודים ורבים נפצעו. ב- 1.4.1944 נאלץ הצבא הסובייטי לסגת בגלל התקפת-נגד גרמנית וניצולי טלוסטה הצטרפו אל היחידות הסובייטיות הנסוגות. הם הגיעו לסקאלאט וליישובים אחרים בסביבה ורק לאחר שהחזית זזה שוב מערבה חזרו לטלוסטה. כ- 100 יהודים התאספו בטלוסטה אחרי שחרור העיירה, אך לא יצאו ימים רבים ורובם עזבו את העיר. מהם פנו לצ'רנוביץ, ומשם המשיכו לבוקארשט בדרכם לארץ-ישראל ולמדינות אחרות. קבוצה אחרת יצאה לפולין, ומשם בדרכים שונות הגיעו רובם לארץ-ישראל
במאה ה- 16 היתה טלוסטה עיר בבעלות הפרטית של האצולה. ב- 1549 קיבל בעל העיר פריווילגיה ממלך פולין לגבות דמי מכס מעבר. ב- 1571 אושרו לעיר ימי יריד שנתיים ויום-שוק בשבוע. על אף מעמדה כעיר המשיכו תושביה הנוצרים לעסוק בעיקר בחקלאות. בזמן הכיבוש הרוסי בימי מלחמת-העולם הראשונה הועלתה העיר באש ונחרבו כמעט כל בתיה. ראשוני המתיישבים היהודים בטלוסטה הגיעו בשלהי המאה ה- 17. מראשית קיום הקהילה התפרנסו רבים מיהודי טלוסטה ממסחר בתוצרת החקלאית, ובעיקר סחרו בתבואה. כמה משפחות עסקו ביצור י"ש. מוקד הפעילות הכלכלית היה יום-השוק בימי ה' בשבוע. איכרים מכפרי הסביבה היו מוכרים באותו יום את התוצרת החקלאית ליהודים ורוכשים אצלם את מצרכיהם. בבעלות יהודית נמצאו מחסני-תבואה, מחסני-ביצים ומחסני-עצים. ב- 1899 נחנכה מסילת-ברזל בעיר, והדבר סייע להגברת יצוא התוצרת החקלאית לגרמניה. רובם המכריע של ענפי המלאכה בטלוסטה היו בידי היהודים: סנדלרות, חייטות, זגגות, בורסקאות, נפחות ופחחות. בתחילת המאה ה- 20 הקימו היהודים מפעלים לייצור גרביים, אריגים, רשתות לשיער וכן מתפרות ללבנים. כל בתי-מרזח בעיר לפני מלחמת-העולם הראשונה היו בידי יהודים. באותה תקופה הוקמה בעיר קופת גמ"ח, שסייעה גם ליהודים ביישובי הסביבה. ב- 1913 נתנה הקופה הלוואות ל- 1,301 נזקקים בעיר והסביבה. נרשמו בה: 874 סוחרים, 242 בעלי מלאכה, 80 חקלאים ו- 260 ללא עיסוק מוגדר. לפני 1914 היה בעיר רופא יהודי אחד, בית מרקחת אחד וכן רופא-וטרינאר יהודי אחד. במהלך מלחמת-העולם הראשונה וכתוצאה מן השלטון האוקראיני בשלהי המלחמה נתערערה לחלוטין כלכלתם של היהודים בטלוסטה. חלק גדול מן המפעלים ומן העסקים נחרבו, והיה צורך לשקם את הכלכלה היהודית מן היסוד. מראשית שנות ה- 20 גברה בהדרגה הפעילות הכלכלית של יהודי טלוסטה. להלן דוגמאות להיקף פעולתה של קופת גמ"ח: שנים: 1925 1933 1934 1936 מספר ההלוואות: 231 555 642 607 סכום ההלוואות: 22,710 47,000 54,360 53,095 ב- 1925 היו רשומים ב"איגוד לאשראי" היהודי 18 בעלי מלאכה, 85 סוחרים זעירים, 32 סוחרים סיטונאים ובעלי מפעלים ו- 13 חקלאים. ב- 1928 היה מספר חברי האיגוד הזה כ- 400. כ- 500 הלוואות בסכום כולל של כ- 200,000 זלוטי ב- 1937 היו רשומים באותו איגוד, ונעזרו בו 71 בעלי מלאכה, 207 סוחרים זעירים, 36 עובדים שכירים, 17 חקלאים ו- 27 בלא עיסוקים מוגדרים, ובס"ה 558 חברים. קבלני-בניין יהודים היו מבצעים עבודת-בנייה נרחבות בעיר ובסביבה. ב- 1931 בנה קבלן יהודי תחנת חשמל מרכזית טלוסטה. ב- 1937 הוקם מפעל לבטון ולסיתות אבן לציפיי אומנותי בבעלות יהודית. בטלוסטה היו קיימים איגודים של סוחרים זעירים ושל חקלאים יהודים. אגודת "יד-חרוצים" ריכזה בתוכה רוב בעלי-המלאכה היהודים בעיר. מדיניות האפליה של השלטונות הפולנים בתחום הכלכלה הכבידה מאוד על יהודי טלוסטה ומפעלים וחנויות רבים שלהם פשטו את הרגל בגלל נטל המסים והתחרות הקשה מצד הפולנים שזכו לתמיכת השלטונות. ב- 1937 חודשו הרשיונות, רק ל- 3 בעלי איטליזים יהודים מתוך 12 בעלי האיטליזים בעיירה. במחצית השנייה של שנות ה- 30 היו בטלוסטה 4 רופאים יהודים, 6 - עורכי-דין ושופט אחד. בשנות ה- 30 הלכה וגברה המצוקה הכלכלית. מוסדות הקהילה וארגונים ציבוריים אירגנו מטבחים עממיים ודאגו לחלוקת מזון ובגדים לשכבות נזקקות. ב- 1938 הוקם ארגון של אלמנות ויתומים במטרה לארגן סיוע הדדי. ארגון יוצאי טלוסטה בארצות-הברית שלח תרומות קבועות למתן סיוע לנצרכים, וכך למשל נעזרו ב- 1939 מקרן זו 236 משפחות. בשנים האחרונות שלפני מלחמת-העולם השנייה היגרו מספר משפחות לארגנטינה, לאקוואדור ולקוסטה-ריקה. במשך כמה דורות לקיום היישוב היהודי בטלוסטה לא היה לקהילה רב משלה והיא היתה כפופה לקהילת צ'ורטקוב. הראשון מבין רבני טלוסטה היה ר' דב-ברצ'י שפירא, גיסו של האדמו"ר ר' חיים מקוסוב; בהשפעתו של זה נבחר לכהונה זו. אחרי מותו ב- 1850 ישב על כסא הרבנות ר' אברהם יהושע השיל. ב- 1894 נתמנה לרבה של טלוסטה ר' פנחס חודורוב. הוא נספה במגיפת הכולירה ב- 1915. רבה האחרון של טלוסטה היה בנו של ר' פנחס, ר' שמואל-אבא חודורוב, שנספה בשואה. טלוסטה קשורה בהתהוותה של התנועה החסידית. לפי המסופר התגורר בה הבעש"ט בשנים 1730- 1740. גם בתקופה מאוחרת יותר היו בעיר זרמים שונים של החסידים. מסוף המאה ה- 19 נמנו מרבית יהודי טלוסטה עם אחד משלושת האדמו"רים: מצ'ורטקוב, מוויז'ניץ ומקופיצ'ינצה. לכל אחת מן הקבוצות הללו היה קלויז משלה, והגדול שבהם היה של חסידי צ'ורטקוב. חוגי החסידים נאבקו ביניהם על השליטה במוסדות הקהילה. בשנים הראשונות של המאה ה- 20 היה ועד הקהילה מורכב ברובו מחסידי ויזניץ'; בראשו עמד חיים נאגלר. בבחירות לוועד הקהילה ב- 1908 וב- 1913 נמשך המאבק בין חסידי ויז'ניץ וצ'ורטקוב, וב- 1913 זכו האחרונים בשליטה בוועד הקהילה. לראש הקהילה נבחר אז ברוך-יצחק ויטאשקה. עם סיום מלחמת-העולם הראשונה חידש הוועד את פעילותו ועתה היה נתון בידי אנשי אגודת ישראל. מצב זה נמשך עד ל- 1933. שבה גובשה רשימה משותפת לוועד הקהילה, וזה כלל מעתה 4 נציגי אגודת ישראל ו- 4 נציגי המפלגות הציוניות. מפלגת ההתאחדות לא היתה שותפה להסדר זה. בראש הוועד עמד מאיר קליינר מאגודת ישראל. בבחירות ב- 1937 נבחר שוב לתפקיד זה מאיר קליינר. בדצמבר 1938 פוזר ועד הקהילה על-ידי השלטונות הפולניים, וכקומיסאר מטעמם נתמנה עו"ד יצחק קאצנר. המצב הכספי של מוסדות הקהילה בין שתי מלחמות-העולם היה קשה. מקורות הבנסה עצמאיים של הקהילה הצטמצמו ביותר. במשך 6 שנים, מ- 1928 ועד 1934, כמעט שלא גבה ועד הקהילה מסים ישירים, ועיקר ההכנסה היה ממסים עקיפים - במיוחד מהשחיטה. ב- 1938 הסתכמו הכנסות הקהילה ב- 23,129 זלוטי בעוד ההכנסות מהשחיטה בלבד היו 14,000 זלוטי ומהמיסים הישירים 7,054 זלוטי. מתוך תקציב זה הוקצבו לצורכי התרבות 420 זלוטי ולסעד - 1,750 זלוטי, ב- 1939 ירדו הכנסות הקהילה בשל החרפת המצוקה הכלכלית והן הסתכמו ב- 21,035 זלוטי בלבד. מהכנסה זו הוקצבו לפעולות תרבות - 400 זלוטי, השתתפות בהחזקת בית מחסה לעניים - 800 זלוטי, לתמיכה במוסד לילדים חרשים-אלמים 450 זלוטי, ולפעולות סעד - 1,300 זלוטי. אף עיריית טלוסטה צמצמה בהדרגה את סיועה למוסדות יהודיים עד כדי ביטול כמעט מוחלט של תמיכה כלשהי בצורכי הקהילה היהודית. כך, למשל, אושרו ב- 1931 בתקציב העיריה סכומים של 100 זלוטי לפעילות יהודית תרבותית, לתלמוד תורה - 100 זלוטי, לאגודת ספורט מכבי 50 זלוטי ולקופת גמ"ח 100 זלוטי, אך ראש-העיר הפולני ביטל את כל הסעיפים האלה מן התקציב, פרט ל- 100 זלוטי לקופת גמ"ח. בשנות ה- 30 הפעילה הקהילה תחנת יעוץ וטיפול באם ובילד. חברת "ביקור חולים" הושיטה עזרה לחולים ממשפחות עניות. בארגון עזרה לנזקקים נטלה חלק "אגודת נשים". ב- 1934 נבחרו למועצת העיריה 2 נציגים יהודים, ב. י. ויטאשקה כיהן באותה עת כסגן-ראש העיר. ב- 1939 עמדו להתקיים בחירות למועצת העיריה, אולם בשל לחץ השלטונות הפולניים, שהעלו את הנימוק של מתיחות פוליטית וצבאית בגבולות המדינה, נקבע בהסכם בין הלאומים תושבי טלוסטה הרכב זה של המועצה: 7 - פולנים. 3 - יהודים ו- 2 - אוקראינים. בסוף המאה ה- 19 ובהתחלת המאה ה- 20 נמצאו בעיר רק חוגים מצומצמים של ציונים. ב- 1906 נתקיימו 2 אגודות ציוניות: "תקוות ציון" לגברים ו"רות" לנשים. ב- 1912 נוסדה "אגודה יהודית סוציאליסטית" שהיתה קשורה במפלגה הסוציאליסטית היהודית בגאליציה (.ס.פ.'ז). בין שתי מלחמות-העולם נסתמנה בטלוסטה פעילות פוליטית עניפה: ב- 1923 נתארגן סניף התאחדות. ב- 1934 היו בו 69 חברים. כן היו בעיר סניפים של ציונים כלליים, של התנועה הרביזיוניסטית, מפלגת המדינה לאחר( 1933) ושל המזרחי. נשים ציוניות היו מאורגנות בויצ"ו. בטלוסטה פעלו בין 1920- 1939 תנועות-הנוער הללו: החלוץ, החלוץ הצעיר, השומר הצעיר, הנוער הציוני, אחוה, גורדוניה, בוסליה, בית"ר מ(- 1929; וב- 1933 מנתה 40 םירבח) וויצ"ו הצעירה. בסוף שנות ה- 30 הקימו כל תנועות-הנוער הציוניות בטלוסטה מסגרת-גג משותפת בשם "ברית הנוער" ליד טלוסטה היתה הכשרה חלוצית של בוסליה. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים: ליגה למען ציונים א"י מפלגת ציונים השנה כלליים המזרחי התאחדות העובדת רביזיוניסטים המדינה ראדיקאלים 1927 44 7 44 - - - - 1931 88 39 89 - 86 - - 1933 312 44 - 350 188 103 1935 242 92 - 417 - 108 - 1939 109 20 - 131 - 35 - בנוסף למפלגות ציוניות התקיימו במקום סניפי אגודת ישראל והבונד. בתחילת המאה ה- 20 נפתח בטלוסטה בית-ספר מיסודו של הבארון הירש. כן נתקיימו לפני שנת 1914 קורסים לעברית וגן-ילדים. בשנים 1923- 1924 אורגנו קורסים מטעם "האיגוד היהודי לבתי-ספר עממיים ותיכוניים" בלבוב. בין שתי מלחמות-העולם הקימה אגודת ישראל בית-ספר לבנות "בית יעקב". באותה תקופה חידש את פעולתו בית-ספר עברי בחסותה של אגודת "תרבות"; לרוב היתה בו כיתה אחת, ובתקופת שיא כ- 90 תלמידים. ב- 1936 נפתחה גימנסיה יהודית פרטית למסחר. בין 1919- 1939 קיימו כל הארגונים הפוליטיים פעולות תרבות. ליד ההסתדרות הציונית פעלה ספריה ציבורית, ובאולם-הקריאה שבה הושמעו הרצאות כל שבוע. המפלגות ותנועות-הנוער הציוניות פתחו קורסים ללימוד עברית. ספריה ולהקת חובבים לדראמה פעלו גם ליד הבונד. ב- 1937 הוחל בבניית "בית העם", שנועד לשמש מרכז לפעילות תרבותית יהודית בעיר. בטלוסטה נולד ב- 1855 הנריק ביגלאייזן נכדו( של נחמן למכורק), אספן ומו"ל ספרים מדעיים-ספרותיים שחקר בין השאר את יצירותיהם של מיצקיבץ' וסלובאצקי. ד"ר דבבר (דראנרב) ואכשטיין יליד טלוסטה (1868- 1935) היה חוקר תולדות יהדות אוסטריה. בין מחקריו ופרסומיו: "כתובות בית הקברות הישן בוינא", "אוסף תעודות של הקהילה היהודית העתיקה באיזנשטאדט". ב- 1929 תרם ואכשטיין מפרי-עטו למחקר על "תולדות היהודים במוראביה". המשורר העברי שמשון מלצר נולד בטלוסטה ב- 1909. ראשית דרכו בספרות היתה בשירים ביידיש, שנדפסו בכתבי-עת שונים בגאליציה המזרחית. עלה לארץ-ישראל ב- 1933. הנציח את זכר קהילת טלוסטה ביצירותיו. בשנות ה- 30 גברו ההתנפלויות של האנטישמים מקרב הפולנים והאוקראינים על יהודי טלוסטה. באוקטובר 1936 נפגעו סוחרים יהודים מטלוסטה שיצאו לרגל עסקיהם לכפרי הסביבה. בחודש דצמבר של אותה שנה נמשכו ההתנכלויות ליהודים בכפרים הסמוכים, וגם בטלוסטה ניפצו כנופיות פורעים שמשות בבתי היהודים. ב- 1937 העלו חוגי הלאומנים הפולנים והאוקראינים דרישה לגרש את החקלאים היהודים מן הכפרים שבאיזור טלוסטה. החקלאים היהודים אירגנו ועד להכשלת מזימה זו, ואולם ההתנכלויות מצד החוגים האנטישמיים ליהודי טלוסטה נמשכו עד פרוץ המלחמה בספטמבר 1939