תרומות
טלחן TELECHANY
עיירה בפולין
נפה: קוסוב פולסקי
אזור: ווהלין ופוליסיה
60 ק"מ מצפון לפינסק
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-895
· יהודים בשנת 1941: כ-463
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
ראשיתה של טלחן כנראה בסוף המאה ה- 15. היא היתה אז רכוש הנסיכים לבית דולסקי ומהם עברה לרשות משפחת וישנייבייצקי ובמאה ה- 18 - לידי משפחת אוגינסקי. מיכאל אוגינסקי בנה בטלחן מפעל לכלי-חרסינה. חומר הגלם הובא מאיזור דומברוביץ שבצפון-מזרח ווהלין. בשנת 1819 חכר שאול לוין את המפעל, אבל כעבור זמן קצר הצטמצם הייצור והמפעל נסגר. בין השנים 1776 - 1826 נחפרה תעלת המים בין הנהרות יאסולדה ושצ'רה. כך חוברו יחד הנהרות פריפט, הנשפך לדנייפר הזורם לים השחור, והניימן הזורם לים הבלטי. תעלת המים נקראה על שם בני אוגינסקי, שהיו מיוזמיה. בטלחן נקבע אז מעגן והדבר נתן דחיפה גדולה להתפתחות היישוב, שכן דרכו נשלחו עצים, תבואות, תוצרת חקלאית ומאוחר יותר גם נוסעים. יהודים החלו להתיישב בטלחן במחצית הראשונה של המאה ה- 18 בחסות האצילים לבית אוגינסקי. היישוב היהודי גדל מאוד בזמן חפירת התעלה ולאחר מכן, שכן קבלנים ומומחים יהודיים השתתפו בבנייתה ואחר כך גם בסחר שהתנהל בה. בין הקבלנים והסוחרים שבאו היו משכילים, שתרמו להפצת ההשכלה בעיירה. בשנת 1880 נחרבה טלחן בדליקה גדולה, אך עד מהרה שוקמה העיירה. בשנת 1895 הקימו האחים צ'רניחוב בטלחן בית-חרושת לזכוכית, שנתן תעסוקה ופרנסה ליהודים רבים. בטלחן היו אז בית-כנסת גדול ושלושה בתי-מדרש של חסידי לוביישוכ, יאנוב וסטולין. משנת תרל"ו (1876) ועד גירוש יהודי טלחן בערב יום הכיפורים תרע"ו (1915) כיהן ברבנות בעיירה ר' אליעזר ישעיה איליוויצקי. מתחילת המאה ה- 20 התפתחה בעיירה פעילות ציונית, ולאחר מהפכת 1905 הופיעו במקום "פועלי-ציון". באותו זמן התארגן סניף של "האחים והאחיות", שממנו צמח לימים ה"בונד" במקום. באוקטובר 1915 התקרבה החזית הרוסית-גרמנית לתעלת אוגינסקי ולטלחן. בערב יום הכיפורים תרע"ו (1915) הורו השלטונות הרוסיים ליהודי טלחן לעזוב את העיירה. הקוזאקים שבחיל המאסף שרפו כמעט את כל הבתים ובכלל זה את בית-החרושת לזכוכית. היהודים המפונים נשלחו לפנים רוסיה; כמה יהודים התחבאו ביערות. לאחר שנכבשה טלחן בידי הגרמנים חזרו אליה המתחבאים והתיישבו במשקי איכרים עזובים. חלק מהם נדדו מערבה לאיזור לומז'ה. הגרמנים חיברו את העיירה בעזרת מסילת- ברזל צרה למסילה בריסק-ברנוביץ'. לאחר מהפכת פברואר 1917 החלו המפונים לשוב לעיירה. הם נאלצו להתגורר בצריפי הפועלים של בית-החרושת לזכוכית. תלאותיהם של יהודי טלחן נמשכו גם בעת מלחמת האזרחים. מאביב 1919 היו התנפלויות למטרות שוד של חיילים עריקים, חיילי הגנרל בולק-באלאחוביץ' וחיילים של הצבא הפולני. הם התעללו ביהודים, היכו בהם וגזזו זקנים ודרשו לשלם להם כופר. הבולשוויקים מצדם החרימו מזון וסחורות. יהודי טלחן למדו להחביא את רכושם ואת משק החי שלהם ביערות ובדרך זו הצילו חלק מרכושם.
משנת 1921 עד שנת 1923 נמשכה שיבת יהודי טלחן לעיירתם. לשיקום היישוב נעזרו גם בג'וינט. נבנו בתים, חנויות ובתי-כנסת, אחד כללי ואחד של חסידי לוביישוב וסטולין. בשנת 1921 בנה הרוזן פוסלובסקי במקום בית- חרושת לזכוכית, מנסרה ומאוחר יותר תחנת חשמל שסיפקה חשמל לעיירה. רוב יהודי טלחן עסקו במסחר זעיר ובמלאכה ונעזרו במשקי-עזר זעירים. הפעילות הזאת נתמכה בבנק עממי שנוסד בשנת 1927 ובקופת גמ"ח שנוסדה בשנת 1928. הונה של הקופה היה 3,000 זהובים. בסתיו 1924 תקפה את העיירה קבוצה של פרטיזנים אנטי-פולנים והם הרגו את ראש המועצה המקומית, שוטרים מקומיים ושני יהודים. עד שנת 1928 לא היה רב בטלחן והשוחטים עסקו גם בפסיקת הלכות. לאחר חג השבועות תרפ"ח (1928) נתקבל לרב ר' יוסף הכהן גליק, עוזר ראש ישיבת "בית-יוסף" בפינסק. הוא כיהן בטלחן עד ספטמבר 1939 ואז ברח מטלחן וגורלו לא נודע. בני משפחתו נספו בעיירה. בראשית שנות השלושים נפתח בטלחן בית-ספר דתי "חורב" ביוזמת הרב גליק. שפת ההוראה במוסד היתה יידיש, אבל למדו בו גם עברית ופולנית. בית-ספר זה התקיים עד ספטמבר 1939. ראשון ארגוני הנוער והמבוגרים בטלחן היה "השומר הצעיר", שסניפו נפתח בשנת 1922. חבריו הקימו ספרייה ציבורית. אחר-כך נוסד סניף של "פועלי-ציון" ושל המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1926 הם ארגנו שביתה של פועלי המנסרה ושל בעלי-המלאכה השכירים ובעקבות זאת קוצר יום העבודה לשמונה שעות. השלטונות הגיבו ברדיפת חוגי השמאל; עשרה צעירים יהודים נאסרו, נשפטו ונכלאו במחנה ברזה-קרטוסקה. בשנות השלושים נאלצו רבים מן הפעילים לצאת מן העיירה והפעילות בטלחן הצטמצמה. בטלחן פעל סניף של החלוץ וחבריו יצאו להכשרה ביישובים שונים, ואילו חלוצים מפינסק באו לעבוד במנסרה בטלחן. בטלחן היה חוג חובבים לדרמה שהציג באולם שנבנה בידי מכבי-האש. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עלו לארץ-ישראל מטלחן 80 משפחות בערך. לקראת הקונגרס הציוני הכ"א (1939) רכשו את השקל הציוני 124 איש ומהם הצביעו 104. רשימת ארץ-ישראל העובדת קיבלה 92 קולות, פועלי-ציון-שמאל - 10 והמזרחי - 2.
משנודע ב- 17 בספטמבר 1939 שהצבא הסווייטי עבר את הגבול התארגנה קבוצה של צעירים ממחנה השמאל כדי לקבל לידיה זמנית את השלטון ואת השמירה על הביטחון. ב- 18 בספטמבר מסר מפקד המשטרה הפולנית את מפתחות התחנה לרב גליק וזה העבירם לנציג הקבוצה. כשנכנס הצבא האדום לעיירה ב- 21 בספטמבר הוא אישר את קיומם של השלטון והמיליציה עד שיוקמו המוסדות הקבועים. ארבעה קומוניסטים מקומיים נבחרו למועצה המקומית, נפתח בית-ספר ששפת ההוראה שלו יידיש ופליטים יהודיים ממרכז פולין באו להתיישב בטלחן. לאחר פרוץ מלחמת ברית-המועצות-גרמניה, בצהרי 24 ביוני 1941, נשמעו מכיוון פינסק הדי התפוצצויות אדירות - מחסני התחמושת התפוצצו. את הציבור אחזה בהלה ורבים ביקשו לברוח מטלחן. למחרת עזבו אנשי הממשל הסווייטי את העיירה ומאות יהודים החלו לעשות את דרכם מזרחה. בשל הדרכים המשובשות והעדר אמצעי תחבורה נואשו רבים וחזרו. רק כמה עשרות יהודים המשיכו בדרכם והגיעו לפנים רוסיה. יחידות הצבא הגרמני נכנסו לטלחן ב- 28 ביוני 1941. הן שהו בעיירה זמן קצר בלבד והמשיכו בדרכן מזרחה. העיירה נותרה ללא שלטון. מדי יום, בשעות הערב, היו איכרי הסביבה מתנפלים על בתי היהודים ועורכים בהם שוד שלווה בהתעללויות. כך היה עד שהוקם במקום ממשל גרמני ומקומי. בימים הראשונים של חודש אוגוסט 1941 הגיעה לטלחן יחידה מחטיבת פרשי האס"אס. ב- 5 באוגוסט נלקחו יהודים רבים לאיזור בית-החרושת לזכוכית לשעבר ושם נצטוו לחפור בורות. למחרת, בי"ג באב תש"א (6 באוגוסט 1941), רוכזו כל הגברים היהודים ליד המועדון המקומי ושם אילצו אותם לשלוח אש בספרייה. לאחר שעברו התעללויות קשות מידי אנשי האס"אס הם הובלו לבורות ושם נרצחו כולם. ביום שלאחר מכן, י"ד באב תש"א (7 באוגוסט 1941) הובילו גם את הנשים והילדים אל הבורות ורצחו גם אותם. הבורחים והמתחבאים נתפסו ברובם, הוסגרו לגרמנים בידי איכרים עוינים ונורו למוות. רק מעטים הצליחו להישאר בחיים במחבואים וביערות. יהודי טלחן היו בין הראשונים שחוסלו.