ד' ניסן ה'תשפ"ב

טרוביץ TARGOVISTE

עיירה בפולין
נפה: דובנא
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ - 1.046

·  יהודים בשנת 1941: כ - 660

·  יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

טרוביץ נזכרת לראשונה בימי נסיכותו של ויטולד הליטאי, בראשית המאה ה- 15. יש לשער, שטרוביץ היתה ליישוב עירוני בסביבות מועד "האוניה של לובלין" - שנת 1569. מאותה שנה יש ידיעה ראשונה על יהודים בטרוביץ. בשנת 1669, בהיות טרוביץ עיירה בבעלות האציל סטניסלב ביינייווסקי, העניק לה המלך מיכאל וישנייבייצקי זכות לקיים שני ירידים שנתיים. בשנת 1698 התקיימה בטרוביץ התוועדות גליל ווהלין. לפי הידוע לנו ניתנה אז הסכמה להדפסת הספר "עיר בנימין" מאת ר' בנימין זאב וולף, אב בית דין בז'מיגורוד. על ההסכמה חתמו שלושה אבות בית דין של הקהילות הראשיות בווהלין; ר' יעקב בן יצחק מקרמניץ, ר' יואל בן יצחק אייזיק היילפרין מאוסטראה ור' נפתלי הירש בן ישראל אשכנזי מקובל. בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב בשנת 1700 הוטל על יהודי טרוביץ מס גוגולת בסך 425 זהובים, סכום נכבד בהשוואה למה שהוטל על יישובים אחרים. קהל טרוביץ היה כפוף אז לקהילת לוצק. בחודשי החורף של שנת 1705 חנה בטרוביץ אטמן חיל הקוזאקים איוון מזפה, בן-בריתם של השוודים. יהודי המקום נאלצו לעזוב ועברו ללוצק. רק ביולי של אותה שנה, לאחר שגורשו הקוזאקים, חזרו לטרוביץ. בו' תמוז ת"פ (1720) שוב התקיימה בטרוביץ התוועדות גליל ווהלין. התוועדות נוספת בטרוביץ ידועה לנו משנת 1735; אז נקבעו שיעורי מס הגולגולת לכל ווהלין. לקראת סוף המאה ה- 18 חלה בטרוביץ ירידה כלכלית- חברתית והקיפאון נמשך גם במאה ה- 19. בשנות השבעים של אותה מאה היו בעיירה משרפת יי"ש ומבשלת בירה, ולהבדיל, שני בתי-כנסת. על-פי המיפקד שנערך בשנת 1897 היו כמעט כל תושבי העיירה יהודים. במלחמת העולם הראשונה, בקיץ 1915, הגיעה החזית לנהר סטיר, בסביבות טרוביץ. במשך שלושה חודשים התחוללו שם קרבות בין צבאות האוסטרים והרוסים ורוב בתי העיירה נפגעו. הרוסים האשימו את יהודי המקום בריגול לטובת האוסטרים והיהודים סבלו בשל כך. בשנת 1918 פתחו שלושה צעירים בדירה פרטית בית-ספר מודרני שלשון ההוראה בו היתה רוסית; מלבד זאת למדו בו עברית. במלחמת האזרחים נפגעו יהודי טרוביץ בעיקר מנחת זרועם של חיילי הגנרל הפולני הלר (1919).
 

בין שתי המלחמות

עד ראשית שנות השלושים לא חל שינוי במראיה של טרוביץ. היתה זאת עיירה שבתיה מכוסים קש או רעפים, ללא רחובות סלולים, מדרכות וחשמל. הרחוב הראשון נסלל בשנת 1930. בבחירות לקהילות שנערכו בשנת 1928 צורפה טרוביץ לקהילה המקובצת, שכללה גם את מלינוב, בורמל, אוסטרוז'ץ ודמידובקה. לרב הקהילה המורחבת נבחר רבה של טרוביץ, ר' מרדכי נטע אקרמן. הוא כיהן ברבנות עד פטירתו בשנת 1939. אחריו כיהן אחיו, ר' הרשל אקרמן. הוא נספה בשואה. פרנסתם של יהודי טרוביץ היתה על המסחר הזעיר והמלאכה. רוב החנויות בטרוביץ היו של יהודים: 8 לטקסטיל והלבשה, 10 לסדקית ומספר דומה של חנויות מזון ותבואות. רוב בעלי המלאכה נדדו עם כלי אומנותם בכפרי הסביבה. הילדים למדו בבית-הספר הפולני הממלכתי; יהדות למדו בחדרים או אצל מורים פרטיים. בטרוביץ היו שתי ספריות, האחת לספרי יידיש, שהוקמה והוחזקה בידי קבוצת "פולקיסטים" שבהנהגת בן הרב אקרמן, והשנייה לספרים בעברית, שהוקמה ביזמת תנועות הנוער הציוניות. התנועות החזקות ביותר היו "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר" ו"בית"ר". נוסף על ה"פולקיסטים" פעל במחתרת גם תא קומוניסטי. מאמצע שנות העשרים היה קיים בטרוביץ סניף של "החלוץ", ובשנת 1929 עלו שלושה מבוגריו לארץ-ישראל. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים היו כדלקמן; לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 31 איש. רשימת ארץ- ישראל העובדת קיבלה 29 קולות; הציונים הכלליים - 2. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 65 איש. רשימת ארץ- ישראל העובדת קיבלה 64 קולות; הציונים הכלליים - 1 קול
 

במלחה"ע ה - II

ב- 24 ביוני 1941 החלו הסווייטים להתפנות מטרוביץ. הפולנים המקומיים השתלטו על העיירה, אך הנ.ק.וו.ד. חזר מיד וערך טבח בפולנים וגם באוקראינים שהתחילו להתארגן. ב- 25 ביוני 1941 נכנס לטרוביץ הצבא הגרמני. בסיוע האוקראינים המקומיים נערך מסע של שוד ו- 20 יהודים, שהואשמו בשיתוף פעולה עם השלטון הסווייטי, נרצחו. היהודים נצטוו להקים יודנראט ומשטרה יהודית. בח' באב תש"א (1 באוגוסט 1941) נערכה אקציה: 130 גברים, וביניהם הרב אקרמן, רוכזו לפי רשימות שהכין הממשל המקומי האוקראיני. הם הוצאו אל מחוץ ליישוב ונרצחו. באביב 1942 הועברו יהודי טרוביץ לגטו באוסטרוז'ץ. שם הצטופפו, בתנאים קשים, 15- 20 איש בחדר. בעלי המקצוע הנדרשים מבני טרוביץ, הורשו בהתחלה לגור מחוץ לגטו, אך מאוחר יותר הועברו פנימה. יהודי טרוביץ, התלוננו על יחס רע כלפיהם מצד היונדראט ויהודי אוסטרוז'ץ. בכ"ח בתשרי תש"ג (9 באוקטובר 1942) הובלו יהודי טרוביץ להריגה יחד עם יהודי אוסטרוז'ץ. נרצחו בערך 900 מיהודי טרוביץ. בערך 200 ברחו, אך רובם נתפסו ונרצחו. לא מעטים מן העשרות שנותרו ביערות ובמחבואים נתפסו במצודים. חלק מן הבורחים מצאו מחסה אצל באפטיסטים אוקראיניים, אצל צ'כים ואצל פולנים. אחדים מפליטים אלה השתתפו בהגנה העצמית של הכפר הפולני פאנסקה-דולינה, שבאיזור דובנא. טרוביץ שוחררה בראשית פברואר 1944.