תרומות
דובצ'יצה DOBCZYCE
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: מישלניצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
גדות נהר ראבקה
תולדות הקהילה:
כללי
עיר המרוחקת מווייליצ'קה 15 ק"מ, ושוכנת על גדות הנהר ראבקה. לראשונה היא מוזכרת בתעודות מ- 1266 כאחוזת המלך. ב- 1340 קיבלה דובצ'יצה מעמד של עיר. היא הוקפה חומות, ולידה נבנתה טירה של המלך. במאות ה- 14 וה- 15 שימשה דובצ'יצה מרכז למסחר ולמלאכה. במאה ה- 16 נתקיים במקום בית-יציקה של זכוכית. מלחמות השבדים באמצע המאה ה- 17 ותחילת ה- 18 הביאו לירידתה של העיר. במאה ה- 15 ישב שנים רבות בטירה הכרוניקאי הנודע ומחנכם של בני המלך - יאן דלוגוש. במאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 התפרנסו בני העיר מעיבוד עורות, סנדלרות, אריגה, ייצור כלי-חרס, ומקצתם מחקלאות. בין שתי מלחמות-העולם היתה דובצ'יצה גם מקום נופש, בעיקר לקייטנים מקראקוב. היהודים בדובצ'יצה מוזכרים לראשונה בתעודה מ- 1564. במקום ישבו אז כמה משפחות יהודים, ופרנסתן על החכירה, או על הסחר בכלי-זכוכית שיוצרו במקום. נראה שבתקופת הירידה של העיר, בעקבות מלחמות השבדים, עזבו משפחות אלה את דובצ'יצה. היישוב היהודי גדל במחצית השנייה של המאה ה- 18, ולאחר סיפוח האזור לאוסטריה נצטוו אף יהודי דובצ'יצה ב- 1789 למנות רב, שיהא אחראי על הרישום האזרחי, ועל קיום בית-ספר יהודי מייסודו של ה. הומברג. האוכלוסייה היהודית בדובצ'יצה גדלה לקראת סוף המאה ה- 19, ורק אז קיים היישוב קהילה, ולה רב משלה. עד 1914 לא היה במקום בית-עלמין יהודי, והמתים הובלו לקבורה בווייליצ'קה. כרב העיר כיהן עד לפטירתו ב- 1933 ר' מתתיהו חיים הלפרין ב"ר אברהם זרח. את כיסאו ירש חתנו ר' מאיר קירשנבוים. אפשר שגם בנו של ר' ממתיהו חיים, ר' דוד הלפרין, כיהן בקודש לאחר פטירת אביו בדובצ'יצה. בנובמבר 1918 היו פרעות ביהודי המקום. הפורעים היו בעיקר כפריי הסביבה וכן אנשי המיליציה הפולנית שהתארגנה לאחר התפוררותו של השלטון האוסטרי במקום. היהודים הוכו, ורכושם נשדד. אירעו גם מקרים של גזיזת זקן ופיאות, וכן ניפוץ שמשות בבית-המדרש וחילול הבית. על עיסוקם של יהודי דובצ'יצה בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ניתן ללמוד מנתוני המיפקד שקיים הג'וינט ב- 1921. מתוך 23 מפעלי מלאכה עסקו %25 מהם בייצור נעליים או בעיבוד עורות, %39 בהלבשה, %29 בייצור מזון. המפעלים העסיקו 68 איש, מהם 38 יהודים. שאר היהודים עסקו במסחר זעיר או ברוכלות; עם התפתחות הקייטנות בדובצ'יצה מצאו גם כמה משפחות יהודים את פרנסתן משירותים לנופשים. לעזרת יהודי דובצ'יצה נחלץ באותה תקופה הג'וינט, שתמך, למן 1923, בחברת "ביקור חולים", ומ- 1927 - בקופת "גמילות-חסדים". קופה זו נתנה ב- 1929 28 הלוואות לנצרכים בסך כולל של 4,187 זלוטי. בשנות ה- 20 התארגנו בדובצ'יצה החוגים הראשונים של הנוער הציוני. על בסיסם של חוגים אלה הוקמו בראשית שנות השלושים קן הנוער העברי "עקיבא" וכן סניף "המזרחי". קיבוץ הכשרה של "עקיבא" שהתקיים בדובצ'יצה ב- 1931 אירגן לידו גן-ילדים עברי. באותה שנה היו בדובצ'יצה מועדון-ספורט יהודי' שנתמך בידי המועדון "מכבי" שבקראקוב, וכן חוג חובבי דראמה. כנראה שהללו התקיימו בחודשי הקייט בלבד, בסיוע הקייטנים שבאו מקראקוב. לקראת הקונגרס הציוני ב- 1931 נמכרו בדובצ'יצה 63 שקלים, וכל הבוחרים נתנו את קולם ל"ציונים כלליים". בבחירות ב- 1935 הופצו 32 שקלים, ו- 32 מן הבוחרים נתנו את קולם ל"ציונים כלליים". בימים הראשונים למלחמה, בספטמבר 1939, נמלטו צעירים יהודים מדובצ'יצה מזרחה, אולם התקדמותו המהירה של הצבא הגרמני מנעה מהם את המשך דרכם ורובם שבו לעיירה. עם כניסת הגרמנים לדובצ'יצה הוטלו על היהודים גזירות, ועיקרן עבודות-כפייה והגבלות-תנועה. ב- 1940 הוכנסו לדובצ'יצה יהודים מכפרי הסביבה. כדי לסייע לנזקקים מבין הקהילה המקומית ומבין הפליטים, הוקם סניף של י.ס.ס. שמרכזו היה בקראקוב, ואנשיו פתחו מטבח ציבורי. ב- 1941 הורע מצבם של יהודי דובצ'יצה ותכפו החטיפות למחנות-עבודה. ב- 10.8.1942 פירסמו הגרמנים צו, שעל-פיו הוטל על כל יהודי המקום לעבור ב- 20.8.1942 לגיטו בווייליצ'קה. כמה משפחות ניסו למצוא מסתור אצל מכריהם הפולנים, אולם הסיכויים להימלט מן הגירוש היו קלושים ביותר. ואמנם במועד שנקבע גורשו יהודי דובצ'יצה אל ווייליצ'קה, שם רוכזו גם יהודים מיישובי הסביבה. יצויין מקרה של הצלת 10 מיהודי דובצ'יצה על-ידי פולני, פ. קארלינסקי, תושב דובצ'יצה, אשר הוציא תוך כדי הקרבה עצמית יהודים אלה מנקודת איסוף בווייליצ'קה, הסתירם, ובדרך זו ניצלו. כבר ב- 28.8.1942 חוסל הגיטו בווייליצ'קה, מקצת מן היהודים שרוכזו בו נרצחו ביער קוז'יה-גורקה, ויתרם שולחו למוות במחנות בלז'ץ וטרבלינקה. כזה היה גם גורלם של יהודי דובצ'יצה.
קישור לעיריה המקומית