תרומות
לאנוביץ LANOWCE
עיירה בפולין
נפה: קרמניץ
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 2,125
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,833
· יהודים לאחר השואה: בודדים
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
מאמצע המאה ה- 15 היתה לאנוביץ רכושם של האצילים לבית יאלוביצקי. לא ידוע מתי התיישבו בה יהודים לראשונה, אך יש לשער שהיה זה לאחר "האוניה של לובלין" (1569), עת קיבלו יישובים רבים זכויות עיר במסגרת מאמצי הפיתוח של המלך והאצילים. במסמך משנת 1767, בתקופת חיסול החובות של היהודים לאחר פירוק הוועדים, נזכרת לאנוביץ כאחת הקהילות היהודיות בגליל ווהלין. לקראת סוף המאה ה- 19 גדל היישוב היהודי; תרמו לכך לא מעט בעלי-המקום, שביקשו לפתח את העיירה. היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה ואחדים מהם חכרו אחוזות או שטחי חקלאות. בשנת 1873 נולד בלאנוביץ ד"ר ישראל צינברג, שהתפרסם לימים כחוקר הספרות היהודית וכמחברו של הספר "תולדות ספרות ישראל" (ביידיש, בשמונה כרכים). לאחר מהפכת 1905 היו פרעות בעיירה וכמה יהודים נפגעו. בימי מלחמת האזרחים, בשנת 1918, ובתקופת שלטון הדירקטוריה, נערך בלאנוביץ פוגרום זוטא ומאוחר יותר, כשנכנסו חיילי הגנרל הפולני הלר, שוב היו היהודים קרבן לפרעות. בשני האירועים נפגעו כמה יהודים.
יהודי לאנוביץ התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. עיקר המסחר היה בתוצרת חקלאית, שנרכשה בדרך כלל בירידים שנערכו בעיירה. קופת-מלווה, שיסדו עסקנים מקומיים, סייעה לחנוונים ולבעלי-המלאכה בהלוואות קטנות. ללאנוביץ היה מעמד של מועצה מקומית (גמינה) ונציג יהודי ייצג את הציבור במועצה. בעיירה היו 3 בתי-כנסת. החל מסוף המאה ה- 19 כיהן ברבנות ר' אהרון רבין ואליו הצטרף, בשנות העשרים, הרב גולצהקר. שניהם נספו בשואה יחד עם בני עדתם. בראשית שנות העשרים הוקמה במקום ישיבה קטנה. מאוחר יותר נוסד בית-ספר עברי "תרבות", שהתקיים עד ספטמבר 1939. ליד בית-הספר הוקמה ספרייה גדולה ובה עשרת אלפים כרכים בערך. לידה פעל חוג חובבים לדרמה. לאחר מהפכת פברואר 1917 החלה בלאנוביץ פעילות ציבורית, בעיקר ציונית. הפעילות קיבלה תנופה בתקופת השלטון הפולני. בשנת 1923 כבר פעל בלאנוביץ "החלוץ הכללי", בשנת 1924 הוקמה חוות הכשרה ובשנת 1925 עלו לארץ-ישראל שלושת החלוצים הראשונים. בשנות השלושים היו פעילות בלאנוביץ מפלגות אלה; "הציונים הכלליים" על שתי סיעותיהן, ה"רוויזיוניסטים", ה"מזרחי" והמפלגות של גוש ארץ-ישראל העובדת. מבין תנועות הנוער פעלו: "החלוץ הצעיר" "הנוער הציוני" ו"בית"ר". תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 239 איש. הציונים הכלליים קיבלו 108 קולות; המזרחי - 26; ברית רוויזיוניסטים - 37; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 67; התאחדות - 1. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 415 איש. הציונים הכלליים קיבלו 235 קולות; המזרחי - 40; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 140. בשנת 1933 הוקם בלאנוביץ סניף של הכשרת "החלוץ- קליסוב". בתגובה הקימה "בית"ר" בלאנוביץ הכשרה מתחרה, אלא שזו התפרקה תוך זמן קצר.
הצבא הגרמני כבש את לאנוביץ ב- 3 ביולי 1941. רק 35 יהודים הספיקו לצאת מזרחה עם אנשי השלטון הסווייטי הנסוגים. בלילות הראשונים לכיבוש רצחו אוקראינים מקומיים בערך 60 יהודים, על-פי רוב מתוך שיקולים אישיים. בחודש אוגוסט 1941 עצרו הגרמנים, בהדרכת השלטון האוקראיני המקומי, קבוצה של מבוגרים וקשישים יהודיים, רובם מנכבדי המקום. הם הוחזקו בבית-הסוהר כבני-ערובה וכעבור זמן-מה הוצאו להורג במקום לא ידוע. יהודי לאנוביץ נצטוו לצאת לעבודות כפייה. אלה היו בעיקר עבודות סבלות בתחנת הרכבת. המפקחים והשומרים האוקראיניים התעללו בהם קשות. בפקודת הגרמנים מונה יודנראט שחבריו היו עסקנים מקומיים. בראש היודנראט עמד פליט מגרמניה. מלבד זאת הוקמה גם משטרה יהודית. לדברי הניצולים התנהגו גופים אלה כהלכה. ב- 28 בפברואר 1942 התפרסם צו המורה על הקמת גטו. יומיים לפני פורים תש"ב נכלאו יהודי לאנוביץ בין גדרות הגטו, שהיתה בו צפיפות גדולה: 5- 6 משפחות הצטופפו בדירה אחת. הצפיפות גדלה עוד יותר לאחר שהובאו לגטו בלאנוביץ גם יהודי ביאלוזרקה וקטרבורג. עתה היו בגטו למעלה מ- 2,000 נפשות. במקום השתרר רעב. היודנראט פתח מטבח לנצרכים, אך זה הקל רק במעט את המצוקה. כדי להשיג מזון החליפו חפצים ובגדים. ניתן היה לקבל פוד תפוחי אדמה (16 ג"ק) תמורת חליפה חדשה. כדי להעסיק את הילדים הוקמו קבוצות לימוד, אך ניסיון זה החזיק מעמד רק זמן קצר והופסק. חמישה ימים לפני מועד החיסול (13 באוגוסט 1942) הוטל מצור על הגטו. נודע, שחופרים שלושה בורות ענקיים ומיד פרצה בהלה ויהודים החלו לתכנן בריחה ולהתקין לעצמם מקומות מחבוא. בימים כ"ט באב-א' באלול תש"ב (13- 14 באוגוסט 1942) הובלו יהודי הגטו לבורות שהוכנו מראש ונרצחו שם. לפי דו"חות של יחידות האס"דה שביצעו את הרצח היה מספר הנרצחים 1,833. במספר זה לא נכללו אלה שנורו בגטו ובדרך לבורות, וגם לא הבורחים והמתחבאים שנתפסו לאחר מכן ונורו. בערך 40 יהודים התחבאו אצל שומר-יערות עד שהלשין עליהם מישהו וכולם נתפסו ונרצחו. לאנוביץ שוחררה בידי הצבא האדום ב- 5 במרס 1944. העיירה היתה הרוסה ברובה והניצולים עברו לקרמניץ ומשם בעת הרפטריאציה חזרו לפולין ורובם היגרו לארצות