תרומות
לובאצ'וב LUBACZOW
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: לובאצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-5,303
· יהודים בשנת 1941: 2,040
· יהודים לאחר השואה: יחידים ניצלו
תולדות הקהילה:
כללי
לובאצ'וב נזכרת לראשונה בתעודות ב- 1211. במחצית השנייה של המאה ה- 14, או בתחילת המאה ה- 15, ניתנו ללובאצ'וב זכויות של עיר. באותה תקופה היתה לובאצ'וב עיר-מבצר. ב- 1655 לובאצ'וב עלתה באש רובה ככולה בעת פשיטת הקוזאקים והטאטארים ובעקבות זה ירדה ממעמדה. היהודים בלובאצ'וב נזכרים לראשונה ב- 1498. בפריווילגיה מ- 1523, שניתנה על-ידי מלך פולין, נאסר על יהודי לובאצ'וב לסחור בכפרי הסביבה. ב- 1538 שלמו 18 משפחות יהודיות מס לאוצר המלך. בשנים 1564- 1566 היו בלובאצ'וב 2 בעלי- בתים יהודים, ויהודי אחד דייר-משנה. ב- 1629 היו בבעלות יהודית 6 בתים, ב- 1632 - 11, ב- 1635 - 1, וב- 1643 - 3 בתים. לפי מיפקד שנערך באותה שנה התגוררו בלובאצ'וב 3 משפחות יהודיות שמנו 18 נפשות. ב- 1570 נימנו במיפקד רק 5 נפשות. ב- 1565 היו בבעלות 2 יהודים. יעקב ויוסף, משקים חקלאיים. ב- 1570 שילמו מסים 5 משפחות יהודיות, ב- 1578 - 12, וב- 1579 - 9 משפחות. ב- 1621 נרצח על-ידי איכרים מסביבת לובאצ'וב יהודי בשם שפסל, חוכר טחנות- קמח. גזירות ת"ח-ת"ט פגעו קשה בקהילה היהודית בלובאצ'וב. החנויות שבשוק וברחבות הסמוכים לו נשרפו כליל. אחרי הגזירות התאושש היישוב היהודי, וב- 1717 כבר שילמו יהודי לובאצ'וב מס-גולגולת בסך של 560 זהובים, בנוסף לסך של 1,374 זהובים על מסים אחרים. ב- 1787 הגישו כ- 30 משפחות יהודיות מלובאצ'וב בקשה לשלטונות האוסטריים להקצות להם אדמה, כדי שיוכלו להתפרנס מחקלאות, אולם בקשתם לא נענתה. לקראת סוף המאה ה- 19 גדל היישוב היהודי בלובאצ'וב. בני הקהילה עסקו במסחר במוצרים חקלאיים, ברוכלות בכפרי הסביבה ובמלאכה. ב- 1899 עלתה העיר באש ונחרבה בחלקה הגדול. כ- 220 משפחות יהודיות, שהן יותר מ- 1,000 נפשות, נשארו בחוסר כול. הקהילה היהודית, שהיתה עד לאותו זמן אמידה לערך, נקלעה עתה למצוקה כלכלית עמוקה. בסוף המאה ה- 18 היתה במקום קהילה עצמאית על מוסדותיה. ר' שמואל-נחום בר' קהת גסנבויאר, ישב על כס הרבנות בלובאצ'וב ב- 1839, וב- 1855 עבר ללייז'ייסק, שם נפטר ב- 1857. ממנו קיבל ר' בערל הארשווסקי, ולאחר פטירתו ירש את כסאו חתנו ר' יקותיאל ב"ר לוי-יצחק שור, אשר עבר ב- 1860 לכהן בראווה-רוסקה. ר' שמואל- נחום הלוי רוזנפלד כיהן כרב העיר ב- 1860. חיבוריו: "נבל עשור" , "היכלי שן" , "מגדל השן" ועוד. ר' יהושע- העשיל תאומים-פרנקל , ישב על כיסא הרבנות בל, עד פטירתו ב- 1894. אחריו חזר לעיר ר' לוי-יצחק שור, אשר כיהן ברבנות עד למלחמת-העולם הראשונה. במהלך אירועי מלחמת-העולם הראשונה נטשו כ- 500 מיהודי לובאצ'וב את המקום, ובחלקם הגדול חזרו אליו רק באמצע שנות ה- 20. הפיכתה של לובאצ'וב לעיר-הנפה הביאה להגברת הפעילות הכלכלית במקום, ויהודי לובאצ'וב הגבירו את סחרם עם איכרי הסביבה. בעלי-מלאכה יהודים שירתו את תושבי המקום והאיזור. אלא שהתחרות מצד הקואופרטיבים הפולנים והאוקראינים וכן מדיניות המיסוי של השלטונות הפולניים הכבידו מאוד על הסוחר, הרוכל ובעל-המלאכה היהודי. ב- 1928 נוסד בלובאצ'וב בתמיכת הג'וינט "איגוד לאשראי"; ב- 1929 הוקמה קופת גמ"ח, וב- 1930 נפתח "הבנק השיתופי לאשראי". כל המוסדות הללו סייעו ליהודים במצוקתם הכלכלית. ב- 1934- 1935 נתנה קופת גמ"ח 20 הלוואות בסך כולל של 1,788 זלוטי. ב- 1923- 1924 נתקיימו בלובאצ'וב קורסים לעברית מטעם "האיגוד היהודי לבתי ספר עממיים ותיכוניים" בלבוב. בתחילת שנות ה- 30 מנה הסניף המקומי של ההסתדרות הציונית כ- 100 חברים. באותן השנים נתקיימו בלובאצ'וב ארגוני בית"ר, עקיבא, הנוער הציוני ועזרה. בסניף של התאחדות- פועלי-ציון היו ב- 1934 - 32 חברים. לקונגרס הציוני ב- 1931 הצביעו 70 שוקלים בעד הציונים הכלליים, 1 בעד המזרחי, 53 בעד ההתאחדות, 46 בעד הרביזיוניסטים ו- 2 בעד הציונים הראדיקאלים. לקראת הקונגרס הציוני ב- 1935 ניתנו 277 קולות לציונים הכלליים, 10 להמזרחי, ו- 277 להתאחדות. בבחירות לסיים ב- 1922 בחרו 323 מיהודי לובאצ'וב ברשימות הציוניות, ובבחירות לסינאט ב- 1928 הצביעו 800 בוחרים בעד המועמדים הציונים. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם כיהנו ברבנות בלובאצ'וב ר' לוי-יצחק שור, ר' צבי-הירש רובין ור' שלום רוקח. בשנות ה- 30 גברו ההתנכלויות של החוגים האנטישמים ליהודי לובאצ'וב. ב- 1931 נרצחה משפחה יהודית בת 4 נפשות. גם השלטונות הפולניים הכבידו על חיי הקהילה, וב- 1933 נסגר בפקודתם בית-העלמין המקומי ונפתח שוב רק לאחר מאבק ציבורי ממושך. על אף מספרם הגדול לערך של היהודים בעיירה זו קלושות הידיעות שבידנו על גורלם בתקופת מלחמת- העולם השנייה. מקורן של ידיעות אלו הוא בעיקר עדותם של יהודי מקומות אחרים, שהובאו ללובאצ'וב בשנת 1942. ידוע לנו, כי באפריל 1942 היו בלובאצ'וב 2,270 יהודים. במאי של אותה שנה נוספו ללובאצ'וב כ- 2,000 יהודים מכפרי הסביבה (ביניהם מספר רב של תושבי הורינייץ), שנעקרו לכאן בפקודת הגרמנים. בספטמבר או באוקטובר 1942 ציוו השלטונות על הקמת הגיטו בלובאצ'וב. כעבור זמן קצר היה השילוח הראשון של תושבי הגיטו אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ. בנובמבר 1942 הובאו ללובאצ'וב יהודים רבים מאולשיצה (ייתכן עד 2,000 נפש). כמשוער הגיעו ללובאצ'וב באותו זמן, או קצת מוקדם יותר (לאחר סוכות תש"ג), חלק מיהודי העיירות ניימירוב ופוטיליץ', שנעשו אז "יודנריין". בדצמבר 1942 נסגרו, כנראה, גבולות הגיטו בלובאצ'וב. בעקבות הצפיפות פרצה בגיטו מגיפת הטיפוס, ועל היקפה הנורא מדובר בדו"ח שלו מפקד האס. אס. והמשטרה בדיסטריקט גאליציה, פריץ קאצמאן (אולי היתה זו הפרזה מגמתית, כדי לתרץ את חיסול הגיטו). אקציית החיסול נתקיימה בלובאצ'וב בימים 1.1943- 8- 6: כ- 1,200 יהודים נורו בבית-העלמין, ואחרים שולחו למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. מספר ניכר של יהודים התחבאו בעת האקציה במקומות- מסתור שונים בגיטו ומחוצה לו. גם ביערות שבסביבת לובאצ'וב התחבאו יהודים רבים, בעיקר צעירים. מקצתם התחברו בקבוצות ובעזרת נוצרים מכרים השיגו קצת נשק. ביער שליד הכפר קרוביצה היה בונקר גדול, שהתחבאו בו יותר מעשרה יהודים מיאבורוב, אנשים, נשים וטף. רוב היהודים המתחבאים בסביבת לובאצ'וב נספו בידי הגרמנים והשוטרים האוקראינים, שרדפו אחריהם בלי הרף. רק יחידים זכו לשחרור.