ה' ניסן ה'תשפ"ב

לובז'ניצה LOBZENICA

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: ויז'יסק
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,579

·  יהודים בשנת 1941: כ-77

תולדות הקהילה:
 

ל' נזכרת לראשונה במסמכים משנת 1298 כיישוב כפרי גדול שהיה שייך לאצילים לבית קרוטובסקי. בשנת 1458 קיבלה ל' זכויות עיר. תושביה התפרנסו מחקלאות וממלאכות הטווייה והאריגה. קשרי המסחר עם גדנסק (דנציג, ע"ע) סייעו רבות להתפתחותה הכלכלית של העיר. במאה ה-16 השתקעו בה סוחרים סקוטים והקימו שכונה חדשה. בשנת 1612 הוקמה בל' מטבעה פרטית, שהוטבעו בה מטבעות נחושת. בשנת 1650 אושר שנית מעמדה העירוני של ל'; מלחמת השוודים בשנת 1655 הסבה לל' נזקים כבדים, אבל העיר החלה להשתקם, אם גם באיטיות. בשנת 1731 פרצה בל' דלקה גדולה שכילתה את רוב בתיה ובכלל זה את בנייני הציבור; גם הארכיון, שבו נשמרו כתבי הפריווילגיות של העיר ותעודות היסטוריות חשובות אחרות, עלה בלהבות. בעלי העיר דאז, האציל רדולינסקי, השיג מן המלך כתב פריווילגיה חדש שאישר בפעם השלישית את זכויות העיר של ל'. הפעם היה תהליך השיקום מהיר יותר; האוכלוסייה גדלה, והייצור והסחר בבדים התרחב.
בשנת 1772, בעקבות חלוקתה הראשונה של פולין, סופחה ל' לפרוסיה. פיתוח העיר נמשך גם תחת שלטון הפרוסים. בעיר הוקמו כמה מפעלים חדשים - מטוויות, מנסרות, מבשלות בירה וכיו"ב. ואולם לקראת סוף המאה ה-19 נעצרה התפתחותה של ל', בגלל הירידה בייצור ובסחר הבדים שהיו ענפים מרכזיים בכלכלתה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא חלו בל' תמורות של ממש.
בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הגרמנים; תושבים פולנים רבים גורשו לגרמניה לעבודת כפייה.
יהודים התיישבו בל' ככל הנראה בסוף המאה ה-15. בשנת 1643 העניק להם האציל גרודז'נסקי, מבעלי העיירה, כתב פריווילגיות והקצה להם קרקע לבניית בית-כנסת ובית-מדרש. הפריווילגיה הזאת נשרפה בדלקה הגדולה של 1731. בעת מלחמות השוודים נפגעו יהודי ל' קשה, אך יותר מזה סבלו מידי חייליו הפולנים של ההטמן צ'רנייצקי, ששחררו את העיר ובד בבד פרעו ביהודים. בין הקרבנות היה גם רב הקהילה, ר' יצחק זליג מקרקוב. אחרי הפורענויות האלה (ב-1658) פטר מלך פולין יאן קז'ימייז' את יהודי ל' מתשלום מסים. בתקופה זו כיהן בל' ר' שמואל.
בעליה החדשים של ל', האציל ילצקי, העניק ליהודים כתב פריווילגיות חדש במקום זה שנשרף. המסמך הזה כלל גם סעיף שעניינו סדרי המשפט ; נאמר בו שבסכסוכים בין יהודים ללא-יהודים רשאים רב הקהילה ושני דייניה להיות נוכחים במשפט בכיסוי ראש, ובזמן שהייתם באולם לא יוצבו על שולחן השופטים צלב או איקונין.
בתקופת השלטון הפרוסי גדל מספר היהודים בל' ומצבם הכלכלי הוטב. רבים מיהודי ל' היו בתקופה זו חנוונים, סוחרים זעירים ובעלי מלאכה למקצועותיהם. במיוחד התפתחו בתקופה זו הייצור והסחר בבדים, והמסחר בעור ומוצריו. יהודי ל' קיימו קשרי עסקים הדוקים עם עמיתיהם היהודים בגדנסק והרבו לנסוע לירידים בעיר זו. ואולם בשלהי המאה ה-19, כשייצור הבדים והמסחר בהם איבדו מחשיבותם, נפגעה פרנסתם של הסוחרים היהודים הגדולים ורבים מהם עזבו את העיירה.
בשנת 1848 קיבלו יהודי ל' כרוז מאחיהם בקהילת כחנן (ע"ע) ובו נקראו יהודי כל התהילות בפרובינציה להצטרף למאבק להשגת אמנציפציה ליהודים, כפי שהובטחה להם בחוקה של 1848. בתגובה לכרוז בחרה קהילת ל' נציגים לוועד הפעולה המשותף. ראשונים למאבק היו המורים היהודים, שהופלו לרעה לעומת עמיתיהם הלא-יהודים ולא נהנו מפטור ממסים למורים בבתי-ספר ציבואים במדינה, כמצוות החוק.
עם ייסודה בנתה לעצמה קהילת ל' בית-כנסת מעץ, ששימש אותה שנים רבות. רק בשנת 1850 הוקם בית- כנסת חדש, מרווח והדור בסגנונו, שהיה בנוי לבנים. מבין הרבנים שכיהנו בל' ידועים לנו בשמותיהם רק שניים - ר' ל' קליש ור' יעקב יחזקאל הלוי, מחבר "שם יעקב".
תהליך המעבר לערים גדולות שאפיין את יהודי חבל פוזנן במחצית השנייה של המאה ה-19 לא פסח גם על ל', והוא גבר ביתר שאת אחרי מלחמת העולם הראשונה, בעת של' נכללה במדינת פולין העצמאית, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נותרו בל' רק כמה עשרות יהודים.
בתחילת ספטמבר 1939, עוד בטרם נפלה ל' בידי הגרמנים, נמלטו כמה משפחות יהודיות מל' לדרום פולין; ואולם הגרמנים חסמו את הדרכים דרומה, אסרו את היהודים הנמלטים, כלאו אותם במחנה וערכו בהם סלקציה, שלאחריה הוצאו מקצתם להורג. אין בידינו מידע על גורלם של יהודי ל' תחת הכיבוש הנאצי. אפשר להניח בוודאות כי הם נרדפו, רכושם הוחרם והם שולחו למחנות ולגטאות באזור הגנרל-גוברנמן, כמוהם כשאר היהודים באזור.