ה' ניסן ה'תשפ"ב

לוביישוב LUBIESZOW

עיירה בפולין
נפה: קאמין-קושירסקי
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,739

·  יהודים בשנת 1941: כ - 1,500

·  יהודים לאחר השואה: בודדים

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

מחשש לכיתור גרמני נסוג הממשל הסווייטי מלוביישוב כבר ב 28 ביוני 1941. כחודש ימים היתה העיירה ללא שלטון וכנופיות של לאומנים אוקראיניים (זלנובצים- "ירוקים"), ניסו לערוך פוגרום בעיירה, אך נהדפו בידי קבוצת הגנה-עצמית יהודית שהתארגנה במהירות ונסתייעה במשמר אזרחי מקומי. בקרבות שנערכו בין הצדדים היו פצועים משני הצדדים. הכנופיות האוקראיניות רצחו 27 יהודים בכפר הסמוך לובייז' ושדדו רכוש רב של יהודים כפריים. ב- 26 ביולי 1941 נכנסה ללוביישוב יחידה מן החטיבה הראשונה של פרשי האס"אס שפעלה במסגרת "מבצע ביצות הפריפט", שנועד לבער את שאריות הצבא הסווייטי באיזור. על-פי תלונות היהודים נתפסו 3 מראשי הכנופייה האוקראינית והוציאו אותם להורג. במקביל, על פי רשימות שהכין הממשל האוקראיני המקומי, נאסרו 50 יהודים על-פי( מקור פולני - 100) וביניהם הרב ונכבדים אחרים. הגרמנים האשימו אותם שהם קומוניסטים או פעילים סווייטיים והוציאו אותם להורג. אנשי האס"אס הטילו על היהודים תשלום כופר בסך 10,000 רובל ודרשו לספק להם חפצים שונים (שמיכות, סדינים, כרים ועוד). ב- 1 בספטמבר הוטלה חובת עבודת-כפייה על כל היהודים מגיל 14 ומעלה. קבוצת צעירים בת 24 איש, שנשלחה לתקן גשר בקרבת הכפר לובייז', נרצחה לאחר תום העבודה. ב- 27 בספטמבר נתמנה יודנראט ובו שישה חברים והוקמה משטרת-סדר יהודית. נערך מיפקד והיהודים חולקו לשתי קבוצות: בעלי-מקצוע וחסרי-מקצוע. ב- 5 בינואר 1942 הוצאו להורג 48 נפשות - נשים וילדים, בני- משפחה של אלה שהתחמקו מיציאה לעבודה לקאמין- קושירסקי. ב- 15 בינואר נצטוו כולם להתרכז בכמה רחובות, וב- 1 בפברואר 1942 שוב הוטל תשלום-כופר בסך 20,000 רובל. בראשית מאי 1942 נסגרו יהודי לוביישוב בגטו, שהוקף בגדר קרשים בגובה 2 מ' ובראשו תיל דוקרני. בימים הראשונים של אוגוסט 1942 הובאו לגטו כל יהודי הכפרים שבסביבה. ב- 10 באוגוסט 1942 הוטל מצור על הגטו; בערך 1,200 מיושביו הובלו לבורות ונרצחו. 80 בעלי-מלאכה משפחותיהם שהושארו בחיים שוכנו במחנה שכלל את בית-הכנסת הגדול שבעיירה. ב- 3 בנובמבר 1942 באו הגרמנים במטרה לחסל את הנותרים. רופא-השיניים מכהנדלר (פליט מווארשה) תקף בתער את הגביטסקומיסאר מיכאליס מקאמין-קושירסקי, חתך את גרונו ופצעו קשה. בתגובה לכך ירו הגרמנים לתוך הריכוז היהודי בבית-הכנסת, ואלה שניסו לברוח נרצחו בחצר. שבועות לאחר מכן עוד נמשך המצוד אחרי יהודים מתחבאים. בסוף דצמבר 1943 נכבשה לוביישוב בידי יחידת פרשים מאוגדת הפרטיזנים של גנרל אלכסיי פיודורוב (האוגדה הווהלינית) וזו החזיקה במקום עד שהגיעו לכאן, ב- 20 בינואר 1944, יחידות הצבא האדום. הניצולים המועטים לא שבו לעיירה.

 

 

בהתחלה היה במקום כפר בשם נובי-דולסק, שהיה שייך לנסיכים לבית דולסקי. באמצע המאה ה- 16 קיבלו בעלי המקום זכות להפוך את היישוב לעיר וקראו לה בשם לובייישוב. היא השתייכה אז לנפת פינסק, בווייבודיות בריסק. בתקופת השלטון הרוסי הצארי השתייכה לגוברניה (פלך) מינסק. במאה ה- 18 היו כאן בית-ספר ופנימיה, שהיו מפורסמים בכל פולין, בהנהלת מסדר הפייארים. בשנים 1755- 1760 למד במוסד זה תדיאוש קושצ'יושקו. הידיעה הראשונה על הימצאות יהודים בלוביישוב היא מ- 7 בספטמבר 1648, עת נרשמה בספרי המבצר בפינסק תקרית שאירעה לשני יהודים מלוביישוב, אנצ'ל ואהרון בן-זונדל. שניהם נסעו בלוויית מרדכי בן-אהרון מאודריצק ונשדדו בדרך. נלקחו מהם ארבע מזוודות ובהן כסף, זהב ודברי-ערך אחרים. ברישומים מאותו חודש מובאת רשימה מלאה של החפצים שנשדדו, וכן תוצאות של חקירת האיכרים שעשו את המעשה ונתפסו. יש לשער, שראשית התיישבות היהודים בלוביישוב היתה לפני שנת 1648. באותה שנה, כשהגיעו לאיזור צבאותיו של חמלניצקי, ברחו יהודי לוביישוב וכך ניצלו מן הטבח. כעבור מאה שנה, באמצע המאה ה- 18, נמצאו בלוביישוב כנראה לפחות 500 יהודים (385 משלמי מס גולגולת ועוד פטורים ומשתמטים). עד מלחמת העולם הראשונה ישבו בלוביישוב בערך 2,000 יהודים. הם עסקו בעיקר במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה, בדרך כלל סיפקו את צורכיהם של תושבי הכפרים הרבים שבסביבה. ביישוב היו ארבעה בתי-כנסת. ברבנות כיהנו בני משפחת ויינגרטן: ר' שמערל, ר' איציקל, ר' יהודה-לייב ובנו ר' יצחק אהרון, שהיה רבה האחרון של לוביישוב ונספה בשואה (1922 - 1942). מראשית המאה ה- 20 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כיהנו, במקביל לרבנים הנזכרים לעיל, ר' אליעזר ליפא קלפפיש ואחריו ר' משה מרדכי פרלין, שעבר אחר-כך לקאמין-קושירסקי. בזמן מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, בעת שנסוג הצבא הרוסי, שרפו גדודי הקוזאקים שהיו במאסף, את בתי העיירה. הצבא הגרמני שנכנס ללוביישוב גירש את היהודים לפנים פולין ובלוביישוב נותרה רק משפחה יהודית אחת. בשנת 1920 רצחו הבאלאחובצים שלושה מבני המשפחה הזאת. כשנערך בסוף שנת 1921 המיפקד הראשון בפולין היתה לוביישוב ריקה מתושביה, והיא לא נפקדה. רק בשנת 1924 החלו תושביה לחזור לעיירה. בין שתי מלחמות העולם פרחו חיי-הציבור היהודיים בלוביישוב. בין תנועות הנוער גילו פעילות "בית"ר", "השומר הדתי" ו"גורדוניה". זמן מה פעל במקום קיבוץ הכשרה של "פועלי אגודת-ישראל". בעיירה היתה ספרייה וסביבה נערכו פעולות תרבות שונות.