ה' ניסן ה'תשפ"ב

לומזי LOMAZY

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ביאלה פודלאסקה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
 

ל' נזכרת לראשונה באמצע המאה ה-15 ככפר על הדרך מליטא ל"פולין-גדול". מיקומה הגיאוגרפי סייע רבות להתפתחותה. מיכאל רדזיוויל, הסטרוסטה (המושל מטעם המלך) של חבל ברסט ליטובסק (בריסק דליטא). הפך את ל' למרכז מסחר ומלאכה לסביבתה החקלאית, ובשנת 1568 העניק לה מלך פולין זיגמונט אוגוסט מעמד עירוני ורשות לקיים יום שוק שבועי ושני ירידים שנתיים. זכויות אלה אישרו מחדש המלכים זיגמונט השלישי (בשנת 1588), ולדיסלאב הרביעי (בשנת 1633), יאן קז'ימייז' (בשנת 1649) ואוגוסט השלישי (בשנת 1748).
לאחר חלוקתה השלישית של פולין בשנת 1795 נכללה ל' בתחומה של אוסטריה, ב-1807 צורפה ל"נסיכות ורשה" ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בגבולותיה של מלכות פולין הקונגרסאית. בשנת 1915 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, שהחזיקו בה עד לנסיגתם בשנת 1918.
על ראשיתו של היישוב היהודי בל' אין בידינו מידע. משערים שראשוני היהודים התיישבו במקום בסוף המאה ה-16. בתעודה עירונית משנת 1589 נזכר חוכר יהודי תושב ל'. בל' לא הוטלו הגבלות על ישיבת יהודים, ולפיכך היה להם חלק נכבד בפיתוח המסחר והמלאכה. הפריחה הכלכלית שפקדה את ל' במאה ה-17 משכה למקום יהודים נוספים והיישוב היהודי בעיירה גדל והתבסס.
כבר במחצית הראשונה של המאה ה-17 היתה בל' קהילה יהודית מאורגנת. על-פי החלטת "ועד מדינת ליטא" משנת 1623 היו יהודי ל' כפופים לקהילת ברסט ליטובסק (בריסק דליטא). בתקופה זו נבנה בל' בית-כנסת וקודש בית-עלמין.
רוב יהודי ל' התפרנסו במאה ה-19 ממסחר וממלאכה. היו ביניהם בנאים, נגרי בניין, חייטים וסנדלרים, אך גם סוחרי עצים, סוחרי תבואה וחוכרי גני פרי. כפרנסה צדדית עיבדו רוב המשפחות חלקות אדמה קטנות והחזיקו פרות חולבות ועזים. במחצית השנייה של המאה ה-19 הקימו יהודים בל' מפעל לעיבוד עורות, בית-חרושת לסבון ונרות ובית-חרושת לשמן.
בקהילה פעלו חבורות הסעד והעזרה המסורתיות - "לינת צדק", שסייעה לחולים ולבני משפחותיהם, "הכנסת אורחים", שנתנה מחסה לעוברי-אורח עניים, ו"קופת גמילות חסדים", שנתנה לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה הלוואות ללא ריבית.
מבין הרבנים שכיהנו בל' ידועים לנו בשמותיהם ר' שאול, מחבר "גבעת שאול": ר' דוד הורביץ, נכדו של "החוזה מלובלין" וחסידו של ר' מנחם מנדל מקוצק; ר' זאב וולף ב"ר אריה לייב הכהן ; ר' אליקים גצל סמברג, מחבר "ימי נח" (לובלין תרע"ג-1914) ר' יעקב רבינוביץ (בשנים 1903-1909); ור' יצחק ב"ר אברהם גרינברג, מחבר "בית יצחק" (ורשה 1928), רב הקהילה מ-1924 עד לחיסולה בידי הנאצים. הרב גרינברג נספה בשואה.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו יהודי ל' על מקורות הפרנסה המסורתיים שלהם, מסחר זעיר ומלאכה. בשנת 1921 פחת מספר היהודים בל' בהשוואה למספרם בשנת 1897 ; הגורמים העיקריים לכך היו גל ההגירה והיציאה לערים גדולות במהלך המלחמה ומיד לאחריה, לנוכח המצב הכלכלי והביטחוני המעורער ששרר אז באזור. מסיבה זו לא התפתחו בל' בשנים האלה חיי ציבור ערים ופעילים כבקהילות אחרות בפולין.
חלק מן הילדים היהודים למדו עדיין בתקופה זו בחדר המסורתי, או בבית-הספר לבנות של רשת "בית יעקב", מייסודה של "אגודת ישראל". מקצת ילדי הקהילה למדו בבית-הספר העממי הפולני. בל' היתה באותן השנים ספרייה ציבורית ובה ספרים ביידיש, בעברית ובפולנית. בתקופה זו ישב בל' האדמו"ר ר' צבי הירש מורגנשטרן, נכדו של ר' מנחם מנרל מקוצק, שעבר אחר-כך לוורשה (נפטר ב-1926).
המשבר הכלכלי הממושך בפולין והחרם על המסחר והמלאכה של היהודים, בעיקר בשנות ה-30, נתן את אותותיו גם בל'. רבים מבני הקהילה הפכו לנזקקי סעד שנתמכו מקופת הציבור. ערב חג הפסח תרצ"ג (1933) נזקקו 110 מבין 250 המשפחות היהודיות בל' לסיוע. בחג השבועות תרצ"ד (1934) התפרעו בעיירה צעירים אנטישמים, ניפצו שמשות בבתי יהודים ואף היכו ופצעו יהודים רבים. הפוגרום נמשך גם ביום המחרת. רק אחרי שפנו היהודים לסטרוסטה הגיעה לל' פלוגת שוטרים מביאלה פודלאסקה (ע"ע) ושמה קץ למהומות.

 

בימי מלחמת העולם השנייה

ל' נכבשה בידי הגרמנים ב-13 בספטמבר 1939 כעבור שבועיים ימים, ב-26 בספטמבר, פינו הגרמנים את ל' ובמקומם נכנסו לעיירה חיילי הצבא האדום ; ואולם כעבור זמן קצר נסוגו הסובייטים והגרמנים חזרו לל', שכן היא נכללה באזור הכיבוש הגרמני על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ בין גרמניה לברית-המועצות.
כבר בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה, בגזל רכוש יהודי ובשאר מעשי התעללות ורדיפות.
בתחילת 1940 ריכזו הגרמנים את היהודים בשכונה נפרדת והקימו גטו. בתי היהודים ברחובות שמחוץ לגטו הוחרמו. מאות יהודים, גברים ונשים, הועסקו בעבודות קשות כגון ניקוז וסלילת כבישים. בערך 100 יהודים (70 גברים ו-30 נשים) עבדו במחנה שינייקה שהקימו הגרמנים במרחק 3 ק"מ מן העיירה. במאי 1942 היו בל' כ-1,700 יהודים, ביניהם מאות פליטים מסרוצק, ולק ומלווה.
ב-17 באוגוסט 1942 לפנות בוקר כיתרו הגרמנים את מחנה שינייקה, הוציאו את היהודים מן הצריפים והעבירו אותם לל'. יהודים שהתנגדו נורו במקום. ביום ההוא חיסלו הגרמנים את גטו ל'. שוטרים גרמנים ופולנים כיתרו את הגטו, הוציאו את האנשים מבתיהם וריכזו אותם בכיכר, ומשם הובילו אותם ליער הסמוך, שבו נחפרו עוד קודם לכן 3 בורות. יותר מאלף יהודים נרצחו ביום ההוא בידי הגרמנים ועוזריהם הפולנים, וגם המעטים שניסו להימלט נתפסו ונרצחו בידי שוטרים פולנים. אכזרי במיוחד היה גורלם של התינוקות - הם נקברו חיים בבורות. עדי ראייה סיפרו ששלושה ימים אחרי הטבח עדיין זזה האדמה שכיסתה את הבורות. רק יהודי אחד, ברוך ברמן, הצליח להימלט מגיא ההריגה, והצטרף לפלוגת פרטיזנים של שבויי מלחמה סובייטיים.