תרומות
קוליקוב KULIKOW
קהילה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: ז'ולקייב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 600
• יהודים בשנת 1941: כ- 2,886
• יהודים לאחר השואה: אחדים ניצלו
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
אין בידנו ידיעות על חיי ישוב יהודי קטן זה בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941). משפרצה המלחמה הסובייטית-גרמנית, נכנסו צבאות הגרמנים לקוליקוב ב- 29.6.1941. ב- 1 ביולי היה הפוגרום הראשון, והפורעים היו השוטרים והאוכלוסים האוקראינים. הם הוציאו את היהודים אל חוף הנחל, הכו אותם והתעללו בהם. רבים נפצעו. בו-בזמן נשדדו בתי היהודים. כעבור ימים אחדים הגיעו לקוליקוב לחופשת-נופש כ- 100 שוטרים גרמנים (שופן). הללו התעללו יום-יום ביהודים: הכו, ירו והרסו דירות. גם אחר-כך באו לקוליקוב קבוצות שוטרים גרמנים מן הערים הסמוכות לאותה מטרה. ביולי או באוגוסט 1941 הטילו השלטונות על היהודים קנס של 250,000 זלוטי. באותו זמן היו גם ההרוגים הראשונים. הגרמנים ירו למוות בשני נערים יהודים. באותה עת הוקם היודנראט, ועיקר תפקידו לספק לגרמנים פועלים לתיקון דרכים, לפירוק בתים הרוסים ולעבודות קשות אחרות, ובחורף - לפינוי השלגים. בשעת העבודה היו השומרים האוקראינים מתעללים ביהודים. היודנראט נאלץ לספק את תביעותיהם של השלטונות הגרמניים. על היהודים נאסר לצאת לכפר לקניית מזון ועל האיכרים למכור ליהודים. השוטרים האוקראינים היו תופסים את היהודים שחמקו מן העיר, על אף האיסור. המצודים על גברים ונשים התמידו: השוטרים הגרמנים והאוקראינים חטפו אנשים ברחובות ובבתים; אולם מלבד החטופים חוייב היודנראט לספק גם את מיכסות הפועלים. בספטמבר 1941 הוקמו שני מחנות עבודה חקלאיים בשני כפרים סמוכים, ויסנבורג וצ'ורטוב, באחוזות שהחרימו הגרמנים. תחילה עבדו שם יהודים מקוליקוב בלבד, גברים ונשים בני 14- 55. במרוצת הזמן הוסיפו הגרמנים למחנות יהודים ממחנה-יאנובסקה בלבוב ומערים סמוכות. להתקנת המחנות האלה נלקח ציוד ביתי של יהודי קוליקוב. כלואי המחנות רעבו, עונו ונרצחו על כל עבירה קלה. הריגתם של התשושים והחולים היה מעשה שבכל יום. בחורף 1941- 1942 ובאביב ידעו היהודים בקוליקוב חרפת רעב; התמותה גדלה, מפני שמנות-המזון היו מיזעריות והחמיקה לכפר היתה כרוכה בסכנת-מוות. היודנראט ניסה להתגבר על הרעב על-ידי פתיחת מטבח ציבורי. ואמנם יהודים אמידים סיפקו מיצרכים למטבח, על-פי מיכסה שבועית שהטיל עליהם היודנראט. איסוף המיצרכים לא היה משימה קלה, והמשטרה היהודית כפתה על הסרבנים לתרום. במטבח קיבלו העניים חינם ארוחת-צהרים, והילדים קיבלו גם ארוחות-בוקר-וערב. היודנראט הקים גם בית- חולים קטן של 6 מיטות, שנועד רק ליהודים מן המחנות החקלאיים. החולים המאושפזים קיבלו גם מזון. באפריל 1942 התחילו עוברים את קוליקוב רכבות עם משלוחי-יהודים מאיזורי הדרום ודרום-מזרח של דיסטריקט גאליציה. במרוצת הזמן הבינו יהודי קוליקוב כי המישלוחים פניהם אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ. מקצתם של המובלים קפצו מהקרונות, ואילו רובם נהרגו מפגיעת גלגלי הרכבת או מכדורי הזקיפים. האוכלוסים האוקראינים היו שודדים את הפצועים וממיתים אותם. יהודים יחידים הגיעו לקוליקוב בעזרת נוצרים רוחשי-טובה. הצטיינו בעזרתם תושבי הכפר הפולני קושציוב; הללו עזרו לנמלטים והודיעו ליודנראט בקוליקוב על פצועים הזקוקים להסעה. בבית-החולים הקטן בקוליקוב נאספו לא אחת 20 ויותר נמלטים-פצועים. יהודי קוליקוב המשיכו לחיות באימה מתמדת מפני שילוח או מפני הריגה במקום. למראה מכונית מתקרבת ובה גרמנים היו היהודים בורחים אל השדות הסמוכים ומתחבאים בכל מיסתור שהזדמן להם. היישוב חוסל בנובמבר 1942. ב- 25 בו שולחו כל עובדי שני המחנות החקלאיים בעגלות ללבוב תחת משמר שוטרים. משם שולחו אל מחנה ההשמדה בבלז'ץ. בימים 30.11.1942- 29 נעקרו כל שרידי היישוב היהודי מקוליקוב והועברו לגיטו ז'ולקייב, שם פקד אותם גורל כלואי הגיטו הזה. מבין תושבי קוליקוב היהודים שלפני המלחמה נותרו בחיים יחידים בלבד.
הישוב עד מלחה"ע II-ה
מעמד של עיר בבעלות פרטית קיבלה קוליקוב ב- 1431; עד אז נקרא המקום בשם בושץ'. במחצית השנייה של המאה ה- 17 היתה קוליקוב בבעלותה של משפחת המלך יאן סובייסקי, אחר-כך היא עברה לידי משפחת ראדז'יביל. המלך יאן סובייסקי הושיב בקוליקוב שבויים תורכים וטאטארים, והללו עסקו בין השאר באריגת גלימות ושמיכות צמר. בתוצרתה זו נודעה העיר במאות ה- 17 וה- 18. במאות ה- 18 וה- 19 נודעה העיר מתוצרת המשובחת של תמד וכן מנעלים שייצרו צאצאי השבויים הנ"ל. גנני קוליקוב סיפקו ירקות ללבוב הקרובה. לאחר מלחמת-העולם הראשונה ירד מספר אוכלוסי קוליקוב, בעיקר בגלל התמעטות ניכרת של תושביה היהודים. במאה ה- 20 נודעה קוליקוב במאפה-לחם מיוחד במינו, ששווק אז בלבוב ובסביבה. על אפייתו ושיווקו התפרנסו משפחות רבות לערך בעיר. על היהודים ראשונים בקוליקוב נמסר בתעודה מ- 1544. ב- 1579 היו 7 יהודים משלמי מס-גולגולת. היישוב היהודי התפתח אחרי גזירות ת"ח ות"ט, ובעיקר בתקופת בעלותה על העיר של המשפחה המלכותית סובייסקי. ב- 1792 התיישבו 5 משפחות יהודים מקוליקוב בכפר, על-פי התקנון מ- 1785 בדבר העברת היהודים בגאליציה לעבודה חקלאית. במאה ה- 19 הגיע היישוב היהודי ליותר מאלף נפשות, אולם נעצר בהתפתחותו במחצית השנייה של מאה זו בגלל זרימה המתמדת של תושביו ללבוב, ואף ירד בתקופת המשבר בשנים הראשונות של המאה ה- 20. בתום מלחמת- העולם הראשונה נשארו בקוליקוב רק כמחצית תושביה היהודים שמלפני המלחמה, בעקבות אירועי המלחמה - הכיבוש הרוסי 1914- 1915 - וכן ביקוש מקורות פרנסה בלבוב. היישוב לא חזר לקדמותו עד למלחמת-העולם השנייה. במאות ה- 17 וה- 18 היתה תחילה פרנסתם של יהודי קוליקוב על הפונדקאות והחכירה באחוזות בעלי העיר וכן על שיווק מוצרי אריגה גלימות (ושמיכות). במאות ה- 18 וה- 19 היו בידיהם ייצור התמד ושיווקו באיזור בולו, וכן התפרנסו מן המסחר והמלאכה. בתחילת המאה ה- 20 ירדה תוצרת התמד בקוליקוב בגלל התחרות עם מייצרי התמד ביאנוב. במאה ה- 20 היו רוב האופים שהתמחו באפיית ה"לחם הקוליקובאי" המיוחד, וששיווקוהו יום-יום בעגלות ללבוב, יהודים. ענף-פרנסה זה כילכל, אף אם בדוחק, עשרות משפחות יהודיות (סוחרי קמח, אופים, עגלונים וכו'). קופת גמילות חסדים, שהוקמה בתמיכת הגו'ינט ב- 1928, חדלה מלהתקיים ב- 1934 (הגרעון ממתן ההלוואות בסך 1,573 זלוטי לא כוסה). קהילה מאורגנת התקיימה בקוליקוב כבר במאה ה- 17. אז נבנה בית-הכנסת שעמד על תילו גם במאה ה- 20, וקודש בית-העלמין (תחילה היתה קהילת קוליקוב מסונפת ללבוב). בסוף המאה ה- 17 עלתה קרנה של קהילת קוליקוב והיתה למקום הכנסים לוועד מדינת רייסן (ידועים הפרטיכולים מישיבות הוועד מ- 1690 וכן מתחילת המאה ה- 18). מרבני קוליקוב ידועים ר' יעקב אב"ד קוליקוב ואחר-כך מו"צ בלבוב (נפטר ב- 1739); ר' אריה-יהודה-יעקב מייזליש (תחילת המאה ה- 19); ר' יחיאל מיכל רוזנפלד ב"ר נתן, בעל "אמרי בינה" (כיהן בקודש בקוליקוב בשנות ה- 70 של המאה ה- 19); ממנו קיבל בנו ר' נתן רוזנפלד (נפטר ב- 1890); ב- 1892 נבחר לרב בקוליקוב ר' אריה-ליב שטיקלר ב"ר צבי הירש (נפטר ב- 1916). את מקומו מילא אחרון רבני קוליקוב, ר' נתן רוזנפלד, שהמשיך בכהונתו עד תקופת השואה, בה ניספה. בקוליקוב נולד ובילה את שנות נעוריו בראשית המאה ה- 19 המשכיל והסופר שמשון בלוך הלוי בעל "שבילי עולם" (גיאוגרפיה כללית ראשונה בלשון העברית). עם המשכילים המעטים שהשתקעו בקוליקוב בראשית המאה ה- 20 נמנו עו"ד אדולף פוהורילה, והמורה הפרטי לעברית בראגינסקי (פליט מרוסיה שהתפרנס מהוראת עברית ותנ"ך לילדי ישראל בקוליקוב). האחרון היה גם בין מייסדי האיגוד הציוני שבמקום "אהבת ציון". בתום מלחמת-העולם הראשונה הוקם בקוליקוב איגוד יהודי להפצת התרבות בשם "אושביאטה". ב- 1924 נוסד ועד "עזרה" (עזרה לחלוצים המתכוננים לעלייה), ובראשו עמד יו"ר ועד הקהילה דאז, העו"ד גולדבלאט. על השפעת הציונים בקוליקוב תעיד, בין היתר, העובדה שבאסיפה לרגל מאורעות תרפ"ט בארץ-ישראל שהתקיימה בבית-הכנסת בקוליקוב, נאמו הרב דמתא ר' נתן רוזנפלד וראש הקהילה הד"ר גולדבלאט. בבחירות לסיים שנתקיימו ב- 1922 הצביעו 140 איש בעד הרשימה הלאומית היהודית. בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 נתנו השוקלים בקוליקוב את קולותיהם כלהלן. 80 לציונים הכלליים, 3 לרשימת ארץ-ישראל העובדת ו- 32 למפלגת המדינה. בבחירות לעיריה שנתקיימו ב- 1927 קיבלו היהודים 14 מכלל 40 המאנדאטים