ה' ניסן ה'תשפ"ב

יאבורוב JAWOROW

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: יאבורוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-8,910
• יהודים בשנת 1941: כ- 2,950
• יהודים לאחר השואה: כ- 20

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
יאבורוב מוזכרת בפעם הראשונה כעיר ב- 1408. ב- 1564 הפכה לעיר מלכותית בעלת זכויות עירוניות. ב- 1627 היו בה 181 בתים. במחצית השנייה של המאה ה- 17 היה המושל המלכותי הסטארוסטה של יאבורוב יאן סובייסקי, לעתיד מלך פולין. בזמנו התקיים ביאבורוב בית-דפוס. בשנים 1661, 1688 נחרבה העיר על-ידי הטאטארים. ב- 1790 היא עלתה באש. במאה ה- 19 נתפרסמה במלאכת-מחשבת בענפי המלאכה של גילוף בעץ, טוויית פשתן ומעשי-מקלעת מקש וסוף. באותה מאה הוקמו בתי-חרושת לעמילן ולסבון, מבשלת-בירה וטחנת-קמח. הידיעות הראשונות על היהודים ביאבורוב הם מ- 1548. ב- 1552 היו ברשותם שני בתים. ב- 1563 שילמו יהודי יאבורוב 27 זהובים מס-גולגולת. ב- 1578 אישר המלך ליהודי יאבורוב את הזכות לקיים בית-כנסת ובית-עלמין, והתיר להם לסחור בבשר ובשוורים. ב- 1629 היתה כבר ביאבורוב שכונה יהודית ב"פרבר הלבוואי" ובו היו ברשותם 23 בתים מכלל 40 בתים במקום. בתיהם של הרופא, של הש"ץ ושל בית-החולים שוחררו ממיסים. כדי להשכין שלום בין הצדדים המתחרים והמסוכסכים נחתם ב- 1640 הסכם בין העירונים והקהילה, ולפיו נאסר על היהודים הסחר בתבואות, בקמח ובעוד כמה מוצרים חקלאיים שיוצרו בסביבה, אולם מותר היה להם לסחור בתבלינים, שעווה ובעורות בלתי-מעובדים. על בעלי-המלאכה היהודים נאסר לייצר לצורכי השוק אך הותר להם למכור את תוצרתם ליהודים בלבד. הקהילה היהודית חכרה תמורת 400 זהובים לשנה את מבשלת- הבירה. סכום זה הוקדש לביצורים. למועצת העיר האחראית להגנתה צורף נציג הקהילה. הסכם זה אושר ב- 1641 על-ידי המלך וקיבל תוקף חוקי. באותה שנה סחרו כמה מיהודי יאבורוב עם גדאנסק, ואחד מהם קיבל אף רשות מהמלך לנסוע לשם באופן חופשי. באותו זמן נמצא ביאבורוב כורך יהודי, כנראה יהודי שבא מתחום האמפריה העותומנית. כשנתמנה יאן סובייסקי לסטארוסטה של יאבורוב הוטב מצב יהודי יאבורוב. הם קיבלו כתב-זכויות חדש, דומה לזה של יהודי ז'ולקייב והוסרו כל ההגבלות עליהם ועל משלח-ידם. יאן סובייסקי התיר ליהודים לבנות בית-כנסת מעץ. ב- 1740 התגוררו היהודים בכל חלקי העיר. מ- 38 הבתים שהיו בכיכר העיר, 23 מהם היו בבעלותם של יהודים. הללו רובם עסקו במסחר ומיעוטם במלאכה. ב- 1765 נמנו בעיר 152 אומנים בענפי מלאכה שונים, ומהם רק 15 היו יהודים (כולם חייטים). באותה תקופה היו ביאבורוב גם רופאים יהודים. הידוע בהם הוא אברהם עוזר פאסיק, שגר ביאבורוב בראשית המאה ה- 18 ועבר ממנה ב- 1724 לזלוצ'וב. נאמר עליו "לא מת אדם תחת ידו". הוא היה גם שנים רבות פרנס ועד דד"א. נראה שבסוף המאה ה- 17 היתה קהילת יאבורוב לעצמאית. בשנים 1673- 1690 כיהן ר' חיים ב"ר יהודה לייב איש יאבורוב כפרנס ועד דד"א. ייתכן שהוא גם כיהן כרבה של יאבורוב. בסוף המאה ה- 17 ובראשית המאה ה- 18 ישב על כס הרבנות ביאבורוב ר' חיים סגל (נפטר ב- 1709). בשנים 1725- 1730 ישב ביאבורוב כמ"מ ר' ברך ב"ר אליקים גצל, מחבר "זרע ברך". באותו זמן ישב על כס הרבנות ביאבורוב ר' צבי-הירש, נכדו של ר' משה-פנחס חריף מלבוב (נפטר ב- 1737). במקומו בא ר' יחיאל ב"ר דוד אלטשול מחבר "המצודות" לנ"ך. את כסאו ירש ר' אהרן הלוי אטינגא ב"ר יהודה-לייב, אב"ד לבוב, שעבר ממנה לכהן כרבה של ז'שוב. רבה האחרון של יאבורוב לפני חלוקתה של פולין ב- 1772 היה ר' אהרן שור (נפטר ב- 1777). בזמן שלטון אוסטריה המשיכו יהודי יאבורוב להתפרנס בעיקר על המסחר, שהיה עד סוף התקופה רובו ככולו בידי יהודים. נראה שגם כמה ממפעלי-התעשייה שהוקמו ביאבורוב היו בידי יהודים. במלאכה עסקו היהודים בעיקר בחייטות ובצבעות, ויחידים בענפי מלאכה אחרים. בסוף המאה ה- 19 עסקו יהודים רבים בניקוי זיפי חזיר ובייצור מברשות. למענם הקים הוועד לעזרת יהודי גאליציה, שמרכזו היה בווינה, קואופרטיב ובו 10 אומנים ו- 50 שוליות. ענף-פרנסה מסורתי שעסקו בו יהודים היה העגלונות והסבלות. בראשית המאה ה- 20 כבר היה ביאבורוב רופא יהודי. קהילת יאבורוב היתה כנראה אמידה, שכן ב- 1905 פורק בית-הכנסת העתיק בנוי-העץ מסוף המאה ה- 17 ובמקומו נבנה בית-כנסת חדש ומפואר מלבנים. באמצע המאה ה- 19 הקים פולני מקומי קרן לעזרת בני העיר הנצרכים, ורבע מפירותיה של קרן זו הוקצב ליהודים. יהודי יאבורוב כיתר יהודי הסביבה, היו חסידים, אולם ראוי לציין שהעיתון של האיגוד "שומר ישראל" "דער איזרעליט" שיצא בלבוב היה לו כתב קבוע ביאבורוב. ברבנות כיהנו במאה ה- 19 ותחילת ה- 20 ר' אביגדור ב"ר אליהו מבילגוריי, שישב ביאבורוב בסביבות 1810. אחריו בא ר' נתן ב"ר יצחק באב"ד, אחיו של ר' יהושע, אב"ד טארנופול. בסוף המאה ה- 19 כיהן כרבה של יאבורוב ר' יואל-משה לנדא נפטר( ב- 1894). את כסאו ירש חתנו ר' דוד-מנחם מאניש ב"ר יהושע-השל באב"ד, שנחשב לאחד מגדולי הדור וחיבר את "חבצלת השרון". כשעבר ר' דוד-מנחם ב- 1911 לטארנופול, עלה על כסאו חתנו ר' אלימלך פרנקל תאומים, נצר לשושלת צאנז-שיניאווע. ר' אלימלך היה רבה האחרון של יאבורוב. ב- 1890 התיישב ביאבורוב האדמו"ר לבית רופשיץ, ר' אלימלך ב"ר יצחק רובין. הוא ישב בה עד לפטירתו ב- 1905. את מקומו מילא בנו ר' פייביש רובין. ב- 1902 נוסדה ההסתדרות הציונית ביאבורוב, אולם עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה פעולתה היתה מצומצמת והשפעתה מועטת ביותר. בימים הראשונים לכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה השתוללו החיילים בעיר, היכו ביהודים ו- 30 מהם נאסרו ונשלחו כבני-ערובה לפנים רוסיה. לאחר זמן קצר התייצב המצב. היהודים סחרו באופן חופשי עם הרוסים ואף הצליחו בעסקיהם. כשחזרו צבאות אוסטריה וכבשו את העיר קמה בקרב יהודים פעילות ציבורית-פוליטית עניפה. הוקמו מוסדות-סעד. ב- 1916 התארגנה האגודה צעירי ציון, ובאמצע 1918 נוסד ארגון-נוער השומר הצעיר.

בין שתי המלחמות
לאחר גמר מלחמת-העולם הראשונה לא חלו שינויים ניכרים בחייהם הכלכליים של יהודי יאבורוב. רובם המכריע המשיכו לעסוק במסחר, סטונאי או קמעונאי וכן ברוכלות. מקצתם עסקו במלאכה, בעיקר בחייטות, צבעות בייצור מברשות מזיפי-חזיר. ענף ההובלה - העגלונות והסבלות - העסיק גם הוא יהודים רבים. נוספו בעיר בעלי מקצועות חופשיים מבין היהודים. מקצת בוגרי המכללות ובתי-ספר תיכוניים בני יאבורוב לא מצאו תעסוקה ולפיכך הוקם למענם ב- 1936 ועד לעזרה לאקדמאים יהודים. בקיץ 1924 התחוללה סופה גדולה, שהחריבה את יבולי השדה בסביבה ואף פגעה ברבים מבתי העיר. תושבי יאבורוב נזקקו לעזרה מיידית ואמנם קיבלוה מידי השלטונות. הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים התארגנו באיגודים משלהם: ב"איגוד הסוחרים" וב"יד חרוצים". שני האיגודים הללו פתחו ב- 1928 קופת גמ"ח, שראשית פעולתה היתה צנועה, אולם בשנת התקציב 1936- 1937 נתנה 274 הלוואות בסך כולל של 28,538 זלוטי. הלווים לפי מקצועותיהם היו כלהלן: סוחרים זעירים - 200, בעלי-מלאכה - 64, פועלים - 37 ואחרים - 8. מבין המפלגות היהודיות שבעיר היו פעילות המפלגות הציוניות. הציונים הכלליים בראשות מנהיגם העו"ד ד"ר בנו הנדל, היו היוזמים של רוב פעולות התרבות והעזרה ההדדית בעיר; ד"ר הנדל היה חבר במוסדות המרכזיים של ציוני מזרח-גאליציה. ב- 1923 נוסדה ההתאחדות על בסיס צעירי ציון. באמצע שנות ה- 20 כבר פעלו ביאבורוב חברי המזרחי אולם את סניפם ייסדו רק ב- 1930. ב- 1927 הוקם ביאבורוב סניף של המפלגה הרביזיוניסטית. לאחר הפילוג במפלגה זו התקיים ביאבורוב גם סניף של מפלגת המדינה. לאחר שהשומר הצעיר הפסיק את פעולתו בראשית שנות ה- 20, היתה זמן-מה בית"ר, שנוסדה ב- 1927 בשם "הסתדרות הצופים על שם יוסף טרומפלדור", ארגון-הנוער היחיד בעיר ובו כ- 80 חברים. ב- 1934 הוקם סניף אחוה ובו 40 חברים. סניף זה הצטרף להנוער הציוני. באותו זמן כנראה הוקמה גורדוניה. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים ציונים השנה ציונים כלליים המזרחי התאחדות רביזיוניסטים מפלגת המדינה 1927 16 65 9 37 1931 37 50 21 112 1933 56 44 104 151 1935 208 61 177 15 בבחירות לעיריה שהתקיימו ב- 1927 נבחרו 16 יהודים, ביניהם רב העיר ר' אלימלך פרנקל המוזכר לעיל, ורק 3 מהם היו ציונים. בבחירות לעיריה ב- 1932 לא נבחר שום יהודי מרשימה יהודית, והמאנדאטים היהודים באו כולם מרשימת הממשלה - "הסאנאציה". בבחירות לקהילה שהתקיימו ב- 1924 ניצחו חסידי בלז הודות לשיתוף-הפעולה שלהם עם המתבוללים. בבחירות ב- 1927 הוצגה רשימה מאוחדת של הציונים והחסידים, והיא זכתה לרוב המכריע של המאנדאטים. לראש הקהילה נבחר ד"ר הנריק בער שהיה, מקורב לציונים. רק בבחירות לקהילה ב- 1938 ניצחו הציונים, ומנהיגם ד"ר בנו הנדל נבחר לראש הקהילה. לפי תוצאות הבחירות הללו קיבלו הציונים - 2 מאנדאטים, המזרחי - 1 יד חרוצים - 2, "נציגי בית-המדרש" - 2 ונציגי הקלויז - מאנדאט אחד. בפעולות הסעד עסקו תחילה ועד הקהילה וחברות העזרה המסורתיות. בראשית 1935 הוקמה ויצ"ו שעסקה, בנוסף לפעילות ציונית ותרבותית גם במתן עזרה לילדים עניים. בתחילת שנות ה- 20 הוקם בית-ספר עברי משלים. הוא נסגר באמצע שנות ה- 20, ובראשית שנות ה- 30 חידש את פעולתו - הפעם כבית-ספר "תרבות" ובו 100 תלמידים. לידו הוקם גן-ילדים. הספריה היהודית החלה כנראה בפעולתה, עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה. ב- 1922 היא חידשה את פעולתה, ולידה הוקם חדר-קריאה ואולם הרצאות. ב- 1934 הוקם מועדון-ספורט הפועל.

במלחה"ע ה - II
כ- 30 יהודי יאבורוב נהרגו כבר ביום הראשון למלחמה ב- 1.9.1939, כתוצאה מהפצצות המטוסים הגרמניים. ב- 11.9.1939 נכנסו הגרמנים ליאבורוב ומיד החלו בחטיפות לעבודת-כפייה ובהתעללויות ביהודי המקום. קבוצת חיילים גרמנים תלשה זקנים של יהודים חרדים, באותו יום הוצת אחד מבתי-הכנסת ביאבורוב. הגרמנים אילצו את היהודים לאסוף גם ספרי-תורה מבתי-כנסת אחרים ולהשליכם לאש. ב- 12.9.1939 אסרו אנשי הגיסטאפו והמיליציה האוקראינית קבוצת צעירים יהודים והתעללו בהם במרתפי בניין העיריה. כן נאסרו מספר משכילים יהודים ועקבותיהם של אלה נעלמו, ורק באביב 1940 נתגלו גופותיהם ביער פורודנקו. כן יצא באמצע ספטמבר 1939 צו, שעל כל האוכלוסיה היהודית לעזוב את העיר תוך 3 ימים. כדי להבטיח קיומה של גזירה זו תפסו הגרמנים 40 בני-ערובה. אך גירוש לא הוצא אל הפועל בשל התקדמותו של הצבא האדום מערבה, לכיוון הנהר סאן. ליאבורוב הגיעו בספטמבר ובאוקטובר 1939 מאות פליטים יהודים ממערב-פולין, והאוכלוסיה היהודית גדלה במידה ניכרת. ב- 25.9.1939 נכנסו לעיר יחידות הצבא הסובייטי. תוך זמן קצר הולאם רכושן של מספר משפחות יהודיות בעיר, ובאביב 1940 נאסרו והוגלו לברית-המועצות חלק ממשפחות אלה. בקיץ 1940 הוגלו לברית-המועצות גם מספר לא קטן מהפליטים שנמצאו בעיר. צעירים יהודים מילאו תפקידים בולטים במינהל העירוני והשתלבו בכל השלוחות של מערכת-החינוך הסובייטית ביאבורוב. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות הופצצה העיר קשה על-ידי הגרמנים. דרכי הנסיגה נותקו תוך זמן קצר ביותר. רק קבוצה קטנה של יהודים שהיו פעילים במוסדות הסובייטים נמלטה בכיוון לבוב, אולם אחדים מהם נאלצו לחזור ליאבורוב בגלל הקשיים להמשיך מזרחה. כבר ב- 23.6.1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים. בסוף יוני אותה שנה ערכו האוקראינים רשימה של כ- 150 איש מבין יהודי יאבורוב ועמדו להוציאם להורג. מסיבות שאינן ידועות בחרו הגרמנים בשלב זה רק ב- 12 איש; הללו נרצחו ביער הסמוך. רק כעבור מספר שבועות הותר לבני הקהילה להוציא את הגופות מהבורות, ולהביאן לקבר ישראל בבית-העלמין שבעיר. בראשית יולי 1941 דרשו הגרמנים להקים יודנראט. ליו"ר נתמנה יואל פוס ועם חבריו נמנו בין השאר: ש. הנר, ל. ויימר, מ. גילס י. וינטר י. מרגליות, ש. שטראסבורג, א. ליטמאן י. גרומאן, ל. מארבאך וח. שטריך. כן הוקמה משטרה יהודית; מפקדה היה דוד באדיין. בחודשי יולי-אוגוסט 1941 הוטל על היודנראט לספק מדי יום כ- 400 אנשים לעבודת כפייה. כן הוטל על הקהילה תשלום קונטריבוציות. בסתיו 1942 דרשו הגרמנים כמות גדולה של יין ויי"ש, וכדי להבטיח מילוי הוראה זו נלקחו כבני-ערובה 3 חברי היודנראט. לקראת סוף 1941 עזב יואל פוס את ראשות היודנראט ובמקומו בא משה כהנא. לאחר שהלה לא מילא הוראות הגרמנים הוחלף בסנדר בלום. אף איש זה הוגדר על-ידי הניצולים כמסור לענייני הקהילה ובכך עורר את זעמם של הגרמנים. בלום מת מהתקף-לב במארס 1942 בעת איסוף אחת הקונטריבוציות. אחריו כיהן בתפקיד יו"ר היודנראט ל. ויימר, אך כעבור זמן קצר מינו הגרמנים לתפקיד זה את דוד באדיין, מפקד המשטרה היהודית, והוא מילא בצייתנות יתירה את הוראותיהם. בנובמבר 1941 באה דרישה לספק 200 צעירים יהודים למחנות-העבודה. בדצמבר של אותה שנה נתקבלה דרישה לאספקת 300 צעירים נוספים למחנות-העבודה. בקושי רב עלה בידי היודנראט למלא מכסות אלו שכן רבים מבין המועמדים למחנות-העבודה לא התייצבו והסתתרו מעיניהם של הגרמנים. היודנראט הבטיח שהציבור היהודי ביאבורוב ידאג למשפחות הנשלחים למחנות. ישתדל אף לפדותם או להחליפם באחרים. אולם למעשה רק יחידים מהם חזרו ליאבורוב ורובם נספו לאחר עבודה מפרכת ממחלות. רעב ומעשי-רצח במחנות העבודה בפלוכוב, קוזאקי, לאצקי ויילקיה ויאקטורוב. בחורף 1941- 1942 גברו דרישות הגרמנים לאספקת חפצי-ערך ודרישות אלו רוששו עוד יותר את הקהילה. יהודי יאבורוב סבלו באותם חודשים מרעב וממחלות. היודנראט הקים מטבח ציבורי שחילק כל יום כמה מאות מנות מרק דל לרעבים, אולם עם כל חשיבותה של פעולה זו היא הקלה אך במעט על המצוקה, שהפילה חללים רבים. במארס 1942 ציוו הגרמנים לעקור מציבות מבית-העלמין היהודי לסלילת כבישים. החטיפות למחנות העבודה נמשכו: באפריל 1942 שולחו קבוצות צעירים למחנה יאנובסקה שבלבוב, וביולי 1942 שולחו לאותו מחנה גם 100 צעירות יהודיות. ביום השבת, 7.11.1942, הגיעו ליאבורוב יחידות המשטרה הגרמנית ואנשי האס. אס., וחסמו כל מבואות העיר. אחר-כך התפרצו הגרמנים בסיוע המשטרה האוקראינית לבתי היהודים והחלו לרכז את יושביהם היהודים בכיכר השוק. לצורך גילוי מחבואים שהוכנו עוד בקיץ האחרון הרסו קירות ורצפות, השליכו רימונים למרתפים ואף הציתו מספר בתים. רבים מן המסתתרים שנתגלו נרצחו במקום. אל המיועדים לגירוש צורפו כל החולים מבית-החולים היהודי והסגל הרפואי וכן חברי היודנראט ומספר שוטרים יהודים. חלק מן החולים והקשישים נרצחו במקום. האקציה נמשכה יומיים ובסיומה הובלו כ- 1,300 איש להשמדה במחנה בלז'ץ. כ- 200 יהודים מצאו את מותם בבתים וברחובות העיר. מיד לאחר האקציה ב- 9.11.1942 הודיעו הגרמנים על הקמת הגיטו. לגיטו הוכנסו כל שרידי הקהילה וגם יהודים מיישובי הסביבה, מקראקוביץ, מושצ'יסקה, לובאצ'וב, קרוקיניצה, הוסאקוב, ויילקיה אוצ'י, שקלו. אוז'ומלה ועוד. בגיטו נמצאו כ- 80 בתים, ולתוכם הוחדרו כ- 5,000 איש. ב- 15.11.1942 הוקם בעיר - מחוץ לגיטו - מחנה-עבודה. במחנה-עבודה זה שוכנו כ- 60 עובדים במפעלים חיוניים לצורך המשק הגרמני, והללו קיבלו תוויות מיוחדות שבהם צוינה האות W. בסוף פברואר 1943 הוצאו מהגיטו למחנה יאנובסקה כ- 500 גברים. ב- 16.4.1943 הוחל בחיסול הגיטו. הגרמנים, המשטרה האוקראינית וקבוצת שוטרים יהודים שהובאה מלבוב ריכזו את כל האוכלוסיה היהודית בשטח בית-העלמין הישן. במהלך האקציה הופרדו הנשים, הילדים והקשישים, ורוכזו בבניין בית-המדרש. רוב בתי הגיטו הוצתו כדי לגלות את המסתתרים. האנשים שנמלטו מן הבתים הבוערים הושלכו בחזרה אל הלהבות ונשרפו חיים. כל הקרבנות - כ- 000 4 נפש - הובלו במכוניות-משא ליער פורודנקו ונרצחו שם ביריות בבורות המוניים. כ- 160 גברים הועברו למחנה יאנובסקה. כ- 60 עובדים נותרו עדיין במחנה-העבודה בעיר. ואף-על-פי-כן עלה בידי מספר יהודים להסתתר בעת האקציה האחרונה, אלא שהתנאים הקשים כגון מחסור במזון ומים, לא אפשרו להם להישאר במחבואיהם זמן ממושך והם נאלצו להגיח ממקומות-הסתר שלהם. בדרך זו אספו הגרמנים כ- 200 איש, שהוצאו גם הם תוך זמן קצר להורג ביער הסמוך. בקרב הנמצאים במחנה-העבודה בעיר התחילה להתארגן קבוצה, שביקשה להימלט ליער וליצור קשר עם הפארטיזאנים שפעלו באיזור. חברי הקבוצה השיגו נשק, אך חלקם נפלו עוד בדרכם ליער. עם זאת נתגבשו שתי קבוצות - האחת בראשותו של א. הנר והשנייה בפיקודו של ה. גלייך - שפעלו ביער לובצ'בסקי. רוב הלוחמים בשתי קבוצות אלו נפלו בקרבות. מאפריל 1943 ועד לשחרור העיר בידי הצבא הסובייטי ב- 24.7.1944 המשיכו הגרמנים ומשתפי-הפעולה מבין האוכלוסיה המקומית בחיפושים אחרי אחרוני יהודי יאבורוב שהסתתרו אצל מכרים נוצרים וביערות. עם השחרור נמצאו בעיר כ- 20 יהודים ניצולים, שעסקו בגידור מקומות הרצח ההמוניים של יהודי יאבורוב והסביבה ובהנצחת זכרם. ואחרי זמן קצר הם עזבו את המקום.

 

http://www.zchor.org/kehilot/pinkas2.htm

מזכרונות האיזור

http://www.buchach.org/book/jew.htm

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=91973

גטו יאבורוב

http://www.deathcamps.org/occupation/jaworow%20ghetto.html

http://www.allempires.net/battle-of-jaworow--sadowa-wisznia-14--16-ix-1939_topic26015.html