תרומות
קונסטנטינוב KONSTANYNOW
עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ביאלה פודלאסקה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• יהודים בשנת 1941: 1,200
תולדות הקהילה:
ק' נזכרת לראשונה במקורות כתובים מן המאה ה-17 ככפר ושמו קוזירדזי. בשנת 1744 הוחלף שמה לקונסטנטינוב והוענקו לה זכויות עיר ורשות לקיים יום שוק שבועי וירידים שנתיים. בשנות ה-40 של המאה ה-19 חוברה ק' לקו מסילת-הברזל לובלין-ורשה, מהלך שאפשר את התפתחותה. אחרי אמצע המאה ה-19 נוסדו בה כמה וכמה מפעלים זעירים ובתי-מלאכה לאריגה.
בספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים; כעבור שבועיים הם נסוגו ממנה לטובת חיילי הצבא האדום, ואחר-כך - עד יוני 1941 - היתה ק' עיירת גבול בין אזור "שליטה הסובייטי בפולין המזרחית לבין אזור שלטונה של גרמניה הנאצית. העיירה עצמה היתה תחת שלטון גרמני.
על ראשיתה של הקהילה היהודית בק' אין לנו מידע. נראה שבמחצית השנייה של המאה ה-18 היתה במקום קהילה מבוססת, שכן מ-1751 ואילך התכנס בה מפעם לפעם "ועד דד' ארצות" ואף קיבל שם החלטות שונות, ביניהן החלטה הקשורה למחלוקת עם השבתאים ועם ר' יונתן אייבשיץ, ולקמיעות שהפיץ. בק' גם הוכרז חרם על הדפסת הש"ס למשך עשרים שנה, כדי שלא להסיג את גבולם של המדפיסים הגדולים מאמסטרדם, האחים פרופס.
באמצע המאה ה-18 לערך כיהן ברבנות ק' ר' מאיר, בנו של ר' יעקב עמדן שנודע כיריבו הגדול של ר' יונתן אייבשיץ. באיגרת ששיגר אביו למושב "ועד דד' ארצות" שהתכנס בק' ב-1752, תואר ר' מאיר כ"יושב ותופס ישיבה", ומכאן שבעת ההיא היתה קיימת בק' ישיבה. יהודי ק' התפרנסו ממסחר זעיר ומלאכה. בשנת 1826 היו ביניהם 35 סוחרים, 17 חייטים, 6 אופים ובעלי מלאכה אחרים. בשלהי המאה ה-19 ייסדו יהודים בק' כמה מפעלי תעשייה, טחנות קמח ומשרפות יי"ש.
.במאה ה-19 כיהנו ברבנות ק' ר' יחזקאל ויינברג; ר' פנחס פריידיגר; ר' דב נחמן שפירא (ב-1893); ר' נתן ולטפרוינד; ור' חיים רדזינסקי (1929).
יהודי ק' החלו לגלות עניין בציונות אחרי מלחמת העולם הראשונה. בק' נוסדו סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"פועלי ציון", וגם תנועות הנוער שלהם היו פעילות בה. בקהילה ובמוסדותיה היתה השפעתם של הציונים רבה.
האורתודוקסים ייסדו ב-1925 סניף של "אגודת ישראל", וב-1932 ייסדו בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב". במועצת העיר ישבו על-פי רוב 4 נציגים יהודים, מחצית חברי העירייה.
עם מוסדות הצדקה והעזרה ההדדית היהודיים נמנו חברה קדישא הוותיקה, וגם "קופת גמילות חסדים" והאגודה "עזרת חולים" שנוסדו בשנות ה-20. רב הקהילה שימש בתקופה זו ר' יעקב שיינקינד, שנספה בשואה. ב-1929 פרצה בק' שרפת ענק ורבים מבתי העיירה, חלקם הגדול של יהודים, היו למאכולת אש.
בימי מלחמת העולם השנייה
בספטמבר 1939, בעת שהגרמנים פינו את ק' והסובייטים נכנסו אליה לזמן קצר, ישבו בק' כ-1,200 יהודים (200 משפחות). יחד עם הסובייטים עברו גם מקצת היהודים אל תחום שלטונה של ברית-המועצות במזרח פולין. בחורף 1940 חזרו משפחות אחדות מאזור השליטה הסובייטי לק', אך החוזרים נתפסו בידי המשטרה הפולנית, הוסגרו לידי הגסטאפו ונחקרו בעינויים, ולבסוף שולחו למחנה הריכוז נוייגאמה ליד המבורג ומצאו שם את מותם.
בקיץ 1940 נתמנה בק' יודנראט, בראשות משה רויזמן והרב יעקב שיינקינד. בשלהי 1940 הוקם במקום גטו, ומאז גם הועסקו יהודים מק, באחוזת זיברג ובכפר שרפליצה הסמוכים לק'. העבודה התנהלה תחת שמירה קפדנית. השומרים, שוטרים ואנשי ס"ס, היכו את העובדים בשרירות לב ובאכזריות, ומהם שנפצעו פצעים קשים.
חורף 1942 היה קשה במיוחד - הקור העז, הרעב והעבודה הקשה מנשוא הפילו בקרב היהודים חללים. גם אנשי הגסטאפו, מצדם, תרמו את תרומתם להגדלת שיעורי התמותה: בביקוריהם התכופים בעיירה הותירו אחריהם תמיר כמה גוויות. על כל אלה נוספה באותו חורף מגפת טיפוס, שרבים מיושבי הגטו נספו בה.
במאי 1942 נצטוו כל הגברים היהודים בני 15-60 להתייצב בכיכר השוק. בבואם לשם היכו בהם נוגשיהם באכזריות, השפילו אותם וביזו אותם, להנאתם של אנשי הגסטאפו והמשטרה שצפו במחזה. עשרות אנשים נפצעו בידי הנוגשים הגרמנים. אחר-כך נבחרו מקרבם כ-100 גברים בריאים למראה ושולחו למחנה עבודה ברוגוז'ניצה, שם הועסקו בעבודות ניקוז וייעור.
בספטמבר 1942 פונו יהודי ק' מבתיהם והועברו לגטו בביאלה פודלאסקה. בחג הסוכות תש"ג הקיפו כוחות משטרה וס"ס את גטו ביאלה פודלאסקה, והיהודים נקראו להתרכז בכיכר העיר. רובם נשמעו להוראות, ורק מיעוטם ניסו להסתתר או להימלט. ואולם השמירה ההדוקה מנעה כל אפשרות בריחה, וגם מקומות מסתור בעיר לא היו בנמצא, שכן הגרמנים התרו במקומיים כי כל העוזר ליהודי דינו מוות. בכיכר נערכה ליהודים סלקציה, שהיתה מלווה במכות ובמעשי התעללות. הזקנים נורו למוות במקום, הצעירים והבריאים הועברו למחנות עבודה באזור, וכל האחרים הוצעדו ברגל לגטו מיינדזיז'ץ פודלאסקי, שבו רוכזו כל יהודי האזור לקראת שילוחם למחנות השמדה. שבוע ימים ארכה הדרך למיינדזיז'ץ והיהודים הגיעו ליעדם מוכים, חבולים ותשושים, ללא משמר מלווה. בבואם אל הגטו שוכנו יהודי ק' בבית-הכנסת. ב-17 באוקטובר 1942 הועלו כולם לרכבת, יחד עם הגברים שעבדו במחנות העבודה, והובלו לטרבלינקה. בטרם סגרו את הדלתות שפכו הגרמנים לקרונות אבקה לבנה, אולי סיד כבוי. הצפיפות היתה נוראה - 250 איש נדחסו לקרון שנועד להכיל לא יותר מ-60 בני אדם. בהגיע הרכבת לטרבלינקה התברר שחלק מן היהודים מתו במהלך הנסיעה. השאר הוצאו להורג מיד עם בואם.
בזמן הנסיעה קפצו כמה בחורים מן הקרונות; חלקם נהרגו, אבל אחדים מהם ניצלו והצטרפו ליחידות פרטיזנים, או מצאו מקומות מסתור אצל איכרים. במיוחד הצטיין בעזרתו ליהודים איכר אחד, ששכנע גם את קרובי משפחתו לעשות כמוהו. סמוך לשחרור הוא נרצח בידי פרטיזנים פולנים אנטישמים אנשי "ארמייה קריובה".שלושה שבועות בטרם שוחרר האזור בידי הצבא האדום רצחו אנשי "ארמייה קריובה" גם 3 בחורים יהודים מק' שהסתתרו ביערות. ב-3 ביולי 1944, עם בוא חיילי הצבא האדום, יצאו שרידי היהודים ממחבואיהם ומן היערות.