קוסטופול KOSTOPOL

עיירה בפולין

נפה: קוסטופול

אזור: ווהלין ופוליסיה

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ- 9,800

•  יהודים בשנת 1941: כ - 3,920

•  יהודים לאחר השואה: כ - 270

תולדות הקהילה:

כללי

עיירת נפה במזרח ווהלין

בעת מלחה"ע ה - I

עד סוף שנות השמונים של המאה ה- 18 היה במקום כפר בשם אוסטלץ ויילקי, ולידו כרו עפרות ברזל. בשנת 1792 קיבל בעל המקום, האציל ליאונרד וורצל, מן המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי זכויות עיר מגדבורגיות עבור היישוב, כולל רשות לקיים יריד שנתי. האציל הושיב במקום איכרים וכן יהודים, בנה פונדקים והסב שם המקום לקוסטופול (על-שם בתו קונסטנטינה). היישוב היהודי גדל לאטו, אך התפתח באמת רק בסוף המאה ה- 19, לאחר שנסללה מסילת-הברזל רובנה-וילנה ובמקום נקבעה תחנת-רכבת. אז הוקמו מפעלי תעשייה, שאחדים מהם התבססו על עיבוד התוצרת החקלאית: 2 טחנות-קמח, בית-בד לשמן, מטוויה לאריג גס ועוד; אחרים עיבדו את תוצרת היערות - מנסרה ובית-חרושת לגפרורים. בקוסטופול נבנה בית-כנסת גדול ובמקום היה שוחט. החל משנת 1884 כיהן ברבנות בקוסטופול הרב שמואל זילברשטיין (ממז'יריץ). אחריו כיהן, עד שנת 1932, בנו ר' אשר זילברשטיין. בשנת 1906 כילתה שריפה גדולה את רוב בתי העיירה, שהיו בנויים עץ. במקומם נבנו בתים חדשים, רובם מלבנים. כמו-כן נבנה בית-כנסת גדול וחדש, אף הוא מלבנים. בקוסטופול נפתחו חדרים מתוקנים שלמדו בהם עברית, בית-ספר פרטי לנערות ברוח ציונית וכן בית-ספר עברי מיסודו של המשורר יעקב לרנר. מלחמת העולם הראשונה הביאה לניתוק העיירה מן השווקים במערב ועקב זה החלה ירידה כלכלית. בקיץ 1915 עברו את העיירה פליטים רבים ויהודי המקום תרמו כספים רבים למענם. לאחר מהפכת פברואר 1917 החלה התעוררות ציבורית והוקמו מפלגות שפעלו בגלוי. הפעילות ביותר היו אלה הציוניות: ההסתדרות הציונית, "צעירי-ציון" ו"פועלי-ציון". הכיבוש הגרמני בשנים 1917- 1918 הביא עמו יציבות ושיפור במצב הכלכלי, אך במהרה באה מלחמת האזרחים על חילופי השלטון התכופים שנלוו אליה. היהודים הקימו "הגנה עצמית" וזו הצליחה למנוע פוגרומים, אך כמה אנשים הואשמו בשיתוף פעולה עם הבולשוויקים והוצאו להורג. כדי למנוע פרעות שולמו סכומי כסף גדולים לחיילי צבא פטלורה. קוסטופול סבלה גם מתקופות של רעב ומגיפות, אך לא היו קרבנות בנפש.

בין שתי המלחמות

הודות לעזרת הג'וינט, שפעל באמצעות ועד עזרה מקומי, שיקמו היהודים את חייהם במהירות. המיפקד שנערך בשנת 1921 הצביע על יציבות במספר היהודים, ולא על ירידה כמו ביישובים האחרים. בשנת 1925 נקבעה קוסטופול כבירת הנפה ומקום מושבם של המושל (סטרוסטה) והשלטון הנפתיים. השלטונות והתושבים בעיקר( םידוהיה) פתחו בתנופת פיתוח נרחבת. בעיירה פעלו 3 מנסרות, שתיים מהן של יהודים ואחת ממשלתית, בית-חרושת גדול (השלישי בגודלו בפולין) ללבידים בבעלות יהודית, 2 מפעלים לרהיטים, 2 בתי-חרושת לזכוכית, 2 מפעלים קטנים ליציקת חלקי מכונות לחקלאות, 3 טחנות קמח, מהן שתיים של יהודים, 2 בתי-בד לשמן, 4 משרפות לזפת וטרפנטין ומפעל לייצור לבנים. בקרבת קוסטופול, ביאנובה- דולינה, פתחה הממשלה מחצבות גדולות, שחצבו בהן גרניט ובזלת. המחצבות חוברו לתחנת-הרכבת של קוסטופול באמצעות מסילת-סעף. הממשלה גם בנתה שיכונים למאות הפועלים במקום. אף-על-פי שרק יהודים מעטים הועסקו במפעלים הממשלתיים, נתנו קיומם והימצאות מאות העובדים בעקיפין פרנסה רבה ליהודי קוסטופול. בשנות השלושים היו בקוסטופול 260 חנויות, מאלה היו 180 של יהודים. הסוחרים היהודיים שלטו בענפים אלה; סחר בתבואות, בבהמות, בביצים, בדלק, בברזל, בבגדים וטקסטיל ובבעלותם היו גם בתי-המרקחת והפרפומריות. בענפי המסחר האחרים היוו היהודים 70 עד 75 אחוזים. בתחום המלאכה היו בידי יהודים מחצית מתוך 350 בתי- המלאכה הרשומים. היהודים היוו רוב מוחלט בענפים אלה: חייטות, כובענות, צבעות, שענות ותפרות. הפעילות הכלכלית הסתייעה בבנק קואופרטיבי, שהוקם בשנת 1928 מאיחוד שני בנקים; הוותיק שבהם היה הבנק למסחר של איגוד הסוחרים, וצעיר יותר, הוא הבנק העממי של איגוד בעלי-המלאכה (נוסד בשנת 1926). באותה שנה נוסדה גם קופת הגמ"ח. שני המוסדות הכספיים האלה פעלו עד ספטמבר 1939. גם הקופה העירונית לחיסכון (מוסד עירוני לא-יהודי) העניקה הלוואות ליהודים, בעיקר לסוחרים ולבעלי-מלאכה אמידים. בשנות העשרים יוצגו יהודי קוסטופול במועצת העירייה על-ידי 6- 8 חברים, מתוך 12, למרות שהם היוו אז רק %40נבערך מכלל התושבים. בהנהלת העיר היה אז סגן ראש עיר יהודי (ללא שכר). בשנות השלושים ירד מספר חברי המועצה היהודיים ל- 4 או 5, ובמקום סגן ראש עיר היה להם רק חבר הנהלה (לאווניק). בבחירות להנהגת הקהילות שנערכו בשנת 1928 צורפו לקוסטופול יהודי דרז'נה, סטפן ושתי המושבות החקלאיות היהודיות אוסובה וסלישץ-זוטא. רשימות המועמדים בבחירות אלה היו לפי יישובים או אישיות ורובן של דתיים. בבחירות שנערכו בשנת 1930 נבחר להנהלת הקהילה רוב של נציגים ציוניים. בשנת 1924 נבנה בית-כנסת שלישי ומתפלליו הכתירו רב נוסף - את ר' משה צבי מילמן, שכיהן יחד עם הרב אשר זילברשטיין. לאחר שנפטר האחרון, בשנת 1932, נערכו בחירות לרב הקהילה ומתוך שני המועמדים, הרב מילמן והרב משה שטרנברג (מאלכסנדריה הסמוכה), נבחר האחרון בהפרש קולות קטן (32). הדבר גרם מחלוקת ופילוגים ולמעשה כיהנו בקוסטופול שני רבנים. בשנת 1937 עלה הרב שטרנברג לארץ-ישראל ובמקומו נתמנה לרב הקהילה הרב קריגר. הוא כיהן בתפקידו עד שנספה בשואה יחד עם בני עדתו. בתחילת ימי השלטון הפולני נפתח בית-ספר עברי בהנהלת זלמן לייבוביץ (אריאל), שקנה לעצמו שם בארץ- ישראל בפעילותו החינוכית. בית-הספר הוקם בסיוע הג'וינט ולידו הוקמו ספרייה ומרפאה לילדים. לאחר שנפסקה עזרת הג'וינט נסגר בית-הספר ונפתח מחדש בשנת הלימודים 1926/27, הפעם כחלק מרשת "תרבות". החל משנת 1927 פעלו ליד בית-הספר גן-ילדים עברי וספרייה עברית. כל המוסדות האלה התקיימו עד ספטמבר 1939, ואז הפך בית-הספר להיות בית-ספר יידי על-פי המתכונת הסווייטית. בגלל מלחמת האזרחים נפסקה פעילותן של התנועות הציוניות, שהחלו לפעול לאחר מהפכת פברואר 1917; הן חידשו את הפעילות שלהן עם התייצבות השלטון הפולני. הן בלטו בעיקר בתחום "אגודת חובבי עברית", בספרייה ובחוג לדרמה של חובבים. בראשית שנות העשרים נוסד סניף של "החלוץ" וקבוצה של 20 חברים עברה הכשרה במשק חקלאי יהודי ובמנסרה של יהודים. בשנת 1926 הוקם קן של "השומר הצעיר", שהיה כעבור זמן-מה לתנועת הנוער הגדולה ביותר בעיירה. בשנות השלושים קיימה התנועה לסירוגין שתי הכשרות - קיבוץ "ווהליניה ב'" ו"אל-על". לאחר עלייתם לארץ-ישראל היו חבריה בין מייסדי קיבוץ נגבה. בשנת 1929 נוסד סניף המפלגה הרוויזיוניסטית. בשנת 1930 הוקם קן של בית"ר ותנועה זו היתה לתנועה השנייה בגודלה בעיירה. בשנות השלושים התקיים בקוסטופול מדי שנתיים קיבוץ הכשרה של בית"ר. עד שנת 1939 עלו ארצה מקוסטופול 209 צעירים: 114 - מ"השומר הצעיר", 63 - מ "החלוץ" ו- 32 מבית"ר. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 491 איש. הציונים הכלליים קיבלו 21 קולות; המזרחי - 19; רוויזיוניסטים - 61; ברית רוויזיוניסטית - 145; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 245. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 237 איש. הציונים הכלליים קיבלו 43 קולות; המזרחי - 7; מפלגת המדינה - 25; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 162. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 154 איש. הציונים הכלליים קיבלו 29 קולות; המזרחי - 4; מפלגת המדינה - 9; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 107; פועלי ציון - 5.

במלחה"ע ה - II

הצבא הגרמני נכנס לקוסטופול ב- 1 ביולי 1941. כבר בימי הכיבוש הראשונים ערכו אוקראינים מקומיים פוגרום ובמהלכו שדדו רכוש של יהודים ורצחו 6 יהודים שנחשדו שהם פעילים סווייטיים. לפי הוראות הגרמנים מונה יודנראט והוטלה החובה לשאת תו היכר מיוחד. על היהודים הוטלו עבודות כפייה במנסרות, במכרות הכבול, בתחנת-הרכבת ובעבודות שירותים. ב"שיכון הפקידים" שבצדה המערבי של העיירה הוקם מחנה עבודה לצעירים מעיירות הסביבה, ואלה הוחלפו מדי פעם באחרים. העובדים קיבלו 200 גרם לחם ליום ובני משפחותיהם ניזונו ממטבח ציבורי שפתח היודנראט. כל דברי הערך והפרוות הוחרמו והיהודים חויבו לשלם לגרמנים היטל כספי כבד. ב- 16 באוגוסט 1941 נאספו 470 גברים, רובם מנכבדי העיירה, וביניהם יושב-ראש היודנראט (דור דיין), שהתנדב לבוא. הם הובלו אל מחוץ ליישוב ונרצחו כולם. למשפחותיהם נמסר, שהם נשלחו לעבודה והגרמנים אף שכנעו אותן לשלוח חבילות וכסף. ב- 1 באוקטובר 1941 נאספו בערך 1,400 מבני משפחות הנספים ובתואנה שהם יוסעו לקרוביהם הובילו אותם אל מחוץ לעיירה, ליד בית- המטבחיים, ושם רצחו אותם ליד בורות שהוכנו מראש. ב- 5 באוקטובר 1941 נסגרו יהודי קוסטופול בגטו. רק 100 משפחות של בעלי-מקצוע, חברי היודנראט והמשטרה היהודית, הורשו לגור מחוץ לגטו ליד הגדר. בתוך הגטו שררה צפיפות רבה - 10- 15 איש נדחסו לחדר. למרבה המזל נשמרו בקפדנות תנאי התברואה ולא פרצו מגיפות. אור ליום ג', י"ג באלול תש"ב (25 באוגוסט 1942), הוקף הגטו שוטרים גרמנים ואוקראינים. היהודים רוכזו והובלו לבורות ליד הכפר חוטינקה הסמוך לעיירה ושם נרצחו. עשרות ניסו לברוח, אך רובם נתפסו בידי כפריים אוקראינים עויינים, הוסגרו לידי הגרמנים ונרצחו. במחנה העובדים ציפו לחיסול והתארגנו כדי לפרוץ ממנו. ב- 25 באוגוסט 1942 ערכו הגרמנים מיפקד; מארגני המרד הבינו שהקץ הגיע ואז צעק מנהיגם, גדליה ברייר, "הורה" והחלה בריחת המונים. רבים הצליחו להגיע ליער שהיה קרוב, אך במשך הימים הבאים נתפסו או הוסגרו רובם בידי אוקראינים עויינים; רק מעטים ניצלו. אלה נעזרו בדרך כלל בכפריים פולניים. אחדים מהם הצטרפו ליחידות פרטיזנים סווייטיות. קוסטופול שוחררה בידי הצבא האדום ב- 31 בינואר 1944. יחד עם אלה שברחו לתוככי ברית-המועצות ניצלו בערך 270 איש.