קופיצ'ינצה KOPYCZYNCE

ישוב עירוני בפולין

מחוז: טארנופול

נפה: קופיצ'ינצה

אזור: גאליציה המזרחית

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ- 7,923

•  יהודים בשנת 1941: כ- 2,590

•  יהודים לאחר השואה: כ- 20

תולדות הקהילה:

במלחה"ע ה - II

בתקופת השלטון הסובייטי (1939- 1941) דומה היה מצבם של יהודי קופיצ'ינצה לזה שבשאר מקומות האיזור. הפעילות הקהילתית הופסקה וכלכלתם שותקה. הגרמנים כבשו את העיר ב- 7.7.1941. כבר ביום הראשון לכיבוש נהרגו כמה יהודים בידי חיילים גרמנים. למחרת הוציאה המיליציה האוקראינית 50 יהודים מבתיהם לעבודת-כפייה, שהיתה מלווה התעללות והשפלה. כעבור מספר ימים הוצאו להורג 8 יהודים, שהואשמו בשיתוף-פעולה עם הסובייטים. ב- 12.7.1941 חויבו היהודים לענוד על הזרוע הימנית סרט לבן ועליו מגן דוד כחול. בחודש יולי הוקם היודנראט. בראשו עמד י.י. צלרמייר. כעבור זמן מה חלו שינויים בהרכב היודנראט וכיו"ר מונה הרמן רולר. ליד היודנראט פעלה משטרה יהודית. מפקדה הראשון היה דוד לוקר. אחריו מילא תפקיד זה י. טמרלינג - איש העולם התחתון. במקומו בא מאוריצי רולר - אחיו של יו"ר היודנראט. באוגוסט 1942 הוטלה על קהילת קופיצ'ינצה קונטריבוציה: 1 ק"ג זהב ועשרות אלפי רובל. 12 יהודים נאסרו כבני- ערובה להבטחת מילוי גזירה זו. בתחילת אוגוסט הובלו דרך קופיצ'ינצה מאות פליטים יהודים מקארפאטורוס. הקהילה היהודית בקופיצ'ינצה סייעה להם והשתדלה להקל על מצוקתם. בסוף אוגוסט 1941 העלו הגרמנים באש בתי-כנסת בעיר על ספרי-התורה שבהם. בספטמבר של אותה שנה הוטלו על הקהילה גזירות נוספות: חובה להדביק על דלתות דירותיהם סימן-היכר ובו מגן-דוד; איסור לעזוב את העיר ללא רשיון; איסור על קנייה בשוק העירוני, להוציא את השעות 11.00- 14.00, כלומר לאחר שהנוצרים כבר הספיקו לרכוש את מיצרכיהם והשוק היה למעשה ריק מסחורה. ב- 8.11.1941 נלקחו כ- 200 איש למחנה-העבודה בקאמיונקה. בדצמבר 1941 נמשכו החטיפות למחנות-העבודה והפעם לבורקי-ויילקיה. ב- 20.3.1942 הוצאו מקופיצ'ינצה כ- 150 איש לפינוי שלג מהדרכים שהוליכו לעיר. אולם הם נלקחו במפתיע על-ידי אנשי הגיסטאפו לצ'ורטקוב, שם הוחזקו 3 ימים בבית-הכלא ואחר-כך הועברו 100 מהם למחנה בקאמיונקה ו- 50 למחנה העבודה בהלובוצ'ק-ויילקי. בסיוע לנזקקים פעל בקופיצ'ינצה סניף של י.ס.ס. לצד מחלקת הסעד ביודנראט. פעילי הציבור היהודים בשתי המסגרות הללו הקימו מטבחים ציבוריים, שלחו חבילות-מזון למחנות-עבודה וחילקו כספים לנזקקים בקרב בני הקהילה. בקופיצ'ינצה הוקמו ביוזמת היודנראט בתי-מלאכה לחייטות, לתפירת לבנים ולריקמת אריגים, שהביאו ליהודים גם הכנסה קטנה, אך בעיקר אישורים שהיתה בהם חסינות מסוימת מפני החטיפות למחנות העבודה. כן נפתחה מרפאה לטיפול בחולי טיפוס-בהרות. במאי 1942 נחטפו מקופיצ'ינצה כ- 50 בנות יהודיות והובלו למחנה-עבודה לנשים ביאגלניצה. הן עבדו בחוות חקלאיות באיזור. בחוות אלו התחילו עוד הסובייטים לגדל צמח, ממנו קיוו להפיק גומי, והגרמנים המשיכו בניסוים אלה. ביוני 1941 נלקחה קבוצת יהודים למחנה-העבודה סטופקי; באוגוסט 1942 הוכנסו לקופיצ'ינצה כ- 200 קשישים וחולים מצ'ורטקוב. ב- 30.9.1942 התחילה אקציה המונית. הגרמנים ועוזריהם האוקראינים חדרו לבתי היהודים, הוציאו את יושביהם והובילום לכיכר-השוק, סמוך למשרדי היודנראט. במהלך האקציה נהרסו קירות, רצפות ומחסנים כדי לגלות מתחבאים. כ- 50 חולים נרצחו בבתיהם או ברחובות העיר. בשעות הערב של אותו יום הועברו הנתפסים מכיכר השוק אל תחנת הרכבת, שם הופרדו כ- 70 גברים שהועברו למחנה יאנובסקה בלבוב, והנותרים - כ- 1,000 איש - שולחו להשמדה בבלז'ץ. היודנראט בקופיצ'ינצה נדרש לשלם בעד המזון שניתן לגרמנים ולמשטרה האוקראינית, מבצעי האקציה. באוקטובר 1942 הועברו לקופיצ'ינצה קבוצות יהודים מחורוסטקוב, מפרובוז'נה ושרידי הקהילה מהושיאטין, ויחד עם בני הקהילה המקומית רוכזו בגיטו. בחורף 1942- 1943 גברה התחלואה בגיטו בגלל הצפיפות, העדר תנאי-תברואה ראשונים ורעב. בתחילת 1943 רבו הפגיעות ביהודי קופיצ'ינצה. הללו שנתפסו בלא אישור מתאים מחוץ לגבולות הגיטו הועברו לבית- הכלא בצ'ורטקוב ורק מעטים חזרו משם חיים. בתושבי הגיטו אחזה קדחת של בניית מחבואים, כדי למצוא בהם מיסתור באקציות הבאות. ואמנם ב- 15.4.1943 פרצה אקציה נוספת. כמעט כל אנשי הגיטו התחבאו. הגרמנים ועוזריהם התאמצו לגלות את המסתתרים. אלה שנתגלו הובלו ליער הסמוך לעיר. לבורות שהוכנו מראש, והוצאו להורג ביריות. בעת האקציה וליד הבורות גילו יחידים התנגדות לגרמנים. ואולם קציר הדמים באקציה זו הסתכם בכ- 400 איש. באביב 1943 נפוצו בגיטו קופיצ'ינצה שמועות על פעילותם של פארטיזאנים סובייטיים באיזור ונעשו נסיונות לקשור עמהם קשרים. הרופא ד"ר פסט יצא לתכלית זו ליער, אך עקבותיו נעלמו. רופא אחר, חיים אוקס-טאהלר, הצליח להצטרף אל הפארטיזאנים ובעקבותיו הלכו עוד מספר צעירים. ב- 1.5.1943 צומצם שטח הגיטו והועברו לתוכו שרידי הקהילות בסביבה, בהם מיהודי בוצאץ'. ב- 3.6.1943 היתה אקציה נוספת. באותו מועד נלקחו להשמדה בעיקר המגורשים מהסביבה שהוכנסו לא מכבר לגיטו. הקרבנות הובלו ליער שליד בית-העלמין, הוכרחו לחפור לעצמם קבר ונרצחו ביריות. למעשה נמשכו ההוצאות להורג בלא הפסקה בימים: 3, 4, 7, 10 ו- 11 ביוני 1943. בסך-הכול הושמדו באותם הימים כ- 4,000 איש. בגיטו נותרו עדיין כ- 1,000 נפש. ב- 12.6.1943 הועברו כ- 400 איש מגיטו קופיצ'ינצה לגיטו בצ'ורטקוב, ושם נספו באקציה. ב- 18.6.1943 נמצאו בגיטו קופיצ'ינצה רק כ- 400 איש, והנותרים הועברו לעבודת-כפייה בחוות חקלאיות באיזור. ב- 20.7.1943 התחיל חיסולו הסופי של הגיטו וגם של היהודים שהיו פזורים במספר חוות חקלאיות באיזור. באותו יום הוקף הגיטו וכל בית בו, כל פינה, נסקרו בקפדנות, כדי לחשוף את אחרוני היהודים המסתתרים. ואמנם הבונקרים נתגלו והאנשים נרצחו במקום. המחסור במזון ובמים הכריח את המסתתרים לצאת ממחבואיהם וכך הם נפלו בידי הצוררים. בעת חיסול הגיטו, ואף-על-פי-כן, לאמעט יהודים נמלטו ל"צד הארי", אך רובם הוסגרו על-ידי האוכלוסיה המקומית לידי הגרמנים. עם זאת נמצאו מספר משפחות נוצריות שהסתירו את מכריהם היהודים, תוך סיכון חייהן. עד כיבוש העיר על-ידי הצבא הסובייטי ב- 23.3.1944 נמשך המצוד אחר שרידי הקהילה. לאחר השחרור התקבצו בעיר כ- 20 ניצולים. אולם גם על אלה איימה הסכנה. באיזור פעלו כנופיות של לאומנים אוקראינים "באנדרה", שפגעו באנשי המימשל הסובייטי וביהודים. אחרי זמן קצר עזבו הניצולים את קופיצ'ינצה, עברו לפולין ומשם פנו לישראל ולמדינות אחרות

הישוב עד מלחה"ע II-ה

קופיצ'ינצה היתה ידועה ככפר במחצית הראשונה של המאה ה- 15 (ב- 1443 נבנתה בה כנסייה). ב- 1615 היא עברה לבעלותה של משפחת האצולה קופצ'ינסקי. בקופיצ'ינצה נבנה מיבצר שלא אחת עמד במצור הטאטארים והתורכים. פלישות תדירות גרמו הרס רב ליישוב. כיישוב עירוני בבעלות הפרטית של האצולה הוכרה קופיצ'ינצה, כנראה בסוף המאה ה- 17, או בתחילת המאה ה- 18. באותה תקופה, ובעיקר במאה ה- 19, התפתחה קופיצ'ינצה כמרכז עירוני המשרת במסחר, במלאכה ובתעשייה הכרוכה בחקלאות את הסביבה החקלאית המבוססת על קרקעות פוריות, ובעיקר את האחוזות הגדולות של האצולה. בסוף המאה ה- 19 ובמאה ה- 20 גידלו בסביבה חיטה משובחת, סלק-סוכר, פשתן וצמחים שמניים - חומרי- גלם לתעשייה זעירה במקום. ואמנם הוקמו בקופיצ'ינצה בית-בד, שתי משרפות-יי"ש וכן מנסרה ומלבנה. העיר גדלה במהירות לאחר שחוברה בסוף המאה ה- 19 לקו מסילת-הברזל המוליך לטארנופול. קופיצ'ינצה לא ניזוקה במיוחד במלחמת-העולם הראשונה ועל כן הועבר אליה מרכז הנפה מהושיאטין בתקופה שבין שתי המלחמות. ראשוני היהודים התיישבו כנראה בקופיצ'ינצה בסוף המאה ה- 17. ידוע שב- 1716 היה היישוב היהודי הקטן בקופיצ'ינצה כפוף לקהילת טארנופול. במחצית השנייה של אותה מאה היתה כבר בקופיצ'ינצה קהילה עצמאית ומרותה על אנשי היישוב המפוזרים בסביבה. יחד עם תושבי קופיצ'ינצה גופא (48 במספרם) נמצאו ב- 1765 במרותה של קהילת קופיצ'ינצה 438 משלמי מס-גולגולת. ב- 1755 שהה בקופיצ'ינצה יעקב פראנק, מייסד כת הפראנקיסטים, וכנראה נמצאו אז בין תושבי המקום מספר חסידים שלו. ברשימת חסידי פראנק המועמדים לוויכוח ב- 1557 בקאמיינייץ פודולסקי נמצא חיים בן משה איש קופיצ'ינצה. היישוב היהודי בקופיצ'ינצה גדל במהירות במחצית השנייה של המאה ה- 19, ואילו הירידה במספר אוכלוסיו בשנים 1900- 1910 היתה קשורה בהגירה המוגברת לארצות שמעבר לים. בתום מלחמת-העולם הראשונה שוב גדל היישוב, וזאת על חשבון תושבי הקהילות שבסביבה (כגון הושיאטין) שנפגעו קשה בעת הכיבוש הרוסי. בתקופת שלטונה של הרפובליקה האוקראינית המערבית בקופיצ'ינצה (נובמבר 1918 - מאי 1919) הקימו היהודים מיליציה, אולם זו פוזרה בידי השלטונות בתואנה, שיהודי המקום לא שמרו על הנייטראליות המוצהרת בסכסוך בין הפולנים והאוקראינים. ב- 1920, לאחר נסיגת הבולשביקים, נכנסו לקופיצ'ינצה יחידות צבא פטלורה והחיילים פרעו ביהודים. מספר יהודים (3- 5) נרצחו ו- 14 נפצעו (מהם 11 קשה), אירעו גם מקרי אונס בנשים. ראשוני היהודים בקופיצ'ינצה (במאה ה- 18 ותחילת ה- 19) עסקו בפונדקאות, חכירה ומסחר, ומקצתם במלאכה. עם גידולו של היישוב נתרבו בו בעלי-המלאכה, הסוחרים הזעירים והרוכלים בכפרים. לרגל קביעת חצרו של האדמו"ר ר' אברהם-יהושע השיל בקופיצ'ינצה ב- 1894, מצאו את פרנסתם מספר ניכר של יהודי המקום בשרותים, שניתנו לחסידים הבאים לשהות במחיצת רבם בשבתות ובמועדים (בעלי אכסניות, מסעדות, גבאים, שמשים וכו'). בתקופה ההיא התארגנו בעלי-המלאכה באיגודם יד חרוצים, וגם איגוד של סוחרים הוקם בקופיצ'ינצה קודם שפרצה מלחמת-העולם הראשונה. בתקופה שבין שתי המלחמות לא חל שינוי בעיסוקם של יהודי קופיצ'ינצה. מחלוקת הלווים בקופת גמ"ח (שהוקמה ב- 1927) לפי עיסוקם ניתן ללמוד על מיבנם המקצועי של יהודי קופיצ'ינצה באותה תקופה. ב- 1936- 1937 היו בין הלווים בקופה 135 בעלי-מלאכה, 109 סוחרים זעירים, 30 פועלים שכירים, 5 חקלאים ו- 20 שונים. בין שתי מלחמות-העולם פעל בקופיצ'ינצה האיגוד היהודי לאשראי (הוקם בתמיכת הג'וינט) ואליו השתייכו האמידים שבין הסוחרים, שסחרו בתבואה, בעצים, בפשתן וכ'. בשנות ה- 30 הורע מצבם הכלכלי של יהודי קופיצ'ינצה. טרם התאוששו מן המשבר בשנים 1928- 1931 וכבר הוטל עליהם לעמוד בתחרות הגוברת של הקואופרטיבים האוקראינים והפולנים. הם הגנו אפוא על עצמם, ולא תמיד בהצלחה, מפני התנכלויות להם מצד השלטונות ומפני הפעולות האנטישמיות בעיר ובכפרי הסביבה. ב- 1930 נהרסו בפקודת העיריה דוכנים רבים של סוחרים יהודים באמתלה של "פגם אסתטי". באותה שנה נאלץ חנווני יהודי לסגור את חנותו שהיתה סמוכה לקואופרטיב האוקראיני, בגלל מכתבי-האיומים שנשלחו אליו. ב- 1936 אירעו מקרי התנכלויות ליהודי הכפרים הסמוכים לקופיצ'ינצה, וכן לרוכלים המחזרים עליהם. הופצו שם כרוזים אנטי-יהודיים ונופצו שמשות בבתי היהודים. מגזירת השחיטה נפגעו בקופיצ'ינצה סוחרי-בהמות וקצבים רבים. ב- 1937 הותר ליהודי המקום לקיים רק שלושה איטליזים. עם ביסוסה של הקהילה בקופיצ'ינצה בתחילת המאה ה- 19 הוקמו בית-הכנסת ובית-המדרש ולקראת סוף המאה הוקמו 5 בתי-תפילה נוספים (של חסידי צ'ורטקוב והוסיאטין). כן התקיימו כל זמן קיומה של הקהילה מוסדות וחברות המסונפים לה (חברה קדישא, ביקור חולים, חברות צדקה ועוד). עם תום מלחמת-העולם הראשונה הקימה הקהילה בתמיכת כספי הג'וינט והעיריה המקומית מטבח עממי, שחילק יום יום כ- 150 ארוחות צהרים חינם לניצרכים. ב- 1937 לא הקציבה העיריה כספים למטבח והוא נסגר. תקציב הקהילה היה בתקופה ההיא מוגבל למדי, בשנות ה- 30 - כ- 20,000 זלוטי לשנה. מהוועד נמנע לממן אף את צורכי הקהילה הבסיסיים. ב- 1920 שופץ בית-המרחץ ומקווה הטהרה בכספי הג'וינט. 11 יתומי המקום היו בשנות ה- 20 בטיפול ביתי על חשבון קהילת טארנופול. בסוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 היה הרוב בוועד הקהילה לחרדים, והמיעוט שבו השתייך למתבוללים, וביתר דיוק: לנציגי האינטליגנציה המקצועית. בין שתי מלחמות- העולם היה הרוב בוועד הקהילה נתון בידי נציגי הציונים. במועצת העיריה עד מלחמת-העולם הראשונה היה ליהודים שליש מכל המאנדאטים. בשנות ה- 20 מינו השלטונות קומיסאר מטעמם במועצה, ובבחירות ב- 1933 נבחרו למועצה רק שלושה יהודים (כולם ציונים) מתוך 16 חבריה. מרבני המקום הידועים: ר' חיים יעקב רפפורט באמצע המאה ה- 19, ובתחילת המאה ה- 20 - ר' אברהם ב"ר חיים רוזנברג, שכיהן בקודש גם במשך כל התקופה שבין שתי מלחמות-העולם. כאמור, ישב בקופיצ'ינצה מ- 1894 האדמו"ר ר' יצחק מאיר השל ב"ר אברהם השל. הוא היה הדור הרביעי לר' אברהם- יהושע השל מאפטא וחתנו של האדמו"ר הראשון לבית הוסיאטין ר' מרדכי-שרגא פרידמן. רוב חסידיו באו מפשוטי העם. כנראה כיהן ר' יצחק מאיר גם כאב"ד במקום. ב- 1914 נמלט לווינה (נפטר ב- 1935). את מקומו באדמו"רות מילא זמן-מה אחרי מלחמת-העולם הראשונה בנו ר' אברהם-יהושע השל. ב- 1936 עבר לווינה ומשם לארצות-הברית (נפטר ב- 1967). ביוזמת האדמו"ר ר' יצחק מאיר והרב דמתא ר' אברהם רוזנברג הוקמו בקופיצ'ינצה ב- 1912 "אגודת החרדים" וכן אגודת "תפארת הדת". השפעת האדמו"ר וחסידיו גרמה לאיחור בהקמתה של תנועה ציונית מאורגנת בקופיצ'ינצה; זו נוסדה במקום אך ב- 1908 ובין מייסדיה נציגי האינטליגנציה המקצועית. הוקם אז מועדון ובו ספריה ואולם-הרצאות. ב- 1909 יסדו הציונים בית-ספר עברי משלים מיסודה של "שפה ברורה", וב- 1910 הועסקו בו 2 מורים. תנופה בתנועה הציונית בקופיצ'ינצה חלה בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. כבר ב- 1919 היה במקום קן השומר הצעיר. בשנות ה- 20 הראשונות פעל בקופיצ'ינצה יליד המקום פנחס לוביאניקר (פנחס לבון), לימים מייסד תנועת גורדוניה וממנהיגי תנועת העבודה בארץ-ישראל, מזכיר הסתדרות העובדים ושר בממשלת ישראל. ביוזמתו הוקמו קן גורדוניה בקופיצ'ינצה וכן ועד עזרה שעמד בראשו ב- 1922. קן גורדוניה המשיך בפעולתו בקופיצ'ינצה עד 1939, ובמועדונו ספריה וחוג דראמאטי. "החלוץ" התארגן בקופיצ'ינצה כבר ב- 1920. בשנים שלאחר-מכן הוקמו סניפי תנועות נוער ציוניות נוספים: של הנוער הציוני (1930), של בית"ר (1931), אחוה (1933) והשחר (1938). הציונים הכלליים התרכזו בקופיצ'ינצה בארגון התחיה. סניף התאחדות נוסד ב- 1923 וסניף הרביזיוניסטים - ב- 1930. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 נתחלקו הקולות כלהלן: הציונים הכלליים - 55 קולות, המזרחי - 3, התאחדות - 120, הרביזיוניסטים - 180 והראדיקאלים - קול אחד. בבחירות ב- 1935: הציונים הכלליים - 425 קולות, רשימת ארץ-ישראל העובדת - 431, מפלגת המדינה - 66 והשחר - 2 קולות. בין שתי מלחמות-העולם המשיך בפעולתו בית-הספר העברי המשלים ולידו הוועד הציבורי של "תרבות". ב- 1931 נפתח גן-ילדים. בשנות ה- 30 פעל במקום איגוד- ספורט יהודי "טרומפלדור" והסקציה העיקרית שבו - כדורגל. ב- 1938 התקיים בקופיצ'ינצה מועדון-ספורט נוסף - ז'.ק.ס. (מועדון ספורט יהודי), ובו סקציות לכדורגל ולאתלטיקה קלה.