ה' ניסן ה'תשפ"ב

קורניק KORNIK

עיר בפולין

מחוז: פוזנן

נפה: שרם

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-2,395

•  יהודים בשנת 1941: כ-36

•  יהודים לאחר השואה: 36

 

תולדות הקהילה:

טקסט 2

ק' נזכרת לראשונה במאה ה-14 ככפר בבעלות אצילים פולנים. מעמד של עיר ואת הפריווילגיות הנלוות קיבלה רק במאה ה-15, וגם אז לא התפתחה ביותר מבחינה כלכלית ודמוגרפית. בשנת 1578 היו בה רק 20 סוחרים ובעלי מלאכה, ואילו שאר התושבים נשארו חקלאים. בשנת 8ו6ו ישבו בק' רק 11 בעלי מלאכה, וב-1649 ירד מאוד מספר התושבים בגלל קשיי הפרנסה. מלחמות השוודים באמצע המאה ה-17 הסבו לק' נזקים כבדים,

לאחר חלוקתה השנייה של פולין בשנת נ97ו סופחה ק' לפרוסיה, בשנים 1807- 1815 נכללה ב"נסיכות ורשה", ואחרי קונגרס וינה הוחזרה לפרוסיה ונשארה בתחומה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.

באמצע המאה ה-18 הקים בק' ידיד של בעלי העיר מפעל משגשג לגידול תולעי משי. ייצור המשי חולל מהפכה של ממש בחיי העיירה; אוכלוסייתה גדלה, נבנו בה בתים חדשים וחנויות, ובחומתה הותקנו שני שערים.ב-1793 עם הסיפוח לפרוסיה, כבר מנתה ק' 1,200 תושבים והיו בה 165 בתים. תחת השלטון הפרוסי גבר קצב הפיתוח והצמיחה הדמוגרפית. אז נוסדו בעיר מבשלת שיכר שתפוקתה השנתית עמדה על אלף חביות בקירוב ובית-חרושת גדול לשמן, והיו גם 10 טחנות קמח, בהן אחת שהונעה בקיטור. בשנת 1800 מנתה ק' 1,267 תושבים. באותה שנה נוסד בה מפעל גדול לעיבוד עורות. בשנת 1835 חידש השלטון הפרוסי את מעמדה העירוני של ק'. התפתחותה של העיירה הגיעה לשיאה בשליש האחרון של המאה ה-19, אך בראשית המאה ה-20 הואט הקצב, בעיקר בגלל ריחוקה ממסילת הברזל. ואולם גם בתקופה זו עוד הוקמו כמה מפעלים חדשים, בהם מנסרת עצים ובית-מלאכה מכני.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הוחזרה ק' למדינת פולין העצמאית. בשנת 1921 מנתה 2,233 תושבים והיו בה 242 בתים. בין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב התושבים ממסחר ושירותים למיניהם, אך גם מחקלאות. בתקופה זו נוסדו בק' ספרייה וארכיון, שנשמרו בו תעודות נדירות וחשובות. את הספרייה הקימו האצילים לבית זמויסקי, בעלי העיירה דאז.

בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים. ב- 20 באוקטובר 1939 הוציאו הגרמנים להורג בירי בכיכר השוק 26 פולנים תושבי ק'. חלק מתושבי העיר הפולנים גויסו לעבודת כפייה וגורשו לאזור הגנרל-גוברנמן.

על בואם של המתיישבים היהודים הראשונים לק' אין לנו מידע. בשלהי המאה ה-7ו הוזכרו לראשונה יהודים תושבי המקום, וכנראה אז התארגנה בעיירה קהילה יהודית. בפנקס הקהילה פורטו סדרי הבחירות והמינויים למוסדותיה. על מועצת הקהילה הוטל לפרסם רשימות של גברים הראויים על-פי אמות המידה שנקבעו להיבחר לתפקידי הנהגה, ומביניהם נבחרו הפרנסים וחברי מועצת הקהילה. בשנת 1721 נבחרו מתוך 5 "כשירים" שני פרנסים וגבאי. גם קהילת ק', כקהילות רבות אחרות באזור, היתה נתונה במרוצת המאות ה-17 וה-18 לשלטונה של משפחה יהודית עשירה ותקיפה, משפחת סגל. לא ידוע לנו אימתי נבנה בית-הכנסת הראשון. ר' ישראל משה, רבה הראשון של הקהילה ששמו ידוע לנו, יזם את בנייתו של בית-כנסת חדש בק'. אחריו כיהנו בקהילה ר' יוסף שפירא "צדיק", מתלמידי ר' עקיבא אייגר ; ר' נפתלי הירש בלייכנר!דה, חתנו של ר' אברהם בן ר' עקיבא אייגר ; ור' דוד-טבלה, שישב על כס הרבנות בק' תרוב ל-60 שנה ונפטר כשהוא כמעט בן מאה.

במאה ה-19 פעלו בקהילת ק' כמה וכמה חברות סעד וצדקה מסורתיות - חברה קדישא, "הכנסת אורחים" ו"קופת גמילות חסדים".

בק' בלטו פמספרם האומנים ובעלי המלאכה היהודים. בשנת 1793 היו בקהילה 53 בעלי מלאכה (כ-%60 מכלל המפרנסים היהודים) ו-31 סוחרים. רוב בעלי המלאכה -44 במספר - היו חייטים. ב-1773 היו רשומים בקהילת ק' כמה "צכים" (אגודות מקצועיות) של בעלי מלאכה יהודים. החברות הללו אימצו לעצמם תקנונים שנועדו לשמור על האינטרסים של חבריהן. כך, למשל, נאסרה קבלת שוליות שלא מבני החברים. תקנונה של אגודת החייטים, הגדולה מכולן, אושר כבר ב-1754 בידי בעלת העיר דאז, האצילה תיאופילה פוטוליצקי לבית דז'דלובסקי. הורי השוליות נהגו להתלונן בפני ראש החברה שבעלי המלאכה מנצלים את בניהם לעבודות בית, במקום ללמדם את המקצוע. ואכן בעלי המלאכה היהודים בק' לא הקפידו לקיים את סעיפי התקנון כשאלה לא תאמו את האינטרסים שלהם. בשנת 1793 חייבה החברה את האומנים לדאוג לשוליות ולהשגיח שלא יתהלכו ברחוב בבגדים קרועים.

במרוצת המאות ה-18 וה-19 התבססו יהודי ק' ומספרם גדל, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 כבר היו רוב היהודים בעיירה מבוססים ומקצתם אף התעשרו. בעלי המלאכה היהודים הרחיבו את בתי-המלאכה והסוחרים היהודים הגדילו את היקף עסקיהם. הסחורות העיקריות שעסקו בהן היו צמר, בגדים, תבואה ועצים. ככל שמצבם התבסס כן התערו בחברה הכללית ורכשו השכלה. מאמצע המאה ה-19 ואילך שלחו יהודים רבים את בניהם ללמוד בגימנסיות ואף באוניברסיטאות.

בשליש האחרון של המאה ה-19 הסתמן גם בקרב יהודי ק' תהליך של יציאה לערים גדולות בגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו רבים מבני הקהילה לצבא הגרמני. אחרי המלחמה גבר תהליך העזיבה ביתר שאת. רוב יהודי המקום היגרו לגרמניה, ובק' נותרו רק כמה עשרות יהודים.

בתום המלחמה ניסו בעלי המלאכה והסוחרים היהודים לשקם את עסקיהם, אך המשבר הכלכלי יחד עם האנטישמיות הגוברת הקשו מאוד על תהליך השיקום.

ערב מלחמת העולם השנייה נותרו בק' רק 36 יהודים. הגרמנים החרימו את רכושם, וב-12 בדצמבר 1439 העבירו אותם ללודז' ולקליש. גורלם היה כגורל אחיהם במקומות אלה.