תרומות
קז'ימייז' דולני KAZIMIERZ DOLNY
עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: פולאווי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
כללי
ק"ד שעל שפת הוויסלה, מן היישובים העתיקים בפולין, נזכרת בתעודות מתחילת המאה ה-11 ככפר. תחילה נקראה "וייצ'נה וולה" והיתה שייכת למנזר הבנדיקטיני בלובלין. במאה ה-14 רכש את הכפר מלך פולין קז'ימייז' הגדול, הפך אותו לעיר מלכותית והקים שם את מעון הקיץ שלו. אז החלה התפתחותה של ק"ד, שהיתה במהרה לצומת דרכים חשוב בפולין ומרכז לסחר בתבואה ובעצים שהובלו דרך הוויסלה לדנציג. בשנת 1588 הגיע ייצוא התבואה מק"ד ל-16% מכלל הייצוא הפולני. עם הזמן עוד הלך היקף המסחר והתרחב.
פלישות הקוזקים בשנת 1648, וזמן לא רב לאחריהן פלישות השוודים, שמו קץ לתקופת השגשוג והעיר נותרה מדולדלת. ואולם הודות למיקומה הגיאוגרפי ולמאמצי השיקום שהשקיעו בה בעלי העיר דאז, מראשי האצולה הפולנית, חזרה והיתה תוך זמן קצר לאחת הערים החשובות והמפותחות באזור. התקיימו בה ירידים וימי שוק שמשכו אליה סוחרים מקרוב ומרחוק, הכלכלה המקומית שגשגה והאוכלוסייה גדלה. נראה שהיהודים מילאו תפקיד לא מבוטל בשיקום כלכלתה של ק"ד, שכן ימי השוק הועברו מיום שבת ליום ג' בשבוע. הסדר זה התקיים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשלהי המאה ה-19 התפתח בק"ד גם ענף הנופש והקיט.
יהודים ישבו בק"ד כבר בתקופה מוקדמת מאוד. קרוב לוודאי שכבר בתחילת המאה ה-11 היה במקום בית-כנסת, אבל אין לכך עדות בכתובים. בתקופת המלך קז'ימייז' הגדול (1333-1370) היתה בק"ד קהילה יהודית מאורגנת. תעיד על כך האגדה הידועה על אסתרק'ה, אהובתו היהודייה של המלך, שתרמה לבית-הכנסת בק"ד פרוכת מעשה ידיה. תושבי העיר היהודים נהגו להצביע על אחד הבתים העתיקים בשוק כביתה של אסתרק'ה. קז'ימייז' הגדול הוא שהרהיב את זכויות היסוד של היהודים בערים רבות בפולין, כפי שהוגדרו ב"סטטוט הקלישאי", והסדיר את פעילותם הכלכלית. במיוחד נהנו מחסותו יהודי ק"ד, והדבר מלמד על התפקיד החשוב שמילאו בפיתוח העיר והאזור, במיוחד בתור מלווי כסף וסוחרים אך גם כיצואנים של תבואוו ועצים, שהושטו על הוויסלה לדנציג. פעמים אף נזכרים סוחרים יהודים מק"ד כ"סוחרי דנציג", מאחר שייצאו לשם סחורות. יהודים אחרים חכרו מידי השלטונות את הפיקוח על המסים העירוניים ועל המכס (למשל, משפחות דוידוביץ ויעקובוביץ).
הצלחתם של היהודים עוררה עליהם את קנאתם של הכנסייה הקתולית ושל הסוחרים הפולנים, שניסו להצר את צעדיהם ולצורך זה הפעילו לחץ על השלטונות. בשנת 1406 נאסר על יהודים לגור בכיכר השוק. על הגבלות המגורים נוספו גם הגבלות כלכליות שעיקרן איסור על סחר בפירות ובדגים מלוחים ועל ייצור בירה.
היהודים סבלו קשה בזמן פלישות השוודים (1655-1659), ובמהלך קרבות השחרור שניהל המצביא הפולני צ'רנייצקי נרצחו כמה מהם. בשנת 1676 אישר המלך יאן סובייסקי מחדש את כתב הקיום של יהודי ק"ד, ובכך הונח היסוד לשיקומו ולביסוסו של היישוב היהודי במקום. בשנת 1738 בוטל איסור המגורים בכיכר השוק, ובשנת 1772 הושוו היהודים בכמה תחומים של הכלכלה לעירונים הנוצרים. מאז גדל מספר היהודים במקום ועלה חלקם במסחר ובתעשייה.
במאה ה-19, בזמן מלכות פולין הקונגרסאית תחת שלטוץ רוסיה, קשרו יהידי ק"ד קשרי מסחר ענפים עם ערים שונות בפולין וגם עם ארצות רחוקות. יהודים היו מייבאים בשמים ותבלינים ומייצאים תבואה, עצים, צמרודונג. רבים מן היהודים היו בעלי מלאכה למקצועותיהם. ודונג. רבים מן היהודים היו בעלי מלאכה למקצועתיהם. בלטו ביניהם אומנים שעסקו בייצור חפצי פולחן יהודיים ששימשו את קהילת ק"ר וקהילות נוספות - אורגי טליתות, שוזרי ציציות ויצרנים של תשמישי קדושה אחרים. מלבדם היו בקרב היהודים גם חייטים, נגרים, סנדלרים, צורפים ורצענים. במחצית השנייה של המאה ה-19 מילאו היהודים תפקיד חשוב בפיתוח תעשיית האריגים בעיר.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 חוברה ק"ד לרשת מסילות הברזל ומאז פקדה אותה תנופת פיתוח מחודשת. היהודים היו בין ראשי היזמים בעיר. הם הקימו בתי חרושת לכלי חרסינה, לייצור נייר וכלי זכוכית, מפעלים לעיבוד עורות, מבשלות בירה וטחנות קמח. בשלהי המאה ה-18 ישב בק"ד שמואל זביטקובר, מעשירי פולין, שפיתח מפעלי תעשייה בפראגה (פרבר של ורשה). במאה ה-19 היו בק"ד כמה תעשיינים יהודים חשובים, ביניהם יוסף בן מנדל, שהיו לו בעיר מחסני תבואה גדולים, ומשפחות פיירשטיין ומינץ, שנמנו עם סוחרי התבואה הגדולים בפולין. בשלהי המאה ה-19, כאשר ק"ד היתה למקום קיט, היו השירותים לקייטנים מקור פרנסה חשוב ליהודי המקום.
בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 התפרסמה ק"ד כאחד ממרכוי החסידות בפולין, הודות לר' יחזקאל טויב, מתלמידיו החשובים של ה"חוזה מלובלין", שהשתקע בה לאחר פטירתו של רבו המפורסם (בשנת 1815) והקים בה את חצר האדמו"רות ה"קזימירית". חסידים רבים נהרו לק"ד ואף השתקעו בה, ובכך נפתחו מקורות פרנסה נוספים ליהודים, כמו אירוח חסידים שבאו לחצר האדמו"ר לשבתות ולימים טובים ובתי אוכל שנפתחו למענם. לאחר פטירתו של ר' יחזקאל, בשנת 1856, בא במקומו בנו ר' אפרים, אך כעבור זמן מה עזב את העיירה. בשנות ה-80 של המאה ה-19 התיישב בק"ד ר, מרדכי טברסקי, בנו של "המגיד מטריסק" ר' אברהם טברסקי, מצאצאי ר' מרדכי מטשרנוביל. במשך 30 שנה, עד 1905, שכנה חצר האדמו"ר הזה בק"ד. אחר-כך הועתקה לוורשה.
מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' משולם אשכנזי, שהתפרסם אחר-כך כרבה של לובלין; ר' משה רוטנברג, מחבר "שו"ת מהר"ם רוטנברג האחרונים", אף הוא חסידו של "החוזה מלובלין"; ור' אריה לייב (נפטר ב-1835), גם הוא תלמיד של "החוזה". בנו, הסופר יחזקאל סטניסלאב האגה, התנצר, אך בסוף ימיו חזר ליהדות. גם כנוצרי הגן בהתלהבות על החסידות כנגד האשמות המשכילים. בשנת 1909 ישב בק"ר ר' חיים יהודה הלוי, ובאותה העת לערך ישב שם גם ר' אליהו לרמן, מחבר "אזור אליהו", שהיה גם אדמו"ר חסידי.בדור שלפני השואה כיהן כרב הקהילה ר' ישראל הלוי, והדיין היה ר' אברהם נניס.
פעילות פוליטית יהודית התחילה להתפתח בק"ד כבו במחצית הראשונה של המאה ה-19. יהודים מק"ד נטלו חלק במרד הפולני של שנת 1830, ועוד יותר בזה של 1863. עם פרוץ המרד בשנת 1863 התייצבו יהודים רבים לצר המורדים ונשים יהודיות סיפקו ללוחמים בגדים, מזון ותרופות. כמה צעירים יהודים נלחמו בשורות המורדים ואחדים מהם אף שירתו בתפקידים בכירים. אולם השתתפותם הפעילה של יהודי ק"ד בחיים הפוליטיים היהודיים התחילה רק בתחילת המאה ה-20. אז התארגנה קבוצה של "חובבי ציון" שמנתה בערך 100 חברים. בשנת 1906 כבר פעל בק"ד סניף של "פועלי ציון". בשנת 1905 התארגן במקום סניף פעיל של ה"בונד", ולפני מלחמת העולם הראשונה נוסד גם סניף "המזרחי".
בשלהי המאה ה-19 החלה ההשכלה לחדור לק"ד. פעילי תנועת ההשכלה שמו דגש על חינוך חילוני לילדים היהודים, והנהיגו בק"ד שיעורים לעברית. רוב הילדים עוד למדו אז בחדר המסורתי, אבל בעשור הראשון של המאה ה-20 הלך וגדל מספר התלמידים היהודים שלמדו בבית-הספר הכללי.
יהודי ק"ד התגאו בקרבתם לכמה אישים מובילים בתרבות היהודית, ביניהם הסופרים שלום אש וז' סגלוביץ, שהנציחו את הקהילה בשיר ובסיפור.
בימי מלחמת העולם הראשונה באו לק"ד פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים בפולין, והקהילה לעזרתם. המצוקה הכלכלית היתה קשה והקהילה נאלצה לגייס עזרה ממקורות חוץ.
למרות ההרעה במצב הכלכלי, התחדשו בימי המלחמה חיי התרבות והחברה והפעילות הציונית. בתחילה אמנם אסרו שלטונות הכיבוש האוסטריים כל פעילות ציבורית, אבל בשנת 1916 בוטלו האיסורים והפעילות המחודשת הקיפה את כל תחומי החיים היהודיים. נערכו בחירות לוועד הקהילה, והמפלגות הציוניות זכו ברוב. בתקופה זו נוסדו בק"ד ספרייה ציבורית וסניף איגוד הספורט "מכבי", התקיימו הרצאות והועלו הצגות.
בשנת 1916 נספו עשרים יהודים שהיו בדרכם למקום עבודתם, כשהרפסודה שבה ביקשו לחצות את הוויסלה טבעה.
לקראת סוף המלחמה סבלו יהודי ק"ד הן מידי החיילים האוסטרים הנסוגים והן מידם הקשה של חיילי הגנרל הפולני האלר, שבזזו את חנויות היהודים והתעללו בעוברי אורח יהודים ברחובות. גם איכרים מכפרי הסביבה שבאו לשוק, יחד עם תושבים מקומיים, פרצו לבתים ולחנויות של יהודים ובזזו סחורות ורכוש. נזק נגרם גם לבית-הכנסת; ספרי תורה אחדים חוללו. בתקופת המעבר שאחרי המלחמה, עד שהתבסס השלטון הפולני, ערכו שוטרים מקומיים חיפושים בבתי יהודים והחרימו רכוש. יהודים שחזרו לק"ד נשדדו בידי איכרים.
סגור
היהודים בין שתי מלחמות העולם
בתקופה זו התפרנסו רוב יהודי ק"ד ממסחר וממלאכה וריכזו בידיהם את הסחר בפירות, בסדקית ובבדים. רבים אחרים היו רוכלים, מתווכים, וסוחרי עופות. רוב חנויות המכולת וחנויות ההלבשה וההנעלה בק"ד היו בידי יהודים; יהודים אחדים היו בעלי מסעדות ובתי-מלון בעיר ובמרכזי הקיט והפנסיונים שהוקמו ביערות הסביבה. רוב בעלי המלאכה היהודים בק"ד היו חייטים וסנדלרים. היו גם יהודים בעלי עגלות או משאיות, וגם כמה בעלי מפעלים קטנים - בית-חרושת לממתקים, שתי טחנות קמח ומבשלת בירה. עם בעלי המקצועות החופשיים היהודים נמנו עורכי-דין, רופאים, רופא שיניים אחד וכמה מורים.
בשנות ה-20 וה-30 חלה הרעה בולטת במצבם הכלכלי של היהודים בהשוואה לשנים קודמות. גם בק"ד, כמו בשאר ערי פולין, גברה ההסתה האנטישמית והיהודים נדחקו מפרנסותיהם. כך למשל הועבר השוק ב-1925 לפרוור של העיר שהיו בו רק חנויות מעטות של יהודים. ובכל מקרה, התחרות הכלכלית וחדירת הפולנים לתחומים חדשים בכלכלה ובפרט למסחר, הולידה תעמולה אנטי-יהודית אגרסיבית בתחום הכלכלה. בתגובה התאגדו הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים בארגונים מקצועיים משלהם וייסדו "קופות גמילות חסדים", שהעניקו הלוואות ללא ריבית לנזקקים להן. תפקיד דומה נטל על עצמו גם "הבנק הקואופרטיבי", שנוסד בק"ד ב-1928 בעזרתו של הג'וינט. הקהילה המשיכה לעסוק בפעילות הסעד המסורתיות שלה וקיבלה על עצמה גם את הטיפול בחיילים יהודים ששירתו בחיל המצב שחנה במקום.
הפעילות התרבותית והחברתית זכתה בתקופה זו להתעוררות ולפריחה, למרות המצב הכלכלי הקשה. בשנות ה-20 וה-30 נוסדו בק"ד סניפים של כל המפלגות ותנועות הנוער הציוניות שפעלו בפולין, וכמה מהן הקימו קיבוצי הכשרה בסביבה. הגדולה מבין המפלגות הציוניות בק"ד היתה "פועלי ציון"; אחריה באו "הציונים הכלליים" (קבוצת "על המשמר") ו"המזרחי". בשנת 1931 התארגנו בק"ד הרוויזיוניסטים והוקם סניף בית"ר. בבחירות לקונגרסים הציוניים השתתפו בדרך-כלל כ-150 רוכשי ה"שקל" בני הקהילה.
גם ל"בונד" היה בק"ד סניף, שפעל במסגרת האיגודים המקצועיים הכלליים ובמועצת העירייה בשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית PPS. סניף "אגודת ישראל" הוקם בק"ד מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. אנשיו היו פעילים בעיקר במוסדות הקהילה ובתחום החינוך.
מערכת החינוך היהודית ידעה בתקופה זו התפתחות ופריחה. לצד החדרים הפרטיים והתלמוד-תורה שהחזיקה הקהילה נוסד בשנת 1925, ביזמתה של "אגודת ישראל", בית-ספר לבנות "בית יעקב". בשנת 1927 נפתח בית-ספר עברי ומספר תלמידיו גדל במהירות. נפתח גם בית-ספר יסודי ממשלתי מסוג "שבסובקה", שהיה סגור הן בשבת והן בימי א' בשבוע.
בשנת 1924 נפתחה בק"ד ספרייה ציבורית יהודית. מלבדה היו גם ספריות קטנות של המפלגות הפוליטיות ושל תנועות הנוער. איגוד הספורט "מכבי" הרחיב את פעילותו אחרי המלחמה ומנה כ-150 חברים, ש-50 היו פעילים בספורט והשאר עסקו בתחומי תרבות שונים. ליד האיגוד פעל חוג לררמה. מאוחר יותר נוסד בק"ד גם סניף איגוד הספורט "שטרן", שהיה מסונף ל"בונד".
בשנות ה-20 היה לציונים רוב בהנהגת הקהילה וראש הקהילה היה ציוני. ואולם בשנת 1932 השתלטו על ועד הקהילה אנשי "אגודת ישראל", בסיועם של נציגי רשימת בעלי המלאכה, אף-על-פי שלא היה להם רוב בקהילה. השפעת "אגודת ישראל" הלכה וגדלה, ובבחירות 1935 היא זכתה ב-6 מושבים מתוך 12 בוועד הקהילה.
במועצת העיר שימש אחד מארבעת הנציגים היהודים (מתוך 12 חברי המועצה) כחבר הנהלת העירייה, כפי שהיה לפני המלחמה.
בשנות ה-30 גברה התעמולה האנטישמית, בפרט בתחום הכלכלה, ולפני חנויות ובתי-עסק של יהודים הוצבו משמרות אנדקים שגירשו לקוחות לא-יהודים. היו גם ניסיונות לעורר מהומות אלימות. ביולי 1937, ביום יריד בכפר הסמוך, תקפו בריונים את הרוכלים היהודים מק"ד, הפכו את דוכניהם, היכו וגירשו אותם. במקרה הזה התערבה המשטרה ושמה קץ למהומות. זמן מה אחר-כך נופצו שמשות בבית-הכנסת ובכמה מבתי היהודים בק"ד.
סגור
בימי מלחמת העולם השנייה
השבוע הראשון למלחמה עבר על ק"ד ללא אירועים מיוחדים. מטוסים גרמניים חלפו בשמי העיירה והפציצו יישובים סמוכים, אך ק"ד עצמה לא נפגעה. ב-8 בספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את העיר במשך שעה. בין ההרוגים היה גם יהודי אחד. בעקבות ההפצצה נמלטו יהודים רבים לפולאווי ולכפרים באזור. ב-19 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ק"ד.
מיד לאחר הכיבוש החלו חטיפות של יהודים לעבודות כפייה. מדי יום רוכזו העובדים בכיכר השוק והובלו למקומות עבודה שונים בעיר ובסביבתה. ביום הכיפורים ת"ש נכנסו הגרמנים לבתי-התפילה והוציאו את המתפללים לעבודה תוך שימוש בכוח ובאלימות. כמה ימים לאחר מכן הוקמה מועצה יהודית (יודנראט), ובראשה הועמד יעקב הלברשטאט. לפי הוראת הגרמנים היתה המועצה אחראית לספק את כוח האדם הדרוש לעבודות הכפייה. המועצה עמדה בקשר עם מינהלת העיר בעניין הספקת מזון ליהודי המקום. כמו-כן הכינה המועצה רשימת שמות של יהודי העיר בגילים 18-40 והעבירה אותה לידי תדיאוש אולנובסקי, ראש העיר הפולני של ק"ד. על המועצה היהודית הוטל גם לגייס קונטריבוציה מיהודי העיר. היודנראט הראשון פעל זמן קצר בלבד. בתחילת 1940 הוקם בק"ד יודנראט אחר, בן שישה חברים. בראשו עמד חיים פיירשטיין, מעשירי היהודים במקום ופעיל ציבור לפני המלחמה. מזכיר היודנראט היה ברל קירשנבוים. חברים נוספים בו היו נחום זוננשיין, יוסל שניידרמן, יונה לוסטיג ויוסף פריד. כמו-כן הוקמה יחידה קטנה של משטרת-סדר יהודית ובה שירתו ירחמיאל רוזן, יעקב גולדמן, משה קירשנבאום, אברהם רוכלמר ושני שוטרים נוספים. התפקיד העיקרי של היודנראט ושל משטרת הסרר היה לארגן באופן מסודר את קבוצות עוברי הכפייה מקרב היהודים ולפקח על יציאתם לעבודה.
מיד עם כיבוש העיר הורחקו הילדים היהודים מבית- הספר המקומי. בסוף 1939 התירו שלטונות הכיבוש ליהודי ק"ד להקים מסגרת לימודים חדשה למען ילדיהם. ביזמת סוניה וישניה, מורה לשעבר בבית-הספר הממלכתי הכללי בעיר, הוקמו 4 קבוצות לימוד נפרדות לילדים היהודים. הלימודים התקיימו בבית-הכנסת, וראש המועצה היהודית הזמנית יעקב הלברשטאט נתן את הסכמתו להסבת הבניין לבית-ספר יהודי. אבל כעבור חודשיים סגרו הגרמנים את בית-הספר היהודי ואסרו על כל פעילות חינוכית יהודית מסודרת. בית-הכנסת הוחרם ושימש את הגרמנים אורווה לסוסים.
בחודשים הראשונים לכיבוש לא אסרו הגרמנים על היהודים להמשיך ולעסוק בפרנסותיהם הישנות. יהודים יכלו לצאת מן העיר לצורכי מסחר והמשיכו לנוע בדרכים באופן חופשי. סוחרים יהודים מק"ד הגיעו ללובלין ולערים אחרות באזור. באביב 1940 פורסמה הוראה בדבר הקמת גטו בק"ד. רוכזו בו כ-2,000 יהודים, רבים מהם פליטים מפולאווי, שכל תושביה היהודים פונו ממנה בדצמבר 1939, ומעיירות נוספות במחוז. הגטו הוקף בגדר תיל והיציאה ממנו הותרה רק לצורכי עבודה או באישור מיוחד. בחורף 1940/41 גבר הרעב בגטו, מה גם שהגרמנים אסרו על פולנים להיכנס לגטו ולסחור עם היהודים. בחורף ההוא פרצה בגטו מגפת טיפוס.
במקביל להקמת הגטו הוקם בק"ד מחנה עבודה קטן לקבוצה של כ-120 עובדי כפייה פולנים ויהודים. בשנת 1942 הובאו למחנה גם יהודים שגורשו מצ'כוסלובקיה. עובדי המחנה הועסקו בעבודות חציבה ובנייה. תנאי הקיום בו היו קשים.
ב-25 במרס 1942 רוכזו יהוי . ק"ד בכיכר השוק וחולקו ל-3 קבוצות. תחת פיקוחו של גהדה, מקומי ממוצא גרמני ("פולקסדויטשה") שהיה ממונה על המינהל העירוני, גורשו יהודי ק"ד לאופולה. הגירוש נמשך שלושה ימים, בכל יום קבוצה אחת. באופולה הוצאו יהודים כשירים לעבודה משורות המגורשים והועברו למחנה העבודה בנלנצ'וב. שאר יהודי ק"ד והפליטים שהיו אתם באופולה גורשו ב-30 במרס 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.
אחרי הגירוש עוד נותרו יהודים מעטים במחנה העבודה. באוקטובר 1942 חוסל גם מחנה העבודה. בסוף 1942 השתכנה בעיר יחידה של המשטרה הפלילית הגרמנית. השוטרים הגרמנים השאירו במקום קבוצה קטנה של 10 גברים ונשים יהודים ממחנה העבודה, שהועסקו בעבודות שירות שונות בעבור המשטרה הגרמנית. בתחילת 1943 רצחו שלושה שוטרים גרמנים שבעה מבין העובדים היהודים, וביניהם שתי נשים. הרצח בוצע בבית-הקברות היהודי הישן של ק"ד. כמה חודשים לאחר רצח זה הועברה יחידה זו מק"ד לפולאווי.