תרומות
קנטי KETY
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: ביאלה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
נהר סולה למרגלות ההרים "בסקיד מאלי" (בסקיד הקטן)
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-5,751
• יהודים בשנת 1941: כ-329
תולדות הקהילה:
כללי
עיר על נהר סולה, למרגלות ההרים "בסקיד מאלי" (בסקיד הקטן). בתחילת המאה ה- 13 השתייכה קנטי זמן-מה למנזר של הבנדקטיניות בסטאניונטקי. ב- 1260 עברה העיר לרשות הנסיכים; מעמד של עיר ניתן לה לפני שנת 1277. בשל סמיכותה לנתיב-המלח, שהוליך מקראקוב לשלזיה ולמוראביה, התפתחה העיר במאה ה- 14, ובאותה מאה הוקפה חומה בצורה. במאה ה- 15 עברה קנטי יחד עם הנסיכות אושוויינצ'ים לרשות מלכי-פולין. במאה ה- 15 וה- 16 היתה העיר מרכז לייצור בדים. לאחר ירידתה במאה ה- 17 שוב נסתמנה התפתחותה במחצית השנייה של המאה ה- 19; הוקמו בה אז יסודות לתעשיות: בדי-צמר, בתי-יציקה למתכות, מינסרה ועוד. עד סמוך לשנת 1860 נשמר בעיר האיסור על יהודים להתיישב בה ישיבת קבע. ב- 1871 ישבו בקנטי רק כ- 66 יהודים (כ- 15 משפחות), וב- 1874 לא היה אפילו נציג יהודי אחד במועצת העירייה. בשנים שלאחר-מכן גדל היישוב היהודי, הוקם בית-תפילה, הועסק שו"ב, והוטמנו הזרעים למוסדות הקהילה האחרים. ב- 1907 נבחר לרב הקהילה ר' אליהו, ב"ר יהושע פנחס בומבך, שכיהן בקודש עד לשנת 1921 שבה עבר לאושוויינצ'ים למלא את מקום אביו. את מקומו בקנטי מילא אחיו ר' אברהם ב"ר יהושע פנחס בומבך (נספה בשואה). רוב יהודי קנטי עסקו במסחר זעיר ומיעוטם במלאכה. ב- 1921 היו רק 16 בתי-מלאכה יהודיים, עבדו בהם 29 איש, מהם 10 שכירים. עד מלחמת-העולם הראשונה שרר ביישוב היהודי ההווי החסידי-מסורתי, אולם כבר אז נתגלו בו בקיעים; ב- 1905 נתקיים במקום חוג ציוני, שנציגו השתתף בוועד המחוזי של החברות הציוניות בגאליציה המערבית בקראקוב. רוב ילדי ישראל למדו בתקופה ההיא בחדרים מסורתיים, אולם ב- 1910 כבר היו בבית-הספר העממי הממלכתי 7 תלמידים יהודים. בגמר מלחמת-העולם הראשונה ב- 1919, התארגנו הציונים ב"ועד הנוער היהודי", שממנו צמחו לאחר-מכן ארגון "הציונים הכלליים", סניף "המזרחי", "עזרה לחלוצים" ובשנות ה- 30 ארגון הנוער "עקיבא". בקנטי נמכרו מדי שנה בשנה שקלים במספר גדול לערך. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 הצביעו 39 שוקלים בעד רשימת "הציונים הכלליים" ו- 59 בעד "רשימת ארץ-ישראל העובדת". בתחום העזרה הסוציאלית פעל בתקופה ההיא הארגון "עזרת נשים", ואילו בתחום התרבות - ארגון "התחייה" (הוקם ב- 1920), שהיו לו ספרייה ואולם-קריאה. ב- 1925 נוסד ארגון לספורט והתעמלות "מכבי". נראה שהיה זה סניף של "מכבי" בביילסקו. דומה שבקרב הלא-יהודים בקנטי נשתמרה מסורת ההגבלות שחלו על היהודים, שכן עד 1939 לא נבחר למועצת העירייה אפילו נציג יהודי אחד. אי שקט הורגש בקרב יהודי קנטי כבר באוגוסט 1939. ריכוזי הצבא הפולני באזור וכן גיוסם לצבא גם של צעירים יהודים הגבירו את המתח בקרב יהודי המקום. בתחילת המלחמה בספטמבר ניסו כמה יהודים להימלט מזרחה, אך תוך ימים ספורים השתלט הצבא הגרמני על האזור, ורוב הנמלטים חזרו לקנטי. עם כניסת הגרמנים לקנטי החלו חיילי הוורמאכט בחטיפות יהודים לעבודת-כפייה ובגזל רכושם. בסוף 1939 נצטוו יהודי קנטי לשאת על בגדיהם סרטים עם מגן דוד שהקלו על זיהויים, והדבר הביא לריבוי ההתנכלויות. בסוף 1940 וב- 1941 שולחו קבוצות צעירים יהודים למחנות-העבודה שבסביבה. באביב 1942 נפוצו שמועות על גירושם הקרוב של יהודי קנטי. בני הקהילה השתדלו למצוא עבודה במפעלים חיוניים למשק הגרמני, ובדרך זו קיוו כי יעלה בידם לבטל, או לפחות לדחות, את גזירת הגירוש. אולם ביוני 1942 בא צו הגירוש ויהודי קנטי הובלו לגיטו ואדוביצה. ב- 2.7.1942 נערכה בואדוביצה אקציה ויהודי קנטי היו בין קורבנותיה. גם באקציות שבאו לאחר-מכן לא נפקד מקומם של יהודי קנטי, ורובם מצאו את מותם באושוויץ או שנספו במחנות-העבודה, לשם שולחו לאחר חיסול הגיטו בואדוביצה ב- 10.8.1943.