יאגיילניצה JAGIELNICA

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: צ'ורטקוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 9,783
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,066
• יהודים לאחר השואה: יחידים ניצלו

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בחודשים הראשונים לשלטון הסובייטי בספטמבר- אוקטובר 1939 גדל כנראה היישוב היהודי ביאגיילניצה והגיע כדי אלפיים נפש, בגלל זרם הפליטים משטחי מערב-פולין. קרוב לוודאי כי חלק ניכר של פליטים אלה שילחו השלטונות הסובייטיים בקיץ 1940 לירכתי ברית-המועצות. כשכבשו הגרמנים את יאגיילניצה ב- 6.7.41 התחילו במאסר יהודים, בתואנה שהללו היו פעילים פרו-קומוניסטיים בימי הסובייטים. קבוצה גדולה של גברים שולחה לבית-הסוהר בצ'ורטקוב, ושם התעללו בהם. רוב האסירים נספו עד-מהרה בבית-סוהר זה, וקצתם שולחו למחנות-העבודה, ואף הם נספו שם. יחידים בלבד יצאו חיים מן הכלא במחיר כופר רב ששילמו משפחותיהם. ניצלו גם כמה בעלי מלאכה מומחים, שהיו דרושים לגרמנים. זמן קצר לאחר הכיבוש מינו הגרמנים יודנראט, אך הרכבו אינו ידוע לנו. הסיוט הכבד של יהודי יאגיילניצה במרוצת השנה ומחצה של הכיבוש הגרמני היו המצודים והשילוחים למחנות-העבודה, שהתנאים בהם היו קטלניים. רוב הגברים הצעירים שולחו מן העיירה אל מחנות אלה והמבוגרים יותר הוכרחו לעבוד למען הגרמנים בעיר ובסביבתה. מספר גדול של יהודי יאגיילניצה (ביניהם גם נשים) הועסקו באביב ובקיץ 1942 בחוות שבסביבה, בגידול הצמח מפיק הגומי קוקסאגיז (תחליף לקאוצ'וק), שהובא לכאן על ידי הסובייטים, שכן התאימו הקרקעות כאן לגידול זה. ביאגיילניצה שכנה הנהלת החברה ג'ג' קאוטשוק, שניהלה את כל מטעי הקוקסאגיז בסביבה. מלבד יהודי יאגיילניצה נשלחו לעבודה במטעים אלה יהודים מכל האיזור, ביניהם מספר גדול של נערות ונשים. רוב הפועלים האלה עבדו במטעים בעונה חקלאית בלבד, ואחר כך היו שבים ליישוביהם. הללו שוכנו יחדיו, קבוצות קבוצות, בקרבת החוות, ניהלו משק ומטבח משותפים, ומזונם ניתן במידה מספקת. היודנראט של יאגיילניצה קיים קשר מתמיד עם יודנראטים במקומות אחרים בכל הנוגע לפועלים עונתיים אלה. השלטונות הגרמניים חייבו כמה פעמים את יהודי יאגיילניצה למתן כסף ותכשיטים, והיודנראט נאלץ לבצע דרישות אלה. בזמן החרמת הפרוות בחורף 1941- 1942, נרצחו בידי הגרמנים כמה יהודים, שנתגלתה בביתם פרווה שלא נמסרה. יאגיילניצה לא שימשה מושב לשום רשות גרמנית, אך היהודים סבלו לא מעט מאכזריותם של השוטרים האוקראינים אנשי המקום ומביקורי הפקידים הגרמנים שהיו באים במפתיע מערים אחרות, פולשים לבתים, שודדים כאוות נפשם ומתעללים ביהודים המזדמנים להם. אולם רוב יהודי יאגיילניצה לא ידעו חרפת רעב מפני שגיטו לא הוקם, ואילו העבודה באחוזות הסביבה איפשרה מגע עם האיכרים. מסחר חשאי וקניית מזון. נראה שהיישוב היהודי ביאגיילניצה הושמד בסתיו 1942 (ספטמבר-אוקטובר), בשתי אקציות שהקיפו את הרוב המכריע של יהודי יאגיילניצה והכפרים הסמוכים. סבורים כי היהודים שנתפסו באקציות אלו שולחו אל מחנה ההשמדה בבלז'ץ. השאר, אלה שנחלצו מהאקציה לא( ברור אם על ידי התחבאות או בעקבות סלקציה מצד הגרמנים), נצטוו להתפזר בערים שהיו בהן גיטאות. ואכן ידוע כי באוקטובר-נובמבר הגיעו לטלוסטה יהודים מיאגיילניצה. בו בזמן היתה סדרת סלקציות במחנות שליד החוות שבסביבה. רוב הפועלים שאחרי תום העונה החקלאית לא היו דרושים עוד, נורו. הוצאות להורג היו על-פי-רוב בכל הסביבה. מעטים בלבד נשארו בחיים, לפי שעה, בעיקר היו אלה בעלי-מלאכה מומחים. הגרמנים שוב ריכזו אותם בקבוצות, ציינו באותיות מיוחדות, והעסיקו בשירותים שונים. במחיר שוחד רב השיגו מקצתם של יהודים עיסוק כזה, אולם בהדרגה חוסלו גם שרידים אלה. מספר ניכר של יהודים נמלטו, התחבאו בשדות, ביערות, בבתים נטושים, בעליות גג, בכל אשר מצאה ידם, וכן במחפורות שהוכנו מראש. רובם נספו בשל הלשנות, או שנתגלו על ידי השוטרים הגרמנים והאוקראינים, וכן בגלל הקור ואפיסת הכוחות. יחידים בני-מזל, שהיו בעלי אמצעים ועלה בידם לקבל עזרה ומקלט אצל איכרי המקום, החזיקו מעמד עד שחרור העיירה בידי הצבא הסובייטי ב- 24.3.1944.

הישוב עד מלחה"ע II-ה
יאגיילניצה מוזכרת לראשונה בתעודות ב- 1488, עת ביקר בה המלך הפולני. היא קיבלה ב- 1517 זכויות של עיר פרטית של אצולה. בשנים 1672- 1699 שלטו בה התורכים. ב- 1772 עברה לשלטון אוסטריה. ב- 1929 אוחדה העיירה עם כמה כפרים בסביבתה. אוכלוסייתה הכללית גדלה בדרך זו פי שלושה אולם אוכלוסייתה היהודית גדלה אך במעט. הידיעות על ישוב יהודי ביאגיילניצה הן רק מהמאה השמונה עשרה. בסוף אותה מאה כיהן כראב"ד ביאגיילניצה ר' דוד בעל "ברכות דוד". אחריו, למן 1780 ועד 1903, כיהנה במקום שושלת רבנים לבית שפירא. הראשון מהם הוא ר' צבי ואחריו באו בנו ר' ישראל, נכדו ר' שמואל זאב ונינו ר' צבי. בן הדור החמישי לבית שפירא, ר' מנחם, כיהן אף הוא תחילה ברבנות בעירו, אולם עבר ב- 1903 לשרת כמו"ץ בהורודונקה. בשנות ה- 20 של המאה ה- 20 כיהן ברבנות ר' מאיר-שמואל מלמד. יהודי יאגיילניצה, בדומה לשאר יהודי הסביבה, התפרנסו ממסחר וממלאכה. בסוף המאה ה- 19 הוקמו במקום שני מפעלי-תעשייה: ללבנים ולטבק. בשניהם לא הועסקו יהודים. יהודי ששירת בלגיונות של פילסודסקי ניסה בסוף שנות ה- 20 למאה ה- 20 להתקבל כעובד בבית החרושת לטבק אבל אף הוא נענה בשלילה. ב- 1904 פרצה דליקה במרכז העיר שבו התגוררו היהודים. עשרים בתים עלו באש וחמישים משפחות נשארו ללא קורת גג. יהודי יאגיילניצה היגרו לחוץ לארץ וכן לערים הגדולות בגאליציה. בין השנים 1880- 1910 הלך ופחת מספר אוכלוסי היהודים במקום. במלחמת-העולם הראשונה עזבו יהודים נוספים את העיר ורבים לא חזרו אליה. בראשית המאה ה- 20 הוקמה במקום על ידי "הילפספאריין" בווינה תעשיית-בית של רשתות לשערות, שהעסיקה כמה מבנות המקום. רוב יהודי יאגיילניצה המשיכו גם בין שתי מלחמות-העולם לעסוק במסחר על( פי רוב זעיר תולכורו) ובמלאכה. על מצבם הכלכלי הירוד תעיד העובדה שכמעט כל המפרנסים נזקקו להלוואות של קופת גמ"ח. בשנת 1936- 1937 העניקה קופה זו הלוואות ל- 178 איש, מהם 133 סוחרים זעירים ו- 45 בעלי מלאכה. ב- 1897 הוקם ביאגיילניצה אגוד ציון, וב- 1921 הוקמו ההתאחדות והמזרחי. ב- 1926 התארגנה פועלי ציון. באמצע שנות ה- 30 פעלה במקום גם מפלגת המדינה. השומר הצעיר נוסד בראשית שנות ה- 20. ב- 1924 קבלו ארבעים חבריו הכשרה חקלאית באחוזה, שנחכרה בידי יהודי בן המקום. באמצע שנות ה- 30 הוקם קן של הנוער הציוני. בבחירות לקונגרסים הציוניים קבלה יותר מ- 60 אחוז של הקולות המפלגות של רשימת ארץ ישראל העובדת. בין שתי מלחמות-העולם עמדו הציונים בראש הקהילה. בראשית המאה ה- 20 הוקם בית-ספר ליהודים מיסודו של הבארון הירש. ב- 1920 נוסד ביאגיילניצה בית-ספר עברי משלים, ולמדו בו כמאה תלמידים. ביאגיילניצה היו שתי אגודות לתרבות - "תרבות" ו"קולטור פריינד", שלעתים שיתפו פעולה ביניהן.

קישור לאתר על קהילת יגולניצה מאת אמנון עצמון

http://users6.nofeehost.com/Jagielnica/index.asp

http://www.zchor.org/jagielnica1/jagielnica-old.htm

http://www.zchor.org/kehilot/pinkas2.htm

http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~shtetm~-1059262

http://www.shtetlinks.jewishgen.org/Suchostaw/sl_jagielnica.htm