ה' ניסן ה'תשפ"ב

קרוטושין KROTOSZYN

עיר בפולין

מחוז: פוזנן

נפה: קרוטושין

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-12,675

•  יהודים בשנת 1941: כ-50

 

תולדות הקהילה:

 

על פי מסורת מקומית נוסדה ק' בידי האביר קרוטון, ומן המאה ה-15 עד אמצע המאה ה-16 היו האצילים לבית קרוטובסקי בעלי המקום. ב-1415 קיבלה ק' זכויות עיר על-פי החוקה המגדבורגית ורשות לקיים 4 ירידים שנתיים, צעד שסייע רבות להתפחותה. תושבי ק' עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר. העיירה קנתה לה מוניטין בסחר הצמר, הפשתן ושאר בדים; גם המסחר בתוצרת חקלאית ובעיקר בשיפון ובכרפס, וענף ייצור היי"ש, היו מפותחים בה. במאה ה-16 נתגלה בסביבות העיר ענבר, ועיבודו והמסחר בו היו אף הם מקור פרנסה לתושבי ק'.

ק' נודעה בהיסטוריה כמוקד של מלחמות דת בין הנוצרים הקתולים, הפרוטסטנטים ומסדר "האחים הצ'כים" הפרוטסטנטי. במחצית השנייה של המאה ה-7ו פקדו את העיר שרפות גדולות שאיכלו את בתיה ומגפות שכילו את אוכלוסייתה; אבל קשה מכל היתה פלישת השוודים, שהחריבו את העיר והעלו את בתיה ואת ארכיון העיר באש (באמצע המאה ה-17). השוודים דיכאו באכזריות כל התנגדות ורצחו נשים וילדים. הם שהו בק' כחודשיים ימים, עד שהמצביא הפולני סטפאן צ'רנייצקי שיחרר את העיר ההרוסה.

ק' השתקמה אט-אט, ובשלהי המאה ה-17 חזרה והיתה לעיר משגשגת, במיוחד התפתח בה אז המסחר, ובכלל זה הייבוא והייצוא, וסוחרים מכל חלקי פולין נהרו אליה.קשרי מסחר הדוקים מאוד היו לתושבי העיר עם חבל שלזיה. ואולם תקופת הפריחה לא ארכה זמן רב, ב-1777 פרצה בק' שרפת ענק,נוספת שכילתה כמעט את כל העיר. ב-1793, עם חלוקתה השנייה של פולין, עבר מחוז פוזנן וק' בתוכו לריבונותה של פרוסיה. כעבור שנים לא רבות, ב-1819, מסר אותה מלך פרוסיה לנסיכים הגרמנים טורון-טקסיס. תהליך הגרמניזציה בק' היה מהיר, ובד בבד הסתמנה בה צמיחה כלכלית ודמוגרפית מהירה. תעשיית הצמר והפשתן בעיר חודשה והוקמו בה גם בתי-חרושת חדשים - לטבק, לעיבוד עולש ולעיבוד עורות. גם המסחר חזר לפרוח. בשנת 1834 קיבלה ק' מעמד רשמי של עיר על-פי החוקה הפרוסית, וחודש ההיתר לקיים בה 4 ירידים שנתיים.

פיתוח הכלכלה היה מלווה גם בהתפשטות ההשכלה ; בעיר הוקמו כמה בתי-ספר יסודיים חדשים, ומספרם של האנאלפבתים בעיר, שהיה גבוה בעבר, פחת מאוד. כמו- כן נפתחו גימנסיה קלאסית-פילולוגית ובית-ספר תיכון לבנות.

ב-1919, עם כינונה של מדינת פולין המחודשת, חזרה ק' לריבונות פולנית - מהלך שהניע את תושביה הגרמנים והיהודים לעזוב את המקום. רובם היגרו לגרמניה.

בראשית ספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים.

על פי הידוע לנו ישבו יהודים בק' עוד במאה ה- 14, אם כי רק ב-1632 הם נזכרים לראשונה בכתובים - בכתב הפריווילגיה שהעניקה לעיר האצילה לבית רוזדרז'בסקי ושאושר בידי מלך פולין זיגמונט ה-3 וכמה מלכים שבאו אחריו.

בימי מלחמת השודים כמעט הקיץ הקץ על הקהילה היהודית בק', וגם חייליו של המצביא הפולני סטפאן צ'רנייצקי, שנכנס לעיר כדי לגרש ממנה את השוודים, טבחו ביהודים. על-פי אומדן נותרו אז בק' רק 50 משפחות מתוך כ-400 משפחות יהודיות שישבו בה לפני המלחמה הזאת.

כדי לשקם את כלכלתם של שרידי היהודים בק' ואת הקהילה נאלצו הפרנסים היהודים בק' ללוות כסף רב, ועם הזמן הגיע סכום החוב ליותר מ-150,000 זהובים. בניסיון להיחלץ מחובותיה תיקנה הקהילה ב-1728 תקנון חדש ומחמיר, למשך שש שנים, או עד שתפרע חלק מן החוב. הזכות להיבחר למועצת הקהילה היתה מותנית בתשלום מס קהילה שנתי של לא פחות מ-90 זהובים (כמו גם בשם טוב ובגיל לא צעיר מדי). כמו-כן נאסר על נשות הקהילה להתהדר בעדיים יקרים, מספר האורחים בחתונות הוגבל, והפרנסים התחייבו שלא לאשר יותר משתי חתונות בשנה שבהן שני בני הזוג היו ממשפחות דלות אמצעים.

הגרף פוטוצקי, מושל המחוז דאז, גילה הבנה למצבם הקשה של היהודים ושל הקהילה ואישר את התקנון, אך כעבור שנים מעטות התאוששה הקהילה מחובותיה ואימצה תקנון חדש ומקל. ב-1764 כבר מנתה הקהילה 1,749 נפשות (יותר משליש ממספר התושבים) והיא היתה למרכז יהודי חשוב בפולין.

מבין רבני הקהילה במאות ה-18,17 ידועים לנו בשמותיהם ר' צבי הירש ב"ר שמשון (נפטר ב-1670); ר' יהודה לייב מונק; ד' מנחם מנדל אוירבך, מחבר "עטרת זקנים" (נזכר כרב הקהילה ב-1672); ר' משה בנו של ר' שבתי כהן (הש"ך); ר' יחזקאל ב"ר מאיר הלוי ונפטר ב- 1699); ר' מרדכי ב"ר צבי (נפטר ב-1702); ר' מנחם מנדל ינקו נעד 1722, נפטר ב-1755); ר' מנחם מנדל מרגליות (עד 1760 ); ר' אריה לייב קרא; ר' משולם זלמן הכהן, מחבר "בגדי כהונה" (נפטר ב-1824); ר' צבי הירש הכהן, בנו של ר' רפאל מהמבורג (משנת 1776), שהתחייב לשלם מכיסו את מס הרבנות לשלטונות. הוא כיהן בקהילה יותר מ-50 שנה, עד לפטירתו (ב-1828); ר' ישראל ב"ר יהודה לייב, תלמידו של ר' עקיבא אייגר. בימיו כיהן כראש בית-הדין (ראב"ד) ר' בנימין קצנלנבויגן, מחבר "מנורת הזהב".

בק' גר ר' טוביה ב"ר יחזקאל. מחבר "עט ברזל", ששימש קודם לכן רב בצמפלבורג. הוא היה תלמידם של "הנודע ביהודה" ור' עקיבא אייגר.

במחצית השנייה של המאה ה-18 פיתחו יהודי ק' את סחר החוץ עם ערים גדולות במזרחה של גרמניה כמו ברסלאו, לייפציג ופרנקפורט על נהר האודר, אף כי רוב בני הקהילה התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. כ- מבעלי המלאכה בעיר היו יהודים, אך במלאכת החייטות הם היו הרוב. בשנת ~93 ו היו בעיר 56 חייטים, מהר נ 5 יהודים, ובין 63 הפרוונים היו 32 יהודים. מלבדם היו בק' גם 6 בעלי עגלה יהודים, שני צורפים, 0 חזנים וכליזמרים ולא פחות מ-7נ מלמדיסן !). בעיר היו אז 2ו "צכים" של בעלי מלאכה נוצרים, שבעלי מלאכה יהודים לא התקבלו אליהם, ועם הזמן נוסדו צכים חדשים. אחרי הסיפוח לפרוסיה נותקו קשרי המסחר של ק' עם פולין, אך את מקומם תפסו קשרי מסחר עם גרמניה וארצות אחרות והשגשוג בעיר נמשך ואף גבר. בעלי מלאכה יהודים חדרו גם לענפים חדשים. יהודי מקומי הקים מאפיית מצות גדולה שתוצרתה שווקה בכל חבל פוזנן. כמו-כן נוסדו אז בעיר כמה נגריות של יהודים, שסיפקו תעסוקה לפועלים יהודים, וכעבור שנים מעטות התאגדו פועלי העץ היהודים של ק' באיגוד מקצועי משלהם, ששמעו יצא בכל מחוז פוזנן ואף מחוצה לו, ב-1883 נוסד בעיר גם בית-דפוס עברי, בבעלותו של בר לייב מונאש, וכעבור שנים מעטות נוסד בית-דפוס יהודי שני. בתחילה סבלו היהודים במחוזות פוזנן ופומרניה מסדרי הממשל הפרוסיים הנוקשים שכללו הגבלות שונות, אך ב-1800 פורסם תקנון חדש ומקל ליהודי האזור. מאז יכלו יהודים להיבחר גם למועצת העיר ורבע עד שליש מחברי המועצה יכלו להיות יהודים ועל-פי מספרם של היהודים באוכלוסיית היישובים). ומאחר שבק' היו יותר משליש התושבים יהודים ניתן ליהודים ייצוג של 15חברים במועצת העיר. השגשוג הכלכלי שפקד בתקופה זו את ק', כמו גם השינויים התחוקתיים וביטול חלק מן ההגבלות הנושנות, נתנו את אותותיהם במצבם הכלכלי והחברתי של היהודים, שהיה נתון בעלייה מתמדת. גם חלקם של היהודים בפעילות ציבורית כללית בעיר הלך וגדל.

השפע הכלכלי והשיפור במעמדם של היהודים ניכרו גם בארגון הקהילה ומוסדותיה. ב-1843 נחנך בק' בית- כנסת חדש, הדור ומרווח מקודמו.

מאז אמצע המאה ה-19 התנו השלטונות הפרוסיים את מינוי הרבנים, כמנהיגים רוחניים של הקהילות היהודיות, בהשכלתם האקדמית, הרבנים האורתודוקסים התנגדו ל"גזרה" ובק' פרצו מהומות, שדוכאו בידי המשטרה וכוח עזר מבחוץ. גם ניסיונותיהם של חסידי הרפורמה להנהיג חידושים ותיקונים בסדרי הפולחן והתפילה גרמו לסכסוך קשה וממושך בקהילה, שחייב לעתים את התערבות המשטרה. מעניין לציין שדווקא בתקופה זו, כשהסכסוך הקשה נתן את אותותיו בחיי העיר, נמצאו לא-יהודים בני ק' שביקשו להתגייר, וביניהם צעיר בן 21 שסיפורו התפרסם בכל חבל פוזנן.

בשנת 1894 החליטה הנהגת הקהילה להכניס עוגב אל בית-הכנסת וללוות את התפילה בשירה של מקהלת נשים, חרף התנגדותם הנמרצת של האורתודוקסים. החלטה זו הלהיטה את הרוחות והסכסוך התחדש בכל עוזו. אף לא אחד מן הצדדים היה מוכן לפשרה, ובלית ברירה פנו שני הצדדים המסוכסכים לערכאות העיר. ואולם פסיקתו של הרב ד"ר באנט שמה קץ לסכסוך. הרב פסק שיוקם בית-כנסת שני ובו יוכנס העוגב ותונהג שירת המקהלה. ואכן, בית-הכנסת השני הוקם תוך זמן לא רב, ונראה שהיה זה בית-הכנסת הראשון בכל מחוז פוזנן שהונהגו בו תיקונים אלה ברוח הרפורמה.

לקהילת ק' היה בית-ספר יסודי שזכה להכרה ממשלתית, והיא החזיקה גם בית-ספר ללימודי דת. פרנסי הקהילה הקפידו מאוד בבחירת המורים, והרב עצמו היה מעורב בנעשה בשני בתי-הספר. בשנת 1896 למדו בבית-הספר היהודי היסודי 192 תלמידים.

עם מוסדות הצדקה והעזרה ההדדית היהודיים נמנו החברות "ביקור חולים", "עזרת נשים" והחברה קדישא. חברת "מקיצי נרדמים", שנוסדה ב-1864 ביזמתו של הרב ד"ך דוד יואל (ע' להלן), פרסמה כתב-עת עברי ועסקה באיסוף תרומות למען יהודי ארץ-ישראל, ב-1866 אספה החברה 105 טאלר למטרה זו והסכום נשלח לארץ-ישראל.ב-1907 נוסד גם סניף מקומי של האגודה היהודית-גרמנית "עזרה" (Hilfsverein), שתמכה אף היא בהתיישבות חקלאית בארץ-ישראל ובמפעלי חינוך בארץ.

בשנים 1887-1857 כיהן בק' הרב ד"ך דוד יואל, איש רב פעלים ומייסדה של חברת "מקיצי נרדמים"; אחריו, בשנים 1898-1881, כיהן הרב ד"ר באנט, בתקופתו החריפו המאבקים בין האורתודוקסים לשוחרי הרפורמה בקהילה; ב-1912-1898 בא במקומו הרב ד"ר היינריך ברגר, עורכו הראשי של כתב-העת Methodik des Judischen Religionsunterichts, ובימי מלחמת העולם הראשונה שימש ברבנות ק' הרב ד"ר גוסטב כהן.

בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הסתמנה בקרב בני הדור הצעיר בעיקר מגמה של יציאה לערים גדולות בגרמניה, לרוב לברלין ולברסלאו. ואולם המגמה הזאת לא הביאה להאטה בפעילות הציבורית היהודית, ודווקא בראשית המאה ה-20 התנהלה במקום פעילות ערה ותוססת. לפני מלחמת העולם הראשונה נוסד בעיר סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", ונפתחה ספרייה ציבורית.

ב-1907 התארגנה בעיר קבוצה ציונית ראשונה, בהנהגתו של גיאורג גרינשפק. הציונים עסקו בעיקר במכירת השקל הציוני, ובהצלחה לא מעטה (ב-1908 נמכרו בעיר 20 "שקלים" ומספר הציונים בק' הגיע באותה שנה ל-148). ב-1918, לקראת סופה של המלחמה, נוסד גם מועדון ציוני לנערות.

כמה וכמה יהודים ילידי ק' התפרסמו בגרמניה ומחוצה לה בהישגיהם בתחומים שונים. הרב ד"ר יצחק קליש קנה לו שם בעולם היהודי בזכות חיבורו "מבוא לתלמוד" ; שמעון אפשטיין התפרסם במחקריו על הרמב"ם ועל אברהם בנו, על יוסף קמחי ועל ר' יוסף קארו ; הסופרת הנרייטה בנאס פרסמה כמה ספרים שעניינם האישה בחינוך ותורתו של המחנך הגרמני פרבל ; פנחס פיליפס התפרסם כחוקר הספרות היהודית.

יהודי ק' ראו עצמם כפטריוטים גרמנים, ומהם שהתגייסו למלחמותיה של פרוסיה ב-1860 וב-1866, ואחר-כך לצבא הגרמני במלחמות 1870 ו-1914. חלק מן המגויסים היהודים זכו בעיטורי גבורה ולא מעטים מהם נפלו בקרב. בשנת 1913 תרמה הקהילה 300 מרק לצלב האדום, ובאותה שנה זכתה גם אגודת הסוחרים היהודית של ק' בציון לשבח על פעילותה למען גרמניה.

ערב מלחמת העולם הראשונה נותרו בק' 411 יהודים, אך בתום המלחמה, ב-1919, ירד מספרם ל-119 בלבד.תהליך היציאה מק' נמשך גם תחת השלטון הפולני; ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נותרו רק 50 יהודים וכעבור ימים מעטים, ב-12 בספטמבר אותה שנה, היה מספר היהודים בעיר 17 בלבד. נראה שגורלם תחת שלטון הנאצים היה כגורל אחיהם בכל חבל פוזנן - רדיפות ודיכוי, גזל רכושם ולבסוף, ב-21 בנובמבר